ב-20 בפברואר 1997 בשעה 6:30 בבוקר יצאה יהודית נוטר, אם לשניים שהייתה אז בת 51, מביתה ברמת גן. היא הייתה בדרכה למקום עבודתה בתל אביב, כמנהלת חשבונות בקרנות פנסיה. היא התקשרה למקום העבודה מטלפון ציבורי והודיעה שתאחר. בשעה 14:00 התקשרה בתה למקום עבודתה של נוטר, והופתעה לשמוע שאימה לא הגיעה לעבודה. בני המשפחה פנו מיד למשטרה שהחלה בחיפושים. החיפושים העלו חרס, והחקירה עברה למישור המודיעיני. חודש וחצי אחרי ההיעלמות, פנו אליה ילדיה ובן זוגה מעל דפי העיתון: "אמא, רק תתקשרי למישהו מאיתנו ותגידי שאת חיה", התחננו. "נכבד כל החלטה שלך. אפילו אם החלטת ליצור לעצמך חיים חדשים". אבל נוטר לא נמצאה, ולמשפחה אין עד היום, חצי יובל אחרי שנעלמה, קצה חוט באשר לגורלה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"הילדים שלה באו אליי וסיפרו שאמא שלהם יצאה מהבית", אומר נתי שגיא, חוקר פרטי המתמחה באיתור נעדרים כבר 30 שנה. "הבת שלה הייתה אז בהיריון, והייתה בטוחה שאמא שלה תחזור. לצערי הרב, עד היום לא מצאנו אותה. יש לי השערה לגבי מה שקרה, אבל אשמור אותה לעצמי".
כמה נעדרים יש בישראל?
"מדי שנה מדווחים למשטרה כ-3,000 נעדרים. זה נשמע המון, אבל מרביתם נמצאים בין כמה שעות לכמה ימים אחרי ההודעה. אדם מבוגר שאיבד את הדרך, מתבגרים שרבים עם ההורים ובורחים מהבית – המשפחות שלהם פונות למשטרה והם נמצאים בתוך כמה שעות. אחוז קטן מאוד לא נמצא. רובם המכריע של הנעדרים הם בגיל ההתבגרות. הם נעלמים בעיקר בין מאי לספטמבר, כי יותר נעים להיות בחוץ".
איזה מין אנשים נעלמים ככה?
"נעדר הוא בדרך כלל אדם שלא יכול להתמודד עם מצב מסוים שנקלע אליו. ההיעדרות שלהם לא מתוכננת לטווח הארוך אלא לזמן קצר מאוד, ולכן ניתן לאתר אותם בקלות יחסית. למשל נער שלא הסתדר בבית הספר, התלמידים הציקו לו ולא הייתה לו אפשרות להתמודד עם ההורים, אז הוא ברח. אבל הבריחה הזאת היא קצרה מאוד, כי הוא לא יכול להחזיק מעמד בחוץ לזמן ארוך. יש לא מעט בנות שבורחות בגיל ההתבגרות ומסתבכות. הן נמצאות כשהן במצב לא טוב. מי שילך לאזור התחנה המרכזית בתל אביב יראה שם ציידים שרק מחכים לבנות האלה, שברחו מהבית. יש מקומות בתל אביב שנמצאים בהם נעדרים שלא הסתדרו בבית. הם לרוב נמצאים עם חבורה של צעירים, שחיים יחד בקומונה".
מי מגיע אליך בדרך כלל? קרובי המשפחה?
"גם אם אתה מודיע היום למשטרה על היעדרות, השוטרים לא פועלים לפני תום 48 שעות - אלא אם מדובר בקטין או שיש סכנה מיידית לחיים. בדרך כלל, במשך הזמן הזה הנעדר חוזר או שמוצאים אותו. אליי מגיעים אנשים שיש להם האמצעים לשכור מישהו פרטי, כי הם מבינים שהמשטרה לא נותנת להם מענה. גם בני זוג פונים אליי. היה לי מקרה של אדם בשנות השישים לחייו, שאשתו סיפרה לי שהיא חיכתה לו בתחנת הרכבת בכפר יהושע והוא לא הגיע. הפרופיל שלו העלה שהוא סבל ממחלה חשוכת מרפא. התברר שהוא התאבד. ברגע שאדם מחליט לשים קץ לחייו, קשה מאוד לעצור אותו".
לנעדרים יש סודות?
"ברוב המקרים אלה ענייני משפחה. אלימות, פשע, סמים. יש אנשי עסקים שחייבים כסף ומבקשים שיעלימו אותם. בונים להם זהות חדשה והם נעלמים. הם מעטים, אבל יש כאלה. כמו תוכנית להגנת עדים – רק לבריחה מחובות. לפעמים בני משפחה מגיעים אליי ואחר כך מתחרטים, כי אני בונה פרופיל של הנעדר. כשאני בונה את הפרופיל אני מדבר עם אנשים, והרבה פעמים אני מגלה שהוא נעדר מסיבות לא כל כך טובות. בהרבה מקרים להיעדרות קדמה אלימות במשפחה, ולא תמיד הם רוצים שזה יתגלה. משפחה שבאה לספר על הנעדר לעולם לא מספרת את האמת. קרה לי שבא אליי מישהו ואמר שאמא שלו נעלמה. בסוף מצאנו אותה במעון לנשים מוכות. אחרי שעבדנו על פרופיל ודיברנו עם הסביבה, גילינו שהאבא מכה אותה מכות רצח. לא הילדים אמרו לי את זה ולא האבא. מובן שלא חשפנו איפה היא נמצאת".
איך בונים לאדם פרופיל?
"קודם כל, אנחנו לא מיד מתחילים לחפש. מבניית הפרופיל בלבד לפעמים אני יכול לדעת איפה הנעדר נמצא. אנחנו יושבים עם המשפחה, עם חברים, לומדים על הנעדר ועל סמך זה מרכיבים תוכנית חיפושים. שואלים גם שכנים, מורים ואנשים שונים כדי לחשוף סודות. אם אקח את כל המידע רק ממי שהגיע אליי, בדרך כלל לא אדע הכול".
איך פרופיל מוביל אותך למיקום?
"אני אתן דוגמה. אבא אחד שכר את שירותינו כדי לאתר את הבת שלו שנעלמה. כשהתחלנו לבדוק, התברר שהוא כבר היה עמוק בחיפושים. הוא העלה אותנו לאוויר במסוק. הוא הוציא פירוט שיחות וביקש מהמשטרה לבצע איכון. התברר שהשיחה האחרונה שלה נעשתה מתחנת דלק באזור. מאז לא היה איתה קשר. בדקנו וגילינו שהיה בחור שהיא הכירה ותקף אותה. בעקבות התקיפה הוא אושפז במסגרת פסיכיאטרית, ואחרי תקופה שחררו אותו. היא חששה, פנתה לכל מיני גורמים ואף אחד לא עשה כלום. היא רצתה לזעזע את המערכת - והחליטה לברוח.
"גילינו ששבוע לפני שהיא נעלמה היא הייתה אצל חברה טובה שלה. עבד שם איזה קבלן והם התאהבו. היא סיפרה לו את הסיפור על הבחור שתקף אותה, והוא רצה לעזור לה. מבניית הפרופיל שלה הבנו שהוא קשור להיעלמות. התקשרנו אליו ואמרנו שאנחנו יודעים שהוא מחביא אותה. דרשנו שיחזיר אותה. שאם עד מחר היא לא חוזרת, נעשה לו סיפור. למחרת היא חזרה. הוא החביא אותה אצל ההורים שלו במצפה רמון. אחרי שאבא שלה העלה מסוקים לאוויר, בסוף מצאנו אותה רק בזכות הפרופיל שעשינו לה".
הרשתות החברתיות הקלו עליכם את העבודה?
"כן. הייתה לנו פעם אישה אחת שחיפשו אותה כי היא הייתה חייבת הרבה כספים. היא והבת שלה נעלמו. נכנסנו לפייסבוק, נהיינו חברים של הבת שלה, והיא הייתה בטוחה שהיא מתכתבת עם בחור צעיר. היא גילתה שהן נמצאות באוסטרליה. נתנה כתובת מדויקת והכול. הרשתות הן כלי עזר ממעלה ראשונה לחיפושים".
כמה עולה לאתר נעדר?
"1,500 שקל ליום חיפושים, כולל צוות של שני אנשים בשטח ועוד אחד שמרכז את החיפוש ובקשר עם המשפחה, המשטרה וכל הגורמים הרלוונטיים".
קרה שמצאת נעדר שנעלם לתקופה ממושכת?
"זה קורה. היה בחור צעיר שאמר למשפחה שנסע למקסיקו לשבועיים ולא חזר. בני המשפחה התחילו לדאוג לו. הם חיפשו אותו ולא מצאו. עברה חצי שנה ואז פנו אלינו. בדקנו וראינו שהפעם האחרונה שהוא הוציא כסף הייתה בכספומט בקנקון חצי שנה קודם לכן, ואחר כך הפסיק. הפרופיל שלו לימד אותנו שהיו לו בעיות משפחתיות. ההורים היו מסוכסכים כשהוא נסע. החלטנו להמר על קנקון. נסענו לשם, פיזרנו מודעות עם תמונה שלו ומידע על כך שאנחנו מחפשים אותו וחיכינו לטלפונים. המשפחה נתנה לנו עשרה ימים. צלצלו אלינו כל מיני אנשים שאמרו שראו אותו פה ושם, אבל שום דבר.
"יום לפני שחזרנו התקשר אלינו מישהו ואמר שראה אותו במקום ששייך לכנסייה, שאליו מביאים אנשים שלקחו סמים ונמצאים במצב לא טוב. הראינו לו תמונות והוא אמר שזה הבחור, שהוא במצב לא טוב. בעשר בלילה הגענו למקום שנקרא 'בית אוגוסטה'. נכנסנו פנימה. כולם שם נראו כאילו לקחו סמי הזיה ולא יצאו מזה. שם מצאנו את הבחור. עשינו לו תחקיר, והתברר שגנבו לו את הדברים, גם את הטלפון, ובינתיים הוא לקח אקסטזי ומאז הוא לא זוכר שום דבר. התברר שהוא מכר את הגוף שלו בשביל להתקיים, והיה בטריפ ארוך שלא יצא ממנו".
יש נעדרים שלא מצאת?
"בטח. את יהודית נוטר. גם את עדי יעקבי, שנעדרת מאז דצמבר 1996, כשהייתה בת 16. אלה שאנחנו מוצאים מעדיפים לשכוח אותנו".
