בדרכו המגושמת, המשטר של בשאר אסד מחפש קשר עם ישראל. האינדיקציות מרובות, ונמשכות כבר חצי שנה ויותר. הנה כמה דוגמאות: מאמר למכון מחקר אמריקאי של מומחה סורי המסביר על תהליך השלום והעמדה הסורית העקבית, לדבריו, המחפשת פתרון מדיני. ידיעה סנסציונית שהופיעה בכלי תקשורת ערביים אמינים יחסית על פגישה חשאית בבסיס חיל האוויר הרוסי בחמיימים בתוככי סוריה – ובה השתתפו לכאורה גורמים ישראלים, סורים ורוסים. בידיעה הוזכר הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט. הוא מסר לי בתגובה שלא היה ולא נברא, וגורמים ישראלים אחרים אמרו שהידיעה בדיונית לחלוטין. ובכל זאת, יש דיבור קבוע בקרב גורמים מערביים על קשר המתקיים בין גורמים ביטחוניים ישראלים וסורים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
טורים קודמים של נדב איל:
- וושינגטון מחכה לממשלת בנט-לפיד
- קואליציה שמחוברת בנייר דבק
- היד הנסתרת של איראן במהומות בישראל
זה לא הסוף: בשבוע שעבר הופיעה ידיעה ארוכה ב"אל־ג'זירה" שעסקה בהתחממות הקשרים בין סעודיה לסוריה, ובדרך שבה ריאד מעניקה לגיטימציה מחודשת למשטר השנוא של אסד. בתוך הידיעה, עמוק, הוסתרה כותרת אחרת לגמרי. הכתב דיווח כי שוחח עם גורם רשמי במשרד החוץ הסורי שאישר כי מתקיימים מגעים עם ישראל. הוא קשר זאת ליחסים עם הסעודים: "ריאד רואה את שיחותינו עם הישראלים כעניין מקדים לשיחות לא רשמיות עם האמריקאים, בפרט בשעה שממשל ביידן רוצה לעזוב את המזרח התיכון, ולכן, אולי, יהיה מוכן לקבל את הסטטוס קוו בסוריה". בהנחה שהכתב לא המציא את התדרוך הזה, מדובר באמירה משמעותית. אגב משמעותית, השבוע פירסם היועץ של ממשל אובמה לענייני סוריה, השגריר לשעבר פרדריק הוף, מאמר ובו סיפר שלפני עשר שנים, ב־28 בפברואר 2011, בשאר אל־אסד אמר לו בארמונו בדמשק שהוא מוכן לנתק את קשריו הצבאיים עם איראן וחיזבאללה בתמורה לשלום מלא עם מדינת ישראל, אם השלום הזה יוביל להשבת כל "האדמה הסורית הכבושה".
בימים כתיקונם, וללא הקשר, רצף הפרסומים הזה היה יכול להפוך לדרמה גדולה. הצבר של ידיעות גלויות, כמו גם הערכות עכשוויות המושמעות בוושינגטון ובמוסקבה, מעידים על רצון סורי לתת רושם של תזוזה ביחס לישראל. השאלה המרכזית היא מה הסיבה, ועד כמה מדובר במהלך אמיתי – בפרט כאשר חיל האוויר תוקף בעקביות בטריטוריה סורית.
במאמר בפורום לחשיבה אזורית שפירסמה לאחרונה אליזבט צורקוב, חוקרת לענייני סוריה, היא מנתחת את המצוקות המעמיקות של המשטר. הוא נכשל לגמרי בשיקום המדינה: לרוב האזרחים, ברוב שעות היממה, אין חשמל. מים זורמים מהברזים יום או יומיים בשבוע, מוצרי היסוד באיכות ירודה, אין די דלק, הלירה הסורית נשחקה בכ־60 אחוז, המשכורת הממוצעת החודשית של עובד מדינה סורי עומדת על 15 דולר וסל המוצרים עלה השנה בכ־200 אחוז. המשטרה החשאית הסורית טרחה במהלך מערכת הבחירות האחרונה לאיים על עסקים שיתרמו כסף להדפסת כרזות ענק של אסד, שהציפו את המדינה ועלו לחנויות ממון רב. "מס השיקום" שמוטל על האוכלוסייה נגנב בקביעות בידי המשטר. בנוסף, האמריקאים לא מוכנים לדבר בשום אופן עם השלטון האסדי, שנתפס כמשטר טמא שביצע מעשים של רצח עם, ובמקביל האיראנים רואים את המדינה הסורית כחבה להם חוב כספי ענק על הפעולות שביצעו כדי להציל את המשטר מידי המורדים.
כמו תמיד במזרח התיכון, האינטרסים מצטלבים. הסעודים מחפשים ערוצים להרחבת השפעתם אל מול איראן, ולכן מוכנים למחול לאסד. הוא, מצידו, רוצה בהוצאת הכוחות האיראניים מהמדינה; עניין שספק אם טהרן שוקלת, וספק גדול לא פחות אם מוסקבה יכולה לבצע. בסוריה השתכנו עשרות אלפי שלוחים איראנים או כאלה הנאמנים לאיראן; סילוקם נראה כמו חלום ליל קיץ. המצב בסוריה כה נואש, אמר לי השבוע גורם המעורה בעניין, שהמשטר בעצמו שמח לפזר רמזים מסתוריים על התקדמות עם ישראל וארה"ב – העיקר שיוכל לספק תקווה כלשהי לציבור הכועס והמריר. הסורים מאמינים כי הישראלים יכולים להעניק להם לגיטימציה בוושינגטון, לתרום לשפה משותפת עם הסעודים ועם המפרציות, ולבסס תחושה של התקדמות עבור המדינה עצמה. הם לא מדברים על שלום, אלא על הסכם אי־לוחמה ארוך טווח; אולי הסדרים שקשורים בצמצום הנוכחות האיראנית במדינה ועוד. במילים אחרות: נראה שיותר ממה שהסורים רוצים במגע עם ישראל, הם רוצים לתת רושם של מגע כזה.
בכל מקרה, הממשלה החדשה תקיפה כמו הקודמת ביחס לגולן; ב־2018 יזם יאיר לפיד כנס גדול בכנסת כחלק מקמפיין שפנה לקהילה הבינלאומית להכיר בריבונות הישראלית ברמה. אף גורם משמעותי בישראל לא סבור שרצוי לבצע ויתורים טריטוריאליים למשטר אסד, או אפילו לשקול זאת. מה כן? בישראל ישקלו סיוע לסורים בתמורה לצמצום הנוכחות האיראנית במדינה ופגיעה בחיזבאללה. בכל אופן, אין כל אינדיקציה שאסד יכול לספק את הסחורה גם בעסקה מוגבלת כזו. זהו המזרח התיכון החדש: אם בעבר הישראלים היו רודפים אחרי הסורים, היום הסורים הם אלה שמחפשים את ירושלים.
ימים ראשונים של ממשלה, בפרט כזו שקמה בסערה ובמהירות, תמיד מלאים בדרמות. כל משרד ממשלתי מלא ביוזמות חדשות, נקמות ישנות, בכירים מפוחדים וזוטרים מתוסכלים. תורת הלחימה לפוליטיקאים ישראלים במקרה כזה היא בדרך כלל, תסלחו לי על הביטוי, "עד עכשיו היה פה בית זונות", מוטיב שלקוח מדורי דורות של מפקדים שנכנסים לתפקיד חדש בצה"ל. בתמצית, אחרי התאקלמות קצרה ביותר, קובע הגורם שנכנס לתפקידו כי המצב מחפיר, שום דבר לא עובד כמו שצריך, וצריך להתחיל ה־כל מהתחלה. בכך מוגשמים מיידית שלושה יעדים: הכנסת הארגון (או היחידה) לטלטלה פרודוקטיבית, יצירת כסת"ח לכל תקלה בטווח הזמן המיידי (שהרי עד שהגיע המפקד/השר החדש המצב היה מזעזע), ולבסוף כמובן האפשרות להצביע על גרף שיפור מהיר.
לכן, בדרך כלל כדאי לקבל בחשדנות ציטוטים של מקבלי החלטות חדשים המקוננים מרה על המצב שאליו נכנסו. הם בסך הכל פועלים לפי התו"ל המוכר בחברה הישראלית.
רק שבמקרה הנוכחי, של ממשלת בנט־לפיד, יש להם על מה לקונן. העובדות פשוטות: במשרד המשפטים, נניח, לא היה אפשר לאייש תפקידים זמן רב, בשל ממשלת המעבר ולפניה העימות המתמשך בין גנץ לנתניהו. במשרד ראש הממשלה תפקידי מטה רבים לא מאוישים, בין היתר, נניח, ראש אגף ההסברה ("הם כנראה לא היו צריכים, כי ביבי היה ראש אגף הסברה", העיר באדישות אחד מבאי השלטון החדש). הריכוזיות יוצאת הדופן של נתניהו גרמה לניתוק של אנשי מקצוע רבים מדיונים אסטרטגיים. הרוב נעשה בשיחות אחד על אחד – לדוגמה נתניהו מול ראש המוסד יוסי כהן ואחרים; לשיחות רבות אין תיעוד סדור.
השרים עמוסי התלהבות. אחרי ארבע מערכות בחירות, ואצל חלקם אחרי חיים שלמים, הם סוף־סוף הגיעו אל שדה החלומות של כל פוליטיקאי; שדה ההשפעה. הכל טרי ופריך. השבוע שוחחו שר החוץ החדש, יאיר לפיד, ושר החוץ של האמירויות, עבדאללה בן זאיד. בן זאיד בתפקיד כבר 15 שנים. מתי נכנסת לתפקידך, שאל את לפיד בנימוס. לפני 15 שעות, השיב ראש הממשלה החליפי. בהתחשב בתנאים האובייקטיביים האלה בנט יכול לרשום הצלחה השבוע עם מצעד הדגלים: בממשלה הקודמת התכנסו שתי ישיבות קבינט, והמצעד לא צעד. בממשלה הנוכחית לא התכנס דבר, וגם לא הוציאו הודעות נמרצות על זכויות ישראל בירושלים – ולבסוף המצעד צעד. זה המודל, אמר בנט לאנשיו – לדבר פחות, לעשות יותר, ללכת עם הדרג המקצועי.
כוח דלתא
הזן ההודי מספק סיוטים למומחים. לתשומת ליבם של הורוביץ, מיכאלי ובנט
התעלומה החשובה ביותר בעולם כרגע, זו שיכולה להשפיע על חייהם של כל הקוראים ורבים אחרים, נעוצה בזן דלתא. זה הכינוי החדש, קומנדו־סטייל, לזן ההודי של וירוס הקורונה. בתמצית, הנה התעלומה: מה יהיו ההשלכות המעשיות של התפשטות דלתא באוכלוסייה מחוסנת יחסית, כמו במדינת ישראל. ובאורח פשוט יותר: האם הזן יכול להוביל גם מדינות מחוסנות אל תרחיש יום הדין שבגללו העולם נסגר בשנה שעברה – משבר אשפוז בגלל מגפה.
הנתונים מבריטניה, אחד המקומות המחוסנים בעולם, לא מעודדים לפי שעה. מספר החולים בזן ההודי מכפיל את עצמו בעקביות, והגיע השבוע ל־7,606 מקרים ביום. לשם השוואה, בתחילת מאי היו בבריטניה רק כ־2,000 נדבקים ביום – והאוכלוסייה הייתה הרבה פחות מחוסנת. הזן גדל בקצב מהיר כמעט בכל מקום; בבריטניה מדענים מעריכים (אין מידע חד־משמעי עדיין) שהזן מביא למחלה חריפה בהרבה ביחס לזן הבריטי, שבעצמו גרם למחלה חמורה ביחס לזן המקורי של קוביד־19. על עניין אחד יש הסכמה מסתמנת, גם בארגון הבריאות העולמי: דלתא מידבק מאוד, יותר מכל מה שראינו. העובדה הזו היא המשמעותית: כאשר זן מידבק יותר מתפשט באוכלוסייה, שיעור המחלימים והמחוסנים הנחוצים לחסינות עדר חייב לעלות אף הוא. מה שעבד עם הזן הבריטי לאו דווקא ימשיך לעבוד עם דלתא.
השבוע הודיע ראש הממשלה, בוריס ג'ונסון, על דחיית היציאה מהגבלות הריחוק החברתי, לאור העלייה במספרי המקרים. זה גרם לאכזבה־רבתי בממלכה, אבל ג'ונסון למוד סבל, גם אישי כמי שכמעט מת מקורונה; בבריטניה מתו יותר בני אדם מהמחלה מכל מקום אחר באירופה. כתוצאה מהחיסון, ברוב המדינה העלייה במספרי המאומתים איננה מלווה בעלייה באשפוזים. אך בצפון־מערב אנגליה יש עלייה במספר המקרים שנראית זהה באורח מפחיד לזינוק של הגל הראשון בסתיו־חורף 2020. חמור מכך – גם האשפוזים נראים בקו עלייה דומה, כפי שניתן לראות בגרף המצורף. חשוב להדגיש שברחבי בריטניה לא רואים כזו קפיצה באשפוזים, והתקווה היא שמדובר בתופעה אזורית מוגבלת.
הזן ההודי התגלה בישראל כבר לפני חודשים, אבל לא התבסס. אולי זה קשור לנתון הבא: הבריטים מתחסנים בעיקר בחיסון של אסטרהזניקה, והשבוע הגיעה המדינה אל מצב שבו 45 אחוז מהציבור מחוסן במנה השנייה. מחקר שנעשה בשיתוף שירותי הבריאות הבריטיים מראה כי היעילות של מנה אחת בחיסון אסטרהזניקה נגד זן דלתא מאכזבת מאוד. לעומת זאת, היעילות של שתי מנות פייזר נגד מחלה תסמינית של קורונה בזן הנ"ל טובה מאוד ועומדת על 88 אחוז. יתרה מזו: הממשלה הבריטית אומרת כי חיסון פייזר מעניק הגנה של 96 אחוז מפני אשפוז בשל זן דלתא (וחיסון אסטרהזניקה 92 אחוז).
אם כך, מדוע הווירולוגים והמומחים בכלל מודאגים? בעיקר משום שהזן כה מידבק, כולל אנשים המחוסנים חלקית ולכן יוצר תשתית להתפרצויות במובלעות: ילדים, אנשים שבוחרים לא להתחסן, מחוסנים שייפגעו כחלק מהאחוזים הספורים שהווירוס יפרוץ את מערכת ההגנה של החיסון אצלם. ד"ר אנג'לה רסמוסן, וירולוגית קנדית עם ניסיון רב, כתבה השבוע כי חיסוני mRNA מספקים הגנה מצוינת נגד זן דלתא, ואולם "וירוסים המסוגלים להדביק אנשים המחוסנים או מחוסנים חלקית יעברו אבולוציה כתוצאה מלחץ סלקטיבי, ולכן עלינו להציב כמטרה את מניעת ההידבקות בכלל". רסמוסן מכוונת לחשש אסטרטגי של עליית זן שיכול לחמוק מהחיסונים לגמרי, אפשרות שמתחזקת אם רבים מהמחוסנים חלקית נדבקים.
איך כל זה קשור אלינו? חברת אל על ניסתה לפתות החודש את הישראלים לטוס לחו"ל עם כרטיסי חינם לילדים. כמה ממי שהתפתו יוודאו שילדיהם, הלא־מחוסנים, ישמרו על בידוד כאשר ישובו? ואם לא ישמרו – מה זה יכול לעשות לפתיחת הלימודים בספטמבר? הנתונים לגבי שמירת בידוד בידי ישראלים ששבו מחו"ל עגומים.
בישראל הקורונה נגמרה מעשית, אך העולם עוד חווה התפרצויות. באירופה מעריכים שעם בוא הסתיו תהיה לכל הפחות עלייה במקרים, ואולי גל נוסף. זה שאנחנו יצאנו מהקורונה, לא אומר שכל שאר העולם גם. מי שלא ישמור היטב בנתב"ג יצטרך לספק הסברים לא פשוטים לציבור הישראלי. לתשומת לב הקוראים נפתלי בנט, מרב מיכאלי וניצן הורוביץ.
ציטוט
"נכון שאף פעם לא הייתי באופוזיציה, אבל הייתי באופוזיציה בעיריית ראשון. תאמין לי שאני יודע את העבודה"
(ח"כ דוד ביטן מתכונן לחיים באופוזיציה, גלי צה"ל, השבוע. אגב, ביטן אכן מהפרלמנטרים המוכשרים בכנסת)
