בגיל 25 דובי וינרוט דרס שני ילדים. "עשיתי תאונה בבני-ברק עם המכונית שלי, דרסתי שני ילדים שהיו נראים לי אחריה עם מינימום פציעה קשה או חס ושלום מעבר לזה", הוא נזכר, "באופן תמוה ביותר שמתי לב שההורים שלהם לא הגישו נגדי תלונה במשטרה ואפילו לא תביעה אזרחית. שום דבר. יומיים אחרי זה קראו לי ההורים של הילדים לשיחה, וסיפרו לי שקודם כל המצב שלהם טוב, אחד חזר הביתה והשני ישתחרר בעוד כמה ימים. ואז הם אמרו לי שגם אם היה קורה הגרוע ביותר, הם לא היו נוקטים שום אמצעי שעלול להסב לי עוגמת נפש, מהסיבה שעשר שנים קודם לכן היו להם בעיות פוריות לא פשוטות. הם שיתפו את אבא שלי והוא מימן להם טיפולים יקרים מאוד בבלגיה שאחריהם נולדו שני הילדים האלה. הם הסבירו שבגלל זה הם רואים את הילדים שלהם באופן שמימי ופלאי, והם לא היו עושים דבר. סיפור משוגע לגמרי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
איך הוא הגיב כשבאת וסיפרת לו על זה?
"הוא היה נבוך, לא אהב שחושפים דברים שהוא עשה. אחד הדברים הכואבים שקרו לו במשפט נגדו היה שפתחו חשבונות שלו ועברו על כל האנשים שהוא נתן להם צדקות במשך עשרות שנים. זה הדבר שהכי קרע אותו".
אתה בקשר עם המשפחה הזאת של הילדים?
"לא, האמת שלא. אמרתי תודה להשם והלכתי".
15 שנה קדימה, דובי וינרוט כבר רגיל לכך שבכל מקום הוא יגלה סיפור חדש על אבא שלו, פרקליט הצמרת שנפטר מסרטן לפני כמעט ארבע שנים. בגיל 40 וינרוט הבן הוא אלמן שמגדל לבד שלושה ילדים, שירה (16 וחצי), שלמה (15 וחצי) ונעמי (13 וחצי) בבני-ברק. בארבע השנים האחרונות תימרן בין המוות של אשתו מסרטן למוות של אביו, שנפטר גם הוא מסרטן. משבר עמוק שאחריו, גם אם לא תכנן, הוא הפך לאושיה פייסבוקית דעתנית, אבא סופר-על ועכשיו גם סופר שהוציא לאור ספר, "מחר השמש תזרח" (ידיעות ספרים) על ההתמודדות עם מותם.
הוא הבן הרביעי מתוך שישה. התחנך בחינוך חרדי, אבל לא סוחב עימו את התחושות של אביו, שראה בעצמו חלק מ”הגזע הארור של הלא-שייכים", ונמצא, כמו שאמר פעם, "בפינת שום מקום, אף מקום וכל מקום", גם כשכבר ייצג בעבירות צווארון לבן שרים ובכירים במשק, שראו בו עילוי בעוד שההוויה החרדית מסייעת לו לא להיות מזוהה איתם לגמרי. וינרוט הבן, עם כיפה שחורה לא פחות משל אבא, כבר מרגיש בבית ואף יותר מזה. "אני יותר מדף חלק, אני מרגיש שהחילונים מאוד מכבדים אותי".
עסקת החבילה הייתה ברורה לו מילדות. "גדלתי בתוך הקשרים של אבא. גם היום מכבדים אותי מאוד בתור הבן של יעקב וינרוט, גם אם לא מכירים אותי עדיין. בפגישה השנייה אתה כבר צריך להראות מי אתה ולהוכיח, אבל בהתחלה הדלת מאוד פתוחה. אחרי שאתה רואה כל כך הרבה מוות וגם את המחלה עצמה, אתה גם מבין כמה אתה בר־חלוף. נכנסתי יום אחד לשירותים בבית המשפט, היו שם בתאים שופט ועורך דין. העורך דין אמר לשופט, 'לא ידעתי שגם אתם משתינים'. החיים מורידים ממך את הגלימה, ואני לא יכול להרגיש היום שמישהו הוא באמת אליטה. זה משחק".
משחק שאבא שלך הבין את הכוח שלו.
"אבל אף פעם לא ניצל אותו. הוא יכל להיות האיש הכי מקושר בארץ, ולהקים את המשרד הכי גדול בארץ, שהרצוג פוקס נאמן יהיה ג'וק לידו, אבל הוא לא ידע לנצל את הכוח הזה, למנף אותו. בסוף אבא היה סוליסט. הוא לא אהב ללכת לאירועים של סלבס ופוליטיקאים. הוא היה אומר, 'אני לא יכול'. זה הגעיל אותו".
הראש הריאלי של דובי וינרוט לקח אותו ללימודי ראיית חשבון, אבל מהר מאוד הבין שדרכו נסללה לפניו ולמד גם עריכת דין. לפני 12 שנה הצטרף למשרד של אביו, שבו עובדים גם אחיו. "חשבתי, איזה אידיוט אתה, תהיה במקום הטבעי שלך. הכינו לך שטיח אדום, אז אתה הולך בשביל הירוק ליד?". השטיח הזה לא הגיע לבד. "התלוויתי לאבא שלי לאיזה משפט עם טובי עורכי הדין בארץ, ניגש אליי אחד מהם ואמר לי, 'אתה רואה את כל עורכי הדין שנמצאים פה? קח את כל המוחות שלהם, תכניס אותם למוח אחד וזה לא עשירית מהמוח של אבא שלך'. לא היו הרבה אנשים שהיו יכולים לדבר איתו בשפה שלו, להחליף איתו דברי חוכמה".
יש משהו מאיים בלגדול לצד אדם כזה.
"עלינו זה לא איים כי הוא הסכים לרדת לרמה שלנו בשמחה. אבל בשבילו זאת בדידות, אין הרבה אנשים שיכולים לנהל איתו שיח. ראש הממשלה פעם תפס אותי ואמר לי, 'ישבתי עם אבא שלך לילות. בלי קשר למשפט, ישבתי איתו כל הלילה ודיברנו על כל מיני נושאים. כי גם לי אין עם מי לשבת'".
הטמפרמנט שלך שונה משלו.
"אבא שלי היה נכנס לגוב האריות במקרים שאני הייתי נמנע מלהיכנס אליהם. הוא כל הזמן היה באור הזרקורים, ולפעמים זה הפריע לי. אבל מטבע התיקים שלו, הוא צריך להתאבד בשביל הלקוח שלו ולהשיב בשמו. ואם הוא מייצג את ראש הממשלה וחצי מהעם שונא אותו, הוא היה צריך לעמוד מולם ולספוג את כל האש. והוא לא היה חסין. כשהוא הועמד לדין בפלילים (ב-2009 הוגש נגד יעקב וינרוט כתב אישום בחשד לעבירות מתן שוחד והלבנת הון. הוא זוכה מכל סעיפיו - ט"ג) ועיתונאים סיקרו אותו בצורה לא אובייקטיבית, ראיתי את הפנים שלו כבויות".
5 צפייה בגלריה
יעקב וינרוט ז''ל. ''אבא שלי היה נכנס לגוב האריות במקרים שאני הייתי נמנע מלהיכנס אליהם''
(צילום: גבריאל בהרליה)
היו פעמים שהוא הרגיש שמנצלים אותו?
"מה זה אומר ניצול? זה בעצם כפיות טובה. אני יכול לראות מצב שאנשים טיפחו מישהו ואז הוא עזב את המשרד ופתח משרד אחר. זו לא כפיות טובה, כי כל אחד נהנה אחד מהשני. אז הלכת ופתחת משרד? בסדר, גם אני השתמשתי בך. ואני לא מדבר על המקרה הספציפי ההוא, כי שם זה היה הרבה יותר עמוק".
"המקרה הספציפי ההוא", שאליו הוא רומז, מתייחס לפיצול הדרמטי של משרד עורכי הדין י' וינרוט שבו עובדים האחים. בנובמבר 2018, עוד לפני שמלאו שלושים לפטירתו של וינרוט, עזב עו"ד עמית חדד, המוכר כפרקליט של נתניהו בתיקיו. בראיון לפני כמה שנים תיאר חדד את וינרוט המנוח כ"משפחה" וזה הפך אותו לשותף במהירות, קידם אותו לטפל בתיקים מגה־מתוקשרים כמו פרשת דני דנקנר, בועז הרפז ובלקוח החשוב ביותר של וינרוט - נתניהו. אחרי וינרוט עצמו, חדד היה לדמות המזוהה עם המשרד. לא רק התזמון החריג עורר את המחשבה שעבר חתול שחור בין האחים לחדד, אלא גם פרסומים על צילינדרים שהוחלפו, גישה למחשבים שנחסמה וקלסרים שלקח חדד למשרד החדש שאירגן במהירות. אליו הצטרף מהמשרד של וינרוט גם עו"ד אריאל רוט, שמוכר מהתחקיר של "עובדה" שבו תועד מקדם תוכנית שעלולה להטיל דופי בשופטים בתיקי נתניהו. גם כמה לקוחות נכבדים עברו ממשרד וינרוט לחדד, בראשם ראש הממשלה. שני הצדדים לא מיהרו להביא את המשבר לכותרות ונכנסו להליך גישור, אבל אמוציות הן כבר משהו אחר. וינרוט כבר מעליהן לטענתו. "יש רעיון של הרב יונתן זקס ז"ל שלמדתי פעם ואני מלמד אותו אחרים שנמצאים בסכסוך. כתוב בתורה, לא תתעב אדומי ולא תשנא מצרי. אני לא אשנא מצרי אחרי מה שהוא עשה לי? מה פתאום יש כזה ציווי בכלל? והתשובה היא שזה טבעי לשנוא, אבל לא לשנוא זה לטובתך. כי אם אתה תשנא אותו אתה בעצם מחובר אליו. וכשאת שואלת אותי על עמית, את מדמיינת אולי תיעוב שלי כלפיו, אבל אני מזמן לא שם. אני גם לא שונא. אני שומע את השם הזה ואני לא שונא אותו, אני אדיש לו".
ממתי?
"לא מיד שמתי את זה מאחוריי, אבל שמתי את זה מאחור די מהר. אנחנו משפחה מאוד מאמינה ומהחודש הראשון החלטנו שאנחנו מסתכלים קדימה. נפרדנו? שלום. מאחל לו בהצלחה, שיתעשר. שיפרוש כנפיים ויהיה מיליארדר. הערכים שלי חשובים לי הרבה יותר מכסף".
על עמית היו אומרים שהוא בן טיפוחיו של אבא, אפילו בן מועדף.
"אלו דימויים שהיו בשביל היופי, אין לזה באמת משמעות. עמית הוא לא בן וגם לא בן דוד שלישי. זה כמו תוכן שיווקי שיש מישהו שכנראה מאוד נוח לו עם זה ואם זה עושה לו טוב שיהיה לו לבריאות".
בזמנו הם אמרו שהם “בחרו לא להיות חלק מהבירור המשפחתי הפנימי”. רמז למאבק ירושה.
"לא ראיתי דבר כזה והיום אחרי כל כך הרבה זמן זה לא מעניין אותי. זה תלוש מבחינתי. כנראה הייתי עסוק באבל, מה אני אגיד לך".
זה העניין, הטיימינג שבו קרתה העזיבה, כשעוד לא מלאו שלושים לפטירת אבא שלכם.
"היה לי קשה עם הטיימינג הזה, מאוד. זו התשובה. אבל היום אני אחרי".
הסיבה לעזיבה של חדד, רוט ושאר עורכי הדין היו ענייני חלוקת הירושה במשרד אחרי שאבא שלך נפטר?
"נמנעתי עד היום מלהתעסק בנושא הזה באופן פומבי, ועל השאלות האלה מי שצריך להשיב עליהן בעצמו זה עו"ד עמית חדד ולא אני. מאבקים סביב הירושה? אני מאחל לכל משפחה בעולם ‘מאבקים’ כאלו סביב ירושה שהמאפיינים שלהם הם אהבה ואחווה ושלום ורעות".
לכם הבנים היה קל לסדר את המשרד מחדש, לחשוב על היום שאחרי אבא?
"מאוד. חד־משמעית. זה סידור שהיה כל כך טבעי שאחי ד"ר יחיאל וינרוט יהיה ראש המשרד, וראש המשרד מסדר את חייליו בהתאם לסמכותו. אנחנו שלושה אחים במשרד כרגע".
5 צפייה בגלריה
עו"ד עמית חדד עורך דינו של בנימין נתניהו בדרך ל שימוע יום ראשון מתוך ארבעה משרד המשפטים ירושלים
(צילום: אוהד צויגנברג)
היה לך ברור שתישאר בצד של האחים שלך במשרד בשלב הפיצול?
"כפי שאבי ז”ל ציווה אותנו: תהיו תמיד אגרוף אחד. תמיד היינו ובעזרת השם תמיד נהיה. אפילו לא עלתה במחשבה כל סיטואציה אחרת".
ממשרד עורכי הדין של עמית חדד נמסר בתגובה כי הם "מכבדים את דובי וינרוט ומאחלים לו הצלחה רבה".
האנונימיות היחסית של הבנים, שבלטה במיוחד אחרי שהאב ירד מהבמה, הובילה אותם לשנות אסטרטגיה. "אבא היה טיפוס צבעוני מאוד ומשך אליו גם בחוכמתו הרבה שלטון וכוח, ואנחנו מסתדרים גם בלי זה. אז אמנם אנחנו היום עם תיקים פחות תקשורתיים, אבל הם מצליחים לא פחות, ודווקא במקומות השקטים יש יותר כסף. ומבחינתי זה לא לסבול מאנונימיות, זה ליהנות מאנונימיות".
הוא מעיד על עצמו שבכל רגע נתון יעדיף לגשר בתיקי משפחה, אבל שנים של התחככות במערכת המשפט השפיעו גם על האופן שבו וינרוט הבן רואה את ההתנהלות של תיקי נתניהו. "אני לא אוהב את התחום הפלילי, כי הוא נפתח במילים 'מדינת ישראל נגד מישהו', ועכשיו אני צריך לייצג מישהו נגד מדינת ישראל? כשאבא שלי זוכה בתיק שנפתח נגדו הייתה הרגשה בפרקליטות שהם הפסידו. למה? תשמחו בשבילו. למה יש לכם עניין להכניס בן אדם לכלא? אתם רוצים להביא את העולם הזה למקום מתוקן, בסדר, אבל למה בגישה של לקחת את הבן אדם ולנסות לתלות אותו בכיכר העיר?"
זה נכון גם במקרה של נתניהו ותיקיו?
"אני חושב שכל בן אדם ממוצע ברחוב יודע על תיק 1000, 2000 ו־4000 יותר ממני. אין לי עניין להיכנס לצרות שאין לי איך להועיל בהן. אבל במקרה הזה, אני מאוד מאוכזב מהצד השני. ביבי נגרר לאותו מקום שכל הנאשמים נגררים. אני חושב שאבא שלי היה שובר לו את שתי הרגליים ושתי הידיים אם היה רואה אותו היום. מייעץ לו לגנוב את הסוסים בשקט, כמו שאבא עצמו יצא זכאי בשקט במשפט שלו. אתה לא מנצח את הפרקליטות בקול ענות גבורה, אתה מנצח אותם בקול ענות חלושה. אני לא רואה שופט היום שמעז, מעז, לזכות את ביבי מכל האישומים אחרי שהוא מדבר על הפרקליטות באופן שהוא מדבר עליהם. כי אם אתה מזכה אותו, אתה נותן (כשופט) אישור שכל מה שנתניהו דיבר על הפרקליטות זה נכון. אז את יודעת מה? אני לא רוצה שזה יקרה, ובא לי להגיד לו".
ואין ערוץ איתו?
"יש ערוץ, אבל זה לא עוזר. יש אנשים מסביבו, הרבה יועצים שהם בעיניי לא טובים".
ומשפחתו?
"לא, אני לא אדבר בחיים על משפחה של בן אדם. המשפחה זאת זכותה, היא לא גורם אובייקטיבי. ככל שהיא נפגעת, אז אי־אפשר לצפות איך הם יגיבו. אבל בתור יועץ אסטרטגי או עורך דין או חבר קרוב, לא תעצור אותו?"
אתה בכוונה לא אומר כאן עמית חדד?
"כן. אני בכוונה לא אומר עמית חדד כי בן אדם עשוי לחשוב שאני אומר את זה מאיזה שהם שיקולים של ההיסטוריה שלנו או כי נעלבתי. אבל לו יצוין שזאת לא הסיבה, אז כן הייתי אומר את השם ואומר שאני מאוכזב מהגישה התקשורתית הזאת".
למשל הפריים הזה שאי־אפשר לשכוח, של נתניהו מחוץ לבית המשפט מוסר הצהרה כשמסביבו חברי הליכוד עם מסכות?
"נכון. אני בתור עורך דין לוקח אותו אחורה ואומר לו, 'אדוני, אני מחר לא מייצג אותך אם אתה ממשיך בגישה הזאת'. וביבי הוא מספיק חכם, הוא היה מבין טוב מאוד. שזה לא באמת שלא אייצג אותו מחר בבוקר, אלא שדברים כאלה הם קווים אדומים שלא עוברים אותם. בסופו של דבר כולנו רוצים מערכת בריאה, ועם הביקורת שיש לי על הפרקליטות, לא הייתי רוצה שהיא תתרסק".
אז למה נותנים לו לעשות את מה שהוא רוצה?
"אולי כי גם הם סוברים ככה, ובטעות. טעות מרה בעיניי. אבא שלי לא היה מאפשר את זה בשום אופן, וזה כואב לי, כי אני יודע שהוא היה שומר על ביבי אחרת. ראיתי מקרים שהוא אמר לנתניהו, אתה אל תדבר, אני אתבטא פה בשמך".
5 צפייה בגלריה
נתניהו עם השרים מאחוריו בפתיחת המשפט. ''הייתי אומר לו, אני לא מייצג אותך אם אתה ממשיך בגישה הזו''
(צילום: רויטרס)
אבא שלך אמר בראיון ל"עובדה" על נתניהו ש"לפעמים הוא קורא לי על תקן של חצי פסיכיאטר". מישהו ירש את המקום שלו מאז?
"אני חושב שירשו, אבל זה לא מספיק טוב, צריך להחליף את הפסיכולוג. אני צוחק, אני חושב שהיועצים לא מספיק טובים. וזה חלק מהסיבה שקורה מה שקורה בפוליטיקה. כי אם היועצים שלו היו יותר טובים, גם הפוליטיקה הייתה מסתדרת. את חושבת שאבא שלי לא היה מצליח לגרום לנתניהו, לבנט או ללפיד ללכת יחד? אין לי שום דבר נגד לפיד אגב, לא חושב שהוא שונא חרדים, חושב שהוא אדם טוב ששונה מדעותיי. אבל מישהו חכם סביב ביבי היה יכול להוביל אותם למהלך אחר, וזה כואב לי מאוד. אחד מהיועצים הגדולים של ביבי, לא אגיד את שמו, בא אליי למשרד ואמר לי, ‘תדע לך שהרב עובדיה יוסף יש אחד לשלושה דורות, ככה זה גם עורך דין כמו אבא שלך, יש גם אחד לשלושה דורות וביבי עכשיו מרגיש מיותם'"
אבא שלך היה שלם עם הראיון שנתן לאילנה דיין, שבו דיבר בין היתר על הטעויות של הזוג נתניהו?
"אילנה דיין היא חברת משפחה ואנחנו מאוד אוהבים אותה והיא אוהבת אותנו. אני לא אומר שהיא חס ושלום כיוונה לזה, אבל היה כאן מה שאני קורא לו 'שיטת האח הגדול'. אתה נמצא עם מישהו המון שעות, ואני לא חושב שאבא שכח, אבל בן אדם שוכח שהוא שם מול מצלמה. ביבי הראה אחרי זה אצילות מסוימת. לא קל לשמוע את הדברים שנאמרו שם אבל אבא היה אצלו כמה שעות אחר כך, ולא היו ריג'קטים של תוהו ובוהו".
מה אתה חושב על ההתנהלות של יאיר נתניהו?
"אני לא חושב שהיא חכמה, אבל אני גם מבין אותו. בן אדם שהוגש נגד אבא שלו כתב אישום והוא חושב שהוא זכאי ומתמודד מול המערכת, הוא כמו אריה פצוע. כואב לו והוא לא ישן בלילה. הוא יורה לכל הכיוונים ולפעמים זה לא רציונלי. אם הייתי יועץ הייתי מונע את זה".
יש שותפות גורל מסוימת?
"בטוח שיש בינינו הזדהות, הוא דואג לאבא שלו כמו שאני דאגתי לאבא שלי במשפט. אגב, יושבים גם עליי עכשיו שאכנס לטוויטר. אני לא פוסל, החיה הרעה הזאת קיימת בי גם (צוחק)".
וינרוט זוכר כמעט כל רגע בתקופת ההתמודדות של אשתו חני עם מחלת הסרטן, עד שהלכה לעולמה לפני שלוש שנים וחצי. אבל יש רגע אחד מסתורי שהוא עדיין לא יודע מה קרה בו. המפגש הפרטי של בתו עם אמה המורדמת בהוספיס, יממה לפני שנפטרה. "זה רגע שעושה לי צמרמורת. נעמי אוהבת מסיבות מילדות ומתכננת את יום ההולדת שלה כמה חודשים קודם. כשחני התחילה לדעוך, אמרתי, רגע, יום ההולדת בשבוע הבא ויכול להיות שלא נספיק. אז הקדמנו לה את המסיבה. זה היה יום שני, חגגנו לה יום הולדת תשע בבית הגדול והיפה של ההורים שלי, וזו הייתה סיטואציה הזויה. כל הילדים שמחים, והמבוגרים לא יודעים מה לעשות עם עצמם. זה היה יום וחצי לפני שחני נפטרה, ואני בוכה כל הזמן כי אני מבין לאן זה הולך. שלא תהיה עוד שנה. זה היה כבר קרוב לחצות כשנעמי פתאום אומרת לי, 'אבא, אני רוצה ללכת לאמא'. ואני מתלבט לרגע, ואז אומר לא, אני לא אקח כאן את הצ'אנס שבגללי נעמי תפספס את ההזדמנות להיפרד מאמא שלה".
כי אולי היא תכעס עלייך על זה תמיד.
"כן, אז אני לוקח אותה באותו רגע. אבל לפני זה אני אומר לה, 'את הולכת לראות את אמא רדומה, את מבינה את זה, נכון? את תדברי אליה והיא לא תענה לך, אמא כבר לא תדבר איתך בחזרה'. והיא אומרת לי כן".
קשה.
"אני רואה את נעמי נכנסת להוספיס עם תיק גב ורוד של מסיבות, והיא הולכת ונכנסת לחדר של חני ואומרת לי, 'אבא, צא החוצה'. ואני אומר לה, 'מה החוצה?' והיא עונה, 'אבא, אני רוצה שתישאר בחוץ'. וזה רגע מצמרר, כי היא ישבה בכיסא שם מולה, במרחק די גדול מהמיטה, אולי דיברה אליה. אני עד היום לא יודע מה היא עשתה שם. והיא הייתה בוגרת מאוד, אבל רק בת תשע. היא יצאה מההוספיס באותו לילה ולא דיברה על זה יותר ואני לא פתחתי את זה מולה. זה הרגיש לי רגע אינטימי, אבל אני רוצה עוד לשאול".
המחלה נחתה עליהם כשחני הייתה בת 24 והוא בן 27, עם שלושה ילדים קטנים. "הרופא מסר דווקא לאבא שלי את הבשורה, אבא התקשר אליה וניסה לרכך את זה אבל את חני אי־אפשר היה לסובב. איששו לה שיש לה בין חצי שנה לשנתיים. כשהיא קיבלה את הבשורה לא הייתי בבית, היא צילצלה ואמרה לי 'תבוא הביתה', ואני עושה כמעט חמש תאונות בדרך, מבין שמבחינתה היא קיבלה פסק דין מוות. מצאתי אותה מפורקת לחלוטין".
מה עושים בשבועות הראשונים?
"מנסים לתווך את הבשורה הזאת לעצמנו. ומהעיבוד הזה נולדה האמירה המפורסמת של חני, שהסרטן אולי ניצח אותה בגוף אבל היא תנצח אותו ברוח. עד כמה שהיה אפשר החיים המשיכו. יום אחד לא נתתי לחני מנוחה ממטלות השגרה. הולכים לסופר יחד, היום את מוציאה מהגן, מחר עושה סידורים. חני אמרה שבסוף זה מה שהציל אותה".
בניגוד לתחזיות הרופאים, חני קיבלה במתנה עוד תשע שנים, עד שנפטרה בגיל 34. אחרי שאובחנה בפעם הראשונה בסרטן השד ונותחה, הוא חזר לאחר שנה וחצי, הפעם עם גרורות בכבד. הטיפולים הצליחו לדחות בכל פעם את הקץ. האבחנה השנייה כבר גרמה לה לארגן את החיים מחדש. היא התחילה לכתוב בלוג תחת השם 'ולבוקר רינה', יומן של מי שמתהלכת בחיים עם שעון עצר מתקתק מעליה. הוא עבר מפה לאוזן והוליד הרצאות, קבוצות ווטסאפ של נשים חולות סרטן ומעריצים שנצמדו לעמוד הפייסבוק שלה. מבלי שתיכננה, הבלוג נכרך לספר שהפך ללהיט מגזרי, ואחריו יצאו עוד שלושה. "סלב סרטן" היא קראה לעצמה, אבל בפועל הפכה לגורו לכל מכאוב והתרוממות ממנו. "אין מה לעשות, העולם נמשך לחוכמה, ליופי, לקשרים ולחני היו את כל השולחנות במקום אחד. היה בה חן אדיר, מתיקות. הגיעו להלוויה שלה 10,000 איש, משהו שאולי משתווה לפוליטיקאים ואדמו"רים. אני זוכר שהסתכלתי על שלמה הבן שלי בהלוויה, וחשבתי איך הוא יצטרך לקרוא קדיש מול כל אלה".
מה קרה לזוגיות שלכם בשנים האלה?
"לא העזו לשאול מסביב, אבל אתה יודע שהשאלה הזאת עולה לאנשים במיינד. השאלה הזאת אם לא מרתיע אותי אישה בלי שיער, מלאת צלקות מהמחלה הזאת? לשנייה לא. כי כל הזמן התרפקתי על התקופה היפה, על כנפי הדמיון של חני בשנה שפגשתי אותה, וחייתי את הזיכרון הזה והוא הלך איתי. הכי קשה זה הקרחת. שיער זה אולי החלק המזוהה ביותר של האישה. אבל הכריזמה שלה כל הזמן חיפתה. לקראת הסוף רציתי שחני תחזור הביתה מההוספיס, כי אולי המוות בבית נראה יפה יותר. אבל היא אמרה לי, 'דובי, הגסיסה מכוערת ואי־אפשר לייפות אותה עם קוסמטיקה'. והיא צדקה".
החיים המלאים שאירגנה לעצמה, היו גם החלטה מחושבת. "חני הייתה המכינה האולטימטיבית למוות. היא הייתה יוצאת מהבית להרצאות של שבועיים בחו"ל בכוונה תחילה להרגיל אותנו להסתדר בלעדיה. טסה להופעה של אדל בחו"ל ומשאירה אותי עם הילדים. היא חשבה עשרה צעדים קדימה, ורק כשהיא כבר לא הייתה פה הבנתי כמה היא צדקה".
אחרי המוות הגיע תורו להיפתח לעולם. אם אשתו הייתה "סלב סרטן" כדבריה, וינרוט הפך לסלב המשכיות. משתף בפייסבוק שלו רגעים מהחיים עם הילדים והרהורים על האבהות, ממדבקות "יום טוב" שהוא שם להם על הסנדוויצ'ים, דרך שיעורי בית עם הבן ועד הפקת בת־מצווה שהסתבכה.
התחושה היא שצריך להיות כל הזמן על המשמר הרגשי מול הילדים.
"זה שם לי חוקים מסוימים. כן ביטאתי את הצער בבכי כדי שיבינו שיש בי את הצד הזה, אבל אני לא מתפרק מבכי באמצע היום לידם. אני חושב שיש לי מה שנקרא אינסטינקטים אימהיים, החיישנים שלי כל הזמן דלוקים לתגובות שלהם".
פחדתם שמשהו יקרה לאמונה של הילדים?
"השאלות שלהם לא היו ערעור באמונה, הם רצו להבין. הם שאלו אותי יום אחד, 'מה הקטע של הקב"ה? למה הוא לא מרפא את אמא?' אבל כנראה שהחוזק של האמונה שלי ושל חני היה כל כך שורשי, שהם ינקו את זה מאיתנו בלי שנצטרך אפילו לומר להם. גם אבא שלי חשב שהיו לי שאלות כשחני הייתה חולה. יצאתי לצעוד איתו בפארק הלאומי ברמת-גן. הוא כבר היה חולה בעצמו והתחלנו לדבר על חני. שאלתי אותו שאלות מבחינה אמונית, איך צריך לקבל ייסורים, ואבא שלי ענה על כל השאלות. כשכבר התקרבנו לאוטו כדי לחזור הביתה מהפארק, והוא חשב לתומו שיש לי הרהורי כפירה, אני זוכר איך הוא עצר הסתכל עליי ואמר לי, 'דובי, אתה יכול להסתובב בכל מקום. אני כבר הסתובבתי בהרבה מקומות, אבל בסוף אתה תחזור לפה, לבורא עולם של היהדות. תזכור את זה'. ובכלל לא באתי משם, רק רציתי להבין".
את העצות שנתנה לו חני לגידול הילדים ולהתאוששות, יחד עם כל מה שלמד בדרך על כאב ואמונה, הוא אסף לתוך הספר החדש. "אלו פרקי נחמה לשבורי לב, וכולם שבורי לב. נפגשתי עם מאות שסיפרו לי מה הם עוברים וכתבו לי. ניכור הורי, גירושים קשים, רווקות מאוחרת, תאונות וניתוחים. ואז מבקשים ממך, דובי, תכתוב לי משהו מחזק, תכתוב לי שהשמש תזרח מחר. וזה הספר. את הפייסבוק חני פתחה לי, התחלתי לכתוב ותמיד הרגשתי שיש לי מה למכור. אולי גם יש בי יצר כזה לרוקסטאריות. לא בשביל פרסום, אני רוצה שכמה שיותר ייהנו מהטוב שבי".
אחת מהעצות הייתה להזכיר לילדים את מה שהיא כבר לא תוכל. "היא אמרה לי מה התכונות של כל ילד שאני צריך להתמקד בהן ספציפית, ניתחה את הילדים כל אחד לפי מה שמאפיין אותו. אמרה, 'דובי, אני לא פה אז תזכיר לכל ילד מה החוזקות שלו ומה הוא מביא לעולם'".
וכשדיברתם עליך?
"היא הייתה אומרת לי, אל תעשה ממני ומהזוגיות שלנו מקדש. תזכור גם את הריבים שלנו ואת זה שהיו לנו עשר שנים מאוד קשות. בזכות זה שהיא אמרה לי את זה, לא נפלתי לבור הזה מההתחלה".
וזוגיות חדשה?
"וואו, חני שידכה לי מישהי עוד בחייה, ואמרה לי, אתה יכול להתחיל לצאת איתה מעכשיו כדי שהיא לא תיתפס'. זה לא היה ריאלי, אבל זה הראה מה מתחולל בראש שלה. היא אמרה לי, 'מצידי תתחתן מיד. אל תעשה לי חשבון. ההתמודדות שלך היא לא פחות קשה משלי, כי דובי, אני הולכת מפה, אומרת שלום וביי-ביי, אבל אתה נשאר. אז יאללה, תתחיל את המסע שלך'".
פורסם לראשונה: 07:10, 21.05.21
