עיניו השחורות של אבו־ג'נדל הביעו זלזול והתנשאות באדם שזה עתה נכנס לחדר החקירות. מבחינתו זה היה עוד חזיר אמריקאי שונא מוסלמים, כאפר (כופר) מערבי. בצינוק שבו היה כלוא בבירת תימן צנעא, הוא הספיק לשמוע על מה שקרה 24 שעות קודם ויותר מ־10,000 ק"מ משם; על שני המטוסים שהתנגשו במגדלים והשלישי שהתרסק על הפנטגון, על ההרוגים הרבים, ועל המחבלים עם הסכינים היפניות שהפכו לשהידים. אבל אבו-ג'נדל, מי שהיה מפקד צוות שומרי הראש של אוסאמה בן לאדן בכבודו ובעצמו, לא התכוון לספר כלום על אל־קאעידה לחזיר מהאף-בי-איי שנכנס לחקור אותו. גם כשהסוכן הציג את עצמו בשם הכינוי שבו השתמש, אבל בערבית צחה, שברור שהיא השפה מהבית; וגם אחרי שענה על כל ציטוט של אבו־ג'נדל מהקוראן בציטוט משלו, ומהר מאוד היה ברור כי הוא עולה עליו בידיעות שלו באיסלאם.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- כך פרצה המלחמה הימית החדשה בין ישראל ואיראן
- למה אף אחד לא רצה שיראו את מסמך הגולגולות?
"אין אנשים כאלה באף־בי־איי", אמר לו אבו־ג'נדל בפסקנות. "אתה מהמוסד הישראלי".
מתברר שיש. שמו האמיתי של החוקר הוא עלי סופאן, והוא ידע שהרבה מונח פה על הכף. באותן שעות, בבית בניו־יורק, חבריו ההמומים מהאף־בי־איי עוד ניסו להבין מה קרה, ומי חולל את פיגוע הטרור הכי גדול בהיסטוריה. החשד המיידי היה שזה ארגון איסלאמיסטי קיצוני, אבל אולי זה טרור אמריקאי? או מתקפה של מדינה זרה? הנשיא בוש נתן הוראה למצוא מי עשה את זה, ולהביא הוכחות. לכולם ברור: כשהאשם יימצא – תפרוץ מלחמה. "בפעם הראשונה קיבלתי מברק עם ניסוח כזה מהמטה בארה"ב", משחזר השבוע סופאן בראיון במלאת 20 שנה בדיוק לאותם ימים. "שבשם הפיקוד העליון, אנחנו צריכים להפעיל את כל האמצעים כדי לפצח את העניין".
והנה, הוא בצנעא המיוזעת, מאמין שהפתרון לשאלה הזאת יושב פה מולו, מקרקש בשלשלאות אזיקיו ומחייך אליו בשחצנות.
"אז אנחנו הולכים לעשות משהו קצת אחר עכשיו", אמר סופאן לאבו־ג'נדל, ושלף מתוך תיק אלבום תמונות. זה האלבום שבו ריכזו באף־בי־איי את כל הצילומים של הפעילים והמפקדים החשובים במערך המבצעי של אל־קאעידה, שהיו ידועים עד אז. "זה מלא באנשים שאתה מכיר", אמר סופאן והחליק את האלבום לעבר אבו־ג'נדל. "הייתי רוצה שתזהה את מי בדיוק".
"בטח", אמר אבו־ג'נדל בחיוך הממזרי שלו, "אסתכל בשמחה ואומר לכם". הוא עבר על יותר מ־60 תמונות, אבל "זיהה" רק חמישה מבכירי אל־קאעידה, אלו שצילומיהם היו נפוצים ממילא בעיתוני המזרח התיכון. "אני לא מזהה אף אחד אחר, מצטער", אמר אבו־ג'נדל.
סופאן הבין כי אבו־ג'נדל ישאב סיפוק רב מלראות את חוקריו כואבים על מה שקרה, אבל זה מה שעלול לגרום נזק לחקירה. "זה היה מאוד־מאוד קשה", הוא משחזר. "כמה שעות קודם לכן, כשהגענו למפקדת המודיעין התימני ודרשנו שיביאו אותו לחקירה, ניגש אליי פתאום העוזר של הגנרל המקומי כשהוא מושיט לי חבילת טישו. לא הבנתי מה הוא רוצה, ורק אחרי שניות של מבוכה הבנתי שהוא הביא אותה כי אני בוכה, כי הפנים שלי מכוסות בדמעות. ולא שמתי לב בכלל".
לדמעות של סופאן הייתה גם סיבה אישית. הוא ידע שג'ון א'וניל, מפקדו הנערץ שפרש כמה שבועות קודם, לשעבר ראש היחידה ללוחמה בטרור של הבולשת הפדרלית, היה במרכז הסחר העולמי בעת שקרס. סופאן ידע היכן היה המשרד של א'וניל, וכמה קלוש היה הסיכוי למצוא אותו בחיים. גופתו נמצאה מוטלת שעות ספורות לאחר מכן בקרן אחד הרחובות אליה הוטח מתוך הבניין.
ועם כזה דבר, אתה חוזר לחקור פעיל אל־קאעידה?
"כשאתה חוזר להיות מבצעי, אתה פשוט שם את זה מאחוריך, בונה קיר בתוך הנשמה ומתמקד במשימה הזאת, שהיא הייתה מעל הכל".
במצב הזה, מרבית החוקרים בקהילת המודיעין האמריקאית היו פונים לדרך הקצרה והקלה, מה שבקודים המכובסים של הסי־איי־איי נקרא "טכניקות חקירה מועצמות" או בשפה פשוטה יותר, "עינויים". אבל סופאן, שתמיד האמין שעינויים פוגעים בחקירה ובניסיון להגיע לאמת, הלך על דרך אחרת: הוא פתח בדיון איסלאמי תיאולוגי ופילוסופי עם אבו־ג'נדל המופתע. ציטט מהקוראן ומהחדית', חזר על דברי הוגים. אבו־ג'נדל ההמום החל להיפתח. הדיון הארוך הזה, על כוס תה ערבי, הסתיים בכך שהמאבטח לשעבר של אוסאמה בן לאדן מבטיח ומתחייב בפני חוקר האף־בי־איי מניו־יורק, שהוא מוסלמי מאמין, ומחויב לאמת ורק לאמת.
ואז סופאן הגיש שוב לאבו־ג'נדל את אלבום הצילומים. ושוב, הנחקר מדפדף בשתיקה. בנקודה מסוימת, סופאן התחיל לצחוק, ופנה לחוקר נוסף בחדר. "אמרתי לך שהוא (אבו־ג'נדל) ישקר". ואז הטיח בנחקר שהוא דווקא מכיר היטב את אחד המצולמים מאל־קאעידה, ושידוע שהוא אירח אותו בבית מבטחים של הארגון.
אבו־ג'נדל, שהרגע הבטיח שהוא מוסלמי מאמין, האדים.
"אז אתה באמת לא מכיר אותו?" שאל סופאן בלי להוריד את החיוך.
אבו־ג'נדל הודה בבושה גלויה כי הוא שיקר.
סופאן הגיש לו שוב את האלבום. הפעם הוא כבר זיהה את רוב המצולמים, ואמר עוד משהו: שלא ייתכן שבן לאדן עמד מאחורי פשע כל כך נורא, הרי יכלו להיהרג שם גם מאות מוסלמים.
"אבל עכשיו אני יודע שאל־קאעידה ביצע את הפיגוע הזה", אמר לו סופאן.
"איך אתה יודע?" שאל אבו־ג'נדל בהתרסה.
"מישהו אמר לי", ענה סופאן.
"מי זה?" דרש אבו־ג'נדל לדעת.
"אתה בעצמך. הרגע זיהית את חוטפי המטוסים".
וסופאן הושיט את ידו שוב לתיק ושלף משם תמונות של שבעה מהחוטפים, כולל את המפקד שלהם בשטח, מוחמד עטא, שאבו־ג'נדל זיהה לפני רגע באלבום כעמיתיו שאותם הכיר היטב, נקב בשמם וציין שהם אנשי אל־קאעידה.
רגע, ומה הוא הרגיש כשהבין שהוא הפיל את הארגון שלו?
"הוא הוכה בהלם, כאילו איזו מהלומה וישב עם ראש מושפל בין הידיים וביקש להיות כמה דקות לבד".
כשסופאן ועמיתו חזרו לחדר, אבו־ג'נדל נשבר. "אני מכיר את החבר'ה האלה", הודה. "כולם חסידיו של בן לאדן. היינו מבלים יחד. זה לא מה שאני מאמין בו. אני מוכן לשתף פעולה באופן מלא. מה אתה צריך?"
ואז, ובמשך שבוע שלם, יום ולילה, כשכל הצמרת האמריקאית עוקבת דקה אחר דקה אחרי המתרחש בחדר בינו ובין סופאן והנשיא בוש מעדכן את עמיתיו באירופה ומנהיגים ברחבי העולם בתוצאות החקירה בצנעא, אבו־ג'נדל שפך את כל ההוכחות והמידע לו נזקקו כדי לקבוע חד־משמעית מי גרם למתקפה הגדולה ביותר על אדמה אמריקאית מאז פרל הארבור.
עלי סופאן המותש יכול היה לחגוג: הוא האיש שפיצח את תיק 11.9. אבל חוץ מהאבל הכבד והדאגה לשלום מפקדו, העיק עליו סוד אחר: שהוא בכלל היה יכול למנוע את הפיגוע הזה.
אי־אפשר באמת להבין מה גרם למחדל 11 בספטמבר, בלי עלי סופאן. הוא זה שלצד ג'ון א'וניל חקר ונבר סביב אל־קאעידה ובן לאדן בימים שכמעט אף אחד לא ידע מי הם. הוא זה שכתב את המזכר המכונן באף־בי־איי, שבעקבותיו הפך בן לאדן ליעד מרכזי. והוא זה שלימים יעמוד כמעט לבד, מול כל עוצמת הסי־איי־איי, ויטיח בהם: המחדלים שלכם, הביאו את האסון. והוא גם ישלם על זה בתפקיד שלו באף־בי־איי – אבל יהפוך לסוג של גיבור תרבות, והאיש שעל דמותו תתבסס סדרת הדרמה "המגדלים הגבוהים", שמבוססת על רב־מכר היסטרי באותו שם מאת העיתונאי לורנס רייט.
אחת מהפגישות שלנו התרחשה כשהסדרה הושקה ב־2018. "להביא את ההיסטוריה באופן מדויק לציבור היה בחזקת ניצחון קטן", אמר לי בעיניים נוצצות. בפגישה אחרת, אכלנו יחד במסעדה ניו־יורקית נחשבת, שפעם הייתה בצמרת המגדלים. ב־11.9 הבעלים והשף איחר לסרוויס הבוקר, וחייו ניצלו. כל עובדי המסעדה נספו. "אם היו נותנים לעלי לעשות את העבודה שלו", אמר לנו בעל המסעדה במרירות, "כל זה לא היה קורה".
השבוע, לרגל 20 שנה, נפגשנו שוב - הפעם בזום - לשיחה ארוכה. "20 שנה וכאילו כלום לא השתנה", הוא אומר בחיוך שניכרים בו עייפות וזיפי זקן פרועים. "ישנתי שעות ספורות בשבוע האחרון", הוא מתנצל. מתברר שגורמים בקהילת המודיעין האמריקאית גייסו את סופאן לסוג של מילואים, לנצל את הקשרים והניסיון שלו. למה? "כדי לסייע במילוט 200 אפגנים, רובם נכסים חשובים מאוד לשירותי המודיעין של ארצות־הברית ובריטניה", הוא אומר ומסרב להרחיב. "נכסים" בשפה של סופאן פירושם סוכנים חיים, שאלמלא המבצע שבו סופאן היה מעורב, היו בסבירות גבוהה מוצאים להורג.
זה נראה כאילו עברו 20 שנה, וחזרנו לנקודת ההתחלה.
"כן", סופאן נאנח. "כאילו לא למדנו כלום".
הוא בן 50, נולד וגדל בביירות המדממת של שנות ה־70 ותחילת ה־80. כשהיה בן 16 היגרה משפחתו לארה"ב, והתיישבה בפנסילבניה. סופאן היה תלמיד מצטיין, זכה בפרסים שונים ואחר כך למד יחסים בינלאומיים באוניברסיטת מאנספילד, שם הצעיר הכריזמטי נבחר גם ליו"ר אגודת הסטודנטים. הוא תיכנן להמשיך לדוקטורט, אבל אז, תוך כדי שיחה אגבית, החל להתווכח עם חבריו ללימודים. סופאן חשב שאם נניח הוא היה ניגש למבחני המיון של האף־בי־איי, הוא היה נכשל. חבריו דווקא טענו שהוא יעבור. אז הוחלט על התערבות. סופאן ניגש, עבר את המיונים, הפסיד בהתערבות, וכך, "ממש מתוך בדיחה", החלה הקריירה שלו בבולשת הפדרלית.
בתחילה הוא הוצב סביב כמה חקירות שנוגעות לפשע מאורגן ומאפיה איטלקית, אבל מהר מאוד נותב, בגלל הרקע והשפה לאגף I-39, שעוסק בין השאר בחמאס.
זה לא מפריע לך שמיד מפנים את המוסלמי שמגיע מהמזרח התיכון ודובר ערבית לחקור טרור מוסלמי מהמזרח התיכון?
"ממש לא. אם לא הייתי רוצה הייתי יכול לחקור את המאפיה האיטלקית עוד שנים רבות. עוד באוניברסיטה התעניינתי מאוד בהשפעה של גורמים בינלאומיים שאינם מדינות, אבל הם רבי־עוצמה, על המתחולל במזרח התיכון. כנער בלבנון ראיתי שדווקא כאלה, כמו אש"ף או חיזבאללה, הם מאוד אפקטיביים ומשפיעים על היציבות באזור, לאו דווקא לטובה. חוץ מזה, מהר מאוד איתרתי את הדמות הזאת שתשנה את חיי, בעצם את חיי כולנו".
לדמות הזאת קוראים אוסאמה בן לאדן. בתוך הררי החומר גילה סופאן את אישיותו המסתורית של קבלן סעודי ממוצא תימני, "שיש מידע שהוא מממן טרור, כמו שהיה מידע כזה על רבים אחרים, אבל אף אחד לא לוקח אותו ברצינות מדי". סופאן דווקא חשב אחרת, האמין כי בן לאדן חובר לגורמים נוספים באפגניסטן כדי להקים ארגון ולפקד עליו. "ראיתי מהשוואה של ההצהרות שלו הקצנה הולכת וגוברת כלפי ארה"ב. האמנתי שמדובר באדם מסוכן מאוד".
סופאן כתב מזכר מקיף על בן לאדן, וזה הגיע במקרה לידיו של ג'ון א'וניל, סוכן בכיר ותיק, חריג, אקסצנטרי ולא פעם שנוי במחלוקת, שפיקד על חלק מהמערך ללוחמה בטרור באף־בי־איי. הבחור הצעיר מצא חן בעיניו ולא פחות חשוב - גם הוא האמין שאי שם באפגניסטן וברחבי המזה"ת מוקם כוח טרור ג'יהאדיסטי עולמי. סופאן עבר לאגף I-40, שהתרכז בחקירות סביב ארגון הטרור החדש והמסתורי, והפך לאחד החוקרים הבולטים בו.
ה־12 באוקטובר 2000. סירה עמוסה בחומרי נפץ ונהוגה בידי מתאבד, התפוצצה על המשחתת האמריקאית "קול" בעת שזו עגנה בנמל עדן בתימן. 17 מלחים נהרגו ועוד עשרות נפצעו. באף־בי־איי חשדו שאל־קאעידה עומד מאחורי הפיגוע, ושלחו לצנעא צוות חוקרים בראשותו של סופאן.
תוך כדי חקירה מאומצת, הצליחו סופאן ואנשיו לאתר את הצלם שבן לאדן, שראה חשיבות עצומה במלחמה על התודעה, שלח לתעד את האירוע, כדי למסור את ההקלטה לאל־ג'זירה. "ואז, תוך כדי חקירה, אנחנו מגלים דבר מוזר: שהתא הזה שלח 36 אלף דולר לקואלה לומפור, לגורמים מחוץ למעגל שלו. זה לא התחבר לי. הם הרי באמצע הכנות לפיגוע, חייבים להקדיש לזה את כל הזמן והמשאבים. למה שיתחלקו עם מישהו אחר?"
במשך חודשים ארוכים ופעמים רבות, בצורות ובשאלות שונות, פנו סופאן וחבריו לסוכנויות האחרות של הביון האמריקאי, בעיקר לסי־איי־איי, בשאלות: האם שמעו על חברי התא הזה? האם הם יודעים משהו על המתרחש בקואלה לומפור? האם מספר טלפון בעיר שאליו התקשרו חברי התא מתימן מתחבר למשהו אחר?
השאלות הופנו שוב ושוב, אבל מהסי־איי־איי אמרו שאינם יודעים דבר, או פשוט לא ענו. סופאן: "חשדנו שהם מסתירים משהו, אבל כמובן לא ידענו כלום, ולמען האמת, גם בחלומות הכי גרועים שלי לא תיארתי לעצמי שהם מסתירים כל כך הרבה".
ואז מגיע 11 בספטמבר.
סופאן היה עדיין במטה בצנעא. מסביב - כאוס מוחלט. בוושינגטון היו משוכנעים שמדובר בהתקפה גלובלית, והורו לכל האמריקאים להתפנות. סופאן כבר היה בדרך למטוס, כשקיבל שיחה מוצפנת: אתה נשאר בצנעא. "זה כמובן מאוד לא מצא חן בעיניי, כי הבית שלי הותקף, ואין לי מושג מה קרה לג'ון ואיפה הוא, ואני יודע שאני חייב לחזור הביתה עכשיו ומיד כדי לחקור מה קרה ולמצוא את האשמים".
אבל הדוברת מהצד השני הייתה תקיפה לא פחות. "זאת בדיוק הסיבה בגללה אנחנו רוצים שתישאר שם", רמזה לסופאן. "כי דווקא שם ובידיים שלך עשוי להיות הפתרון".
והחוטים התחילו להתחבר?
"עוד לא. לא הבנתי מה בדיוק הקשר בין החקירה שאני מנהל על הפיגוע נגד 'קול' לבין התאומים. אומרים לי לחזור לשגרירות, ולגשת לראש שלוחת הסי־איי־איי, שיש לו מעטפה לתת לי".
סופאן נכנס לשגרירות האמריקאית, והוכנס למתחם החדרים השמור של הסי־איי־איי, שם חיכה לו ראש השלוחה. "אפשר היה לראות עליו כמה הוא נבוך", נזכר סופאן ברגע שישנה את חייו. "והוא מושיט לי מעטפה, ובתוך המעטפה שלוש תמונות שמתעדות את הפגישה בקואלה לומפור, זו שהם טענו שאין להם מידע עליה, ועוד דוח. זה הספיק לי כדי להבין את הכל: לא רק שהם ידעו לאן הכסף הולך, ולא רק שהם עקבו אחרי האנשים האלה חודשים ארוכים, אלא שהם ידעו שפעילים מרכזיים באל־קאעידה נכנסו בשמם האמיתי ובתיעוד הלא־מזויף שלהם לארה"ב. הם יצאו ונכנסו ויצאו שוב, בלי שאף אחד הפריע להם. והשניים האלה, אז כבר ידעתי, הם שניים מחוטפי המטוסים".
מדהים.
"ואף אחד לא הפריע להם להיכנס ולצאת כי הסי־איי־איי לא הודיע על כך לאיש, לא לאף־בי־איי ולא לרשויות ההגירה, כך שהשם שלהם לא סומן כבעייתי ואף אחד לא עצר אותם בגבול, או עקב אחריהם אחרי שנכנסו לאמריקה, או הרים דגל מחוץ לסוכנות שמשהו רע מאוד קורה פה".
ואיך הרגשת?
"אני מבין שאת כל זה אפשר היה למנוע. וזו מכה נוראית. החדרים של הסי־איי־איי היו בצד אחד של המסדרון, מול החדרים שלנו, ובסוף המסדרון היו השירותים. הרגשתי שאני מסוחרר, יצאתי מהחדר שלו, והלכתי לשירותים, ושם, פשוט לא יכולתי יותר והקאתי את הנשמה".
אבל נושא אל־קאעידה כבר היה בעדיפות עליונה, והסי־איי־איי בעצמו הושיב תחנה שלמה על העניין והתריע שוב ושוב מפני התקפות נוספות של בן לאדן. אז למה אתה מאמין שלו הם היו מוסרים לכם את כל המידע היית מצליח לשים יד על מבצעי 11.9?
"כי אם היו מונעים את כניסתם לארה"ב או עוקבים אחריהם ורואים שהם לומדים טיס, או מיידעים את כל משרדי השטח של הבולשת - כל הפעמונים היו מצלצלים. אין צורך לשאול אותי. ועדת החקירה שהוקמה בידי הקונגרס לחקור את הפרשה מתייחסת בפרק שלה על מידע שהוחמץ בעיקר לפרשה הזאת ולאופן שבו הסי־איי־איי העלים מאיתנו את המודיעין שהצטבר אצלם. הם אומרים שיש סיכוי שהדברים היו מתרחשים אחרת. הם גם המליצו לנקוט צעדים נגד ארבעה אנשי סי־איי־איי שמעורבים בפרשה. כמובן שזה מעולם לא קרה".
אבל הרי אתה לא חושב שמישהו מהם עשה את זה בכוונה או רצה לפגוע בביטחון הלאומי של ארה"ב. אז למה שהם יפעלו כך?
"אולי בגלל מאבקי סמכויות ויוקרה. ידע הוא כוח. ואולי כי הם רצו לגייס בעצמם את השניים האלה שהגיעו לארה"ב כסוכנים. היו לנו בדיעבד לא מעט רמזים שהם ניסו להפעיל שירות ביון זר, כדי שבאופן בלתי חוקי, מתחת לאף שלנו, ובפנים המדינה, יפעילו אותם".
ג'ורג' טנט, שהיה ראש הסי־איי־איי, כתב בזיכרונותיו שהם דווקא כן חלקו איתכם את המידע ורמז באופן ברור למדי שהאשמה דווקא בצד שלכם.
"הוא יכול לכתוב מה שהוא רוצה. ועדת החקירה קובעת נחרצות באחת מהמסקנות הקשות ביותר שלה כי הטענות שלו ושל כמה מהבכירים שפעלו תחתיו, כאילו אני והצוות שלי עודכנו במידע אינן נכונות, שזו דרכה העדינה להגיד שהוא משקר.
"זה עניין של תרבות ארגונית. הרי זה אותו סי־איי־איי ואותו ראש סי־איי־איי (טנט) שזמן קצר לאחר מכן יטענו שיש להם הוכחות שאל־קאעידה מחובר לסדאם חוסיין, ושיגיד שיש להם הוכחה לכך שסדאם חוסיין ממשיך לנסות ולייצר נשק בלתי קונבנציונלי, שתי אמירות מופרכות לחלוטין. הכל כדי להצדיק את הפלישה לעיראק".
אבל ממש רגע אחרי שאתה מגלה את המעטפה, מתחילה החקירה של אבו־ג'נדל. איך זה מרגיש להבין שבעצם פיענחת הרגע את תיק הטרור הכי גדול בהיסטוריה?
"בתוך תוכי הבנתי מיד שיש לנו את זה, שהעדות שלו, בצירוף לחומרים שיום קודם התברר לי שהסי־איי־איי צובר כבר תקופה ארוכה, נותנים לנו תמונה ברורה על מה שקרה. ידעתי שמה שהולך לקרות בעקבות הפיצוח הזה הולך להיות אירוע בין־לאומי בקנה מידה גדול מאוד.
"אבל בעיקר התעסקתי בניסיון לא להראות לאבו־ג'נדל שום דבר מכל מה שמתחולל בתוכי. ידעתי שלפניי ימים ולילות ארוכים, שאני צריך לחלוב ממנו הכל, לשבור אותו לגמרי, כדי שיהיו לנו את כל הפרטים והיה חשוב שהוא לא ירגיש כאילו הוא נתן לנו משהו חשוב ויתחיל לסחור בזה".
אחרי שסופאן גיבש את תיק הראיות ממנו עולה כי אל־קאעידה עמד מאחורי הפיגועים – קביעה שהתקבלה בכל רחבי הממשל, וגם אצל כל סוכנויות הביון במערב כאמינה באופן מלא – הוא המשיך ונטל חלק מרכזי במלחמה הגלובלית של ארה"ב ובנות בריתה נגד אל־קאעידה. "ההצלחות של הפיגועים הביאו לבן לאדן כבוד עצום בקרב קהלים הולכים וגדלים, תקציבים, הכרה וכריתת ברית עם הטליבאן, ועם אלה בא התיאבון לעוד ועוד פעולות".
נדמה שישראל נותרה מחוץ לתחום עבור אל־קאעידה.
"אני לא לגמרי בטוח שזה נכון", אומר סופאן וחולק את מה שעד לפני זמן קצר היה סודי ביותר, ואף נמחק בידי קציני ביטחון המידע מספרו שלו. "לאחרונה הייתה פנייה של יוצר דוקומנטרי שביקש להתיר לפרסום את הרשימות שלי מכמה חקירות של בכירים באל־קאעידה, ובאופן מפתיע זה אושר ולכן אני יכול לדבר על זה".
במה מדובר?
"כשלכדנו את אבו־זוביידה (פלסטיני שגויס בידי בן לאדן והפך לאחד מראשי מערך המבצעים שלו - ר"ב) ונכנסתי לראשונה לחקור ב'בלאק סייט' (מקום מסתור) שם הוא הוחזק…".
ואיפה זה היה?
"עדיין אסור לי לרמוז אפילו על המיקום שלו, אבל הדבר הראשון שאמרתי לו היה: 'אתה הרי כל כך מקצוען וכל כך זהיר, איזו טעות לדעתך עשית כדי שנצליח ללכוד אותך?' אבו זוביידה חשב לרגע וענה: 'התשובה ברורה לגמרי. הישראלים עלו על אנשי הקשר שלנו לקראת הפעולה הקרובה'.
"וכך הוא גילה לנו על משהו שלא היה לנו מושג עליו, שהם מתכננים פיגוע רב־מוקדים בישראל, בכמה מועדונים ושהם מעריכים שיצליחו לגרום למשהו כמו 200 הרוגים בו־זמנית". סופאן מספר כי שליח מטעם פיקוד אל־קאעידה ריכז את הפעולה מאירופה והיה אמור להגיע לישראל כדי לנהל אותה. הווידוי המפתיע הזה הביא להתרעה דחופה לכמה שירותי ביון, לרבות כמובן אלה בישראל, המפקד נעצר וההתקפה סוכלה.
"המגדלים הגבוהים" - הסדרה שסופאן הפיק
אחרי 11.9, חקר סופאן במתקן המעצר גוונטנימו את הנהג של בן לאדן, סלים אחמד חמדן. לימים סופאן יעיד במשפטו ויספר כי חמדן שיחזר בחקירתו כיצד בן לאדן שמח על התוצאה של 11.9, ושמע אותו אומר שהוא לא תיאר לעצמו שהמבצע יהיה כה מוצלח. "הוא חשב שרק אלף עד 1,500 בני אדם ייהרגו - ולכן שמח". סופאן ציין כי חמדן סיפר לו על שיחה שאותה שמע כאשר הסיע את בן לאדן ואת סגנו, איימן א־זוואהירי. לפי תיאורו, השניים התבוננו בכתב עת שתיאר את מסלול טיסתם של המטוסים החטופים. "אם הם לא היו מיירטים את המטוס ההוא, הוא היה פוגע בכיפה", סיפר הנהג שבן לאדן אמר לזוואהירי. סופאן: "הנחתי לעצמי שה'כיפה' היא הקונגרס או הבית הלבן".
אבל סופאן לא שכח את הסתרת המידע והמחדל הגדול, והתכונן לקראת עדותו בנושא בוועדת החקירה של הקונגרס לאירועי 11.9. ואז החלו להגיע גם האזהרות. סופאן היה עסוק אז בשורת פעולות כסוכן בכיסוי עמוק נגד התארגנויות שונות של אל־קאעידה, תוך שהוא מעמיד פנים של ארכי־טרוריסט בעצמו. גורמים שונים רמזו לסופאן שכדאי לו להיזהר, שגורמים בכירים מאוד בסי־איי־איי סימנו אותו כמטרה, גם בתחילת העדות בפני הוועדה שאל אחד מהחברים, בעצמו בכיר סי־איי־איי לשעבר, "אז, הסוכן סופאן, למה הסי־איי־איי שונא אותך כל כך?"
סופאן הציג לוועדה את כל הבקשות החוזרות והנשנות למידע ואת כל התשובות המתחמקות של הסוכנות. מהר מאוד הגיעו התגובות. גורמים בכירים מהסוכנות התקשרו לאף־בי־איי וכנראה ניסו להשפיע על המפקדים שם שירגיעו את סופאן. "זה בסדר מבחינתי שהם יתלוננו", ענה סופאן לבוסית שלו, "אבל אם אנשים במטה לא מרוצים מכך שאני מספר לוועדה מה באמת קרה, הם יכולים להגיד לי בכתב לא לשתף פעולה, ואני לא אשתף פעולה".
זה כמובן לא קרה.
בסופו של דבר קיבלה גרסתו של סופאן לאירועים אישור מלא משורת ועדות חקירה וצוותים, כולל המפקח הכללי של הסי־איי־איי, שנזף באופן חמור ביותר באנשי הסוכנות על שלא שיתפו במידע.
אבל סופאן גם שילם את המחיר. הוא זכה באות הצטיינות מיוחד. האות הזה היה צריך לקבל את אישור הממונה על המודיעין הלאומי, שהוא בדרך כלל איש סי־איי־איי וזה סירב לחתום. "באותו יום הודעתי שאני פורש. הבנתי שהם לא יניחו לי".
הוא פרש ב־2005, אבל גם כאזרח פרטי, המאבקים נמשכו. סופאן שימש כיועץ בחברות שונות לאסטרטגיה ולביטחון ובהמשך ייסד את "קבוצת סופאן" העוסקת במתן שירותי ייעוץ ללקוחות בעלי אמצעים, ואת "מרכז סופאן", גוף שלא למטרות רווח, העוסק בדיאלוג אסטרטגי ובאתגרים ביחסי חוץ. הגופים הללו, ושורת כלי תקשורת שבה הוא אורח רצוי שימשו לו במה להמשך ההתנגשות החריפה שלו בסוכנות הביון. הסוכנות דרשה לצנזר חלקים גדולים מאוד מתוך ספרו על שהתרחש מאחורי הקלעים של אירועי 11 בספטמבר, "והכל רק כדי למנוע את חשיפת האמת ולטייח את חוסר הכשירות שלהם להילחם בטרור". סופאן רצה להדגיש את האבסורד ופירסם את הספר עם ההשחרות.
המאבק הבא היה סביב השימוש של הסי־איי־איי בעינויים. "לא רק אני התנגדתי לזה אלא כל העמיתים שלי, אנשי השטח מהסי־איי־איי התנגדו לזה ואמרו שזה רק גורם נזק. הבעיה הייתה במנהלים במפקדה בלנגלי שהכריחו אותם.
"אם הנחקר יודע שחוקר סי־איי־איי לא יכול לעשות לו יותר מאשר water boarding (עינוי המדמה הטבעה במים - ר"ב), אז באימון נכון הוא יתרגל לזה ויפסיק להרגיש מאוים וישלוט במצב. 83 פעמים עשו לאבו־זוביידה את זה, והתברר שהוא מסר תחת הלחץ מידע כוזב כדי שיניחו לו. היו מקרים קטסטרופליים של מידע לא נכון שנמסר והוביל למקומות הלא־נכונים. שאלו אותם: למה שיקרתם? והם ענו: 'סיפרתי לך את מה שרצית לשמוע'. אבל אני רוצה את האמת, לא שיגידו לי את מה שאני רוצה לשמוע.
"דוח ועדת החקירה על האפקטיביות של השימוש בעינויים הוכיחה חד־משמעית שאני צודק. לא רק זה, אנשי האיסלאם הקיצוני משתמשים בתמונות מהעינויים כדי לגייס מתנדבים חדשים. אנשי הסי־איי־איי שוב שיקרו וניסו לסלף את הנתונים אבל האמת ברורה. הבעיה היא שהתנהגות כזו - להסתיר את הכשלים שלהם לפני הפיגועים, לכסות את האמת לגבי העינויים, לספק מידע מודיעיני שקרי על פיתוח נשק גרעיני בעיראק - גרמה לאנשים רבים בארה"ב להפסיק להאמין בממסד. היום גורמים כמו רוסיה משתמשים במצב הזה כדי לתמרן את הציבור האמריקאי וליצור חוסר יציבות אצלנו פנימה".
את הטרור פגש סופאן כבר בילדותו הלבנונית. "היה לי העונג לראות שורה ארוכה של צבאות זרים וכוחות וארגונים זרים נכנסים לתוך המולדת שלי. ראיתי את הישראלים וראיתי את הפלסטינים, שהתנהגו בלבנון כאילו זו ארצם, וראיתי את הסורים. אני זוכר שביום ההולדת שלי, נדמה לי שהייתי בן שש, זה אחד מהזיכרונות המוקדמים ביותר שלי, אמא שלי קופצת עליי, מפילה אותי לרצפה ומגינה עליי בגופה, כשטנק סורי נכנס לשכונה שלנו ומתחיל לירות פגזים לעבר הבתים".
היית בן 11 כשישראל פלשה ללבנון.
"וגרמה בכך להתערערות נוספת במצב, ובסופו של דבר היא הביאה ליצירתו של חיזבאללה. ראיתי את תהליך ההקצנה שעוברים השיעים. בתחילה הם שמחו על כניסת הישראלים אבל השילוב של הטעויות שלכם, יחד עם התעמולה מאיראן והכסף שחומייני הזרים פנימה שינו את הכל".
המולדת שלך היום במשבר עמוק.
"חוסר היכולת לפתור את הבעיה בלבנון, זה שמביא אותה לסף התפרקות היום הוא ההוכחה המושלמת לכך שכוח צבאי אינו מספיק. בסופו של דבר אנחנו נאלצנו לעזוב לארצות־ברית לפני שהסורים עזבו או הישראלים עזבו".
6 צפייה בגלריה
ארכיון 1982 חיילים צה"ל ב ביירות לבנון מבצע שלום הגליל מלחמת לבנון הראשונה
(צילום: דוד רובינגר)
ומה בעצם קרה באפגניסטן?
"אני תמכתי במלחמה באפגניסטן כי חשבתי שהיא צודקת וראויה. אבל הפסדנו את המלחמה שם בסתיו 2002. הייתי שם בעבודה, ראיתי את זה קורה. דווקא בשעה שבה העם האפגני היה צריך אותנו יותר מכל, כשהטליבאן מתאושש ומתחיל לבנות את הכוחות מחדש, ארה"ב צימצמה משמעותית את הנוכחות הצבאית והמודיעינית שלה במדינה, כדי להעביר את הכוחות לעיראק, לטובת פלישה מיותרת, מזיקה, שכל מטרתה להגשים איזו אג'נדה פוליטית ימנית.
"בסוף היה צריך לצאת משם, אבל לא ככה. הלך טראמפ ופגש את מנהיגי הטליבאן במשך 35 דקות, ואחר כך בא פומפאו ושיחרר 5,000 אסירים מהכלא האפגני. דאעש היה צריך לערוך מבצע פשיטה עם מחירים לא פשוטים כדי לפרוץ לכלא ולשחרר את אנשיו. במקרה של הטליבאן, הם רק היו צריכים לבקש, למרות שהממשלה האפגנית הרימה קול צעקה על האיוולת הזאת. בסוף סגרו איתם עסקה בלי להתייעץ בכלל עם הממשלה שאנחנו טרחנו כל כך הרבה להקים ולתמוך בה בטריליוני דולרים.
"ואז, הנשיא הנוכחי, מחליט לצאת, ואנחנו אורזים באמצע הלילה ולא מתאמים עם ממשלת אפגניסטן, ולא עם נאט"ו ולא עם הבריטים. והרי תאריך הנסיגה היה ברור מראש וגם שהכל יתמוטט ברגע שנעזוב היה ברור לגמרי לכולם".
ומה יקרה עכשיו?
"הטליבאן ינסה להראות פנים חדשים למערב, כי למד את הלקח שלו ממה שאירע אז, וגם את המודל של האיראנים או החותים, שמבינים שצריך לשמור על קו מסוים, כדי לא לעצבן מאוד את המערב, ושיניח להם לנפשם. אבל בסוף הטליבאן הוא אותו טליבאן, והם רואים באל־קאעידה חלק מהם, מעולם לא התכחשו להם, ואני מאמין כי ייתנו להם מקלט ובסיס גם הפעם".
פורסם לראשונה: 06:57, 03.09.21
