שמחה גדולה התפשטה במשרד, ביום שבו מיכאל (שם בדוי), בעל חברה קבלנית גדולה להקמת תשתיות, קיבל את הבשורה שהוא הזוכה במכרז של רכבת ישראל. בכל זאת, מדובר בפרויקט גדול ואסטרטגי של הרכבת בדרום, בעלות של עשרות מיליוני שקלים. משהו להתגאות בו, להצביע ולהגיד בעוד שנים: "זה אני בניתי".
אבל בסתר ליבו, מיכאל ידע עוד משהו: "שהם יגיעו. גם הפעם".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"הם" אלו כנופיות הפרוטקשן. העובדה שמדובר בפרויקט תשתיות אדיר שמוקם עבור חברה ממשלתית של מדינת ישראל, כבר לא מרתיעה אותן. להפך. בשנים האחרונות דווקא פרויקטים ציבוריים עצומים כאלו הופכים ליעד מועדף של ארגוני הפשיעה, שמתפרנסים מסחיטת דמי חסות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"ובאמת", מספר מיכאל, "ביום שהצבנו שלט 'כאן בונים', באו למנהל הפרויקט שלי קבוצה של בדואים, והציבו לו עובדה: 'אנחנו השומרים פה. תשלם, אחרת נגנוב לך את הציוד'".
ואיך הוא הגיב?
"הוא לא נבהל. הרי אנחנו כבר מכירים את התופעה הזאת. הוא אמר להם: 'אין לכם עכשיו מה לגנוב. תבואו עוד כמה חודשים'".
נו, והם חזרו?
"כמובן. הם הסתובבו כל הזמן בשטח. כשהתחלנו לבנות, הגיע בחור עם אוטו מפואר, אמר שחברת השמירה שלו חוקית, והציג פנקס קבלות והכל. הוא ביקש משכורת של 7,000 שקלים עבור ה'שמירה'. הצלחנו להוריד את זה ל־5,000 שקלים".
4 צפייה בגלריה
כלי הנדסה שרופים בפרויקט תשתיות שנבנה עבור הרכבת
כלי הנדסה שרופים בפרויקט תשתיות שנבנה עבור הרכבת
כלי הנדסה שרופים בפרויקט תשתיות שנבנה עבור הרכבת
(צילום: רשות הבדואים)
והם באמת שמרו?
"מה פתאום. זה פיקטיבי. אין שומר בשטח. יש רק שלט קטן של חברת שמירה שהציבו שם וזהו. וזה עדיין נמשך עד היום. כלומר ממשיכים לשלם לו".
למה הסכמת? למה לא התלוננת במשטרה?
"הגשתי בעבר הרבה תלונות במשטרה, ולא עשו כלום. הבעיה שאם אתה מסרב לעבריינים האלה, הם פורצים לך לאתר, גונבים, שורפים ועושים נזק לרכוש, עד שאתה נשבר. שמעתי שבצפון הם לכדו פעם מאבטחים וקשרו אותם. לא שווה לחטוף בשביל 5,000 שקלים. אז אמרנו: נשלם להם ונגמור עם זה. כאיש עסקים, הכי זול לך בסוף לשלם פרוטקשן. הרי הם 'מגינים' עלינו מעצמם. אז בסוף, ב־5,000 שקלים לחודש אני משיג שקט".
אבל אם אין שמירה, איך שומרים על הציוד מפני גנבים שהם לא חלק מכנופיית הפרוטקשן?
"חלק מהחוכמה זה לקחת את השריף הכי גדול באזור שכולם פוחדים ממנו ויודעים לא לדרוך בטריטוריה שלו. ואם מצליחים לגנוב בכל זאת, הוא אומר, 'תקזז לי מהתשלום את העלויות', או פועל להחזיר את הציוד".
נתקלת בעבר בפרוטקשן בפרויקטים נוספים?
"בטח. בניתי פרויקט בשרון ולא רציתי לשלם. הם באו למקום עם ג'יפ, חיברו אותו למכולה עם ציוד שלי, וגררו אותה. הם גם גנבו מכונת טיח ששווה 50 אלף שקלים. בסוף נכנענו ושילמנו".
זה לא מעט כסף. הרי לבנות את הפרויקט עבור הרכבת זה הרבה חודשים. יוצא לך פה נזק של עשרות אלפי שקלים.
"נכון, אז אני מכניס את זה כבר לתוך המכרז. כמו שאני לוקח מנהל עבודה, מנהל פרויקט, וממונה בטיחות - אני כבר כולל גם 'שירותי שמירה'".
זה קורה בפרויקטים שנבנים עבור רכבת ישראל, מקורות, חברת חשמל; בעת הקמת מחלפים וסלילת כבישים עבור נתיבי ישראל ורשויות מקומיות. אפילו על הקמת בית קברות גדול של חברה קדישא ביקשו פרוטקשן. בצפון, בדרום, במרכז הארץ. כמעט כל קבלני התשתיות שעימם שוחחנו בשבועות האחרונים במסגרת התחקיר – כולם עוסקים בהקמת פרויקטים ציבוריים גדולים עבור המדינה – תיארו שוב ושוב את אותה תופעה: סחיטה של פרויקטי־ענק שנבנים עבור המדינה.
מכת הפרוטקשן בישראל – סחיטת דמי חסות (סד"ח) בשמה הרשמי – היא לא תופעה חדשה. חקלאים, בעלי חנויות ועסקים וקבלני מגורים סובלים ממנה כבר כמה עשורים. אבל בשנים האחרונות נדמה שארגוני הפשיעה הרהיבו עוז, והחלו לסחוט גם מיזמי תשתיות לאומיים אדירים, כאלו שמוקמים עבור חברות ממשלתיות. וכך קורה שבישראל 2021 חלק מכספי המסים של אזרחי המדינה זורם לכיסיהם של כנופיות פרוטקשן, משמן פעילות של העולם התחתון – ומייקר את המיזמים הציבוריים. ככה נראה אותו חוסר משילות, המושג שצץ בשבועיים האחרונים בהקשר של המהומות בערים המעורבות, אבל החל הרבה לפני: פה "שומר" ב־7,000 שקל בחודש, שם ב־15 אלף. והכל עם קבלות. נקי ועל פניו, חוקי. כולל מע"מ ולוגו יפה של חברת אבטחה בע"מ. אין דרך לדעת כמה כספי ציבור יורדים ככה לטמיון, אבל בשטח מעריכים שמדובר במאות מיליוני שקלים בשנה. אם מישהו תוהה איך פשיעה מאורגנת הופכת להיות ממוסדת, זה בדיוק ככה.
הנה דוגמה מרתיחת דם במיוחד. בדרום יש מקטע כביש מסוכן, שכבר גבה קורבנות בנפש בשל תאונות דרכים. והנה, סוף־סוף נתיבי ישראל הוציאה מכרז להסדרת הכביש וכמה מהצמתים הגדולים שלאורכו. הזוכה במכרז היה קבלן תשתיות ידוע. ללא ספק, פרויקט גדול, חשוב, מציל חיים. אלא שהחודשים נקפו, והעבודות הזדחלו. "במשך חצי שנה הוא לא הצליח לסיים את העבודות, כי סבל שם מאלימות ופרוטקשן", מספר גורם שמכיר היטב את עולם התשתיות. "אז יום אחד הוא ביקש לפתע רשות לאשר כקבלן משנה אדם שעושה עבודות חשמל. טוב. אמרו לו: 'תגיש את השם, נבדוק, האם מוסמך, לא מוסמך'. מה התברר? שמדובר בכלל בחשמלאי למגורים ולא לתשתיות, ושהוא נשלח אליו מטעם אותם הגורמים שביקשו פרוטקשן".
זאת אומרת שכנראה זו הייתה הדרך לשלם להם? להעסיק קבלן שלא קשור לעבודה?
"כן".
אז איך זה נגמר?
"מאחר שאותו קבלן לא רצה לשלם פרוטקשן וגם לא התקבלה בקשתו להעסיק את קבלן המשנה שלהם, הוא הרים ידיים ועזב באמצע. הוגשה תלונה במשטרה, ומהפחד, הקבלן הכחיש שהוא אוים. התיק נסגר מסיבת על"ן (עבריין לא נודע). הפרויקט עצמו עדיין בביצוע".
ומה קורה עם הקבלן שהחליף אותו?
"הוא עובד בשטח. איך? אנחנו לא רוצים לדעת".
"אנחנו הקבלנים, שק החבטות של המדינה", אומר מי שעומד בראש חברה גדולה מאוד להקמת תשתיות, ועובד עבור נתיבי ישראל, רכבת ישראל, חברת החשמל ורשויות מקומיות. "אין מאחורינו גב. אין לך עם מי לדבר. אנחנו נמצאים בעולם השלישי. החברה (הממשלתית או העירונית – ש"מ) שמספקת לך את העבודה אחרי שזכית במכרז, לא אמורה לספק לך אבטחה, כך שאתה לבד. ארגוני הפשיעה מחלקים את חברות השמירה ביניהם לפי טריטוריות. כל זונה והמחיר שלה. אם אתלונן למשטרה, זה לא יעזור. אז אני מתחיל להתקפל אחורה, ומשלם להם".
למה אתה לא מביא חברת שמירה משלך?
"יש לנו חברת שמירה חוקית עם קב"ט, עם ביטוח, יש הכל. אבל אין לנו ברירה, אז בפועל, הקב"ט שלנו נאלץ להתחבר לחברת השמירה שלהם, שכל פעם יש לה איזה שם אחר. עכשיו, שתביני: על הנייר, החברות האלה חוקיות. הם מביאים 'קוף' – נגיד, איש כוחות הביטחון לשעבר – שעומד בפרונט של החברה. ואז את לא יכולה לעלות עליהם".
איך התחיל הפרוטקשן אצלך?
"יש כל מיני מצבים. נגיד, אני עובד על כביש בצפון וסוגר אותו? בא אליי מוחמד ואומר: 'זה הכביש שלי, האדמה שלי'. הוא מבקש מאה אלף שקלים, מאיים עליך ולא יורד מזה. אין לך ברירה, את משלמת לו. הולך מוחמד, בא חייל של משפחת פשע. הוא מספר עשר בארגון, אין לי מושג מי עומד מאחוריו. והוא רוצה עמלה, כלומר אחוזים מהפרויקט - אם לא, יבואו אלייך עד לבית. משלמת. הולך ההוא מארגון הפשע, מגיעים עבריינים שזאת הטריטוריה 'שלהם' ומציעים לך שמירה. או ששולחים אלייך קופים. לא רוצה? ישרפו לך את הכלים. אז את משלמת. את מבינה? אי־אפשר ככה לעבוד! אף חברת שמירה חוקית שתיקחי לא תרצה לעבוד בתנאים כאלה".
אתה יכול להעריך מה הנזק הכלכלי שנגרם לכל פרויקט כזה? נגיד, פרויקט שלוקח שנה. כמה כסף מבוזבז על פרוטקשן?
"בין 120־150 אלף שקלים בשנה על כל פרויקט".
יש להם חשבוניות?
"כן, הכל מתוקתק. יש להם חשבון בנק, משרדים מסודרים. הכל".
בכל החברות הממשלתיות שעימן שוחחנו, הקפידו להדגיש שהן עצמן – לא משלמות פרוטקשן. חלקן הסכימו להודות כי ידוע להם שקבלנים פרטיים שמבצעים עבורן פרויקטים גדולים, סובלים מפרוטקשן. גורם בכיר ברכבת ישראל, למשל, אמר שהם מכירים היטב את התופעה. "מאחר שלחברות האלה יש כלים הנדסיים כבדים שנשארים בשטח, אין להם ברירה, אלא לשלם לאותן 'חברות שמירה' כדי שלא יחבלו בהם".
ומה קורה אצלכם?
"לפני עשור היו ניסיונות לגבות פרוטקשן, אבל הרכבת לא דיברה עם האנשים האלה מעולם, וגם לא החליפה את חברת השמירה הקבועה שלה. לא ויתרנו".
אז החברות הממשלתיות עצמן טוענות כי הן לא משלמות ישירות פרוטקשן, אבל רבים מהקבלנים שעובדים עבורן – משלמים ועוד איך. לא מעטים מהם סירבו כלל לשוחח עימנו לצורך התחקיר. אלו שכן, דרשו שזהותם והפרויקטים שהם הקימו, יטושטשו. הסיבה, לאלו שתוהים, לא הייתה הבושה שבתשלום הפרוטקשן, אלא האימה. "אלו עבריינים מטורפים", הסביר אחד מהם. "יגיעו אלינו הביתה".
איך השיטה עובדת? ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים, יודע היטב מה קורה בשטח. "אני מקבל עשרות תלונות בחודש, חלקן מקבלנים גדולים מאוד, שעושים עבודות פיתוח ותשתיות עבור המדינה. אחת הבעיות הגדולות שלהם היא שהם עובדים עם כלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי – ש"מ) יקרים מאוד, שנשארים בתום יום העבודה בשטח, ומופקרים לעבריינים, רובם מהמגזר הבדואי ומארגוני הפשע. העבריינים פועלים בצורה מתוחכמת. זה לא נקרא 'פרוטקשן', זאת 'שמירה'. מרוב הפחד, אנשים מעדיפים לשלם, כי הם לא רוצים שיפגעו להם בעובדים, בפרויקט עצמו, או בציוד היקר שלהם".
וזה בעיקר בצפון, בדרום?
"התופעה ידועה וקיימת בצורה נרחבת בכל הארץ, והגיע הזמן שהמשטרה תפסיק לטמון את ראשה בחול ותתחיל לפעול, כי כרגע אין שום הרתעה. לא ייתכן שמשאירים את הקבלנים בעניין הזה לשבור את הראש לבד".
4 צפייה בגלריה
''לא ויתרנו''. מסילה של רכבת ישראל
''לא ויתרנו''. מסילה של רכבת ישראל
''לא ויתרנו''. מסילה של רכבת ישראל
(צילום: ערן גרנות)
"הנזק הכלכלי שנגרם פה, הוא לא רק הכסף שאנחנו משלמים בפועל לפרוטקשן, אלא העובדה שאנחנו מזינים ארגוני פשיעה במאות אלפי שקלים בחודש, ובאפס מאמץ מצידם", מוסיף רפי זנזורי, מנכ"ל קבוצת זנזורי נדל"ן, שעוסקת בין השאר גם בתשתיות. "זה עוזר להם להתחזק ולהעצים את ההשפעה שלהם, ואל תתפלאו אם מחר נפגוש אותם במקום אחר".
מקום אחר, כמו למשל מתחת לבית שלכם. כי מהתחקיר עולה שלא רק קבלנים שעובדים עבור חברות ממשלתיות משלמים פרוטקשן, אלא גם כאלו שעובדים עבור רשויות מקומיות. כלומר ייתכן שגם חלק מהארנונה שאתם משלמים פעם בחודשיים – מממנת בסופו של דבר ארגוני פשיעה. יצחק (שם בדוי), הוא קבלן תשתיות מוכר באזור המרכז, שכבר בנה פרויקטים עבר עיריות כמו תל־אביב, רמת־גן, הרצליה ורעננה. לדבריו, הוא משלם פרוטקשן כבר כעשור.
איזה סוג של פרויקטים אתה מבצע?
"הקמת רחובות, מגרשי ספורט, תשתיות אספלטים, מדרכות, קווי ביוב ועוד".
כמה כסף שילמת עד היום לפרוטקשן?
"אני מעריך שהוצאתי בעשור האחרון בערך מיליון שקל עבור שמירה שלא הייתה".
ספר לדוגמה איך זה עובד.
"לפני כמה חודשים עשינו פרויקט לעיריית תל־אביב, בדרום העיר. ביום הראשון שהצבנו שם שלט 'כאן בונים', נחת אצלנו גבר בדואי, אמר שהוא אחראי על המקום וצריך לשלם לו. הוא 'קודקוד שמירה' מה שנקרא, זה שמנהל את העניינים. אז בהתחלה עוד ניסיתי, אמרתי לו: 'תודה, אני לא צריך שמירה'. בלילה כבר הייתה לנו פריצה וגניבה. מאחר שאין מענה מהמשטרה, אתה מבין שאין ברירה, וכמו שיש לך כל מיני הוצאות על הפרויקט, אז אתה גם מעסיק 'שומר'. והיות שאין באמת פטרולים ושמירה בפועל, הרי הם הגנבים, אז גם אין גניבות".
כמה הוא ביקש?
"7,000 שקל בחודש. אבל הבעיה מתחילה כשהם מתחילים לסחוט אותך".
מה זאת אומרת?
"הגיעו חגי תשרי, ומטבע הדברים יש חופשים ופחות עבודה. ואז הוא מתייצב אצלך ואומר שבתקופה הזאת חייבים 'לתגבר' את השמירה, 'כי אתם לא תהיו פה, ויש פחות עובדים בשטח וחייבים לתגבר את הפטרולים'. אז על ה־7,000 שהוא מקבל כל חודש בלי לעשות כלום, הוא ביקש אקסטרה. תוספת של 2,000 שקלים. סירבתי. אמרתי לו: 'אני משלם לך בזמן, הכל בסדר ואני לא חושב שצריך לשלם לך אקסטרה'".
ומה קרה?
"ערב חג, בשעה אחת לפנות בוקר, אני מקבל טלפון ששרפו לנו צמ"ה. שני כלים בשווי 300 אלף שקלים. באה משטרה ועניינים, היו מצלמות אבטחה שתיעדו הכל – והם לא עשו כלום. התיק נסגר. לא ביקשו ראיות, לא כלום. לא שאלו אותנו בכלל במי אנחנו חושדים. אמרו שיזמנו אותנו לחקירה ולא זימנו. לא נתנו לנו את ההזדמנות אפילו".
ואיך הגיב ה"שומר" על הגניבה?
"הבדואי אמר: 'אולי יש לך סכסוך עם מישהו? אמרנו לך, היית צריך לתגבר את השמירה. אם היית נותן לנו אקסטרה, זה לא היה קורה'. למחרת שילמתי לו את התוספת שביקש, וככה זה נשאר, עד שסיימתי את הפרויקט. כבר אי־אפשר היה להפסיק את זה. היה לנו כבר ברור עם מי יש לנו עסק ושהמשטרה לא תעשה שום דבר".
כמה פעמים כבר שילמת בעבר פרוטקשן?
"כמעט בכל פרויקט שאני קבלן ראשי בו. בכל הערים זה אותו הדבר. אנחנו משלמים קבוע. לרוב, לעבריינים שיש שליטה בתל־אביב אין סניף בחדרה או ברעננה, אז אתה משתף פעולה כל פעם עם ה'מקומי'".
ואיך הכסף עובר אליו?
"בצ'ק, או בהעברה בנקאית. בשביל 10,000 שקלים אני קונה את השקט שלי, למרות שזה כסף שאני זורק בלי לקבל שום תמורה. אז בסוף אני מכמת את הפרוטקשן בחוזה שלי. והם שולחים לך חשבוניות, שעליהן כתוב: 'שמירה', עם ח"פ (מספר רישום של חברה פרטית ‑ ש"מ), עם עוסק מורשה, אישורי מע"מ, יש להם ביטוח, הכל נקי לחלוטין. רק שזה לא".
שאלנו השבוע את המשטרה מה עלה בגורל התלונה ההיא שהגיש יצחק בתל־אביב. "בהתאם לתשתית הראייתית ולחומרי החקירה הוחלט לסגור את התיק. ככל שיתקבל מידע חדש הרי שהתיק ייפתח", נמסר בתגובה.
על פי עדויות הקבלנים, בדרך כלל תשלום דמי החסות נותן "שקט תעשייתי", ועם כל הכאב ובזבוז הכסף, לפחות מאפשר להם לעבוד. אבל יש קבלנים שלמזלם הרע זכו בפרויקט תשתיות דווקא באזור שבו מתחוללת מלחמת כנופיות סביב הפרוטקשן.
זה מה שככל הנראה קרה בסופ"ש לפני שבוע. שמעון חדד, קבלן תשתיות ועבודות עפר מוכר בדרום, הוא אחד מהבודדים שמסכימים לדבר בשמם המלא. כשאומרים לו "חוסר משילות", הוא מחייך. בשבילו זה היום־יום. הוא מקים פרויקט לא הרחק מבאר־שבע, באום בטין, אחד מיישובי הפזורה הבדואית שעוברים תהליך של הכרה והסדרה. במסגרת זו, הוציאה הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, מכרזים להקמת שכונה מסודרת באום בטין. חדד זכה באחד מהם. מהר מאוד הגיעה גם דרישת הפרוטקשן. "מהרגע שהגעתי לקרקע באוקטובר, ניגש אליי אדם והציג עצמו בתור האחראי על היישוב, ואמר שהכל עובר דרכו", הוא מספר. "בהתחלה ביקש 10,000 שקלים לחודש עבור שמירה - שבפועל לא הייתה. הצלחתי להוריד לו ל־7,000 שקלים ואחר כך ל־6,000 שקלים".
חדד החל לבנות. אלא שבסופ"ש הקודם, בעוד תושבי הדרום והמרכז מתרוצצים בין האזעקות, נכנסו מספר חשודים לאתר הבנייה, וגנבו כמה כלי צמ"ה, בשווי של כחצי מיליון שקל.
אבל אתה כבר משלם למישהו. אז מה קרה?
"היה סכסוך פרוטקשן בין שתי חברות שמירה. בנובמבר הגיע אליי אדם אחר, אמר לי שהאדמה שלו, וביקש את אותו הסכום".
והייתה שמירה בפועל?
"לא. שילמנו לו חודשיים ואז הוא נעצר, ונציגים שלו 'שמרו' במקומו. בפברואר גנבו לנו חמישה טרקטורים וחיבלו בשלושה כלים נוספים. נזק של שני מיליון שקלים. אז הבאנו חברת שמירה אחרת מהפזורה, גם פרוטקשן. זה עד הגניבה האחרונה".
ושווה לך להמשיך בפרויקט?
"אין לי ברירה. אני מושקע בערבויות בנייה גדולות לבנק והבעיה שגם חברות הביטוח לא מוכנות לבטח יותר".
והמשטרה?
"הגשתי תלונה ביום שישי שעבר. נראה".
תגיד, פנית לרשות?
"היא טוענת שזה לא באחריותה. המדינה הפקירה אותנו. ממש כך".
4 צפייה בגלריה
בית הספר הציבורי באום בטין, שלטענת הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, בנייתו הופסקה בשל דרישה לפרוטקשן
בית הספר הציבורי באום בטין, שלטענת הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, בנייתו הופסקה בשל דרישה לפרוטקשן
בית הספר הציבורי באום בטין, שלטענת הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, בנייתו הופסקה בשל דרישה לפרוטקשן
(צילום: רשות הבדואים)
יאיר מעיין, מנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, מספר שבמקרה של אום בטין, עבריין מהדרום ניסה אפילו לדרוש פרוטקשן מהרשות עצמה. "הגשנו נגדו תלונה, הוא וחייליו נעצרו, חלקם עד תום ההליכים. הוא עצמו הורחק מאום בטין ובקרוב יוגשו נגדם כתבי אישום. מאז אין יותר פרוטקשן באום בטין. המקרה של שמעון חדד חריג ביותר, כזה שלא קרה כדוגמתו בחמש השנים שאני נמצא פה. מלבדו, יש לנו קבלן שהתחיל לבנות שם בית ספר וגם הוא היה מאוים, סחטו ממנו מאות אלפי שקלים, עד שבסוף עזב את העבודה באמצע ובניית בית הספר תקועה".
אם אתה אומר שאין יותר פרוטקשן באום בטין, מה קרה בסופ"ש האחרון?
"אני לא יודע. המשטרה מטפלת בזה".
שאלנו את הקבלן חדד מדוע הוא לא פנה לחברת שמירה לגיטימית, שאין חשש שהיא מקושרת לארגוני פשיעה כאלו או אחרים. "פנינו לשמונה או תשע חברות שמירה", הוא אומר בכאב. "אף אחת לא מוכנה לבוא לפה".
אלא שלא בטוח שחברת שמירה קבועה הייתה פותרת את הבעיה. מרץ האחרון, כביש 431. כוחות כיבוי אש ומשטרה מוזעקים לאתר בנייה של רכבת ישראל בין נס־ציונה לרמלה. באתר יש ציוד של חברת אלקטרה תשתיות, מקבלניות התשתיות הגדולות בישראל. החברה נבחרה לבנות את המקטע הראשון בפרויקט הדגל של רכבת ישראל: מסילת רכבת מהירה בין ראשון־לציון למודיעין. המיזם כולו יעלה יותר משלושה מיליארד שקל, והמקטע הראשון יעלה 385 מיליון שקל. מיזם לאומי ענק.
השוטרים והכבאים שהגיעו למקום ראו כלי צמ"ה בוערים. הבדיקה העלתה כי מדובר בהצתה, ולדברי גורם באלקטרה תשתיות, הנזק מוערך בין 800 אלף למיליון שקל. החשד הוא שמישהו בסביבה כנראה מאוד לא אהב את זה שהפרויקט הגיע קומפלט עם חברת שמירה. "אני לא יודע מה המניע להצתה", אומר המקור באלקטרה תשתיות. "דיווחנו למשטרה. יכול להיות שמדובר במלחמות בין חברות שמירה. זה לא בגלל אלקטרה. הנושא של חברות השמירה פרוץ וצריך לטפל בו ובהתנהלות באופן כללי במדינה".
במשטרה אומרים השבוע כי "נפתחה חקירה שעודנה מתנהלת. מטבע הדברים לא נפרט על אודות חקירות מתנהלות".
יש גם כאמור מקרים שבהם העבריינים מנסים לסחוט דמי חסות ישירות מהחברות הממשלתיות עצמן. גורם במקורות, חברת המים הלאומית, מודה כי לאורך שנים, ניצבה החברה תחת איום של גובי פרוטקשן על חלק ממתקניה, בעיקר בדרום, אבל סירבה לשלם. "זה התבטא בגרימת נזקים", אומר הגורם. "חבלות, הצתות וגניבות שנאים, סולר ומים על ידי גורמים פליליים, כדי שיצרכו את השירותים שלהם כשומרים". ועם זאת, לדבריו, בשלוש השנים האחרונות יש רגיעה מסוימת, ופחות התנכלויות למתקנים בדרום.
בזכות מה?
"כי לא נשארנו אדישים לנזקים שהם גרמו לנו בניסיון לאלץ אותנו לשמור על המקום. שמנו שם חומות בטון, גדרות הודפות (גדרות חשמליות – ש"מ) וגדרות סכינים, שקשה לפרוץ אותן. כלומר, אם לא שילמת פרוטקשן, שילמת בסוף על הגדרות".
אז אין שם שמירה? ומי סופג את הנזקים?
"אין לנו שמירה נקודתית על אף באר, אחרת יהיה לנו כאוס. הנזקים שלנו נמוכים מאוד. כמה מאות אלפי שקלים בשנה בכל החברה".
ובאזור הצפון?
"אין לנו שם שמירה. לפני כשנתיים היו לנו שני אירועים של שריפות מתקני ניטור לאורך נהר הירדן, צפונית לכנרת. התלוננו בתחנת ראש פינה. אנחנו עדיין מחכים לתשובה שלהם".
אבל קבלנים שמקימים עבורכם פרויקטים, עדיין סובלים.
"כן. במקום להציק למקורות, הם מציקים כעת לקבלנים שמקורות לוקחת. הם מחזיקים 'שומרים' לאורך כל תקופת הבנייה. ויש פרוטקשן של הרבה מאוד בדואים בכל אזורי קידוחי המים".
איפה זה קורה?
"בכל הארץ. זאת לא נחלת הדרום. לדעתי אין מקום שהקבלנים שעובדים עבורנו לא סובלים מפרוטקשן. אנחנו מודעים לזה, אבל אין לנו איך להילחם בתופעה".
ומה קורה בחברת החשמל? רשמית, בחברת החשמל לישראל אומרים כי "החברה לא מקבלת פניות, או מופעלים עליה לחצים כלשהם. כמו כן, מעט מאוד אירועי פגיעה בתשתיות מתרחשים בתקופה הנוכחית, כך שאנחנו לא מזהים כל קשר בין הדברים. יחידת הביטחון של חברת החשמל בשיתוף משטרת ישראל שומרות על התשתיות ומתמודדות בהצלחה לא מבוטלת עם תופעת הגניבות".
אלא שגורם בחברה דווקא אומר שכן היו ניסיונות לקבל פרוטקשן ישירות ממנה. לפי הגורם, חברת החשמל סירבה. "לכן, לפני כשלוש שנים, נגרם נזק בסך 20 מיליון שקלים בדרום. בכל האזור מדרום לבאר־שבע, רהט, וערערה".
ואיך זה טופל?
"עשינו הרבה פעילויות שכללו מארבים ותצפיות ומעקבים, הקמנו צח"מים יחד עם המשטרה ונעצרו אנשים על גרימת נזקים וגניבות".
איפה רשויות החוק בעניין בכל הכאוס הזה? לפי הקבלנים, המשטרה כמעט שלא פועלת בנושא. וגם כשכבר מבוצעת חקירה ומוגשים כתבי אישום, לא אחת התיק נגמר בקול ענות חלושה.
זה מה שקרה במקרה של בית העלמין תל רגב. מדובר בבית עלמין ענק, כ־630 דונם, מעל 400 אלף קברים, ובו מוטמנים מתים תושבי חיפה, הקריות ויישובים נוספים בעמק זבולון. פרויקט עצום של חברה קדישא. סמוך לתחילת הקמת בית העלמין, הוא החל לסבול מהתנכלויות ומדרישות לפרוטקשן. בדוח שחיברה חברה קדישא חיפה, נקבע כי החל מ־2016 ותוך תקופה של שנה וחצי, הוחלפו לא פחות מארבע חברות שמירה, שפשוט לא הצליחו לעמוד בתקיפות ובאלימות. אריה פרג'ון, מנהל בית העלמין באותה עת, הוגדר על ידי המשטרה כיעד מאוים בדרגה שש, ונדרש למאבטח צמוד ולשמירה על ביתו. בבית העלמין עצמו היו אירועי השחתה וזיקוקים נורו לעבר עמדות השמירה.
לרגע, היה נדמה שהמשטרה נכנסת לפעילות. נעצרו 20 חשודים, מרביתם תושבי הכפר איבטין הסמוך. אבל בסופו של דבר הוגשו רק שלושה כתבי אישום, בגין תקיפת אנשי אחת מחברות השמירה שניסו לאבטח את המקום. השלושה יוצגו בידי עו"ד תומר נוה, והורשעו על פי הודעתם. גזר הדין משרטט איך פרוטקשן נראה בפועל, ואת התגובה הרפה של המדינה למכה הזו.
באחד האירועים, למשל, הגיעו העבריינים לבית העלמין ברכב מסוג ב־מ־וו וחסמו את רכבם של המאבטחים, שבדיוק הגיעו לעבודה. אחד מהם הודיע למאבטחים, "שהם לוקחים להם את העבודה ודרש מהם להסתלק מהמקום, תוך שהוא צועק עליהם ומקלל אותם". אז הצטרפו שני הנאשמים הנוספים. הם זרקו אבן על הרכב, והחלו לתקוף את המאבטחים באגרופים. אחד מהם הוכה בראשו, שני הוכה באמצעות אבן בראשו ובצלעות, שלישי הוכה באגרופים, ומאבטח רביעי הוכה בראשו באמצעות כיסא פלסטיק.
4 צפייה בגלריה
בית העלמין תל רגב, פרויקט ענק של חברת קדישא
בית העלמין תל רגב, פרויקט ענק של חברת קדישא
בית העלמין תל רגב, פרויקט ענק של חברת קדישא
(צילום: גיל נחושתן)
למרות האישום, מספר עו"ד נוה, בעקבות סולחה שנעשתה בין הצדדים וכללה פיצוי כספי, הפרקליטות הגיעה איתם להסדר טיעון, במסגרתו הם הודו והורשעו. העונשים: נאשם אחד נידון לחודשיים מאסר, שני חבריו לחודש כל אחד. זהו.
אחת הבעיות היא שעד היום, אין בחוק העונשין של ישראל עבירה של סחיטת דמי חסות. הבודדים שנתפסים ומואשמים, נאשמים בסעיפים שונים, כמו סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, או נטילת נכסים לשם סחיטה. אבל סעיף שמאפשר להאשים אדם בפרוטקשן? אין. ובוודאי לא כזה שמאשים אותו בגרימת נזק לפרויקט תשתיות לאומי.
וזה לא הכל: במרבית סעיפי הסחיטה שכן קיימים, החוק מאפשר עד שבע או תשע שנות מאסר. אבל על פי דיון בכנסת, ב־75 אחוז מפסקי הדין שעסקו בסחיטה בין 2016 ל־2019, המאסר היה של פחות משנתיים.
במשרד המשפטים פועלת ועדה שתפקידה לפקח ולאשר רישוי של חברות שמירה ואבטחה. לכאורה, גם כאן המדינה הייתה יכולה לפעול, לבדוק בציציות של חברות שמירה שמבקשות רישיון, ולצמצם מאוד את התופעה. אלא שהוועדה כמעט חסרת שיניים, ולמעשה, בעשור האחרון שללה את רישיונן של תשע חברות שמירה בלבד, מתוכן שלושה שפעלו באמצעות אנשי קש. למה כל כך מעט? כי הוועדה תלויה בחקירת המשטרה. והמשטרה, כאמור, ממעטת לחקור.
"אין לוועדה סמכויות פיקוח ואכיפה", מסביר גורם במערכת החוק, שמכיר היטב את הנושא. "הוועדה רק נותנת את הרישיון ובודקת רישום פלילי של בעל החברה. הבעיה היא שהעבריין עצמו לא עומד בפרונט. הוא לא בעל החברה, ולא המנכ"ל אלא שם קופים, ולכן אין דרך לדעת את זה. מפעם לפעם הם גם משנים את השמות של החברה ואין יכולת לפקח עליהם".
אז פנינו השבוע למשטרת ישראל, ושאלנו כיצד הם נלחמים במכת הפרוטקשן על התשתיות הלאומיות של מדינת ישראל. שם, הפתעה־הפתעה, אומרים שהם מכירים היטב את מגפת סחטני הפרויקטים הלאומיים. "מדובר בתופעה קשה וחמורה, שמאחוריה עומדים עבריינים מאוד בכירים, חלקם משויכים לארגוני פשיעה", מודה גורם בכיר במשטרה.
כן, אבל פה מדובר בפרויקטי תשתיות ענקיים של המדינה.
"ההכרה בתופעה, חומרתה והשלכותיה ברורות לנו. ידוע לנו שלא מדובר בחנות מכולת או ירקות שנסחטת, אלא בחברות שעוסקות בפרויקטים גדולים מאוד. וברור שיש לסחיטה השפעה על המדינה, כי העלויות מגולגלות כלפי מעלה וגם מזינות את ארגוני הפשיעה".
הקבלנים פוחדים להתלונן. איזו חליפת הגנה אתם יכולים לתת להם?
"הם לא מתלוננים מכמה סיבות. אחת מהן היא באמת פחד, השנייה היא החשש לפגיעה בתדמית החברה שזכתה במכרז של המדינה, והשלישית גם מתוך מניע כלכלי. עדיף להם לשלם ולהשיג בכך שקט תעשייתי. אבל תלונה מסודרת תקדם את העניין. אי־אפשר להגן עליהם אם אין לנו מידע. אם קבלן ימשיך לפחד או להתחבא, נורא יהיה קשה לקדם תיק חקירה כזה".
שמענו לא מעט על קבלנים שכן התלוננו, אבל התיקים נסגרו.
"לפעמים התיק לא מבשיל לראיות, אבל אנחנו לא משיבים את פני המתלונן ריקם".
מה המשטרה עושה נגד התופעה, כפעילות יזומה?
"יש הרבה תיקים בסד"ח שהם תיקי חשיפה ולא תיקי תלונה, בגלל שהעבריינים הפכו מאוד משוכללים. הם מערבבים את הפעילות הפלילית עם פעילות של חברות שמירה לגיטימיות".
אז מה עושים?
"לעבירות סד"ח מתלווות עבירות מס בתחום מס הכנסה, הרבה עוברים על עבירות מע"מ והלבנת הון, ואנחנו שמים דגש על ההיבט הכלכלי".
תופעה כל כך עמוקה ומפושטת. למה אין יחידה ייעודית לטיפול בנושא?
"לפני כעשרה חודשים ייעדנו לנושא כוח משימה ייעודי ביאל"כ (היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית בלהב 443 – ש"מ)".
אז אם להב 443 בתמונה כבר עשרה חודשים, מן הסתם במשטרה כבר יודעים על כל מיני חברות שמירה פיקטיביות שפועלות בשטח. אבל כשאנחנו שואלים כמה כאלו יש, המקור המשטרתי מודה: "אין לי שמץ של מושג. וגם ברמת המודיעין הארצי לא בטוח שזה מקיף את הכל. בשורה התחתונה, אם אין תלונות ואין מידע ואין שיתוף פעולה - יהיה קשה לטפל".
ובינתיים, השטח מבעבע, הקבלנים מפחדים להתלונן, ואזרחי ישראל ממשיכים לממן במיליונים מכספי הציבור שלהם ארגוני פשיעה. "הדבר נתון לפתחה של משטרת ישראל", מדגיש נשיא התאחדות הקבלנים ראול סרוגו.
לטענת המשטרה, היא לא יכולה לפעול ללא תלונה.
"אם אותו קבלן יתלונן ויהרגו לו חלילה את הילד, או יכו אותו ויישאר נכה – לא שווה לו להתלונן. ברוב החברות הגדולות האלה, בעל הבית לא נמצא בשטח, אלא מנהל העבודה שלו, מנהל הפרויקט, שכירים שנאלצים להתמודד מול העבריינים האלה. בעל הבית משלם, כי הוא לא רוצה שיפגעו בהם. אם המשטרה רוצה שחברות הבנייה ישתפו איתה פעולה וייתנו לה מידע, היא צריכה להגן עליהן כמו שהיא מגינה על עדי מדינה. אחרת זה לא יקרה".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "משטרת ישראל מבצעת את חקירותיה ביסודיות ובמקצועיות בכל האמור לעבירות סחיטת דמי החסות, עבירות המשפיעות ישירות על תחושת הביטחון האישי של האזרח.
"נדגיש כי מדובר בפעילות סמויה וגלויה, שחלקה תוצאה של עבירות חשיפה שרובן תולדה של מודיעין משטרתי איכותי ופעילות משמעותית המתבצעת במישור הסמוי. בעבירות של סחיטה באיומים, מדובר לרוב בעבירות ובביצוע מעשים המטילים אימה על בעלי עסקים וחברות וחשש מתמיד מצד קורבן העבירה לפגיעה ברכוש, אלמלא יועברו סכומי כסף גדולים עבור שירותים שונים שלעיתים כלל אינם נדרשים לשם המשך הפעלת העסק. ככל שעולה חשד המגובה בראיות לביצוע עבירה פלילית, הרי שהמשטרה בודקת את הנושא ביסודיות, במטרה להגיע לחקר האמת".