בלי ציניות, אחד ממקורות הגאווה המוצדקים של כנסת ישראל הוא מספר הח"כים והח"כיות שהוציאו לאור ספרים. ב־2014 יזם ח"כ אורי אורבך ז"ל, שהיה סופר פורה ואהוב בעצמו, פרויקט שבו נאספו כל הספרים שחיברו חברי הכנסת מאז נוסד הפרלמנט הישראלי, בכל הז'אנרים האפשריים: ביוגרפיות ומדינאות לצד רומנים מכוננים (ס. יזהר), שירה מפוארת (אורי צבי גרינברג), ספרי בלש אהודים (יאיר לפיד) וגם תיירות ובישול (טומי לפיד). אז, לפני כשבע שנים, עמד המספר על 312 ח"כים מתוך כל 885 הח"כים שכיהנו עד אז. זהו נתון פנומנלי: אחד מתוך שלושה פוליטיקאים עד אז הוציא ספר כלשהו. מאז, למרות האורן חזנים למיניהם והנהי בתקשורת על רמתם של נבחרי הציבור (שכמובן מקבלים סיקור לפי רמת האקשן שהם מספקים), נוספו עוד כמה שמות לרשימה: למשל, גלית דיסטל־אטבריאן (עם או בלי פרס ספיר) ואמילי מואטי.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אבל מתוך כל הרשימה המרשימה הזאת, נדמה שיש רק ספר אחד שנכתב על ידי פוליטיקאי שכדאי לדבר עליו בימים אלה. הוא קצר למדי, 144 עמודים בגודל שיכול להיכנס לכיסים מסוימים, כך שאין בעיה לגמוע אותו על שפת הבריכה, בהנחה שחופשת הקיץ שלכם עדיין בתוקף. מצד שני, מדובר בספר שקוראים לו 'איך לנצח מגפה' והמחבר עדיין די רחוק מלהביס אותה, כך שאולי פשוט תעדיפו להמשיך לגלול באינסטגרם.
הספרון של ראש הממשלה, שיצא לפני שנה בדיוק, סימל את שיא המיתוג שלו בתור המבקר הכי חריף של הממשלה הקודמת בנוגע לניהול המאבק בקורונה. בתור שר הביטחון בגל הראשון, בנט צבר ידע ונקט יוזמות, אבל נתקל בחומות עבות של בירוקרטיה ומלחמות אגו, עד שהושאר מחוץ לקואליציית נתניהו־גנץ. משם נשאר לו די והותר זמן לרוץ מאולפן לאולפן, לספר שם על כל המומחים שהתייעץ איתם ובעלי העסקים שפגש ברחבי הארץ, לתקוף במילים קשות את הממשלה ולראות את עמודת המנדטים מטפסת לגבהים שבהם החמצן דליל והתיאבון גובר.
7 צפייה בגלריה
נפתלי בנט ראש הממשלה עונה על שאלות ציבור תדרוך ל תקשורת פייסבוק התמודדות עם תחלואה זן דלתא קורונה
(צילום: "בנוביץ תקשורת")
אלא שאז הגיעו החיסונים. ונתניהו פירק את "ממשלת החירום" כדי לא לתת לגנץ את הרוטציה. גדעון סער פרש בסערה מהליכוד ויצר מפץ בימין לקראת הבחירות. ידה ידה ידה: נפתלי בנט ראש ממשלה עם שישה מנדטים בלבד וסיוט ושמו "זן הדלתא". ועכשיו הוא צריך, ובכן, לנצח מגפה. "הקורונה מלמדת את כל העולם שיעור בצניעות וענווה", אמר בנט לפני שבוע, כשנשאל אם יש בו חרטה על פרסום הספר. אחרי שחוזרים לטקסט של המומחה בנט ובוחנים אותו לאור ההתנהלות של ראש הממשלה בנט, נדמה ששיעור לא יספיק: צריך פה דוקטורט.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
קפטן בנט ראה את זה מגיע. בתחילת חודש מרץ 2020 הוא עמד בלשכה שלו בקריה, הביט על בתי הקפה של העיר ודמיין כיצד "אלף טילים פגעו בכל יום בתל אביב וזרעו בה חורבן והרס" (עמ' 18). הוא לא חשב על חיזבאללה או איראן – למרות שזאת תמיד אופציה, כידוע – אלא על מה שנחשב באותם ימים לבעיה סינית בעיקרה: הקורונה. המעבר מסטטוס של שר ביטחון ל"שר ביטחון במהלך מלחמה" (עמ' 19) התרחש, לדבריו, עוד באותו לילה.
זהו האוריג'ין סטורי של 'איך לנצח מגפה', שכולל שירי הלל ליסודיות, ליזמות ולגמישות המחשבה הישראלית, אבל גם לגיבורנו, בהיותו האדם שמסמל את כל התכונות הללו. חוץ מבת קול שאומרת לבנט "לך בכוחך זה והושעת את עמך ישראל", כל המחמאות העצמיות שם. נשאר רק הדבר הזה, נו, תוכנית.
בנט מסביר מדוע תמך בסגר הראשון, בין השאר לאור ערפל הקרב ("בימים ובשבועות הראשונים לא ידענו כלום... בסיטואציה הזו סגר היה פעולה קשה, אך הכרחית", עמ' 65). עם זאת, הוא מודה שמדובר בפעולה דרקונית, או כהגדרתו: "פטיש". אחרי השימוש בו, גורס בנט, יש לעבור ל"פינצטה", ש"אמורה לאפשר חיים לצד הקורונה". ה"פינצטה" אמורה לכלול "מערך עוצמתי כדי לאתר באופן קבוע את הנשאים הבודדים שיישארו גם לאחר הטלת המגבלות".
יש לומר ביושר, שבנט כתב את המדריך שלו לפני בוא החיסונים. אלא שזה רק מחזק את הביקורת: לשיטתו, השימוש ב"פטיש" הינו המוצא האחרון עוד לפני הפיתוח הכי חשוב להתמודדות עם הקורונה. אם ככה, איך ייתכן שה"פטיש" הוא שוב האופציה המובילה, ואילו כדי למצוא את ה"פינצטה" של ממשלת בנט־לפיד לא צריך פינצטה, אלא משלחת של חיליק מגנוס?
בנט, כבר אז, אמר כי "כאשר מטרת הפעולה היא מניעת קריסה של מערכת הבריאות, הרי שהמספר החשוב ביותר הוא לא מספר הנשאים אלא מספר החולים הקשים והבינוניים" (עמ' 81). מסקנתו היא שצריך, "להגדיל בהרבה את קיבולת האשפוז של בתי החולים בישראל". אם ככה, איך מגיעים למצב שבו המערכת משדרת שכמעט ואין מנוס מסגר, כדי להציל את המערכת מקריסה?
"כדי לחיות עם המגפה לאורך זמן", כותב בנט של אוגוסט 2020, "חייבים להניע מהלך משלים לסגר, והוא איתור פרטני של הנדבקים הבודדים שיישארו גם אחריו, מתוך הקהילה והעברתם המיידית לבידוד כדי שלא ידביקו עוד מאות ואלפים, מה שייאלץ את המדינה להיכנס לסגר נוסף" (עמ' 38). לאור ההצלחה המסחררת באכיפת הבידוד ואיתור המגעים וכן המעבר המהיר מ"בלימה רכה" (אח, הימים ההם, לפני שלושה שבועות) לדיבור צפוף על סגר של חודשיים, והערפל המוחלט בנוגע למה שיקרה אחריו – מה שאולי יעזור זה לא פטיש ולא פינצטה, אלא יותר בכיוון של תפילות.
יש רק שק אגרוף אחד שראש הממשלה מפליא בו את מכותיו לאורך הספר, שוב ושוב, במגוון שהיה מפתיע גם את החליפי שלו, בעל מקצוע בתחום: משרד הבריאות. לא בנימין נתניהו (כי לך תדע אם הוא יישאר ראש הממשלה), לא יעקב ליצמן (כי מי חשב להקים קואליציה בלי חרדים) ולא אף גורם מנהיגותי אחר. הממשלה כולה, טוען בנט, לא הבינה את מצוקת העצמאים ובעלי העסקים, שכן "רובם המכריע מעולם לא הקים עסק, אף פעם לא שכר עובדים ומעולם לא הוציא חשבונית" (עמ' 36). ואילו בכירי משרד הבריאות, ובראשם המנכ"ל לשעבר משה בר סימן טוב וראש שירותי בריאות הציבור, פרופ' סיגל סדצקי, הם ראש החץ של ארגון מסורבל וחלש, שבא לשחק בונקר ובעיקר לדאוג שכל הסמכויות ירוכזו אצלו, אף שהוא אינו מסוגל לכך.
7 צפייה בגלריה
משרד הבריאות מכתיב את הטון גם בכהונת בנט, שרת החינוך כבר הרגישה זאת. יפעת שאשא־ביטון
(צילום: קובי קואנקס)
הגם שהדמויות הנ"ל התחלפו, ובאותה העת לא הומצא תפקיד ה"פרויקטור" (שכבר אויש שלוש פעמים מאז), בנט הנוזף והמתריס נגד הדרג המקצועי נעלם. את מקומו החליף אדם שאמנם קיבל כמה החלטות שבטח לא היו פופולריות אצל פרופ' נחמן אש וד"ר שרון אלרעי פרייס ושליחיהם הרבים בתקשורת (שגם עליהם, אגב, ניתן לומר את מה שבנט כתב על רוב שרי הממשלה), אבל לאט־לאט הוא התיישר: משרד הבריאות מכתיב את הטון הציבורי באותו סגנון בדיוק כמו בגלים הקודמים, כשבנט מדי פעם ממלמל משהו על חשיבות הכלכלה. גם בהתנגשות המי־סופר־כמה בין שרת החינוך לד"ר אלרעי פרייס, למשל, הוא התייצב לימינה של האחרונה.
"אסור בתכלית האיסור, שקבלת ההחלטות תסתמך על מומחים בתחום הרפואה בלבד", כותב בנט בעמ' 88. ההדגשה, כמובן, במקור. הסיכוי לשמוע ממנו משפט כזה היום, באותה נחרצות, שואף לאפשרות שבנימין נתניהו יסכים לכנות אותו "ראש הממשלה".
מעבר להיבטים חשובים ונכונים שעליהם עומד בנט בספר, כגון חיזוק מערך בדיקות ה־PCR (בסך הכל קרה), ביצוע בדיקות סרולוגיות (נראה מה יהיה עם פתיחת שנת הלימודים), בידוד נשאים (האיש כותב על מלוניות הקורונה כאילו זה 'ארבע העונות' ולא מרכז לעידוד אובדנות) ועוד היבטים רפואיים, בנט שם דגש חזק על שילוב בין השלטון המרכזי ויזמות פרטית.
הרקע מובן: בנט עזב חיים נוחים ומרופדים כאיש היי־טק עשיר כדי להצטרף לשירות הציבורי. בחזונו, אנשים חדורי ציונות מביסים את השמרנות של משרד הבריאות האכזר (בנט מונה מספר מקרים מרתיחים של בלימת יוזמות פרטיות) ומצטרפים להרפתקנים נועזים כמוהו במאבק נגד הנגיף. "ישראל, יותר מכל אומה אחרת במערב", מתגאה בנט בעמ' 10, "מצוידת ברוח של יזמות, בגמישות מחשבתית ובחוצפה, שמאפשרות לה לא רק לנצח את הקורונה, אלא להיות מובילה עולמית במאבק מולה... ממשלת ישראל, במקום לנצל את הכוחות הללו, 'כיבתה' אותם".
7 צפייה בגלריה
מישהו מכיר איזושהי יוזמה שלא נקראת ''קבינט המומחים''? ד"ר שרון אלרעי-פרייס
(צילום: אלכס קולומויסקי)
הממשלה התחלפה, הבוס הוא מיליונר אחרי אקזיט ונושא דגל אומת הסטארט־אפ. אבל האם המאבק הנוכחי בקורונה משלב פתרונות טכנולוגיים מהשוק הפרטי? מישהו מכיר איזושהי יוזמה שלא נקראת "קבינט המומחים"? הציפייה הייתה שיזמים ייצאו ויבואו מלשכת ראש הממשלה עם רעיונות כל כך מחוץ לקופסה, שבקושי יהיה אפשר להיזכר בקיומה. מצד שני, בנט היה זה שהציג "מערכת לאומית לניטור הקורונה" שתהיה מבוססת על בינה מלאכותית – על פי טכנולוגיה של חברת NSO. בנט חוזר על הרעיון בספרו, מבלי להזכיר את NSO, ואף טוען שאין בו בעיית פרטיות. נשיא צרפת ודאי ישמח לשמוע.
"האם בגל הראשון או בגל השני הייתה הסברה?" שואל בנט בעמ' 67, ומיד משיב: "לא". כמה שורות מאוחר יותר, מופיעה העקיצה היחידה כלפי ראש הממשלה: "הוא היה שיקוף של אנשי משרד הבריאות. גם הוא, כמובן קיים מעת לעת 'מסיבות עיתונאים' בשמונה בערב. בדרך כלל המופעים הללו כללו הרבה טפיחות עצמיות על השכם: כמה המשבר מנוהל טוב, איך המצב בישראל מוצלח יותר מאשר במקומות אחרים ואילו מנהיגים התקשרו כדי להתייעץ וללמוד ממנו... התוצאה הייתה שהציבור נותר מבולבל, מבוהל, שטוף שמועות וללא שום יכולת להבין מה קורה מחר בבוקר".
בנט, אין לכחד, שונה בהופעותיו מאשר נתניהו. אמנם גם הוא גילה את הפטנט שנקרא שמונה בערב, אבל סגנונו אחר קמעה: פחות תנועת מטוטלת בין פאניקה לאופוריה, פחות "לא תאמינו מה אני עושה בשבילכם" ובטח בלי "מכל העולם מתקשרים". אבל האם זאת "הסברה", ועוד כפי שבנט דמיין אותה? התשובה זהה לזאת שבנט נתן: לא.
"יש להקים גוף הסברה מרכזי, שיהיה אמון על העברת הנחיות וחינוך הציבור להרגלים נכונים", כותב בנט בעמ' 118, במסגרת הפרק האופרטיבי. "ההסברה החסרה והלקויה בשלבים הראשונים של המאבק בקורונה תרמה במידה רבה לבלבול ולחוסר האמון של הציבור בהסברה ובמסבירים. להבא חייבים לפעול אחרת". ובכן, ה"להבא" כבר מזמן כאן וה"לפעול אחרת" – פחות. אין "גוף הסברה מרכזי", יש את בכירי משרד הבריאות, שר הבריאות ועוד כמה שרים – עם דעות שונות – וראש ממשלה שנכון לכתיבת שורות אלה, ענה לשאלות פעם אחת, בפייסבוק.
גם בנוגע לדרמה הגדולה של השלב הזה, הבאת מיליון ישראלים שלא התחסנו אפילו במנה ראשונה, אין זכר למאמץ שבנט דרש: "משבר הקורונה נתפס אחרת אצל כל חלק מהאוכלוסייה הישראלית המגוונת... בזמן משבר חשוב לאפיין כל אחד מהם ולבצע פעילות הסברתית ממוקדת ויעילה". האם זה מה שקורה בקהילות שבהן נתוני ההתחסנות מדשדשים?
גם בהתנהלות מול הסקטור העסקי, שיקר לליבו של בנט ואמור לעמוד בלב ההתמודדות עם הקורונה, קשה לומר שהזמנים השתנו. "קרה הלא ייאמן", מזדעק בנט (עמ' 121): "ידיעות והדלפות מכיוון משרד הבריאות החלו לרמוז שהולך להיות סגר מסעדות חדש. לא הייתה הסברה, עבודת מטה מסודרת או החלטה מנומקת על בסיס כללים ברורים וידועים מראש: הייתה כאן 'הכנה להנחתה'". מעניין איך בנט יכנה מצב שבו בכירה במשרד הבריאות אומרת בשידור חי שהסגר לא על הפרק, אחרי שבועיים המצב מתהפך, ומאז שומעים את המילה "סגר" כמספר המאומתים באותו יום, מה שפוגע אנושות בתעשיות שלמות ומכניס אותן לאי־ודאות. אם מישהו יצליח להסביר איך זאת הסברה נכונה יותר, אולי הוא גם יודע איך לנצח מגפה.
בנט, יזם בנשמתו, הסתכל על הקורונה וראה הזדמנות ענקית: לשנות סדרי עולם, להזניק את הכלכלה ואף להעלות כמה שיותר יהודים למדינת ישראל. "אם נעז, אם נסתכל על המשבר הכלכלי־חברתי העצום הזה כהזדמנות לעשות דברים שלא ניתן היה להשיג אחרת, נוכל להזניק את ישראל עשורים קדימה. המטרה שלנו לא צריכה להיות להחזיר את המצב לקדמותו, לנובמבר 2019, רגע לפני המגפה. אנחנו חייבים להסתער על ההזדמנות ולקפוץ מדרגה" (עמ' 11).
7 צפייה בגלריה
כשר ביטחון זיהה את הסכנה, ועכשיו הוא באמת צריך לנצח מגפה. בנט עם הרמטכ"ל כוכבי
(צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
יש הרבה מאוד שכל בניתוח הזה. הקורונה היא סטירת לחי עוצמתית, אבל את התנופה שלה היא צברה הרבה קודם: משבר האקלים, משבר הגלובליזציה, המהפכה הטכנולוגית והכאוס הפוליטי בישראל הם שמזמינים את המסקנה המפוכחת, החשובה והנכונה – מה שהיה לא יכול להיות שוב.
אלא שבנט שב ונשען בעצמו על יסודות אנכרוניסטיים, שלא מזניקים אף אחד קדימה אלא חושבים שעוד קצת 'ווייז' ו'מובילאיי', לצד עלייה המונית, יפתרו את כל הבעיות. בפועל, לא רק שהקורונה עוד לא נוצחה, אלא שבנט לא הציג בספר שום חזון רציני בנוגע לתהליכים ממילא רדיקליים: האוטומציה למשל, שמעלימה עבודות (והכשרה מקצועית לא תספק פתרון כולל); התשתיות הנחשלות מול הקשיים בעבודה מרחוק; ואיך אזור שרק ייעשה יותר צפוף אמור לקבל אליו עוד ועוד אנשים.
"מנהיגות היא לא רק התוויית דרך, אלא גם, ואולי קודם כל, דוגמה אישית", כתב בנט (עמ' 143) כשהסביר מדוע הוא תורם 20 אחוז משכרו מאז חודש אפריל 2020. לא ידוע איך נראה העו"ש שלו בימים אלה, אבל כן ניתן לשאול: האם בנט קורא את הספר הזה ורואה בו את אותה "מנהיגות" שבה הוא מתגאה.
כי בין אם חושבים שהגיע הזמן הפטיש או מאמינים שאין ברירה אלא להמשיך עם הפינצטה, לא קשה להבחין שראש הממשלה הרבה פחות נחרץ ואסרטיבי ממה שהיה כסופר. ייתכן שזה היה בלתי נמנע, אבל אם כך – זה גם היה צפוי וידוע מראש. בנט, שבתחילה חזה "אלפי טילים" של קורונה על תל־אביב, לא ראה איך החלטורה שלו כמומחה לניהול מגפות תחזור לנשוך אותו באזורים אינטימיים. או במילים אחרות: אם יהיה עוד ספר מאת בנט, עדיף שזאת תהיה גילת.
פורסם לראשונה: 07:43, 13.08.21
