בבוקר שישי 14 במאי, היום הרביעי של מבצע שומר החומות, שיפשפו הכתבים הצבאיים את עיניהם הטרוטות בתדהמה. זה היה אחרי עוד לילה ארוך של לחימה בשמי עזה ומטחי רקטות של חמאס. והנה, נחתה אצלם הודעה לתקשורת, לפרסום מיידי. זה כשלעצמו עניין שבשגרה בעת מלחמה: דובר צה"ל, דובר משרד הביטחון, משרד ראש הממשלה, משטרת ישראל, כולם המטירו הודעות לתקשורת, בערך בכמות הפצצות שהפיל חיל האוויר על הרצועה. רק שהפעם על ההודעה היה חתום אחד הגופים החשאיים ביותר, שעד כה שתק.
שירות הביטחון הכללי.
זה היה הלילה הרביעי שבו בערו הערים המעורבות בישראל. יריות, הצתות, מעשי לינץ'. "שב"כ רואה באירועים אלו פעולות טרור לכל דבר ועניין", נקבע בהודעה הנדירה. "אנשי שב"כ נמצאים בפועל בערים ובאזורים בהם מתרחשת ההסלמה, לצד כוחות משטרה ומג"ב, ופועלים על מנת לסכל מבעוד מועד כוונות פיגוע ולאתר מעורבים במעשי טרור ואלימות, כך שימוצה עימם הדין".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ואם זה לא היה מספיק, הגיעה גם ההפתעה הגדולה מכל: הודעה אישית של ראש השב"כ עצמו, נדב ארגמן, אדם שהפך את שתיקתו לאמנותו. "לא נאפשר לפורעי חוק אלימים להשליט טרור ברחובות ישראל, לא מצד ערבים ולא מצד יהודים", מסר ארגמן. והוסיף: "שב"כ יפעיל את כלל יכולות האיסוף והסיכול שלו ויפעל מול כל מי שינסה לפגוע באזרחי ישראל, יהודים וערבים, עד אשר השקט יחזור לרחובות המדינה".
מילים יפות, חזקות, מרגיעות. יש על מי לסמוך. ארגמן גם אמר את האמת: באותו לילה, אנשיו כבר היו עמוק בערים המעורבות, והשב"כ אכן הביא עם הזמן למעצר ולאישומים נגד רבים מהפורעים; גם ערבים, שעמדו מאחורי רוב מעשי האלימות הקשים, וגם יהודים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אבל יש הטוענים כי להתבטאות הלא־שגרתית של ארגמן הייתה עוד מטרה: לטשטש את העובדה שהשב"כ בראשותו, שהיה אמור להתריע מפני האירועים האלו, החמיץ אותם בגדול.
על פי החוק, השב"כ ממונה על סיכול של כל פעילות טרור בכל שטחי ישראל, הרשות הפלסטינית, עזה, ו־40 ק"מ לתוך סיני. זה כמובן כולל את לוד, רמלה, עכו, יפו, יישובי הפזורה בצפון ובדרום, ושאר המקומות שבערו בלילות שומר החומות. השב"כ הזהיר לאורך השנים שלפני שומר החומות מפני התהליכים הנפיצים שעוברים על מיעוט קטן מקרב ערביי ישראל. מאידך, הוא לא ידע לזהות מתי אלה יגרמו לאותם מעטים להתקומם ולפתוח חזית פנימית במהלך מבצע שומר החומות, וכי חלק גדול מהם יהיו עבריינים אלימים המוכרים למשטרה, שהחליטו להחליף את היעדים שהם תוקפים ממשפחת פשע אחרת, ליהודים על רקע לאומני. זוהי החמצה משמעותית, גם אם לא כישלון ממש. את זה אומרים גם בכירים בשב"כ לשעבר. "מבחינתי ברור שהפְרעות בשטח ישראל בזמן שומר החומות, צריכות להיות באחריות השב"כ", אומר אבי אריאלי, לשעבר ראש החטיבה לסיכול טרור לא ערבי בשב"כ (החטיבה היהודית). "זה אומר שאם זה קרה, השב"כ נכשל. לא ידענו שאנחנו על סיפה של התפרצות, ושזה יתפתח מהר למקומות חמורים מאוד".
"זה נכון שאי־אפשר היה לדעת מראש על החלטות ספונטניות שקיבלו אנשים, מה גם שחלקן נבע מצירוף נסיבות נדיר: האירועים בהר הבית ובירושלים, המלחמה בעזה, משבר הקורונה", אומר בכיר לשעבר בשב"כ. "אבל זה בדיוק התפקיד של השב"כ בתור הקמ"ן של המדינה לענייני ערבים. הוא היה צריך לדעת שגל אלימות כזה אפשרי, גם אם לא מתי בדיוק יקרה, ולייצר היערכות מתאימה, שכאשר יתפרץ, אפשר יהיה להתמודד איתו ביתר יעילות. בפועל, הפעילות המוצלחת של השב"כ בוצעה כולה בדיעבד, וזה בדיוק הפוך ממטרתו העליונה של השירות - להיות ארגון סיכולי".
אם ארגמן היה מציף בזמן התרעה כזו למקבלי ההחלטות, וכוחות משטרה ומג”ב היו נערכים מראש בערים המעורבות - ייתכן שהכל היה נראה אחרת. אבל גורם בכיר לשעבר במשטרה טוען שלא התקבלה כל התרעה מהשב”כ. “באחריות השב”כ להציף מודיעין בכל מה שקשור בהתקוממות ערבית פנים־מדינתית”, אומר הבכיר לשעבר שבקיא בפרטים. “ולא היה דבר כזה בשומר החומות”.
אפילו לא התרעה קטנה?
"כלום".
כלומר השב"כ, ובעקבות כך המשטרה, נתפסו לא מוכנים באירוע הזה.
"בהחלט".
המפכ"ל בא אחרי זה בטענות לשב"כ? היו דיונים סביב זה?
"בסוף השב"כ לא חייב דין וחשבון למשטרת ישראל, הוא כפוף לראש הממשלה. אבל אני מאמין שהשב"כ נשאל שאלות לא פשוטות. איך התארגנות בסדר גודל כזה, שונה מכל מה שראינו בעבר, מתרחשת מתחת לפני השטח. יותר מזה: גם במהלך האירועים, אף אחד לא ידע כל לילה לאמוד את העוצמות. כשראש העיר לוד יצא ואמר 'לוד בוערת', ברמה המדינתית יש הבנה שמדובר באירוע נקודתי. אף אחד בשב"כ לא בא ואומר, 'חבר'ה, מחר בלילה זה תופס את כל מדינת ישראל. תהיו מוכנים'. אף אחד לא התריע על עכו למשל. באותו לילה, כשהמפכ"ל הזרים כוחות לעכו בעקבות השריפה של המלון, השב"כ לא היה על הקו".
לעומת זאת, גורם ביטחוני טוען השבוע כי, "השב"כ התריע מספר חודשים קודם לכן על אפשרות גוברת לפיגועי בודדים מקרב ערביי ישראל שעלולים לגרום לערעור המצב הביטחוני. התלכדות נסיבות ואירועים כפי שהתרחשה בשומר החומות, לא ניתן היה לצפות. כל מי שטוען אחרת, לא מכיר את המודיעין והעובדות".
ארגמן עצמו טען בדיונים מול הדרג המדיני כי, "צריך לחזק את המתונים והמשתלבים בקרב ערביי ישראל באמצעות השקעה בתשתיות, בהשכלה, במקומות עבודה, ולפעול ביד קשה מול הקיצונים והמתבדלים. לצערי, חלקים גדולים מהתקציבים של המדינה שעברו לרשויות הערביות, הגיעו לידי משפחות פשע ולא לרווחת הציבור הערבי".
כך או כך, התוצאה ידועה. קורבנות בנפש, פצועים, נזק עצום לרכוש – ומרקם הדו־קיום העדין בין יהודים לערבים, שנפרם וטרם שוקם. ארגמן, סמוך למינויו, קבע מעין מסמך חזון לארגון, שממוסגר בכל משרדי השב"כ, ונפתח במשפט היפה כי מטרת הארגון היא "להקדים בכל זמן ומקום". בפרעות שומר החומות שב"כ לא הקדים לא בזמן ולא במקום.
זה היה אקורד סיום צורם לקדנציה של נדב ארגמן. ב־13 באוקטובר הקרוב, לאחר שכהונתו הוארכה פעמיים, הוא יסיים תקופה סוערת של חמש שנים וחצי בראשות השב"כ. בתקופה זו, כך לפי נתונים של השב"כ עצמו, הארגון סיכל כ־500 פיגועים מדי שנה. בזכות הסיכולים הללו, חלקם מדע בדיוני ממש, חיו אזרחי ישראל בשקט כמעט מלא. חייהם של מאות ישראלים, כך ממש, ניצלו.
למעט שומר החומות, זו אכן הייתה תקופה רגועה יחסית מבחינה ביטחונית, אבל גם כזו שהתאפיינה בחיכוכים לא פשוטים בין ארגמן לבין כמה מעמיתיו בצמרת הביטחונית של ישראל, וגם חייבה את ארגמן להתמודד עם ניסיונות להכניס את השב"כ לאזורים הפוליטיים האפורים. הקורונה, למשל, הפכה את השב"כ לכלי לפיקוח גם על אזרחים שאין בינם לבין טרור או ריגול דבר. כל זה קורה כשבמקביל, ארגמן עצמו עובר טלטלות משמעותיות בחייו הפרטיים.
בשבועות האחרונים שוחחנו עם שורה של אישים שעבדו לצד נדב ארגמן. חלקם מתוך הארגון החשאי עצמו, חלקם מארגונים מקבילים ואחרים מהדרג הפוליטי. לטוב ולרע, רובם לטוב, הם מספרים על ראש שירות אחר, שונה מאוד מקודמיו, שעל דבר אחד לגביו כולם מסכימים: השב"כ שאחרי ארגמן, הוא לא השב"כ שלפניו.
אמצע 2020. זה כמה חודשים שנדב ארגמן ואנשיו מצויים בעימות מול בכירי צה"ל. גורמים שעימם שוחחנו השבוע טוענים שלא פעם התגלעו חילוקי דעות בין ארגמן לבין הרמטכ”ל כוכבי. זה זמן רב שלשולחנו של ארגמן במטה השב"כ בצפון תל־אביב זורם מידע מודיעיני מדאיג, שלפיו מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, רחוק מלהיות מורתע מישראל. בתוך הרצועה הולכים ונערמים משגרים וטילים ומתפתחות יכולות תת־קרקעיות, ימיות ואוויריות. חמאס גם מנסה ליזום פיגועי טרור גדולים, שנועדו לצאת מהגדה המערבית ולהלום במרכז הארץ. בתוכניות: חטיפות, פיגועי התאבדות, מטעני חבלה.
ארגמן חזר ואמר את הדברים בכל פורום אפשרי. הוא לא איש של מצגות פאוור־פוינט מסחררות, נאומים מפולפלים או ניואנסים. שוב ושוב הוא חזר על המושג שהפך למזוהה עימו: "שקט מתעתע". השב"כ יודע למנוע פיגועים, חזר והסביר, אבל אל תיפלו באשליית השקט המתעתע. פני חמאס לעימות.
עמדתו של ארגמן הייתה שאסור ללכת להסדרה עם חמאס בעת הזאת. להפך, ארגמן דגל בקו התקפי: על ישראל להקדים וליזום מתקפה נגד הארגון, מערכה שישראל תקבע מתי וכיצד תתחיל. כשגורם ההפתעה בידינו, אמר ארגמן באחת הישיבות, אפשר יהיה להתחיל עם הפגיעה במנהיגים, כמו במבצע עמוד ענן, שנפתח בסיכול של רמטכ"ל חמאס, אחמד ג'עברי. כחצי שנה לפני שומר החומות, בדיון ביטחוני בסוגיית ההתעצמות של חמאס, אמר ארגמן לשרים: "אם לא נפעל מול חמאס עכשיו, נגבה מחיר ונפגע ביכולות ובמערך ההתעצמות שלו, נפגוש עוד כמה שנים בעזה את מודל חיזבאללה בלבנון. נהיה מורתעים לפעול בשתי הזירות, וזה מסוכן ביותר".
"נדב הוביל קו מאוד ברור של חתירה למגע עם חמאס. הוא הציג עמדה יותר נחושה והתקפית מאשר נציגים של גורמים אחרים במערכת הביטחון שישבו סביב שולחן הקבינט", אומר ח"כ אלי כהן, לשעבר שר המודיעין וחבר הקבינט המדיני־ביטחוני באותה תקופה.
עם הדעה הזאת הוא בטח לא היה הבחור הכי פופולרי בחדר.
"נדב היה מוכוון פעולה, הוא לא מאלה שמחכים לגמור את הקדנציה בלי להסתבך. הוא לא חשש".
אבל אז קמו ירוקי המדים שסביב השולחן, ואמרו: להפך. באמ"ן המליצו לדרג המדיני להגיע להבנות עם חמאס, להשיג שקט בדרום ולהתרכז בינתיים בגזרות אחרות. ראש הממשלה נתניהו ושרי הביטחון בנט וגנץ אימצו את הגישה הזאת. המגעים עם חמאס נמשכו בתיווך מצרי, ומזוודות הדולרים המפורסמות מקטאר הוסיפו להישלח באין־מפריע.
בלילה שבין 23 ל־24 באפריל, אחרי שחמאס ירה 36 רקטות ופצמ"רים, המנגינה של צה"ל התחילה להשתנות. באמ"ן הצטרפו לארגמן והמליצו על תקיפה. הפעם היה זה הקבינט שסירב. שבועיים אחר כך, כשפרץ שומר החומות, התברר שההערכה של ארגמן הייתה נכונה.
לארגמן לא היה יותר מדי זמן לומר "צדקתי" - מה גם שכאמור, הוא עצמו הופתע מההתפרצויות בערים המעורבות - והוא נשאב מיד לנהל את האירוע המורכב בעזה ובתוך ישראל. השב"כ אחראי על לא מעט מבנק המטרות שחיל האוויר הפציץ, ועל מבצעי הסיכולים הממוקדים שנערכו בתקופת המבצע. בעת הסיכולים עצמם, המבוצעים מהחמ"ל של השב"כ, צריך בכיר בארגון להיות נוכח, בנוסף על מפקד המבצע. בתקופת שומר החומות, ארגמן דאג להיות שם בעצמו, לאותת לאנשיו שיש להם גב, אך הקפיד שלא להתערב, ולהניח למפקד המבצע לנהל אותו. כל מי שראו אותו במצבים מורטי עצבים כאלו, אומרים שקשה לזהות משהו זז בפניו. "גם בחדר המבצעים, כששומעים מחיל האוויר את הקוד 'אלפא' (פגיעה מוצלחת ביעד של סיכול ממוקד - ר"ב, א"א), הוא לא מאלה שמרימים ידיים וצועקים 'יש!'", אומר אחד מהם. "כיאה לאיש מבצעים מנוסה, נדב לא בדיוק מחצין רגשות".
גולת הכותרת של המבצע בעזה מבחינת ארגמן הייתה הפגיעה המדויקת במה שהשב"כ הגדיר כראשי זרוע המו"פ של חמאס. הם הסתתרו יחד במערך חדרים חפור ומבוטן מתחת לאדמה. השב"כ איתר את המקום המדויק וידע לסמן אותו עבור חיל האוויר, שפגע בו באמצעות פצצות מפצחות בונקרים.
השב"כ ניסה גם להגיע למוחמד דף, אבל המזל המכושף שלו, מתברר, לא נגמר, והוא ניצל שוב, כחוט השערה. תמונת הניצחון שישראל - וגם ארגמן עצמו - היו זקוקים לה כדי לקבע את שומר החומות כהצלחה מסחררת, לא הגיעה.
הוויכוח מול הרמטכ"ל וקציניו לא היה היחיד שארגמן ואנשיו ניהלו. גם עם המטה לביטחון לאומי (המל"ל) נוצרה מתיחות. וגם הפעם, היא הייתה אישית.
באוגוסט 2017 מונה מאיר בן שבת, אחד מפקודיו של ארגמן, לראש המל"ל וליועץ לביטחון לאומי של נתניהו. בן שבת לא הסתפק רק בייעודו, כגורם מטה מייעץ, ונטל עוד ועוד תפקידים ביצועיים. חלק מהתפקידים הללו דרכו על האצבעות של גורמים אחרים במערכת הביטחון, ובהם המוסד וארגון הבית שלו לשעבר, השב"כ.
עיקר המהומה היה סביב מעורבות בן שבת במגעים מול המודיעין המצרי, הגורם המתווך המרכזי עם חמאס בעזה. לדברי מקור מדיני, יש בכך היגיון מסוים: בן שבת, לשעבר ראש מרחב דרום בשב"כ, ערביסט מיומן ואיש נעים הליכות, רקם בתפקידו בשב"כ קשרים טובים עם עמיתיו המצרים.
אבל ארגמן, שהאחריות המודיעינית והסיכולית על הנעשה בעזה היא קודם כל שלו, לא אהב להיות שחקן משנה במגעים הקריטיים הללו. את המתח הזה הגבירה עוד סיבה: חלק גדול מהשליחויות האלה בוצעו עבור בן שבת בידי "מעוז", איש שב"כ שהושאל למל"ל. "ופתאום", אומר בכיר בשב"כ לשעבר, "ארגמן מגלה ששניים שעד עכשיו היו חלק משרשרת הפיקוד תחתיו, מפעילים מערך מקביל, בלי לתאם ובלי צורך לתת דין וחשבון".
יש הטוענים כי המתיחות הזאת של ארגמן עם בן שבת נובעת מעניין הרבה יותר עמוק. בן שבת, כמו רוב הפיקוד הבכיר של השב"כ ורוב ראשיו מאז ששת הימים, מגיע מהתחום הערבי, ושירת את עיקר הקריירה שלו כרכז מודיעין, כלומר מי שמגייס ומפעיל סוכנים ערבים חיים. בעגת המודיעין, הוא איש היומינט, מודיעין אנושי. ארגמן, לעומת זאת, מגיע מתחום המבצעים.
אלו עולמות אחרים ואופי שונה, מנוגד לחלוטין. היומינטים הם מפעילים, לכן הם מיומנים במילים ובתקשורת בין־אישית. במקרים רבים הם חייבים לאלתר בשטח, והמטרה שלהם היא קודם כל לכבוש את האדם שעומד מולם.
אנשי המבצעים, לעומת זאת, הם שתקנים, שמסוגלים לשבת ימים ברכב מעקב או באיזה מארב טחוב, עד שהיעד שלהם יופיע. הם מקצוענים שמתעבים אלתורים, מבקשים לחזות מראש כל תקלה אפשרית ופועלים לפי פקודות מבצע מדוקדקות ומטרה ברורה.
לפי כמה מהאנשים שעבדו עימו, ארגמן רכש חשדנות, ויש האומרים סלידה, כלפי אנשי היומינט. הוא העדיף בהרבה מידע שהגיע ממקורות טכנולוגיים (האזנות, סייבר וכדומה), כי מבחינתו זהו מידע הרבה יותר חד־משמעי, בעוד מה שמפעיל הסוכנים מביא, נתון לפרשנות.
זה ככל הנראה חלק מהסיבה שלארגמן הייתה מערכת יחסים טעונה עם רוני אלשיך, שהיה הסגן המקביל לו, ומונה למפכ"ל המשטרה על ידי נתניהו. אגב, גם ארגמן קיבל הצעה להיות מפכ"ל, אך בחוכמה רבה הבין שזו משימה שממנה לא חוזרים, וסירב בתוקף.
כאשר ארגמן מונה לתפקיד, היו גם בכירים לשעבר שמחו: כיצד לארגון שרובו עוסק בערבים, ממונה איש מבצעים ולא יומינט ערביסט? לאות מחאה, אחד מראשי השב"כ לשעבר אף נעדר מטקס החילופים.
"ארגמן אמר לנו אז את הדברים באופן ברור, שהוא חושב שהארגון סובל מעיוות לטובת הערביסטים וצריך לתקן את זה", אומר בכיר לשעבר בארגון. בשנים הבאות יעזבו את הארגון שורת בכירים מהתחום הערבי, ויקודמו אנשים מתחום המבצעים, כולל ר', שנבחר בשבוע שעבר ליורש. "נדב פשוט הראה להם את הדרך החוצה, והם הבינו שאין להם בשביל מה להישאר, וכי הוא יעשה הכל לוודא שר', שהוא כמו תאום צעיר שלו, סיירת מטכ"ל ואחר כך אגף המבצעים בשב"כ - יהיה ראש השירות".
אגב, המתח בין ארגמן לבין המל"ל התחיל עוד לפני בן שבת. גם עם ראש המל"ל הקודם, יעקב נגל, שיפשף ארגמן מרפקים במאבק על שליטה. זה קרה חודשים ספורים אחרי כניסתו של ארגמן לתפקיד, ודווקא בגלל משחק כדורסל.
בפברואר 2017 העפילה עירוני נהריה לרבע גמר היורוקאפ, והוגרלה לשחק מול קבוצה מהעיר הטורקית גזיאנטפ, השוכנת סמוך לגבול עם סוריה. "באותם ימים העיר הזאת גם נחשבה כמעוז של איזה מורדים שהיו אז, דאעש, שמאעש", אומר עמירם הלוי, יו"ר איגוד הכדורסל.
זמן קצר לפני משחק הגומלין בטורקיה, בשב"כ סירבו לאשר את הנסיעה בכל תוקף. "נדב אמר שמסוכן שם בגלל דאעש, ושיהיה לו מאוד קשה לשמור עליהם", אומר גורם שהיה מעורב בדיונים. "במל"ל חשבו אחרת. באותה תקופה ישראל 'הכריחה' את כל העולם להגיע למשחקי ספורט בארץ, למרות ירי טילים מעזה. אם עכשיו ישראל תחליט לוותר על משחק בטורקיה? יש לזה השלכות מאוד רחבות. נדב לא קיבל את זה".
אלא שראש הממשלה נתניהו הטיל דווקא על ראש המל"ל יעקב נגל להכריע בסוגיה. נגל אישר את הנסיעה, למורת רוחו של ארגמן. "אחר כך נדב התקשר כמה פעמים לנגל ולנתניהו, פעם אחת אפילו באמצע טיסה, כדי לנסות לשכנע אחרת", אומר גורם שבקיא בפרטים.
מסע השכנועים לא עזר, ובנהריה כבר החלו לארוז מזוודות. אלא שאז התברר כי הרשויות הטורקיות לא מוכנות לאפשר למאבטחי שב"כ חמושים ללוות את הקבוצה על אדמתן. הפתרון נמצא בדמותה של שרת הספורט דאז מירי רגב שהצטרפה לנסיעה ברגע האחרון. "בגלל שהיא שרה, על פי החוקים של הטורקים היא יכולה לקבל ליווי של מאבטחים חמושים", מסביר גורם שמעורה בפרשה.
"זה לא היה כל כך פשוט לשכנע את השרה להצטרף", מגלה יו"ר האיגוד הלוי. "היא אמנם תא"ל בצה"ל, אבל לא כולם כאלה גיבורים כנראה. בכל מקרה, טסנו עם עשרה חמושים מהשב"כ והטורקים נתנו לנו אבטחה משלהם, כולל שני אוטובוסים משוריינים. ללבנון לא נכנסתי ככה".
ומה היה בסוף במשחק?
"הגענו לאולם, שהיה פתוח לקהל, אבל היציעים היו ריקים. רק אנחנו ומסביב כמויות של אבטחה. ואז השרה ואנשיה הוציאו דגלי ישראל והתחילו לנפנף. בתוך חצי שעה, האולם התמלא באלפי טורקים. כולם ראו את השידור בטלוויזיה ובאו".
נהריה, אגב, הפסידה במשחק. היא עלתה לשלב הבא ביורוקאפ רק בזכות הפרש נקודות עדיף.
ארגמן (61) מונה לראש השב"כ בפברואר 2016 בידי נתניהו, "אבל לאורך כל הקדנציה, נדב לא נתפס כראש השב"כ של ביבי", אומר בכיר בארגון.
היה חשש כזה?
"בלי שדיברו על זה, בשב"כ היה את החשש שנתניהו ידרוש מנדב לעשות דברים שיצבעו את השירות בעניינים פוליטיים. אבל נדב הצליח, בשקט שלו, להשאיר את הנושא הפוליטי בצד".
והיו לא מעט מבחנים כאלו. באחת מהישיבות, למשל, זעם נתניהו על כך שעניין רגיש כלשהו דלף לתקשורת. הוא דרש מארגמן לערוך לכל שרי הקבינט בדיקת פוליגרף, כדי לגלות מי המדליף. "נדב ענה שהשירות לא עושה דברים כאלה", מספר מקור. "נתניהו התעקש שמדובר על סודות ביטחוניים רגישים, אבל נדב בשלו: לא ניקח נבחרי ציבור לבדיקה, מעולם לא עשינו את זה ולעולם לא נעשה. והוא לא מוותר, עד שנתניהו רואה שזה לא ילך ומחזל"ש את העניין".
אלא שבמדינת ישראל - שדה מוקשים פוליטי אחד גדול - אי־אפשר לחצות קדנציה בראשות השב"כ, בלי לדרוך על אחד מהם פעם או פעמיים. או יותר.
בחירות 2019. עמית סגל חושף את פרשת "הפריצה האיראנית" לטלפון של המועמד לראשות הממשלה בני גנץ. רעש גדול. כמה שבועות לפני כן, מגיעים שליחים מהשב"כ, לשוחח עם גנץ. ישנן אינדיקציות כי הפעילו נגדך התקפת סייבר, אומרים לו. בהמשך ארגמן עצמו מגיע לגנץ. זה רגע דרמטי: השניים הם חברים לנשק, ששירתו יחד בתחילת שנות ה־90 בחברון. גנץ היה מפקד החטיבה המרחבית וארגמן מפקד של יחידה מבצעית בשירות.
בשב"כ הודיעו לגנץ כי לא הייתה פריצה לטלפון שלו, אלא לחשבון המייל הפרטי, שם הופיע הלו"ז שלו, שאמור להיות סודי. בשב"כ היה גם חשש כי הפריצה הזאת היא פתח לחדירה עמוקה יותר למידע שהחזיק גנץ. לטענת גורם הבקיא בפרטים, ארגמן ידע לשמור על הגבולות והכללים במסגרת מגעיו מול גנץ, ועשה ככל שביכולתו כדי למנוע את דליפתו של הסיפור לתקשורת.
אז איך זה דלף בכל זאת?
"זה בוודאות לא דלף מהשב"כ".
נתניהו ואנשיו ידעו למנף היטב את הפרסומים סביב הטלפון. אפשר להניח שארגמן פחות אהב את שרבוב שמו וארגונו כאמצעי ניגוח נגד חברו מסמטאות הקסבה של חברון.
אבל ההתנגשות הקשה ביותר על רקע פוליטי התרחשה כשנתיים קודם, בקיץ 2017. בבוקר שישי, 14 ביולי, רצחו שלושה מחבלים ערבים־ישראלים שני שוטרי מג"ב שהוצבו ליד אחד מהשערים להר הבית.
באותו יום אחר הצהריים, כונסה ישיבה באמצעות טלפונים מוצפנים: ראש הממשלה, הרמטכ"ל, ארגמן, המפכ"ל ומפקד מרחב ירושלים במשטרה. בשלב מסוים נותק הקשר עם איזנקוט והוא לא התעקש לחזור לשיחה, שממילא הוא לא ראה בה פורום מתאים לקבלת החלטות.
המשטרה אמרה לנתניהו כי היא ממליצה להתקין מגנומטרים ומצלמות בכניסות להר, ואולי בהמשך, בכל שערי העיר העתיקה. בשב"כ אמרו עוד חודשים לפני כן שניתן לדון בהצעה, אבל רק אם מלך ירדן יסכים. הירדנים חששו כי ההתקנה תתפרש כפגיעה בסטטוס קוו ועלולה לגרום להתלקחות, ולכן התנגדו.
אבל נתניהו אישר את התקנת המגנומטרים למרות כל זאת. ארגמן - בגלל שלא היה בקיא בפרטים לפי גרסה אחת, או שכלל לא ניתנה לו רשות הדיבור לפי אחרת - לא הביע התנגדות. אבל כבר למחרת, כשהבין את פוטנציאל הנזק, הודיע לנתניהו כי השב"כ מתנגד בתוקף. כצפוי, ההחלטה עוררה את זעמם של הפלסטינים והירדנים, ובמהלך המהומות שפרצו, נרצחו שלושה מבני משפחת סלומון ז"ל בחלמיש.
ארגמן טען בישיבות הקבינט כי הצבת המגנומטרים בהר הבית היא טעות שעלולה להביא להתלקחות רבתי ביהודה ושומרון, וכי יש להסירם. לדברי גורם שבקיא בפרשה, נתניהו זעם. "ביבי היה צריך להראות באותה עת מדיניות קשוחה מול הפלסטינים, שהייתה אמורה לעזור לו פוליטית", מסביר אותו גורם. "נדב חשב שאנשים התבלבלו, והם מנסים לערבב נושאים פוליטיים בנושאי ביטחון, אבל גם כאן הוא עמד על שלו, למרות הלחץ מהפוליטיקאים".
ואז, כמו שקורה לא פעם במזרח התיכון, המציאות נקשה על החלון. בעוד הדיון סביב הר הבית מתלהט, התרחש פיגוע בשגרירות ישראל בירדן, במהלכו דקר מקומי את המאבטח זיו מויאל במברג. מויאל הגיב בירי והרג את המחבל ואת בעל הדירה. האירוע החריף את המשבר מול ירדן לשיאים חדשים, ומי שנשלח להוריד את גובה הלהבות, היה ארגמן.
בסופו של דבר, הושגה בתיווכו עסקה, שעל פיה המאבטח יוחזר לישראל והמגנומטרים יוסרו מהר הבית. הכל היה בשקט, מאחורי הקלעים. כמו שארגמן אוהב.
אבל למחרת נפגש נתניהו עם המאבטח, וטרח לפרסם זאת. "נתניהו התנהג כאילו הוא שיחרר איזה אסיר ציון וגיבור ישראל", אומר גורם ששוחח על הפרשה עם ארגמן. "נדב הצליח לשחרר את המאבטח בזכות קשריו עם מלך ירדן, וקבלת הפנים שנתניהו עשה לו הייתה סטירה בפניו של המלך".
ארגמן התאכזב מהפסטיבל שנתניהו עשה סביב המאבטח?
"בוודאי. מלך ירדן משחרר לך אותו, וזו התודה שאתה נותן לו?"
"נדב רתח", אומר גורם נוסף הבקיא בפרטים. "הוא הלך, פתר את המשבר הזה, ואז ביבי ניצל את זה פוליטית ובעצם גרם לו מבוכה מול הארמון הירדני. זה היה ממש קו שבר משמעותי מאוד".
והיה מקרה אחד שבו לארגמן היה ברור שהוא נכנס לשדה הפוליטי - אבל הוא הרגיש חובה לפעול בכל זאת.
ב־6 ביוני האחרון, בעת הניסיונות להקים את ממשלת בנט, חתמה שורת רבנים בכירים בציונות הדתית, בראשות החשוב שבהם, חיים דרוקמן, על מכתב שבו נאמר כי, "חייבים לעשות הכל כדי שממשלה זאת לא תקום". בעקבות זאת, לראשונה בתולדות השב"כ, ארגמן, שכאמור ממעט להתבטא בפומבי, החליט לפרסם אזהרה מפיו. "חובתנו לצאת בקריאה ברורה ונחרצת להפסקה לאלתר של השיח המסית והאלים", כתב.
ואכן, הסערה הייתה מיידית. דרוקמן הבהיר כבר למחרת שהוא “לא התכוון” לשום סוג של פעולה. לצד אלו שטענו כי ארגמן מבצע את תפקידו כמתריע בשער, היו שטענו כי האזהרה מסייעת להשתיק גם מחאה לגיטימית נגד הקמת ממשלה שיש רבים המתנגדים לה.
מה עמד מאחורי ההחלטה הלא־שגרתית של ארגמן להוציא כזו הודעה? לשב"כ לא היה מידע ממוקד על תכנון לאלימות פוליטית. אבל מכתב הרבנים הצטרף לתמונה מדאיגה מאוד שהצטיירה באותם ימים במערכות עיבוד הנתונים של האגף הלא־ערבי, המנטרות את השיח האלים ברשתות החברתיות. הניתוח הזה זיהה ששיח השנאה מתפתח להיקפים כה גדולים, ומעניק לגיטימציה, אם לא מעודד ממש, פעולה. החשש היה שאיפשהו מסתתר שם היגאל עמיר הבא.
כאשר ארגמן שמע על מכתב הרבנים, הוא לקח לעצמו כמה שעות לבד, וניסח את ההודעה החריגה על השיח המסית. אחר כך העביר אותה לתקשורת מבלי לעדכן איש מחוץ לארגון, גם לא את היועמ"ש או את נתניהו. "אני חושב שלנדב יש בסיס מקצועי לבוא ולומר את מה שהוא אמר, ואני חושב שטוב שהוא אמר את זה ושאנשים ייקחו את זה לתשומת ליבם", אומר גורם פוליטי בכיר.
אבל זה היה תפקידו לעשות את זה?
"כן. הוא ראש השב"כ והוא צריך לעשות את זה, כי אחרי זה היו שואלים אותו איך לא הרגשנו שאנחנו מידרדרים".
בשב"כ ציינו בסיפוק כי להתבטאות של ארגמן היה אפקט מיידי: דרוקמן הבהיר שהוא "לא התכוון" לשום סוג של פעולה לא חוקית, אלא רק מחאה במסגרת הכללים; ומפלס השיח האלים והמסית, לפחות בניטור של השב"כ ברשת, ירד בחדות.
אבל שום דבר בקדנציה הזאת לא הכניס את השב"כ לפינה הפוליטית כמו הקורונה.
בימיה הראשונים של המגפה, נערכו דיונים קדחתניים במשרד הבריאות בנוגע לדרכים לקטוע את שרשרת ההדבקה. ואז נודע למשרד הבריאות על יכולת סופר־סודית של השב"כ, שעשויה לסייע.
לימים ייחשף במוסף "7 ימים", כי בשב"כ קיים זה שנים אמצעי טכנולוגי שמכונה "הכלי" - מאגר נתונים סודי אדיר, שאוסף באופן שיטתי מידע על כל אזרחי ישראל באמצעות הטלפונים הניידים שלהם. למרות בקשות שהופנו אליו לגייס את "הכלי" למטרות חשובות אחרות מעבר למלחמה בטרור ובריגול, השב"כ תמיד סירב בתוקף.
במשרד הבריאות התלהבו מ"הכלי", וביקשו מהשב"כ להשתמש בנתונים שאסף, בכדי לאתר אנשים שבאו במגע עם חולי קורונה מאומתים.
ארגמן לא ממש שש לקראת המשימה החדשה, בלשון המעטה. "ככלל, השב"כ ונדב לא אוהבים להתעסק בפעולות שיש בהן גוון אזרחי ולא ביטחוני טהור", אומר שר המודיעין לשעבר כהן. "הוא אמר: 'מה אנחנו קשורים לזה?' בסוף היום, אתה עושה שימוש באיכוני השב"כ נגד מפגע פוטנציאלי, ופתאום אתה מאכן אמא בת 40 עם שני ילדים בבית ספר".
תגובתו הראשונה של ארגמן הייתה להציע למשרד הבריאות לפתח בעצמו פתרון טכנולוגי. הוא אפילו ניאות להעמיד לרשותם מפתחים מארגונו שלו, שיעזרו. אחרי שהתברר שכדי לפתח אפליקציה מתאימה יידרשו שישה חודשים, ארגמן עבר למגננה. הוא חזר וטען כי ייעודו של השב"כ לתפוס מחבלים ומרגלים, לא נגיפים; שהשימוש בטכנולוגיה הסודית עלול לחשוף אותה; ובעיקר, שבמדינה דמוקרטית שימוש במידע על אזרחים ישראלים תמימים שנאגר בשב"כ, הוא תחילתו של מדרון חלקלק.
"נדב ממש לא אהב את זה שהשב"כ נכנס לעניין הקורונה", אומר גורם בקבינט הקורונה. "הוא חשב שהשירות נכנס לעניינים לא לו". אלא שמול הפאניקה בציבור, וגם אצל חלק מנבחרי העם, הוא נאלץ להתקפל הפעם בפני דרישות הדרג המדיני.
בשב"כ אומרים שהנתונים היחידים שהופקו והועברו באמצעות “הכלי” היו פלטים עם מספרי טלפון, ללא שמות, וללא מגע יד אדם. אבל הביקורת מצד הדוגלים בחופש הפרטיות לא איחרה לבוא, כולל עתירות לבג"ץ. "בסופו של דבר, השב"כ נכנס וניסה לשפר את המצב", ממשיך אותו גורם. "אבל אני לא חושב שזה כל כך הצליח".
זה נכון. בדוח שפירסם מבקר המדינה בשבוע שעבר, נכתב כי "נוכח המגבלות של איכוני השב"כ, לרבות אי־הדיוקים בתוצאות האיכונים, המליץ משרד הבריאות על שימוש באיכונים ככלי משלים בלבד לחקירות האפידמיולוגיות".
בשב"כ ניסו להסביר ש"הכלי" הוא אמצעי בוטיקי, לא המוני, שאמור לעקוב אחר מספר מצומצם של חשודים ולהצליב את המיקום המדויק שלהם עם מידע ממקורות אחרים. כך או כך, הטעויות הרבות של המערכת וההתנגדות לשימוש באמצעי מעקב אחרי אזרחים, פגמו בתדמיתו הציבורית של השב"כ. מה שהוסיף על כך היה העובדה שבסוכות האחרון, כשהמדינה הייתה בסגר, אירח ארגמן בביתו קרובי משפחה, בניגוד לנהלים.
אבל לדברי השר לשעבר כהן, בסופו של דבר השימוש ב"כלי" היה יעיל. "בזכות השימוש בכלי השב"כ אותרו בלעדית מעל למאה אלף חולים, ונמנעו מעל 98 אלף חולים חדשים ואלפיים חולים קשה. זה אומר שיותר מ־700 ישראלים חייבים את חייהם לשב"כ".
בתוך כל זאת, מגיע 10 במאי ומבצע שומר החומות. גורמים במשטרה טוענים כי הפספוס בהתקוממות ערביי ישראל לא היה היחיד. בשב”כ, הם אומרים, איחרו להתריע לגבי כל המתקפה של חמאס.
בשב”כ ובצה”ל מכחישים וטוענים כי השירות העביר עוד בבוקר 10 במאי התרעה על הירי לירושלים, ובצה”ל מפרגנים לשירות ואומרים כי מדובר ב”הצלחה מודיעינית”. גורמים מדיניים בכירים אומרים אף הם שקיבלו את ההתרעה. מאידך, במשטרה טוענים שגילו לדאבונם שחמאס יורה לירושלים, רק כשנשמעה האזעקה. “לא נערכנו לזה”, אומר גורם במשטרה. “בכל אירוע גדול, סוגיית הירי תלול מסלול נמצאת ברשימת איומי הייחוס. במצעד הדגלים שנערך באותו יום, האיום המרכזי היה הפרות סדר. ידענו שמדובר באירוע מתוח, אבל ירי לכיוון ירושלים לא היה ברשימה”. ואכן, רק לאחר שנשמעה האזעקה, הורה מפקד מחוז ירושלים לפזר את האירוע.
למשטרה ולשב”כ היה עוד מוקד חיכוך בתקופת ארגמן: הפשיעה הערבית. במשטרה הרגישו שארגמן הסתייג משיתוף הפעולה איתם, כיוון שהוא חושש לחשוף שיטות עבודה ומעדיף ששב”כ יתמקד בסיכול טרור. גורמים במשטרה אומרים שגם היום, אם הם יבואו לשב”כ עם מידע על משפחת פשע שמחזיקה כמות נשק גדולה ומבריחה אותה לג’נין - בלי הוכחת קשר לטרור, בשב”כ יסרבו לטפל.
ארגמן עצמו טוען כי לא השב"כ יתקן שנים של הזנחה במגזר הערבי, שלא לדבר על כך שאסור לו על פי החוק לעסוק בפשיעה שאינה טרור. בדיונים שהתקיימו בדרג המדיני אחרי שומר החומות הוא נשמע אומר כי, "מעל עשר שנים של היעדר משילות ביישובים ובכפרים הערביים וטיפול משטרתי לקוי מול ארגוני הפשיעה, התפוצצו לנו בפנים כעת. צריך לחזק את המשטרה כדי שתטפל בארגוני פשיעה ולא שהשב"כ כל פעם יידרש לפעול במקומה. השב"כ יפעל מול מבצעי לינצ'ים, פיגועים, שריפות בתי כנסת ביד קשה, אבל לא נכון שהשב"כ יעסוק בקרבות וברציחות בין משפחות פשע על רקע שליטה והגמוניה".
במהלך כהונתו, התמודד ארגמן גם עם אתגרים לא פשוטים מבית. הוא התגרש מרות, אשתו הראשונה ואם שלושת ילדיו, ועבר להתגורר בגפו. בהמשך ניהל הזוג מאבק גירושים יצרי, שבשיאו התגלה כי חוקר פרטי התקין מצלמות מעקב במורד הרחוב שבו נמצא ביתו החדש. מבוכה גדולה נגרמה לא רק לארגמן, אלא גם לשב"כ שהחמיץ את הפרצה הביטחונית הזאת.
לפני כשנה, ביום הולדתו ה־60, במבצע חשאי כיאה לאיש מודיעין, התחתן ארגמן בשנית עם אישה שהכיר במהלך עבודתם המשותפת בשב"כ, אך בשנים האחרונות כבר לא הייתה בארגון. מלבד בני המשפחה הקרובים של בני הזוג לא היו מוזמנים נוספים לאירוע, ולא רק בגלל מגבלות הקורונה. לדברי גורם שעבד בצמוד לארגמן, סאגת הגירושים והנישואים לא פלשה לעבודתו המקצועית של ראש השב"כ. "לא יכולת לראות עליו משהו", הוא אומר. "יש לו חוסן".
הוא קיבוצניק מחמדיה, שהתגייס לסיירת מטכ"ל והמשיך לשרת כקצין באחת היחידות של אמ"ן. ב־1983 הצטרף לשב"כ והתקדם כאיש מבצעים. ב־2011 מונה לסגן ראש השירות, ולאחר מכן הושאל למשך כשנה לוועדה לאנרגיה אטומית. אחרי פרישת יורם כהן, מונה ארגמן לראש השירות.
אחד הדברים הראשונים שהוא עשה, היה לסיים סכסוך עכור בין השב"כ לבין צה"ל. הקרע נוצר בתקופתו של כהן, ובעקבות מבצע צוק איתן, וגלש לעימות חריף שבו גם השב”כ של כהן וגם אמ”ן מערימים קשיים הדדיים בשיתוף בחומר מודיעיני רגיש.
הקרע הסתיים כשארגמן נכנס ללשכת ראש השב"כ. כאקט ראשון הוא זימן את הרצי הלוי, אז ראש אמ"ן, להרצות בכנס שנערך לצמרת השב"כ. מצב כזה היה דמיוני בתקופתו של כהן כראש השירות. כמה ימים אחרי זה, הוזמן ארגמן להרצות בפני קציני אמ"ן. היחסים הותנעו מחדש, והמידע המודיעיני התחיל לזרום שוב מצד לצד, לרווחת אזרחי ישראל.
למה הוא יכול היה לעשות את זה? כאן נכנס שוב, עניין ה"ערביסטים" מול ה"מבצעיסטים". "ארגמן הוא לא ראש שב"כ קלאסי, גם במובן הזה שהוא לא הגיע מ'האגף הנכון'", מסביר בכיר לשעבר בשירות. "כמו שרמטכ"ל כמעט תמיד מגיע מחיל הרגלים, ראש השב"כ, לאורך הרבה מאוד מחזורים, היה מפעיל סוכנים במגזר הערבי. יעקב פרי, דיסקין, דיכטר, כהן. נדב, לעומתם, הגיע מאגף המבצעים. הוא קצת כמו מפקד חיל האוויר שמגיע להיות רמטכ"ל, וזה לא טריוויאלי. לכן הקדנציה שלו התאפיינה ברוח מבצעית יותר, כי זה בדי־אן־איי שלו".
"בשב"כ, בניגוד למערכות אחרות, ההשפעה האישית של ראש הארגון היא מאוד גדולה", אומר יעקב עמידרור, לשעבר ראש המל"ל ומי שפיקד על ארגמן בעת שזה למד במכללה לביטחון לאומי. "זה ארגון מאוד צנטרליסטי, שכל החלטה חשובה מגיעה בסוף למעלה. זה לא כמו בצבא, שמ"פים ומג"דים יכולים לקבל החלטות, ואף אחד במטכ"ל לא יודע על ההחלטה הזאת בכלל.
ההתרשמות הגדולה שלי מנדב, היא שעל אף שבתקופתו הארגון היה עסוק מאוד, ראש השב"כ הבין שאחד התפקידים הכי חשובים שלו זה לבנות את העתיד של הארגון. ברשימת ראשי הארגון הוא ייזכר כמי שלא רק עסק ביום־יום, אלא בבניית העתיד".
והעתיד על פי ארגמן, הוא בעיקר אחד: ט־כ־נ־ו־ל־ו־ג־י־ה. זה מה שבעיניו יקפיץ את השב"כ קדימה.
במסגרת זו ייסד ארגמן את "הגראז'", גוף החדשנות של השב"כ, שדרכו כל עובד בארגון יכול להציע הצעות טכנולוגיות, שיכולות להגיע עד לראש השב"כ. הוא גם פנה לשוק הפרטי, הקים חממות טכנולוגיות בשיתוף משרד המדע, שם אנשי הטכנולוגיה של השב"כ התחככו במהנדסים אזרחיים, ושיתף פעולה עם טאו ונצ'רס, קרן הון סיכון להשקעות בסטארטאפים של אוניברסיטת תל־אביב. "המעורבות של נדב בפרויקט הייתה מאוד גדולה", אומר נמרוד כהן, מנהל הקרן. "ברמה של להגיע אלינו למשרדים ולפגוש סטארטאפים. לא מזמן עשינו הדגמה לסטארט־אפ שמתעסק ברחפנים. ונדב הגיע לשטח, לקח בידיים את הרחפן והטיס אותו".
נו, ואיזה מין טייס הוא?
"מצוין. חלק מזה זה הטכנולוגיה החדישה, שמאפשרת לכל אחד להטיס את הרחפן בקלות, אבל ניתן גם לו קרדיט".
עם כל הכבוד להטסת רחפנים, פרויקט הדגל של ארגמן כראש השב"כ היה איחודם של האגף הטכנולוגי ואגף הסיגינט (מודיעין אותות) לגוף חדש. וכך נולד בשב"כ אגף 'אטלס', הגוף שאחראי לכל הטכנולוגיה המבצעית, האיסופית והסייברית של הארגון. האגף מונה כמעט 20 אחוז מכוח האדם בשב"כ (בתקופת ארגמן אוחד גם אגף התורה עם אגף ההדרכה, ואגף חו"ל עם אגף ערביי ישראל).
מי שהקים את אגף אטלס הוא רונן קורמן, איש טכנולוגיה שגדל במערך המבצעים המיוחדים של צה"ל, ובתפקידו האחרון פיקד על יחידה טכנולוגית מובחרת של אמ"ן. קורמן: "ארגמן מבין שהטכנולוגיה לא יכולה להמשיך להיות אפסנאות, מעין Q של ג'יימס בונד. הוא האמין שהסיפור הטכנולוגי הוא גיים צ'יינג'ר, ושהוא המאפשר הגדול של הארגון. מעבר להקצאת עוד משאבים וכוח אדם לעניין, אם לשירות יש צד מאוד חזק של איסוף מודיעין באמצעות סוכנים וצד מבצעי מאוד חזק, המטרה של נדב הייתה לקרב גם את הטכנולוגיה לשולחן ולהפוך אותה לגורם שלא רק מספק שירותים, אלא לגורם מעצב שקובע סדר יום".
המהלך הטכנולוגי של ארגמן לא עבר ללא ביקורת. לצד ההסכמה הרחבה שהארגון עבר מהפכה בתקופתו, יש החוששים שההטיה שלו לעבר הטכנולוגיה עלולה ליצור גם "שטחים מתים" בתחום המודיעין האנושי, "שאנחנו עוד נשלם עליהם בריבית דריבית בשנים הקרובות", אומר מקור בקיא בעניין. ייתכן מאוד, כך לדברי האיש, שהעיוורון של השב"כ בכל הנוגע לערביי ישראל, נובע בין השאר מהזנחת תחום הסוכנים. רק אחרי מהומות מאי 2021, בוטלה ההחלטה לקצץ משמעותית את התקציבים ליחידות העוסקות בערביי ישראל.
"השירות הוא קודם כל ארגון שהמטרה העליונה שלו היא לסכל מזימות של האויב לפני שהן קורות", מסביר המקור. "העיסוק המרכזי הסיזיפי והמעצבן שלו צריך להיות בבט"ש, בלהביא את המידע על החוליה שמתארגנת עכשיו באיזה כפר לצאת ולבצע פיגוע בהתנחלות או פרעות בלוד. הסיכוי שהמבצעים האדירים ועתירי התקציב שהשב"כ תחת נדב יוזם ומפעיל יביאו את המידע הזה, הוא קלוש. צריך רק לקוות שהחלשת החטיבות הסיכוליות והייבוש שלהן בתקציבים ובכוח אדם, כדי להרים את המבצעים האלה, לא יבואו לידי ביטוי בפערי מידע שכולנו נשלם עליהם את המחיר. בדם".
ארגמן עצמו דוחה את הביקורת הזאת. "הטכנולוגיה לא מחליפה יומיניט", אמר במפגש סגור עם בכירים בעולם העסקי. "ההפך. היא נועדה בין השאר להעצים ולחזק את היומינט. להתאים אותו לאתגרי 2021 והשנים הבאות. אנחנו נדרשים לפעול לסיכול במקומות בלי נגישות לשטח. אנחנו סוכנות היומינט הכי גדולה בישראל. השילוב בין טכנולוגיה ליומינט הוא מכפיל כוח שלנו".
כך או כך באוקטובר הקרוב, כאמור, ארגמן יהפוך לאזרח. מה הכיוון הלאה? גורמים שמכירים אותו מעריכים שהוא ילך לתחום העסקי, מן הסתם בעולמות הטכנולוגיה. "בשונה מראשי ארגוני מודיעין אחרים, נדב לא נראה לי להוט להיכנס לפוליטיקה", מעריך שר המודיעין לשעבר, ח"כ אלי כהן.
למה?
"כי לרוב, במה שהוא אמר לא היה סאבטקסט. אתה מרגיש שאתה יושב עם איש מקצוע בתחום סיכול טרור. נדב תמיד היה אומר את מה שהוא חושב, ולא בשביל לרצות את שומעיו. לטוב ולרע".
