בכל שנותיו הארוכות במשטרה, רק פעם אחת נקרא סגן-ניצב בדימוס יורם לבון, פסיכולוג ומומחה ביצירת פרופילים, לזירת פשע בזמן אמת. היה זה במקרה המחריד של היעלמותה של הילדה הודיה קדם, בבוקר שבת בדצמבר 2002. לבון התבקש על ידי היחידה המרכזית של משטרת מחוז ירושלים להגיע לביתו של אביה של הודיה הקטנה, עוד לא בת שנתיים, בשכונת קריית היובל בעיר. האב, אלי פימשטיין, סיפר לחוקרים שבתו כנראה פתחה את דלת הבית ואת שער החצר ויצאה לבדה. אלפי בני אדם חיפשו אחר הפעוטה.
לא רוצים להחמיץ אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"הגעתי אל הבית בלי שום חשד. לוח חלק", נזכר לבון. "הייתי אז ביחידת המשא ומתן, והיה ידוע שאני בונה פרופילים טובים. ביקשו ממני לקיים עם פימשטיין ריאיון קוגניטיבי - זוהי שיטת תשאול שבעזרתה ניתן לדלות מהמתושאל יותר פרטים ממה שהוא זוכר. הדיוק בשיטה הזאת גדול". כשהיה בדרך לשם הופיע פימשטיין בטלוויזיה כשהוא מחזיק בידיו בובת פרווה של בתו, והתחנן לסיוע במציאתה.
"להיכנס לבית של משפחה ברגע השפל של חייה, כשהיא בלחץ נוראי, זה מעשה עדין ורגיש. הוא התיישב מולי והתחלתי לנסות לעזור לו להיזכר. הוא תיאר בפרוטרוט את האירועים של אותו היום. כשהוא סיים, יצאתי אל החוקרים שחיכו בחוץ ואמרתי להם 'תקשיבו, אני חושד שהוא עשה את זה'. הם הנהנו ואמרו לי, 'אנחנו חושדים בו כבר מזמן'".
בינתיים הגיע למשטרה עד שסיפר שראה את פימשטיין כורה בור ביער סמוך לירושלים כמה ימים לפני היעלמות בתו. למרבה הצער, גופתה של הודיה הקטנה נמצאה שם. כעת עמדה בפני לבון משימה חדשה: לפצח את אופיו, קווי אישיותו ומה שמניע את פימשטיין, על מנת שניתן יהיה להביאו להודות ברצח בתו.
"התחלנו לחשוב איך חוקרים אותו. בימ"ר ביקשו ממני לבנות לו פרופיל", אומר לבון ומסרב, גם כיום, להסגיר פרטים מהפרופיל שבנה לפימשטיין - אדם שתכנן וביצע את רצח בתו הפעוטה על רקע סכסוך עם אמה. "אני רק יכול לומר שמדובר באדם אינטליגנטי מאוד, שתכנן לא רק את הרצח אלא גם את החקירה שלו. עשה סימולציות עם עצמו מול המראה, מה ישאלו אותו, איך יענה".
למחרת היעלמותה של הודיה, פימשטיין הודה שרצח אותה. הוא נידון למאסר עולם. מאז לא קראו ללבון לבוא כשהתבצע רצח. בתפקידו האחרון היה מפקד היחידה למשא ומתן ולניהול מצבי משבר. הוא פרש מהמשטרה ב-2013. כיום הוא מסייע למשטרה כיועץ בהתנדבות ומרצה בתוכנית ללימודי תעודה בפרופילאות פלילית באוניברסיטת אריאל. לדבריו, "כלי הפרופילאות עובד. הוא לא קובע עובדות אלא נותן הסתברויות סטטיסטיות, החל מצמצום רשימת חשודים, דרך פרופילאות גיאוגרפית (ניתוח המיקום של זירת הפשע), ולאחר שנתפס חשוד ניתן לבנות פרופיל שיעזור לחקור אותו, ועד להערכת מסוכנות לפני שחרור מהכלא".
אם כן, מדוע משטרת ישראל ממעטת לעשות שימוש בכלי החשוב הזה? נכון להיום יש רק פרופילאית אחת בתפקיד רשמי במשטרה. "במשטרה יעדיפו לפנות למגדת עתידות לפני שיפנו לפרופילאי", אומרים מומחים בתחום, אבל הפרופילאי אינו מגיד עתידות או בעל אוב. הוא מנתח את חומר החקירה ואת זירת העבירה, ומהם הוא מרכיב את המאפיינים האישיותיים וההתנהגותיים של העבריין - מרכיבים כגון מינו, טווח הגיל שלו, רמת השכלתו, מקצועו, מקום מגוריו האפשרי ועברו הפלילי. הפרופילאות יכולה לספק לנו תשובות לשאלות רבות: מהי ההגדרה לרוצח סדרתי, מדוע עברייני מין פועלים, איך אפשר למנוע מאדם להתאבד ועוד.
לפני 30 שנה בדיוק יצא לאקרנים הסרט "שתיקת הכבשים". אנתוני הופקינס גילם בו את הפסיכיאטר חניבעל לקטר, רוצח סדרתי וקניבל שנהג לסעוד מגופות קורבנותיו. כשמתגלה קשר בין כמה מקרי רצח והיעלמות של נשים צעירות, הוא מתבקש לסייע בבניית פרופיל של הרוצח הפוטנציאלי.
המחלקה למדעי ההתנהגות באף.בי.איי שולחת לתאו במחלקה הפסיכיאטרית השמורה צוערת צעירה, קלריס סטרלינג (ג'ודי פוסטר), מתוך מחשבה שאדם גאוותן כמוהו יסכים לשתף פעולה רק עם מי שלא מאיימת עליו. לקטר מקבל לידיו את המידע מזירות הרצח של הנשים, ובאמצעות רמזים מתווה לסטרלינג את הדרך למעצר המיוחל.
"שתיקת הכבשים" הוא אחד הסרטים הפופולריים בכל הזמנים. אליו מצטרפת רשימה ארוכה של סרטים, סדרות וספרים שמספרים על מצוד פסיכולוגי מתוחכם אחר עבריין סדרתי. בשנים האחרונות רשת נטפליקס הוסיפה לרשימה הזאת לא מעט תכנים משלה, כולל סדרות מז'אנר הפשע האמיתי, שבהן פועל הדמיון שלנו, הצופים, כחבר נוסף בצוות פרופילאים קדחתני.
בניגוד לתדמית הזוהרת שלה זכה מקצוע הפרופילאות, הפרופילאים שעימם דיברנו רחוקים מאוד מכך. מדובר במילייה קטן יחסית של מומחים בתחום. הם מייעצים, מלמדים, מכשירים ולומדים בעצמם בחו"ל את רזי המקצוע. חלקם מסייעים למשטרה בחקירות, אך לדבריהם, "זה בדרך כלל מאוחר מדי". מעטים מהם, יחידי סגולה ממש, מפענחים פשעים.
"הפרופילאות הקלאסית החלה בימי הביניים, אז עשו 'פרופיילינג' לצורך ציד מכשפות, ואפילו נכתב 'המדריך לזיהוי מכשפות'", מציין הקרימינולוג אבי דוידוביץ', ניצב משנה בדימוס ולשעבר ראש התוכנית ללימודי תעודה בפרופילאות פלילית באוניברסיטת אריאל. "בעידן המודרני נעשה שימוש בכלי לצמצום מספר החשודים בעבירות סדרתיות".
כמקצוע נולדה הפרופילאות המודרנית בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, בבריטניה ובארצות הברית במקביל ובאופן בלתי תלוי. ב-1972 הקים האף.בי.איי האמריקני, בפעם הראשונה, את היחידה למדעי ההתנהגות. הסוכנים ג'ון א. דאגלס ורוברט ק. רסלר, אשר הסדרה "מיינד האנטר" בנטפליקס מבוססת על עבודתם, ראיינו 36 רוצחים סדרתיים על רקע מיני.
השניים בנו עבור האף.בי.איי מאגר מידע שיסייע בפענוח מקרי רצח אחרים. עם זאת, עבודתם של שני הסוכנים אינה חפה מביקורת, שכן צריך לזכור שמושאי הריאיונות של השניים אינם עונים בדיוק להגדרה של אנשים ישרים ואמינים.
במקביל, בדרום-מזרח לונדון הטיל מורא על התושבים אנס סדרתי, שבהמשך החל לרצוח את קורבנותיו. הוא כונה "אנס תחנת הרכבת", והשלטונות רצו מאוד לשים את ידם עליו. משטרת לונדון קראה לעזרתו של פרופ' דיוויד קאנטר, פסיכולוג התנהגותי, שהתחיל לחפש תבניות בהתנהגותו של האנס.
באמצעות הפרופיל שהרכיב קאנט הופקה רשימה עם שמות של 1,501 חשודים. רק אחד מהם התאים לסוג הדם שהתגלה בזירות האונס. היה זה ג'ון דאפי, שהורשע בשני מקרי רצח ובארבעה מעשי אונס ונידון למאסר עולם. אחרי לכידתו הסתבר כי הוא התאים ל-13 מתוך 17 אבחנות שסיפק הפרופיל של קאנטר.
אותו קאנטר נקרא על ידי משטרת ישראל בסוף שנות ה-90 לכאן, כדי לנסות לסייע באיתורו של אנס סדרתי שחדר לדירות של נשים באזור תל אביב וזרע אימה בקרב כל תושבות גוש דן. מדובר היה באירוע חריג יחסית בנוף הישראלי. אחרי שנתפס בני סלע, בדצמבר 1999, הבינו במשטרת ישראל שהגיע הזמן להטמיע את מקצוע הפרופילאות גם בשורותיהם וגייסו תלמידה של קאנטר, רב-פקד מאיה אנגלהרד. כבר 19 שנים שהיא משמשת ראש תחום פרופילאות במשטרת ישראל. "התחום" מונה למעשה את אנגלהרד עצמה, ותוכנת מחשב שהיא פיתחה.
"אני נותנת מענה לכל יחידות החקירה בכל הארץ", אומרת רב-פקד אנגלהרד ל-ynet. "באירועי נעדרים, למשל, כשנסיבות האירוע לא ברורות לחלוטין, אני נקראת לסייע. גם במקרים של איום בהתאבדות. לא כל אדם שמשאיר מכתב מתכוון ליטול את חייו. על ידי בניית פרופיל מהיר, ניתן לעיתים להציל חיים. במקרים שנדרש משא ומתן, אני עוזרת להבין מיהו האדם שעומד מולנו".
הפרופילאות נדרשת במשטרה במקרים שונים, אבל אולי המזוהה ביותר עם תרבות הפופ הוא בזמן אירועי פשע, בעיקר סדרתיים, שבהם זהות העבריין אינה ידועה. "במקרים כאלה אני מתבקשת להגיע לזירה", מסבירה אנגלהרד. "אנחנו רוצים לדעת מה סוג האדם שמסוגל לבצע את העבירה. אני עושה שימוש בתוכנה שפיתחתי, במימון המשרד לביטחון פנים, שבאמצעותה ניתן להקיש היקשים מסוימים לגבי האישיות של אותו עבריין, שיסייעו באיתור שלו".
זה אומר שבני האדם הם בסך הכול די צפויים?
"בני אדם הם מערכות מורכבות. זה לא שהתנהגות אחת מובילה לתכונה אחת. השילוב של מגוון תכונות מביא אותנו להתנהגות מסוימת. בני אדם תמיד יכולים להפתיע. לכן אני עובדת עם מודל. המודל יודע לתכלל מספר רב של משתנים מתוך מכלול ההתנהגויות הנצפות, ולדעת לקשר אותם לתכונות מסוימות. כך, אם יש לי חמישה מקרים של אנס שחבש כובע קסקט, ובמקרה אחד הוא שכח לשים את הכובע, אני עדיין אדע לזהות את הקשר בין המקרים".
אחד המקרים שהפתיעו אותה היה זה של רצח בני משפחת אושרנקו. גופותיהם הדקורות של לודמילה ואדוארד, בנם דמיטרי, אשתו טטיאנה ושני ילדיהם הקטנים, רושל בת השלוש ונתנאל בן הארבעה חודשים, נמצאו בדירת המשפחה בראשון לציון ב-2009.
"נתבקשתי להרכיב פרופיל כשהחוקרים עוד היו בטוחים שזאת עבודה של המאפיה הצ'צ'נית", נזכרת אנגלהרד. "כשנכנסתי לזירה, מיד הבנתי שזה לא המצב. לפי כמות הדם והאלימות שהייתה שם, היה ברור שזה אירוע מאוד רגשי. ראיתי את ההסתבכות ואת הטעויות שהרוצח עשה והבנתי שלא מדובר באדם 'מקצועי'". החקירה שינתה כיוון והרוצח, דמיאן קרליק, נתפס, רגע לפני שהספיק לברוח מהארץ. המניע שלו היה נקמה על פיטוריו מאולם האירועים שבבעלות המשפחה.
איך מתמודדים עם המראות הקשים מהזירות ומהסיפורים הטרגיים כל כך?
"יש זירות שקשה מאוד לחזור הביתה אחריהן. צריך לעשות סיבוב עם האוטו בשכונה לפני שאוספים את הילדים מהגן. פרופילאי צריך להיות בעל אמפתיה חזקה לאחר. האמפתיה היא קודם כל לקורבן - לנתח ולהבין אותו לאור התנהגות העבריין.
"אבל פרופילאי חייב להתחבר גם לעבריין. לדוגמה במקרה של אונס. אדם עושה החלטה מאוד ברורה כשהוא בוחר לאנוס אדם אחר. זו שליטה, הוצאת אגרסיה, חסך באינטימיות. זה הרבה מאוד דברים. המין הוא אמצעי להשגת המטרה. הרי אם הייתי רוצה מין יכולתי לאונן, ללכת לאשתי, למאהבת, לזונה.
"עצם העובדה שאני בוחר לקחת מין מאדם אחר בניגוד לרצונו שם את זה במקום אחר לחלוטין. על מנת שאוכל לזהות את המאפיינים של אותו אדם, אני חייבת להיכנס לראש שלו. לא להצדיק אותו, כמובן, אבל לראות את העולם דרך העיניים שלו. זה לא פשוט, אבל כשאני יודעת שבזכות העבודה שעשיתי אנס או רוצח נתפס, זה הופך את העבודה למעט קלה יותר".
"למזלנו, בישראל אין הרבה רוצחים סדרתיים", מציין ד"ר גיא בקר, קרימינולוג קליני ופסיכותרפיסט, מומחה בניהול מסוכנות. "אנחנו חברה קטנה, עם אחוזי פשיעה נמוכים יחסית, שדי קשה לבצע בה רצח סדרתי".
מה ההגדרה לרוצח סדרתי?
"יש לא מעט הגדרות, ואין הסכמה על הגדרה אחת. האף.בי.איי מסווג רוצח סדרתי כמי שרצח לפחות שלושה אנשים, שאין קשר ביניהם, בשלושה מקרים שונים, ושהמניע שלו היה סמלי".
מי שאומנם לא ענה להגדרה הזאת, אבל דמותו סיפקה עבודה רבה לפרופילאים כחול-לבן, הוא ג'ק טייטל, המכונה "המחבל היהודי".
בסוף המאה הקודמת החלו להתרחש בזה אחר זה אירועי פשיעה קשים שלא פוענחו זמן רב. הם נמשכו על פני עשור. ביוני 1997 עלה אלמוני בשער שכם לרכב ההסעות של סמיר אכרם בלביסי, ירה בו מטווח אפס והרגו. שלושה חודשים לאחר מכן נרצח רועה הצאן עיסא ג'אברין ביישוב סוסיא, גם כן ביריות מטווח קצר. בספטמבר 2008 הונח מטען מאולתר בתוך עציץ מחוץ לביתו של חתן פרס ישראל לחקר מדע המדינה, פרופ' זאב שטרנהל. המטען, שעליו נכתב "מלכות יהודה", התפוצץ ופגע בפרופ' שטרנהל ברגליו.
בנובמבר 2006 הונח מטען חבלה מאולתר מחוץ לתחנת המשטרה ביישוב עלי. מטענים מאולתרים נוספים נמצאו ביעדים שונים, בהם בתוך משלוח מנות שנשלח לבית משפחת אורטיז באריאל. המטען התפוצץ ופצע באורח קשה מאוד את אחד מילדי המשפחה, הנער עמי אורטיז.
כשהתחילו במשטרה ובשב"כ להבין שייתכן כי קיים קשר בין המקרים, הטילו במשטרה על רב-פקד אנגלהרד להרכיב פרופיל של המפגע הפוטנציאלי, בשיתוף השב"כ. ג'ק טייטל, אב לחמישה מההתנחלות שבות רחל שבשומרון שעלה כמה שנים קודם לכן מארצות הברית, נעצר באוקטובר 2009. הפרופיל שהורכב לו התאים ב-90% לדמותו של טייטל, והוכיח את יעילותו.
"הגיל שלו התאים, וגם ההבנה שזה אדם שאומנם הוא דתי שמתגורר בהתנחלות, אבל לא חלק מהמעגל החברתי של המתנחלים", מספר ד"ר בקר. "טייטל נמשך לקבוצות אלימות בארצות הברית. אביו היה איש מארינס, שניהל את הבית כמו היה בסיס צבאי. הוא עבר הרבה, ההנאה שלו בתור ילד הייתה לבנות מטעני חבלה".
אחרי שנעצר, טייטל זכה לפרופיל נוסף - הפעם כדי לסייע בחקירה שלו. "ברגע שטייטל נעצר הוא טען שהוא פסיכוטי. היה ברור שבהתחלה הוא יעשה שרירים, אבל מהר מאוד הוא ירצה לדבר. הוא הודה בכל המעשים שיוחסו לו (בכתב אישום מתוקן - מ"ש). הוא הגדיל לעשות ואפילו לקח אחריות על דברים שלא עשה כשהודה בביצוע הרצח בבר נוער – דבר שלא היה ולא נברא".
בית המשפט העליון דחה את בקשתו לענישה מופחתת בשל מצבו הנפשי, וגזר עליו שני מאסרי עולם בגין מעשי הרצח ועוד 30 שנות מאסר על עבירות נוספות. תיק טייטל נלמד עד היום בבית הספר היחיד לפרופילאות בישראל, באוניברסיטת אריאל.
"הרבה עבריינים אומרים בזירה הרבה יותר ממה שהם מתכוונים", אומרת ד"ר מיכל מורג, פסיכולוגית קלינית ופורנזית, מרצה וחוקרת במחלקה למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי רופין וראשת התוכנית לפרופילאות פלילית באריאל. "התפיסה שלי כפסיכולוגית היא שכשאדם נע ממקום למקום הוא מותיר טביעות אצבע התנהגותיות. כמעט כל התנהגות משקפת איזשהו צורך, מוטיבציה, קו אישיות".
לדבריה, "כשאני מכשירה אנשי משטרה, שאינם פסיכולוגים בהכשרתם, הם אומרים לי הרבה פעמים 'לקחתי טביעות אצבעות מהזירה, תשאלתי את העדים, אבל אף פעם לא ניסיתי להיכנס לתוך הראש של העבריין.
"חוקר צריך לדעת לשאול את השאלות הנכונות. היה לי מקרה של עבריין מין שנהג לחזור לזירת הפשע אחרי אירועים של תקיפה מינית ושל מציצנות. חוקר צריך לשאול את עצמו, למה הוא חזר לזירה? יש המון סיבות לכך שהעבריין חוזר לזירה. חלק עושים זאת מתחושת אשמה, או כדי לבדוק שהקורבן בסדר. אחרים חוזרים לראות את המשטרה עובדת, וזה מעצים אצלם תחושה של כוח, שנובעת מכך שהם הערימו על המערכת".
אז אין, לדעתך, שימוש מספק בכלי הפרופילאות במשטרת ישראל?
"יש שימוש ממש מועט. בחו"ל הקונספט הוא שהפרופילאי מצטרף לצוות החקירה מההתחלה. הוא מכיר את הזירה היטב. אצלנו, יש חשש בקרב אנשי משטרה לצרף אליהם מישהו שמדבר שפה אחרת. השימוש בפרופילאי נעשה בדרך כלל מתי? כשנתקלים בחומה. לרוב זה מאוחר מדי".
לדברי ד"ר מורג המייעצת ליורופול, בין היתר בשיקום עדי מדינה, "הרבה גופים ביטחוניים מיישמים את הכלי בצורות שונות, אבל במשטרה זה עדיין לא תופס תאוצה כפי שקיווינו. העולם נפתח לתחום, ואני מאוד מקווה שזה יקרה גם בישראל. באף.בי.איי יש כבר עשרות שנים מחלקה למדעי ההתנהגות. למה אין כזאת אצלנו?"
מהמשטרה נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען, משטרת ישראל משקיעה מאמצים רבים במסגרת ניהול תיקי חקירה ופועלת במגוון רחב של כלים ואמצעים שונים, ביניהם השימוש בתחום הפרופילאות, שהינו כלי המסייע במקרים רבים כגון: תיקי רצח, תיקי אונס, מקרי היעדרויות עם סיכון וגיבוש הערכה פסיכולוגית לעדים. נמשיך לחקור במקצועיות בכל האמצעים העומדים לרשותנו במטרה להגיע לחקר האמת".
