זה היה יום חגיגי במיוחד במשרדי ימ"ר נגב שבבאר-שבע, ובמסדרונות הוחלפו לא מעט חיוכים, צ'פחות וברכות. הייתה לשוטרים סיבה טובה: באותו בוקר הוגש כתב אישום חמור נגד מי שלאורך שנים היה היעד מספר אחת של מרחב נגב, העבריין שהפך לאימת הדרום, ולפחות לפי המודיעין המשטרתי – היה אחד מראשי ארגוני הפשיעה הגדולים והחזקים בישראל. אחרי שנות עבודה מאומצת של חוקרים וחוקרות, אינספור שעות מעקבים, האזנות ותשאולים, בנו המשטרה והפרקליטות תיק שעל פניו נראה מושלם. זה היה היום שבו, כך קיוו במשטרה, ניבי (יניב) זגורי סיים את קריירת הפשע שלו.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
- להיכנס לראש של רוצח: הצצה אל ענף הפרופילאות
- מה גורם לאדם להודות בפשע שלא ביצע?
כמה חודשים קודם, זגורי נעצר בסין והוסגר לישראל. מכיוון שמדובר בתיק דגל של המשטרה, חוקרי הימ"ר השקיעו בו מאמצים מטורפים, כולל גולת הכותרת – חתימה עם שלושה עדי מדינה. הבונוס הגדול: החוקרים הצליחו לכלול אישומים כבדים גם נגד מי שחשוד כעומד בראש ארגון פשיעה נוסף, מיכאל מור, במקור מנהריה. וכל יום שבו בתיק אחד נופלים שני בוסים גדולים, הוא יום טוב לרשויות החוק.
ניבי זגורי הואשם בהזמנתם של לא פחות משלושה מעשי רצח; מיכאל מור נאשם שסיפק את המטען לאחד מהם. יחד איתם, נאשמו בסעיפים שונים גם חיילים בארגונים שלהם. אם כל אלו יורשעו, גם ארגון מור וגם ארגון זגורי יספגו מכה ניצחת. לכן במשטרה ובפרקליטות ידעו: התיק הזה חייב להתנהל חלק, בלי חריקות, בלי פשלות. היוקרה של משטרת ישראל כאן על כף המאזניים.
אלא שהשבוע אנו חושפים שרשרת של תקלות והתנהלות תמוהה בתיק החשוב הזה. זה כולל, למשל, עד מדינה שלפתע פתאום נזכר – אחרי שחתם כמובן על ההסכם – שהוא גם ירה באדם אחר. זה כולל חשד שהחוקרים ניסו לתאם בין שני עדים גרסאות שלא "הסתדרו" בתיק. החשד הזה, אגב, כך אנחנו מגלים השבוע, נחקר על ידי מח"ש, צעד מאוד־מאוד נדיר תוך כדי תיק פלילי. בסיום, מח”ש אומנם סגרה את התיק, אבל המליצה על העמדה לדין משמעתי. וזה עוד לא הכל.
במשטרה אומרים השבוע בתגובה כי, "התיק מתנהל בבית המשפט" ומפנים לפרקליטות, שם גם אומרים כי בשל הדיון המשפטי, “לא נוכל להתייחס לטענות בעת הזו”.
חשוב לומר כבר עתה: ניבי זגורי ומיכאל מור הם עבריינים שהמשטרה מגדירה כראשי ארגון פשע, ושאם כתב האישום החמור והקשה נגדם יוכח מעל לכל ספק בבית המשפט – יישלחו לכלא לשנים ארוכות. אבל במרוץ החשוב והמוצדק הזה להרשעת פושעים, השאלה האמיתית היא מתי רשויות החוק כבר חוצות את הגבול אל עבר השטח האפור, המסוכן? והאם מה שקורה היום בתיק דגל נגד שני חשודים כראשי ארגוני פשיעה – לא עלול להתרחש מחר בתיק הרבה יותר שגרתי, של אזרח מהשורה?
השנה היא 2004, השם ניבי זגורי, עבריין מבאר שבע שהולך וצובר כוח, מתחיל לבצבץ ביותר מדי דוחות מודיעין משטרתיים. במרחב נגב מבינים שלנגד עיניהם צומח יעד חדש. החוקרים מייחסים לו מעורבות בשוק ההימורים המשגשג של הדרום, בגביית פרוטקשן וכמלווה כספים בשוק האפור. כזה שלא כדאי לאחר בתשלומים אליו.
לצידו, תמיד, נמצא יד ימינו: עבריין בשם טל קורקוס. במשטרה "יושבים" על זגורי, ובסוף מביאים הישג: ב-2009 קורקוס מחליט לחצות את הקווים, להפוך לעד מדינה ולספר כל מה שהוא יודע על חברו הטוב. זגורי מורשע בעבירות של נשק וסחיטה באיומים, ונשפט לשבע שנות מאסר.
בעודו במאסר, שני מחסלים עלומים יורים בבאר-שבע בדבורה הירש, גרושתו ואם ילדיו של עד המדינה קורקוס. היא גוססת לנגד עיניהם של שלושת ילדיה הקטנים. חלפה קצת יותר משנה, וקורקוס יוצא מקלוּבּ – בעגה העבריינית הכינוי למועדון קלפים והימורים – באשקלון, ונכנס לרכבו. בדיוק אז מופעל מטען רב־עוצמה שהוצמד לרכב, ועֵד המדינה לשעבר קורקוס נהרג במקום.
רשימת החיסולים נמשכת. אפריל 2017, נתניה. חוליית חיסול רוצחת את אלישע סבח. סבח היה העד המרכזי נגד אחד מהמקורבים ביותר לזגורי, עבריין בשם אדם איטל. העדות של סבח סייעה להכניס את החבר הטוב של זגורי לשני מאסרי עולם.
במשטרה משוכנעים שמי שעומד מאחורי שרשרת הרציחות הזאת הוא ניבי זגורי, ששוחרר בינתיים מהכלא. עם שלוש גופות, ועניין תקשורתי מוגבר – התיק הזה הופך לתיק החשוב ביותר של המחוז הדרומי.
ואכן, בדצמבר 2018, מוגש כתב אישום חמור נגד זגורי ומור. על פי האישום, זגורי היה זה שהזמין את שלושת מעשי הרצח, והם בוצעו על ידי כמה ממקורביו. מטען הנפץ שריסק את רכבו של העד קורקוס הגיע, כך לפי האישום, ממיכאל מור.
תיק זגורי נבנה לא מעט בזכות מי שנכנה כאן "איציק", עד המדינה המרכזי בפרשה. הכל התחיל כשהוא ובת זוגתו נעצרו בחשד למעורבות ברצח של טל קורקוס. מהחקירה עולה שהתוכנית שלהם הייתה מתוחכמת למדי: בת הזוג של איציק הכירה מישהי שבעבר ניהלה קְלוּבּים, והיא הפגישה אותה עם איציק. איציק שיכנע אותה להפעיל עבורו קלוב חדש. הרעיון: קורקוס, חובב קלפים מושבע, ישמע על המקום החדש, יגיע לשם, וכמובן לא יידע שמדובר במלכודת שכולה הוקמה עבורו. מפעילת הקלוב תדווח לאיציק מתי קורקוס מגיע ומתי הוא הולך.
וכך היה. עד שיום אחד, קצת לפנות בוקר, דיווחה מפעילת הקלוב שקורקוס יוצא מהדירה. כשקרב לרכב – הופעל המטען.
בספטמבר 2017, כשאותו איציק חשש שחוקרי המשטרה סוגרים עליו, הוא החליט לעשות מעשה: הוא ביקש להיפגש עם מפקד ימ"ר מרחב נגב, סנ"צ יגאל קלימיאן. קצין המשטרה המיומן זיהה מיד שאיציק מתנדנד על סף חציית הקווים, וניצל את ההזדמנות. בהתחלה, איציק הסכים לספר רק מי ביצע בפועל את החיסול של קורקוס ואת הרצח בנתניה. אבל בימ"ר נגב לא ויתרו: או שתביא את זגורי, או שתתמודד עם כתב אישום על רצח. תבחר.
איציק נשבר, וחתם. המשטרה הרוויחה עד מפתח בתיק הדגל שלה, אבל גם איציק עשה את עסקת חייו: בראש ובראשונה, למרות מעורבותו בשני מקרי רצח – הוא לא יועמד לדין, ואמור לצאת מבית המשפט צח וטהור. אבל זה לא הכל: איציק דרש שגם בת הזוג שלו – זו שהכירה לו את מפעילת הקלובים – לא תואשם בדבר. במשטרה הסכימו גם לזה. ולקינוח, יש בונוס: בתום עדותו, איציק יקבל מהמדינה 800 אלף שקלים, כדי לפתוח חיים חדשים בחו"ל. במשטרה הסכימו גם לזה.
עכשיו הסבר קצר: כאשר נחתם הסכם עם כל עד מדינה, הוא מתבקש לפרט בעדות רשמית את כל הפשעים שבהם הוא היה מעורב. הרעיון הוא "לנקות שולחן" מבחינת רשויות החוק. שלא יופתעו אחר כך לגלות שעד המפתח שלהן מעורב בעוד אלף ואחת תיקים. לכן, מכונה עדות זו "עדות ניקיון".
בספטמבר 2017 גם איציק מתיישב במשרדי ימ"ר נגב, חותם על הסכם עד המדינה, ובעדות הניקיון שלו מספר על פשעיו. בין השאר, הוא מספר כי היה מעורב בניסיון רצח בצפון. אבל איציק מגמד את חלקו בפרשה ההיא: אני, הוא טען, רק סיפקתי את האקדח. זהו.
החוקרים מרוצים: עד המדינה איציק מספק את הסחורה. הוא שופך המון מידע, קושר לכאורה את זגורי וגם את מור לאירועים, ונותן עדות ניקיון מפורטת. המצב של התיק נראה מצוין.
יומיים אחר כך, נוצר הבקע הראשון.
ההסכם כבר היה חתום, אבל עד המדינה איציק הגיע לפתע לחוקרים, ואמר להם שהוא נזכר במשהו חשוב. מה? שאלו החוקרים. ואז, לנגד עיניהם הנדהמות, הוא התוודה: ניסיון הרצח ההוא בצפון עם האופנוע? אז אני זה שיריתי.
הלם בחדר החקירות. מה עושים? הרגע עד המפתח שלהם, שכבר נתן עדות ניקיון – פתאום מספר להם שהוא "שכח" שירה בבן אדם. עכשיו מה, ממשיכים כאילו אין כלום? מבטלים את הכל? איזו אמינות אפשר לייחס לכזה עד?
השבוע אנחנו מפרסמים כי ממזכר שנחשף כאן לראשונה, עולה שהנושא הזה הטריד מאוד את החוקרים ואת הפרקליטות. את המזכר כתב המשנה לפרקליט מחוז דרום, עו"ד יואב קישון. נטען בו כי האירוע הגיע עד למשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, שלמה (מומי) למברגר. עו"ד למברגר מסר לחוקרים כי ההסכם עם עד המדינה נשקל מחדש, "לאור העובדה שהסכם נחתם על בסיס נתון לא נכון שמסר העד".
לנוכח הבעיה, נערכה שיחת ועידה דחופה עם למברגר ופרקליט המדינה דאז, שי ניצן. לפי המזכר, במין עסקה טלפונית מאוד לא שגרתית, "החליט פרקליט המדינה לאשר חתימת הסכם עד מדינה חדש, אליו יתווספו 50 חודשי מאסר בפועל".
כשסיפרנו השבוע על המקרה הזה לסנ"צ (בדימוס) עו"ד יאיר רגב, לשעבר ראש מפלג חקירות ביאחב"ל ומי שמילא שורה של תפקידים בכירים במערך החקירות המשטרתי, הוא נדהם: "עד המדינה רצה כל כך לחתום על הסכם עד מדינה, אז הוא שיקר. אנחנו כל כך רוצים לסמוך על עד המדינה, אבל אם הוא משקר פה, יכול להיות שהוא משקר גם בדברים אחרים. אין דבר כזה 'לא זוכר'. ברור שעכשיו העדות שלו פגומה, וצריכים למצוא עוד אישורים ועוד אימותים לדברים שהוא אומר. אסור לשכוח שאתה מתעסק עם עבריינים ויש להם שק שרצים. וזאת הבעיה עם עדי מדינה. אבל אם למשטרה היו ראיות חזקות טובות אחרות, נראה שלא היו משתמשים בעדות שלו".
איציק לא היה עד המדינה היחיד שגויס בתיק החשוב הזה. עד מדינה נוסף הוא עבריין, שמכונה במשטרה "הדרומי". הוא סיפק למשטרה עדויות ופרטים חשובים שנגעו לרצח של דבורה הירש.
אלא שאחרי שהוא מסר את עדותו המפורטת, התברר שבכמה נושאים עד המדינה הדרומי סותר את העדות של עד המדינה איציק. כלומר, עד מדינה ראשון מספר דבר אחד, עד מדינה שני, טוען דבר אחר. במשטרה טוענים כי הפערים הללו לא משמעותיים, אבל היה ברור שאם המדינה תגיע עם כזה דבר לבית המשפט, הסנגורים של ניבי זגורי ומיכאל מור יקרעו את העדים לגזרים. וזה עוד מילא: מה יחשבו השופטים כשעד אחד אומר ככה והשני אחרת? למי מהם להאמין?
זה הרגע שבו, כך לפי העדויות, המשטרה נכנסה עמוק לשטח האפור. על פי מסמכים שהגיעו לידינו, חוקרים בימ"ר נגב, שהבינו שהסתירה בין העדים היא סופר-בעייתית, זימנו את עד המדינה איציק למשרד. מבלי שהחוקרים מתעדים את הפגישה – אחד מהם הראה לו את העדות של הדרומי. איציק הבין מיד: הציפייה ממנו הייתה להתיישר לפי העדות של הדרומי כדי ליצור גרסה אחידה. אבל איציק לא הסכים. מבחינתו, הוא אמר אמת, והדרומי לא. אז למה שישקר בבית המשפט?
6 צפייה בגלריה
עורכי הדין (מימין לשמאל): משה שרמן, משה יוחאי, דורון נוי ויהלי שפרלינג
(צילום: עידו ארז, יובל חן)
האירוע החמור והחריג הזה מגיע גם למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). בדרך כלל, כשמדובר בחקירה פעילה, במח"ש משתדלים שלא לפעול, מחשש שמא יפגעו בתיק. אבל זה לא מקרה רגיל, והעד איציק זומן למשרדי מח"ש להעיד על מה התבקש לכאורה לעשות במשרדי הימ"ר. "אמרו לי שיש לי חקירה במשטרה...", סיפר בעדותו. "לפני החקירה, החוקר הכניס אותי לחדר ואמר לי על מה אני הולך להיחקר... הוא הראה לי את החקירה של העד הדרומי (איציק אומר את שמו, אנו שומרים על זהותו החסויה). אני אמרתי לו שהדרומי שקרן. הוא (החוקר) אומר לי שהוא לא עושה דבר כזה עם אף אחד ולא נהוג לעשות דבר כזה, (אבל) אני לא הסכמתי להיות חלק מזה".
החוקרים לא הרפו והציעו לאיציק דרך שבה אף אחד לא יחשוד שהגרסאות "סודרו": "הוא (אחד החוקרים) אמר לי: אני אכניס אותך לחדר חקירה וכאילו שההקלטה לא הייתה טובה, וזה יהיה דף חקירה קטן קצר שעורכי הדין של הנאשמים לא ישימו לב אליו בגדול...". לטענת איציק, החוקר אף הציע לו "לתרגל" את השיחה עם ההקלטה השגויה: "הוא אמר לי: 'אני אעשה איתך על יבש'".
החוקר זומן לחקירה באזהרה במח"ש. תמלילי החקירה הגיעו לידינו.
חוקר מח"ש: האם הקראת לאיציק בזמן שישב בחדר שלך חלקים מעדותו של הדרומי בנושא הפערים?
חוקר משטרה: "אני לא זוכר מה היה מונח מולי בזמן שישב מולי, אני זוכר שנתתי לו דוגמאות להבדלים והצעתי לו דרך פשרנית למסור עדות שתהיה טובה לכאורה לכולם ותעשה שקט".
חוקר מח"ש: לא הבנתי את "הגרסה הפשרנית".
חוקר משטרה: "גרסה פשרנית היא גרסה שקרובה לאמת, אבל לא מדויקת. גרסה שתתאים לדברים שאני אומר לנחקר".
חוקר מח"ש: אמרת לעד המדינה שאתה "עושה יבש". הסבר?
חוקר משטרה: "כן, 'יבש' הכוונה לשיחה שעושה חוקר עם נחקר לפני שנכנס לחקירה פורמלית. זה משהו שלא עושים, אבל זה ביטוי שגור".
6 צפייה בגלריה
שלט מח"ש מחלקה חקירות שוטרים אורה טסמה בת דודה של סלומון טקה פגישה
(צילום: אוהד צויגנברג )
חוקר המשטרה יטען כי כל הסיפור הזה בסך הכל היה תרגיל שעשה לעד המדינה, כדי לבדוק את אמינותו. אולי. במח"ש אישרו השבוע את דבר חקירת השיבוש ומסרו בתגובה: "לאחר שבוצעה חקירה מקיפה ויסודית, לרבות חקירת השוטר באזהרה, ולאחר בחינת מכלול הראיות, הוחלט על דעת המשנה לפרקליט המדינה, על סגירת התיק במישור הפלילי. בצד זאת, הוחלט להעביר את התיק למחלקת המשמעת של המשטרה עם המלצה להעמדה לדין משמעתי".
בינתיים, הסתירות בעדויות של עד המדינה איציק ממשיכות לצוץ. חשוב להבין: בעולם המשפטי, במיוחד של פשיעה חמורה, עד מדינה מגיע מראש עם סוג של סימן שאלה מעליו. הסיבה ברורה: בדרך כלל הוא היה שותף בדרך כלשהי למעשים, וקיבל מחיקה או הפחתה בעונשו תמורת העדות. אז כשכבר משתמשים באמצעי הזה – כדאי שהעדות תהיה ללא רבב, ללא סתירות וללא חורים. בוודאי במשפט כל כך חשוב כמו זה של ניבי זגורי.
רק שזה לא כל כך מה שקורה בתיק הזה. כבר ראינו שהעד איציק סיפר בהתחלה שהוא נהג באופנוע שהסיע את החשוד בירי, אבל אחר כך נזכר שבעצם הוא בעצמו זה שירה. זה קרה שוב.
במהלך עדותו של עד המדינה, עולה שוב ושוב השם שמעון שרביט. שרביט הוא עבריין מחולון. על פי חומרי החקירה, המטען ששימש לפיצוץ הרכב של קורקוס ביציאה מהקלוב, היה מאוחסן בביתו של שרביט. כשמיכאל מור ביקש לתת למחסלים את המטען, הוא הפנה אותם לשרביט. ללא ספק, זהו אירוע מרכזי ומכונן בתיק. ולכן חשוב לשמוע מה עד המדינה איציק אומר עליו.
וכאן מתחילה הבעיה. בגרסה הראשונה של עד המדינה איציק, שרביט בכלל לא קשור, לא יודע מכלום, לא מבין. "ואני רוצה שתרשום את זה", דורש עד המדינה, "ששמעון שרביט לא ידע שום דבר. מי שלא קשור – לא קשור... שמעון שרביט לא ידע למה מיועד המטען". הוא חוזר על הסיפור הזה עוד פעמיים, ומבטיח: "אני דובר אמת".
חולפות שנתיים וחצי, ורגע האמת של איציק בבית המשפט מתקרב. מכיוון שעבר זמן רב, נהוג שהפרקליטות מזמנת עדים למה שקרוי "רענון": לחזור על העדות שלהם, לוודא שלא השתנה דבר.
והנה, בעדות הרענון שלו, מספר לפתע עד המדינה איציק סיפור שונה לגמרי: ששרביט היה יחסית מעורב ופעיל. בדף הרענון שהפיקה הפרקליטות נכתב כי כך איציק סיפר: "לשרביט יש ארון קיר בכניסה למטבח. שרביט לקח משם, מלמעלה, את המגנט והעביר למיכאל. מיכאל חיבר אותו למטען, ואחרי זה הם הדביקו אותו לרכב בחוץ". אז איך פעם שרביט "לא קשור, לא ידע" ופעם הוא זה שנותן את המגנט של המטען?
איציק גם סותר את עצמו פעם נוספת, הפעם בהקשר של מיכאל מור. המשטרה השתילה בביתו של מור ברמת-גן האזנת נפח, ועד המדינה התבקש לפרש כמה מהתמלולים שבה. אחרי הכל, בחלק מהשיחות הוא עצמו נכח. באחת מהשיחות הללו, מעט לפני שהקבוצה יוצאת להביא את המטען שיוצמד לרכב של קורקוס, אומר מור משפט מעניין: "שיחיה חיים של כלב". החוקרים תוהים למי הוא מתכוון. האם לקורקוס? אם כן, זה חשוב. עד המדינה משיב: "שמעתי את זה, לא זוכר באיזה הקשר אמר את זה". החוקר מתעקש: "מהשיחה עולה שמדובר בטל קורקוס". אבל עד המדינה משיב: "לי הוא לא אמר משפט כזה על טל".
חולפות שנתיים. אנחנו שוב בעדות הרענון של איציק. ושוב, התהפכות. הפעם עד המדינה איציק כבר משוכנע לגמרי שהמשפט 'חיים של כלב' נאמר על ידי מיכאל מור על קורקוס. בפרקליטות סיכמו את העדות של איציק, לפיה מור התכוון במשפט לקורקוס "וכוונתו הייתה שאם טל קורקוס יישאר בחיים אחרי השימוש במטען, אז הוא יחיה חיים של כלב'". ופתאום, משפט קטן אחד, הופך למאוד משמעותי.
סנ"צ בדימוס רגב מסביר: "אחרי רענון, כשעולות ראיות חדשות, הפרקליט צריך לעצור, להגיד: רגע, יש דברים חדשים שהוא לא אמר במשטרה. אלה דברים חשובים? הפרקליטות צריכה לקרוא לצוות החקירה, להגיד שהעד נזכר בדברים שהם מהותיים, וצריך שתחקרו אותו שוב על הגרסה החדשה. המטרה לא מקדשת את האמצעים. ערך האמת חשוב יותר מכל כליאת עבריין כזה או אחר".
ואם לא די בכל אלה, הרי שבמסגרת התיק נעשה עוד צעד דרסטי: חקירות כנגד סנגורים של נאשמים בתיק. נגד אחד מהם הוגש כתב אישום על שיבוש, אבל לא פחות מחמישה עורכי דין אחרים נחקרו או נגבו מהם עדויות לגבי הקשר שלהם לעבריינים. אחד מהם אף נשלח למעצר בית. נגד כולם נסגר התיק. עו"ד משה יוחאי, שמייצג את אחד מהנאשמים בביצוע מעשה רצח בתיק, אף הוא זומן לחקירה על מנת לספר מהיכן הגיע המימון שלו לייצוג בתיק, אך הוא סירב ללכת למסור עדות – והעניין התמסמס. "לצערי הרב, בתיק הזה המשטרה חצתה כל קו אפשרי", אומר השבוע עו"ד יוחאי. "ואני כבר לא מדבר על כל התקלות עם עד המדינה וכל 'הרענונים' שהצמיחו פה עדויות חדשות. ככה לא עושים משפט צדק בישראל".
"החקירה המשטרתית לא נועדה אך ורק לאיסוף הראיות ולהרשעתם של החשודים", מסכם סנ"צ (בדימוס) רגב, "אלא לאיתור ראיות שיובילו לגילוי האמת העובדתית. על המשטרה לחקור את העובדות, ולאסוף את כל הראיות שיש בכוחן לשפוך אור על האירוע הנחקר. חובת המשטרה למצות את כל הליכי החקירה כראוי, היא גם חלק מזכותו של הנאשם למשפט תקין והוגן, בהיותה אמצעי לחשיפת האמת ולעשיית צדק. חשוב שכולם יזכרו: לפעמים גם האמת היא אופציה".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: “התיק מתנהל בבית המשפט ויש לפנות לפרקליטות בכל השאלות”.
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "במסגרת חקירת התיק ולאחר חתימת הסכם עד המדינה, חשף העד, כי בפרשה שאינה חלק מכתב האישום, חלקו היה שונה ודומיננטי יותר ממה שמסר קודם לחתימת ההסכם. לאור האמור ובמכלול השיקולים שנשקלו, בין היתר קידום האינטרס הציבורי בהבאת העבריינים העיקריים לדין, נחתם עימו הסכם חדש במסגרתו נקבע כי העד ירצה עונש מאסר בפועל של 50 חודשי מאסר בשל חלקו באותה פרשה.
"לעניין חקירת סנגורים, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), נורית ליטמן, החליטה להעמיד לדין בכפוף לשימוע את עו"ד גיא זהבי בעבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, בעת שייצג נאשמים במסגרת חקירת פרשות רצח של עד המדינה טל קורקוס, דבורה קורקוס ואלישע סבח.
"מעבר לכך, באשר ליתר הנושאים, ועל אף שחלק מהעובדות המתוארות במסגרת השאילתא אינן מדויקות, מדובר בנושאים הנדונים במסגרת ההליך הפלילי המתנהל בימים אלה בבית המשפט, ועל כן לא נוכל להתייחס אליהם - בעת הזו".
עו”ד משה שרמן, המייצג את ניבי זגורי, מסר בתגובה: “לאור הפגמים בתיק, והדברים שעלו בישיבות בבית המשפט, עצוב לי בעד משטרת ישראל והפרקליטות שמוסד עדי המדינה מתחיל לחרוג מכל פרופורציה. בנסיבות הקיימות לחקור עורכי דין ולעשות תרגילים – אלה דברים שצריכים לעבור ועדת חקירה”.
עורכי הדין דורון נוי ויהלי שפרלינג, פרקליטיהם של מיכאל מור ונאשמים נוספים בתיק, מסרו בתגובה: “אין חולק כי לנאשמים לא היה כל סכסוך או רצון במותו של קורקוס. המשטרה ניצלה את מצוקתו המשפטית של עד המדינה כדי לסחוט ממנו אמירות מפלילות בדבר ידיעתו של מור שהמטען מיועד לחיסולו של קורקוס. על אף דברי העד עצמו שמיכאל אינו קשור לרצח, ממשיכה המדינה להתעקש שמור ואנשיו היו מעורבים ברצח עצמו”.
