לפני כשנה, בשיא מגפת הקורונה, מצאה עצמה אדוה (שם בדוי), אם לשניים בת 42 מדרום הארץ, עם הרבה זמן פנוי, אחרי שבשל בעיות רפואיות נאלצה לעזוב את עבודתה. היא גלשה בפייסבוק ונחשפה לעמוד שעסק בנושאים רוחניים סביב הקורונה. "מנהל העמוד (שמו שמור במערכת - מ"ש) מטיף לכך שהמשיח בדרך, שצריך לגדל פירות וירקות בבית וכל מיני דברים בסגנון הזה", מספרת אימה של אדוה. "אז בהתחלה היא הביאה גנן, אבל בהמשך התכנים האלה השתלטו עליה לחלוטין".
עוד כתבות למנויים:
- מה גורם לאדם להודות בפשע שלא ביצע?
- הבריחה הגדולה: למה הישראלים נמנעים מנטילת אחריות?
אדוה החלה לשתף בעמוד הפייסבוק שלה תכנים שמתנגדים לחיסונים. אך העיסוק שלה בקורונה ובתוצאותיה לא נותר במרשתת בלבד. "היא מדברת איתנו המון על כך שהחיסונים הם בעצם ניסויים בבני אדם, שכולם – ההנהגה, התקשורת, הסביבה – עשו יד אחת כדי לדלל את האוכלוסייה. היא אומרת שהיא מקווה שנתנו לנו את הפלסבו, כי אחרת בעוד כמה שנים החיסון ישנה את הגנטיקה שלנו".
6 צפייה בגלריה
''היא מדברת איתנו על כך שחיסונים הם ניסויים בבני אדם'' (צילום אילוסטרציה: shutterstock)
(איור: shutterstock)
באחד מימי השישי ביקשה אדוה מאחיה עזרה. "היא רצתה שהוא יעביר באפליקציית 'ביט' 250 שקל למישהי. כשהגיע האישור, הוא ראה שהשם הוא שמו של מפעיל עמוד הפייסבוק שהיא עוקבת אחריו. הבנתי שאני בעצם לא יודעת אם זאת הפעם היחידה. מי יודע כמה כסף היא העבירה אליו. התעמתי איתה והיא אמרה לי, 'אמא, אני לא אומרת לך מה לעשות עם הכסף שלך, אז את אל תגידי לי מה לעשות עם הכסף שלי".
האם מוסיפה בכאב: "היא הייתה בחורה שמחה, אופטימית, שאהבה לטייל בעולם. תמיד התנדבה למען תינוקות נטושים ונשים אחרי לידה, ופתאום היא נהפכה לחרדתית, מבוהלת, שמאמינה שסוף העולם מתקרב ולא מוכנה לנסוע כי היא מאמינה שיהיו בקרוב אסונות בכל העולם. היא חוזרת אחרי דברים של הבחור הזה, שטוען שהקורונה היא 'חבלי משיח'. היא אומרת דברים שלא מתאימים לה. הבת שלי הייתה אישה חכמה, ביקורתית, שיודעת לשאול שאלות".
לאחרונה הגיע עימות נוסף בין האם לבתה. "עכשיו היא בלחץ נוראי כי מדברים על חיסון לילדים. אמרתי לה שזה נשמע כמו מחשבות שווא, שהמאפיינים של הקבוצה הזאת מתאימים באופן מובהק לכת. הבחור הזה שהיא עוקבת אחריו נראה לי נוכל".
בצר לה פנתה חנה למרכז הישראלי לנפגעי כתות. שם מכירים היטב את התופעה ההולכת וגדלה של אתרים או עמודי פייסבוק שמפיצים תכנים אידיאולוגיים וסוחפים אחריהם קבוצות גדולות של עוקבים. "אנחנו לא יכולים להגיד שמי שמפעילים את העמודים האלה הם מנהיגי כת", אומרת רחל ליכטנשטיין, מנכ"לית המרכז, "אבל בהחלט רואים תופעה של אנשים שנסחפים כמו לתוך כת. הם מתנתקים מהחיים, עוזבים את העבודה, מתרחקים מהמשפחה וצורכים באופן אינטנסיבי את התוכן של האדם המסוים הזה".
תקופת הקורונה הביאה עימה עבור רוב אוכלוסיית העולם תחושות של פחד, בלבול, סימני שאלה ואי ודאות. בזמן שהסתגרנו בבית, נכנסו לתוך החלל שנוצר בחיינו לא מעט דעות, רעיונות, תנועות ומובילי דעה. עוד לפני הקורונה, בחסות הרשתות החברתיות, חלה פריחה בתחום קבוצות הניו-אייג', קבוצות עזרה עצמית שמשלבות תורות עתיקות עם מסרים מהעולם החדש.
היכן עובר ההבדל בין קבוצות לעזרה עצמית לבית כת פוגענית? היכן עובר הגבול בין דעה אישית וחופש הבחירה של הפרט לחיות את חייו לפי ראות עיניו לבין שעבוד למנהיג, לקבוצה או לרעיון?
מומחים ובעלי ניסיון בתחום משרטטים ל-ynet את הסכנות שבתקופה שבה אנו חיים, את מפת ההשתלטות של חלק מהמטפלים הרוחניים על התודעה של מטופליהם, את ההשפעה של מגפה עולמית בעלת סממנים אפוקליפטיים על בני האדם, את דעתם על תופעת מתנגדי החיסונים ואת הגבול הדק בין רוחניות ועזרה עצמית, לבין נפילה לידיה של כת פוגענית.
לפני כשבועיים שם קץ לחייו ארז ארג'ונה כרמל, מורה רוחני נערץ מפרדס חנה-כרכור. התאבדותו הכתה בתדהמה לא רק את קהל המעריצים שהקיף אותו, אלא גם את קהילת הניו-אייג' הישראלית כולה. רבים מחבריה הכירו אותו, פגשו אותו או פנו אליו לעזרה בשלב מסוים בחייהם. חלק ניכר מהם לא ידעו על המעשים שיוחסו לו בתחקיר של אתר "פוליטיקלי קוראת", שבבסיסם שליטה ופגיעה מינית לכאורה בנשים שהגיעו אליו לטיפול. במרכז לנפגעי כתות שמעו עליו רק בדיעבד.
"מפתיע שלא קיבלנו פניות לגביו עד היום", מודה ליכטנשטיין, "כי הוא נמצא בדיוק בתחום שלנו, של מורה רוחני שיש קבוצה גדולה של אנשים שנוהים אחריו, והוא מנצל את המקום הזה לפגיעה. המקרה הזה רק הוכיח לנו שוב שכשאנחנו אומרים שיש כיום כ-150 קבוצות כיתתיות שפועלות בישראל, למעשה זה רק נתון חלקי של היקף התופעה באמת".
למעשה, אין נתונים אמיתיים על מספר הכתות והחברים בהן בישראל. ההערכה היא כי כמאה אלף בני אדם חברים בקבוצה סמכותנית כלשהי, אבל בשל תת-דיווח, ובעיקר בגלל הקושי להגדיר מהי כת מבלי לפגוע בזכויות אדם בסיסיות, נראה שיש הרבה יותר. פרשת גואל רצון, שהביאה לשחרורן של 21 נשים ועשרות ילדים מידיו של הגורו הכריזמטי, הייתה קו פרשת המים בכל הנוגע להתייחסות לכתות בחברה הישראלית.
רצון נשלח ל-30 שנות מאסר בגין עבירות מין ובעקבות הפרשה קם צוות של משרד הרווחה שניסה להגדיר, לראשונה, מהי כת. הצוות המליץ להגדיר כתות פוגעניות כ"קבוצות המתלכדות סביב אדם או רעיון, תוך שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות, לצורך יצירת זהות נבדלת מהחברה ותוך שימוש במצגי שווא.
"קבוצות אלה מעודדות לרוב תלות נפשית, נאמנות, ציות וכפיפות למנהיג הכת ולמטרותיו, מנצלות את חבריהן לצורך קידום מטרות הכת, וגורמות לנזקים נפשיים, פיזיים, כלכליים וחברתיים (באחד או יותר מהתחומים) בקרב חברי הקבוצות, משפחותיהם והקהילה הסובבת".
ההגדרה הזאת היוותה בסיס להצעת חוק שעברה בכנסת בקריאה ראשונה ונתקעה אי שם. למרות הזעזוע העמוק מפרשת גואל רצון, עד היום לא מגדיר החוק בישראל מהי כת. "היה ניסיון מצידה של ח"כ אורלי לוי אבקסיס לקדם הצעת חוק נגד כתות, שלא צלח, בין היתר בגלל קבוצות כיתתיות שהפעילו לחצים על חברי הכנסת שלא לקדם את ההצעה", מציינת ליכטנשטיין. "בימים אלו, עם כינונה של הממשלה החדשה, אנחנו נמצאים במגעים עם חברי הקואליציה לקידום שינויי חקיקה מתאימים".
"עלו מספר הצעות במשך השנים, אבל הן עוררו הרבה התנגדויות", אומר אילן שריף, מנהל תחום כתות במשרד הרווחה. "הניסיון להחליט מהי כת פוגענית הוא מאוד בעייתי: התפיסה שהמדינה יכולה להחליט איזו התאגדות חוקית ואיזו לא. יש כאן משהו המנוגד לחופש הפרט. מעבר לכך, הנפגעים הישירים יכולים להיות די בקלות קבוצות פוליטיות וקבוצות דתיות. כך שאם החוק מתמקד בניסיון להגדיר כת פוגענית - הסיכוי שלו באמת להתקבל ובאמת לעבור את בג"ץ, להערכתי, הוא נמוך".
ליכטנשטיין מדגישה כי ניו-אייג' היא לא מילה נרדפת לדבר פוגעני. "יש אלפי מורים רוחניים שלא מנצלים את ההערצה אליהם לרעה. המון אנשים מחפשים עזרה, הכוונה ותחושת שייכות, ולא הופכים לקורבנות של כת. יש לכך קריטריונים ברורים. כשאנחנו מקבלים תלונה מבני משפחה על קרוב שנשאב למקום מאוד אינטנסיבי, שהוא התנתק מהעולם והולך אחרי דמות מסוימת, קודם כל נבדוק אם המנהיג שידל אותו לכך. נחפש עוד מאפיינים, כמו פיקוח על כל תחומי החיים, איומים וענישה ועוד".
לדבריה, הרשתות החברתיות הפכו את הגיוס של חברים ומאמינים לפשוט יותר: "ברור שבעידן של היום, יש כתות שעושות גיוס דרך הרשת. יוטיוב מאפשר הפצת תכנים של המנהיג, עמודי פייסבוק מושכים את הגולשים ומגיעים לכולם. הגיע אלינו מקרה של קבוצה גדולה עם מאפיינים כיתתיים, שנציגיה נכנסו בתקופת הקורונה לפורומים של מתמודדי נפש והפיצו שם הפניות לדף הפייסבוק שלהם. זה מגיע אלינו היום עד הבית".
ליכטנשטיין מבהירה כי "הפעילות עצמה של כת לא תיעשה מעל דפי הרשת. כדי שכת תתקיים, צריך להיות מגע פיזי. האינטנסיביות צריכה לקרות פנים אל פנים. ואז, בהרבה כתות יש הטפה, כחלק מהאידיאולוגיה, להתנתקות מהטכנולוגיה, מהקשר עם העולם, מהידע, מהחדשות. זה לכאורה חלק מהאידיאולוגיה, אבל למעשה זאת עוד דרך לנתק את חברי הכת מהחברה".
"העולם הדיגיטלי הפך את זה לקל", אומרת אלונה (שם בדוי), בשנות ה-30 לחייה. "מה שאתה צריך זה רק מישהו שיעשה לך מיתוג טוב - ואתה הופך לאושייה בתחום הרוח". אלונה מכירה היטב את העולם הזה. "כל החיים הייתי בסוג של משבר, ולא הבנתי למה כל כך קשה לי בחיים", היא מעידה על עצמה.
"ב-2014 פרשתי מהלימודים לתואר בפסיכולוגיה וחיפשתי את עצמי. אחרי שקראתי כמה ספרים רוחניים, השתכנעתי לבוא למפגשים (של קבוצה שהוכרה ככת על ידי המרכז הישראלי לנפגעי כתות - מ"ש). זאת קבוצת ניו-אייג', שהמנהיגה שלה מעבירה מסרים באמצעות תקשור, של התנהלות יומיומית, נפש ורוח. עשיתי קורס קצר של עשרה מפגשים והייתה לי חוויה טובה. הייתה לי תקווה חדשה לגבי עצמי. זה נותן תחושת שייכות, הרגשה שאתה לא לבד, ומספק הסברים רוחניים לשאלה למה העולם כפי שהוא, מי יצר אותו ואיך הוא מנוהל. ואז נרשמתי לקורס נוסף, הפעם של עשרות מפגשים. אין לזה סוף.
"התשלום לא היה מראש, כך שטכנית לא הייתה לי בעיה לעזוב. המנהיגה כל הזמן אומרת שהיא לא גורו. אבל בפועל, עושים לך שטיפת מוח. שום דבר לא צלול, הכול מעורפל, קצת אמת, קצת שקר, קצת טשטוש גבולות. ואז מתחילה שליטה תודעתית. אתה מדבר ונפגש עם מי שאתה רוצה, אבל מתחיל לדבר בז'רגון מסוים ונדמה לך שאנשים מבחוץ לא מבינים אותך. מרגיש שאתה יודע משהו שמחוץ לקבוצה לא יודעים. הרבה פעמים אתה מרגיש שלא מעניין אותך לדבר עם אחרים כי הם ארציים מדי".
מתי התחלת להרגיש שמשהו לא בסדר?
"הסיוט מתחיל כשאתה מתחיל להרגיש דיסוננס. אומרים לך שכל מה שקורה לך הוא שיקוף שלך, שזה אתה מזמן. כל דבר זה האגו שלך, וכל הזמן אתה לא בסדר. אתה צריך להשתפר. האמנתי בזה. בגלל שכל הזמן מורידים אותך, אתה הולך לעוד סדנה, לעוד מפגש, לעוד הרצאה, בניסיון לקבל עוד כלים לתקן את עצמך. נכנסתי לזה עמוק".
במקביל למפגשים הקבוצתיים, החלה אלונה להשתתף במפגשים אישיים. "זה מתיימר להיות טיפול, שניתן על ידי מי שעבר הכשרה בקבוצה, אבל ראיתי חברים שסובלים מבעיות אמיתיות, כמו דיכאון, חרדה ודברים משמעותיים נוספים, שלא זוהו נכון ולא טופלו כי המטפלים חסרי כל הכשרה, וזה יוצר נזק מאוד גדול.
"הסיפור ששבר אותי היה של מישהי שחוותה טראומה מאוד גדולה בינקות, ולא הייתה מסוגלת לנהל חיים תקינים ולטפל בבת שלה. הייתה שם הזנחה נוראית, שנבעה מחוסר מסוגלות. היא לא קיבלה טיפול מתאים, והילדה שלה שילמה מחיר כבד. גם אני סבלתי רוב חיי מדיכאון קל. אחרי שנים של 'טיפול' בקבוצה, שלא עזר, התחלתי לנסות לעזור לעצמי בשיטות אחרות וגיליתי שיש לי פוסט-טראומה מילדות, שצריכה להיות מטופלת רק על ידי מי שמומחה בתחום, אחרת המצב מחמיר. כשראיתי את הנזק שנגרם לאנשים, לא יכולתי לשתוק יותר. אבל אסור לדבר. כשהבעתי את דעתי, במילים שלי - עברתי חרם".
אלונה עזבה סופית בסוף 2019, רגע לפני הקורונה. "בשלב הזה אף אחד לא ניסה לעשות כלום, כי כבר הבינו שהייתי רגל אחת בחוץ. היום אני עדיין בעולם הרוחני, אבל מתרחקת מכל קבוצה שעומד בראשה מנהיג כריזמטי. הגעתי אפילו לארז ארג'ונה לפגישה אחת – ושם זה נגמר.
"יש היום אין-ספור קבוצות עזרה עצמית, וזה בסדר. באותה קבוצה יכולים להיות אנשים שייקחו את מה שטוב וילכו הביתה, אבל יהיו גם אנשים שיישאבו עמוק פנימה, שירגישו שסוף-סוף מישהו רואה אותם, ייתנו זמן וכסף וינסו להגיע כמה שיותר קרוב למנהיג. אני הייתי מהאנשים האלה".
"כולנו מחפשים משמעות", אומרת לימור ליברמן, שמתנדבת בשמונה השנים האחרונות בסיוע לנפגעי כתות ולבני משפחותיהם במרכז לנפגעי כתות. "זה תהליך טבעי ומבורך. אדם צריך לשאוף לטפל במכאוביו. הבעיה מתחילה כשנוצר ניצול מצד המטפל. מטפל טוב עוזר לאדם שמולו – ולא לעצמו".
מה מאפיין את המטפל הפוגעני?
"אנחנו רואים מאפיינים אישיותיים, שעוברים כחוט השני בין מטפלים שמנצלים את המטופלים שלהם מינית, כלכלית, נפשית או תודעתית לבין מנהיגי כתות. הם לא מכירים אחד את השני, אבל זה נראה כאילו כולם למדו באותו בית ספר למנהיגי כתות. הם מאוד כריזמטיים ומשדרים 'אצלי נמצאת האמת'. לא מעט מהם התחילו כמטפלים ואספו סביבם קהילה, שהפכה לכת. אנשים תולים את כל יהבם באדם שהם חשים שהציל אותם, ויש מי שמנצל את זה".
לפני 15 שנה הייתה זו היא שנסחפה אחר אדם כזה. "חברה הזמינה אותי ללמוד אצל מישהי, ולא ראיתי שום בעיה בלימודים האלה. אבל לאט-לאט התחילה להיווצר סביבה קהילה של עושי דברה. עברנו לגור קרוב אליהם, ואז התחלתי לשים לב לנורות האדומות. לקח לי זמן להבין שמדובר בכת. היו שם רופאים, עורכי דין, אנשי היי-טק. אנשים חושבים ששואלים שאלות. לכת לא נכנסים אלא נקלעים".
ליברמן הצליחה לעזוב ופנתה, כאמור, לטיפול בנפגעי כתות. כיום היא ממנהלי קבוצת הפייסבוק "סכנות וכתות בניו-אייג'". היא מספר שעד לאחרונה הקבוצה מנתה עשרות אנשים בלבד, אך פרשת ארג'ונה הייתה כנראה טריגר, שכן לאחר התאבדותו הצטרפו אליה עוד מאות חברים חדשים. "מה שאנחנו רואים בניו-אייג' זה שימוש ברוחניות בצורה מעוותת", היא מציינת. "אנשים לוקחים טכניקות כמו מדיטציה או Re-birthing (שיטת טיפול המבוססת על תרגילי נשימה - מ"ש) למקומות לא טובים".
איך הקורונה השפיעה על התופעות האלה?
"הייתה הרבה הפחדה. צריך להפריד ולהבין שיש קבוצות ודעות שונות, ודרכי חיים אחרות, שהן לגיטימיות לחלוטין. אני, באופן אישי, לא התחסנתי. קראתי, התייעצתי, התלבטתי והחלטתי שזה לא מתאים לי. השאלה איפה הגבול עובר בין החופש של אדם בוגר לבחור את דרך חייו, לבין המקום שבו הוא הופך למשועבד. זאת שאלת השאלות, ולכן קשה להעביר חוק נגד כתות".
"זה עידן חדש, ואנחנו לא יודעים עדיין מה יהיו ההשפעות שלו", אומר אילן שריף, מנהל תחום כתות במשרד הרווחה. "אנחנו מטפלים בנפגעים אחרי שהם יוצאים, כך שמוקדם מדי לראות את התוצאות של תקופת הקורונה. אנחנו יודעים שהמצוקה הנפשית עלתה. ריחוק, ניתוק ובידוד מביא לצמא לביחד, למגע, לתמיכה, דברים שקבוצה יכולה לספק".
לדבריו, "מרבית הקבוצות לא עוברות את הרף הפלילי, וגם אלה שכן, מטופלות כעבירות מין או מרמה. במשרד הרווחה פועלים ליצירת שיתוף פעולה בין-משרדי על מנת לפרק את הכתות, וגם כדי לטפל בנפגעים אחרי היציאה. חשוב לשים לב לסממנים, כמו זה שיש סמכות עליונה, מנהיג שהוא יותר חשוב מהדרך; אם יש אווירה של פחד ואיומים, אשמה ובושה; אם יש הלשנות וסנקציות; ניתוק מהמשפחה; העברת כספים מוגזמת ועיסוק מתמיד בגיוס חברים חדשים".
ד"ר גבי זהר, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט, מי שנחשב לאחד המטפלים הבולטים בישראל בנפגעי כתות וקבוצות סמכותניות, נשמע נחרץ יותר בעניין הקשר בין תקופת הקורונה לצמיחתן של קבוצות פוגעניות. "התופעה הנפשית הכי קשה של הקורונה הייתה אי ודאות", הוא מסביר. "נוצר מעטה מיסטיציזם, שהוא המעטה הקלאסי שאני פוגש בכתות. אי הוודאות הוא האויב מספר אחת של חיים שפויים ונורמטיביים. אי ודאות זה וירוס שמכרסם קשות בנורמליות שלנו. מכניס אותנו לדיכאון, לחרדה ולמצוקה נפשית מאוד גדולה. הרבה אנשים שמצטרפים לכת אומרים, 'סוף-סוף אני יכול לוותר על אי הוודאות'".
ד"ר זהר טיפל, מאז שנות ה-80, במאות רבות של מטופלים ובני משפחה של נפגעי כתות. "בקורונה, מאנשים רציונליים, הפכנו למעורערים מאוד. הרבה שאלו שאלות קיומיות, כמו למה זה מגיע לנו, האם אלוהים בוחן אותנו והאם אנחנו צריכים לעשות תיקון. זה מאוד דומה לשאלות שעולות בחודשים הראשונים בכת. ברשתות החברתיות נוצרו מסגרות סמי-כיתתיות, שמאחוריהן עומדת בדרך כלל בדרך כלל דמות מובילה, שהיא מעין גורו.
"התופעה החלה עוד לפני המגפה, עם העיסוק בסוף העולם, והתגברה כשהמגפה התפרצה. בעקבות הגעת החיסונים שוב צמח שיח מיסטי עם השפעות ברורות על אנשים. לפי הפניות אליי בתקופה הזאת, אני יכול לומר שאם הייתי מחליף את המילה 'חיסון' במילה 'גורו', היו לכך אותם מאפיינים כמו של כת".
איזה סוג של פניות קיבלת?
"פנו אליי בעיקר הורים מודאגים, שסיפרו שהילדים שלהם לא מוכנים להתחסן. התופעות שהם תיארו דומות מאוד לסממנים של קבוצה סמכותנית: המון פייק ניוז, מידע שקרי שהופך להיות לכאורה אמיתי; הנדסת תודעה, כשאתה לא מעז לעשות דבר מסוים כי כך אומרת הקבוצה; פרנויה ולבסוף הסכמה לוותר על חשיבה עצמאית, גם אם ברור שהדבר מזיק. התהליך הפסיכולוגי שעובר אדם שמצטרף לכת עובר דרך אובדן היכולת לסמוך על עצמו, על סביבתו. הוא מטיל את כל יהבו על רעיון מסוים, גם אם זה גורם לאובדן חירותו".
לדברי ליכטנשטיין, "מתנגדי החיסונים לא נחשבים לכת. יש אנשים שמחוברים לתכנים קונספירטיביים, גם סביב החיסונים. כל עוד זה לא משתלט להם על החיים – זה בסדר. הייתה לנו פנייה מבני משפחה שסיפרו שאם המשפחה נכנסה ממש להיסטריה סביב עמוד פייסבוק מסוים, קראה את התכנים שם 7/24 והשתנתה מהקצה אל הקצה. היא הזניחה את עצמה ואת הבית, וכל מה שעשתה היה לחפש עוד ועוד מידע; סגרה את ילדיהם בבית ולא נתנה להם לצאת, גם כשהיה אפשר. היא פיתחה אובססיה, אבל לא מדובר בכת.
"לכן פתחנו בשנה הזאת אפיק של טיפול מקביל, כדי לתת מענה לאנשים שהפניות שלהם אינן מוגדרות ככיתתיות, אבל כן מתקיימות נקודות ממשק מעולם הכתות. הטיפול ניתן על ידי אנשי מקצוע, שמכירים לעומק את הנושא וערים למורכבויות של התחום האפור הזה שבין קבוצות לגיטימיות לכתות".
מי שפגשה את התחום האפור הזה בעבר היא הודי רוזנבאום, חרדית לשעבר בת 24, סטודנטית לפסיכולוגיה. "אני תמיד חשבתי שכת היא מקום שבו את גרה עם אדם שנראה מוזר ופוגע בך מינית, ואם לא – אז הכול בסדר", היא אומרת. "לפני שנה וחצי הגעתי לרב שמלמד רוחניות וקבלה מתוך היהדות (השם שמור במערכת - מ"ש). תוך כדי השיעורים התחלתי לפתח הערצה כלפיו, והמשכתי ללכת לשיעורים, שמתחילים בחצי שעה של שירים שמכניסים את כולם לאקסטזה. אחר כך באים טקסטים של ביטול האני. 'כולי שלך'".
לדבריה, היא עברה אירוע של הטרדה מינית מידיו של אחד מחברי הקבוצה. "פניתי לרב וסיפרתי לו על המקרה. להפתעתי, במקום להרחיק את הפוגע, הוא גער בי שאני מפריעה. ההתנהלות הזאת לא התיישבה לי עם הדמות שלו בעיניי – ועזבתי. בתקופת הקורונה שמעתי שקורים שם דברים שיצרו אצלי אנטי. על תלמידים שלו שחשבו שהם מוארים ויצרו מעגלי טיפול. שמעתי על אנשים שאני מכירה שהיו במעגלים ואחרי כן חוו התקף פסיכוטי.
"הבנתי שהעולם הרוחני נותן לגיטימציה לטיפול בלי שום ביקורת. יש סצנה גדולה של ניו-אייג' שעוסקת בתכנים טיפוליים מתוך מקום רוחני, בלי אחריות. הלוואי שזה היה פלילי. הלוואי שהיה חוק נגד פגיעה נפשית".
