רק לפני ארבע שנים היה מארק פולימרופולוס איש סי־איי־איי בכיר מאוד, ששיא הקריירה עוד לפניו. הוא ניהל פעולות חשאיות ברחבי אירופה ואסיה, ורדף אחרי מחבלים בעיראק, אפגניסטן ופקיסטן. ב־2017 היה סגן מחלקת מבצעים באירופה, כשהחליט לנסוע לביקור במוסקבה. באופן שהפתיע אפילו אותו הוא מעולם לא היה שם, ושנה אחרי כניסת דונלד טראמפ לבית הלבן, היה ברור כי רוסיה הולכת להיות שוב עניין מרכזי מאוד בסי־איי־איי. אז פולימרופולוס החליט לנסוע. הוא קיבל אשרת כניסה, אבל שגרירות רוסיה בוושינגטון אמרה לו, באופן ישיר ובוטה, שעדיף שלא ייסע. האזהרה כמובן עבדה הפוך, ופולימרופולוס וחבר מהסי־איי־איי נסעו לעשרה ימים של פלז'ר וביזנס.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
בכל מקום שאליו הגיעו עקבו אחריהם, כולל בתוך המלון במוסקבה, אבל אלה לא היו דברים שהשניים לא הכירו. "זה חלק מהעבודה", מספר עכשיו פולימרופולוס מביתו בווירג'יניה, "את הולכת לחדר הכושר במלון ויודעת בדיוק מי האיש לידך. אם אישה בבר מזמינה אותך לדרינק, את יודעת בדיוק מי היא. את מזהה אותם ברכבת. כולם עושים את זה".
הימים הראשונים עברו כצפוי. פולימרופולוס הסתובב באתרי תיירות ונפגש עם קולגות במודיעין הרוסי, וגם שם דברים התנהלו לפי התסריט הקבוע של מפגשי אמריקאים עם אנשי ממשל רוסים - הוא דרש מהם להפסיק להתערב בבחירות בארה"ב והם ענו לו שאמריקה גזענית. הכל השתנה ב־5 בדצמבר, תאריך שבו התהפכו לגמרי חייו של פולימרופולוס. בגלל כאב ראש. הוא זוכר כל שנייה מהלילה ההוא. "התעוררתי עם ורטיגו נורא", הוא מספר, "כל החדר הסתובב במהירות, הראש כמעט התפוצץ, האוזניים צילצלו, הרגשתי בחילה איומה".
מה חשבת שזה?
"המחשבה הראשונה הייתה הרעלת מזון. אני סוכן סי־איי־איי בכיר שמבקר ברוסיה, והאפשרות שישימו לי משהו באוכל לא הייתה מופרכת. ניסיתי לקום מהמיטה ונפלתי, כל החדר הסתובב סביבי, פחדתי שתכף אתעלף. הייתי במזרח התיכון, הייתי בכל אזורי המלחמה, עבדתי עם המודיעין הישראלי, ראיתי סכנות, אבל זה היה הרגע הכי מפחיד בחיי. לא הייתה לי שום שליטה על הגוף".
הוא הצליח לזחול איכשהו בחזרה למיטה וחיכה לבוקר. כשזרחה השמש רוב התסמינים עברו, מה שחיזק את דעתו כי זו הייתה הרעלת מזון. הוא הרגיש יותר טוב ואפילו יצא לסיבוב קניית מתנות למשפחה לחג המולד. יומיים לפני סוף הביקור ישבו פולימרופולוס וחברו במסעדה במוסקבה, כשהחדר התחיל להסתובב שוב. חזרו גם הבחילה, כאב הראש הנורא והצלצולים באוזניים. הוא בקושי גרר את עצמו לחדר המלון, ונשאר במיטה עד הטיסה חזרה לארה"ב.
האירוע הזה לא סתם שינה לגמרי את חייו של פולימרופולוס, הוא סיים לו קריירה שאפילו עוד לא הגיעה לשיאה. רק כשחזר הביתה לווירג'יניה החל לחשוד שמה שקרה לו במוסקבה לא היה תוצאה של קוויאר מקולקל, אבל הוא כבר הרגיש יותר טוב, והעדיף להתרכז בחג המולד והשנה החדשה.
בפברואר 2018 שוב החל פולימרופולוס להרגיש לחץ עז שהגיע מהחלק האחורי של הראש והקרין קדימה אל פניו. הוא פנה למומחים מכל תחום רפואי, עבר אינספור בדיקות, קיבל טיפולי אנטיביוטיקה וסטרואידים, ושום דבר לא הקל על המיגרנה שעכשיו פשוט הייתה שם 24 שעות ביממה. ישיבה של יותר משעתיים מול המחשב התישה אותו לגמרי. הוא לא הצליח לנהל כך את הסוכנים שהיה אחראי להם ברחבי אירופה, ונאלץ לקחת חופשה של ארבעה חודשים.
"ראיתי כל מומחה אפשרי והם לא מצאו כלום", הוא ממשיך, "כל הסימפטומים חזרו והמצב רק החמיר. בחודש מארס כבר התקשיתי לראות למרחק ולא יכולתי לנהוג, כאב הראש לא עזב לרגע, היה לי ערפל מוחי, לא יכולתי יותר לעשות את העבודה שלי".
באפריל 2019 פרש פולימרופולוס מהסי־איי־איי אחרי 26 שנות שירות בסוכנות. הוא היה בן 50, גיל צעיר עבור מי שהגיע לתפקיד כה בכיר וכבר דיברו איתו על עוד קידום. "היה לי עוד הרבה מה לתת, אבל כאבי הראש גמרו אותי", הוא אומר. הוא הצטרף למאות דיפלומטים, סוכני ביון ואנשי ממשל אמריקאים ברחבי העולם, שחייהם התהפכו בחמש השנים האחרונות אחרי התקפה מסתורית אלימה שאי־אפשר לראות, שעדיין לא ברור כיצד היא מתרחשת ומה המקור שלה, ושבמשך שנים הממשל האמריקאי לא האמין שהיא אמיתית.
בסוף 2016 החלו דיפלומטים אמריקאים ובני משפחותיהם בשגרירות בהוואנה, קובה, לחוות כאבי ראש, סחרחורת ואובדן שמיעה, לאחר ששמעו רעשים שתוארו כזמזומים או חריקות. חלק שמעו רעש מוזר בגבהים שונים, והרגישו לחץ פתאומי בגולגולת. אחרים לא שמעו דבר, אבל פיתחו ורטיגו ובחילות, קשיי שינה וריכוז, כאבי ראש מתמשכים ושינויים בראייה ובשמיעה. חלק מהסימפטומים דעכו עם הזמן, אחרים רק החריפו.
למעלה מ־130 דיפלומטים אמריקאים, אנשי מודיעין ואחרים המוצבים ברוסיה, סין, קובה, וינה, ברלין, וממש לא מזמן גם בסינגפור, רגע לפני ביקור סגנית הנשיא קמאלה האריס, עברו את אותם כאבים מוציאים מהדעת. ובימים אחרונים נחשף כי גם סוכן סי־איי־איי נוסף שליווה את ראש הסוכנות בנסיעה בהודו החודש "הותקף" וסובל מאז מתסמיני "הוואנה". שני מקרים אלו מצטרפים ללפחות 200 מקרים שנמצאים כעת תחת חקירה.
למרות שהתלונות הגיעו מכל פינות העולם - והיו גם שלושה מקרים בתוך ארה"ב, שניים מהם בסמוך לבית הלבן - במשך תקופה ארוכה לא האמינו בממשל טראמפ למתלוננים. גם היום, כשיש ממשל חדש והוא כן מאמין לייסורי הקורבנות, עדיין אין קונצנזוס סביב הסיבה. התיאוריות נעות בין נשק גלי קול, דרך חומרי הדברה ועד מחלות פסיכוסומטיות. עד שיהיה ברור במה מדובר, פשוט קוראים לזה "תסמונת הוואנה".
בחודש שעבר כונסה בחדר המצב של הבית הלבן ישיבה חשאית, שבה השתתפו, מלבד הנשיא ג'ו ביידן, מזכיר המדינה אנתוני בלינקן, היועץ המשפטי מריק גארלנד, ראש הסי־איי־איי ביל בארנס, וראש האף־בי־איי כריסטופר ריי. הרכב כזה מתכנס רק לנושאים בעלי חשיבות עליונה בביטחון הלאומי. על סדר היום עמד נושא אחד: תסמונת הוואנה. מטרת הפגישה הייתה לתדרך את ביידן על הממצאים של שני כוחות משימה מיוחדים לנושא, שהוא הקים אחרי שנכנס לבית הלבן. כוח אחד מחפש את הסיבה, והשני מחפש טכנולוגיה שיכולה לזהות או לחסום התקפות.
בפגישה החשאית דווח לביידן כי התיאוריה המובילה נותרה הקרנת גלי מיקרו למבני ממשלה ובתי מגורים, אם כחלק ממאמץ ריגול ואם כניסיון מכוון לפגוע באמריקאים. "ייתכן שזה התחיל כמאמץ ריגול שהפך לאמצעי התקפה חמקמק", אמר גורם רשמי ל"ניו־יורק טיימס", "אבל החלק המתסכל הוא שעדיין אין מסקנה חד־משמעית".
חלק מהנפגעים בהוואנה היו אנשי סי־איי־איי תחת כיסוי דיפלומטי, ובוושינגטון סימנו מהר מאוד את הרוסים כחשודים. הכל חלק מפרויקט של ולדימיר פוטין שהחל ב־2014 ומטרתו היחידה היא להחליש את ארה"ב בכל החזיתות, כשהשיא כמובן היה ההתערבות בבחירות ב־2016. "נאמר לחבר'ה האלה שהם יכולים להוריד את הכפפות ולעשות מה שהם רוצים כדי לפגוע באמריקאים", אמר למגזין GQ מקור בשירותי הביטחון האמריקאיים, "הם מנסים להחליש אותנו כבר הרבה זמן".
בשנת 1961 גילה מדען אמריקאי בשם אלן פריי, כי הקרנת גלי מיקרו לעבר ראשו של אדם יכולה לייצר תחושת של צליל אפילו ממרחק של אלפי מטרים. שינויי תדר ועוצמה יכולים לייצר מגוון של תחושות שונות אצל האדם שאליו הגלים מכוונים. פריי סיפר ל"ניו יורק טיימס" כי עוד בשנות ה־60 הסובייטים שמו לב לעבודה שלו והזמינו אותו למוסקבה להרצאות ולדיונים על השפעות גלי המיקרו על המוח.
ההשערה הרווחת עכשיו היא שאכן מדובר בהתקפה של גלי קול מסתוריים המכוונים צליל חזק וגבוה לעבר ראשו של הקורבן כדי לגרום לכאב, אבל אין תמונות פומביות של "המכשיר" שלכאורה מייצר את הגלים האלה. עם זאת, יש לא מעט מדענים שמבטלים את האפשרות. לטענתם, כדי לפגוע בצורה כזו באדם שנמצא בתוך חדר מוקף בארבעה קירות, המכשיר החיצוני צריך לפלוט צליל שמייצר רעש השווה לעוצמה של ארבעה מנועי סילון ברחוב, כך שהרבה יותר אנשים אמורים להיפגע באותה סביבה. זה לא מה שקרה כאן.
ב־2017 פירסמה סוכנות AP הקלטה של מה שנטען כי הוא הרעש הנחשב כחלק מהתקיפה, אבל מדענים זיהו את הצליל כקריאת הזדווגות של צרצרים. ב־2019 הועלתה האפשרות שמדובר בכמות נמוכה של חומרי הדברה רעילים לבני אדם היכולים לגרום לתסמינים האלה, אבל אין לכך הוכחות. ויש מי שחושב שמדובר בכלל בעניין פסיכוסומטי או בתופעת המכונה "היסטריה המונית", שבמסגרתה קבוצה של אנשים חולה במקביל למרות שאין סיבה פיזית או סביבתית. "אתה יכול לגרום לעצמך להרגיש טוב יותר על ידי בליעת סוכר", אמר רוברט ברתולומיאו, סוציולוג רפואי, ל"ווניטי פייר", "ואתה יכול גם לגרום לעצמך להרגיש חולה אם אתה חושב שאתה הופך לחולה".
החזרה למתקפת גלי מיקרו הדהימה את האמריקאים, אבל הם עדיין לא לקחו את העניין ברצינות עד שדיווחים על התקפות כאלה התחילו להגיע ממקומות שונים ורחוקים מאוד מהוואנה. ביוני 2018 פינה משרד החוץ האמריקאי כמעט תריסר אנשים מגואנגג'ואו שבסין, שם דיווחו דיפלומטים ונציגי סחר אמריקאים על אותם סימפטומים. אחת הקורבנות, קתרין ורנר, סיפרה ל־NBC News כי הסימפטומים שלה החלו בסוף 2017, והיו בדיוק כמו של פולימרופולוס. כשאמה נסעה לסין במטרה לעזור לה, גם היא חלתה. אפילו הכלבים של ורנר החלו להקיא דם.
מארק לנזי, קצין הנדסה בקונסוליה בגואנגג'ואו, דיווח על כאבי ראש והתקפי שכחה בסוף 2017 ובתחילת 2018. "פעמיים חשבתי שאני עומד למות מכאבי הראש האלה", אמר לנזי בשנה שעברה, "כל המשפחה שלי נפגעה. אני ואשתי התחלנו לשכוח מספרי טלפון חשובים, להילדים החל דימום אף מסתורי". אחרי שחזר לארה"ב איבחנו רופאים כי לנזי סובל מזעזוע מוח קל למרות שלא נפגע פיזית בראשו.
בנג'מין ד' (שם בדוי) היה גאה מאוד באשתו שנסעה בשליחות דיפלומטית לקובה, במקביל לנרמול היחסים עם ארה"ב בתקופת הנשיא ברק אובמה. הוא תמך בסיום האמברגו על קובה וחשב שאשתו עושה עבודת קודש. היא עבדה בשגרירות בהוואנה, מבנה רעוע מ־1953 שהוזנח לגמרי בחמשת העשורים שבהם נותקו היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות.
בנג'מין, איש עסקים, חי על קו מיאמי־הוואנה, ובאחד מביקוריו האחרונים בדירה שבה גרה אשתו, הוא פגש שבר כלי. "היא הייתה צל של עצמה", הוא מספר, "לא ישנה, לא אכלה, בלעה כדורים נגד כאבי ראש כמו סוכריות, ושום דבר לא עזר. הרופאים לא מצאו כלום, היא חשבה שהיא משתגעת, והאמת שגם הרופאים חשבו ככה".
מה עשיתם?
"למזלנו, עד כמה שמוזר להשתמש במילה הזאת בהקשר הזה, היו פתאום עוד הרבה מקרים כאלה והחזירו אותה הביתה. המצב שלה השתפר, אבל גם היום היא עדיין לא האישה שהייתה. יש הרבה דברים שהיא פשוט לא זוכרת, וכל מיגרנה פשוטה ונורמלית מכניסה אותה לפאניקה נוראית. אני לא יודע אם אקבל אי פעם את אשתי בחזרה".
העובדה כי מדובר בנשק בלתי נראה, ממכשיר שאיש מעולם לא ראה, מתסכלת מאוד את האמריקאים, ובמשך תקופה ארוכה מאוד גם גרמה לכך שלא האמינו לקורבנות. פולימרופולוס מספר כי "אמרתי להם, 'הראש שלי נחנק במוסקבה', והם הסתכלו עליי כאילו השתגעתי", הוא נזכר.
ההתקפות הללו החלו בתקופת ממשל טראמפ, שבאופן לא מפתיע פשוט בחר להתעלם מהתלונות. "כואב לך פיזית, אבל גם נפשית, כי הארגון שאתה כל כך אוהב ונתת לו את החיים שלך, פשוט לא מאמין לך", אומר פולימרופולוס. הוא התחנן לטיפול של הסי־איי־איי וכשלא קיבל אותו, יצא בסדרת ראיונות לעיתונות, שכצפוי עשתה את העבודה. בסוף ינואר 2020 נשלח פולימרופולוס סוף־סוף לבדיקות ולאבחון בוולטר ריד, המתקן הרפואי הצבאי הטוב בעולם. "הייתי צריך לבייש אותם פומבית כדי שישלחו אותי לוולטר ריד", הוא אומר.
אחרי חודש של בדיקות אינטנסיביות הוא אובחן כסובל מפגיעת ראש טראומטית ברמה בינונית. "זה היה רגע מאוד אמוציונלי", נזכר פולימרופולוס, "סוף־סוף האמינו לי, התברר שאני לא משוגע וקרה לי משהו אמיתי במוסקבה. אחר כך כבר הפסקתי לשמוע שזה משהו פסיכוסומטי ושאנשים ממציאים את זה. אני מקבל טיפולים גם היום. עדיין יש לי כאב ראש כל הזמן, לחץ קבוע בחלק העליון והאחורי של הראש, אבל לפחות חזרתי לנהוג ואני רואה אופק להחלמה. עכשיו כל הגישה כלפי ההתקפות האלה השתנתה, אבל היו לי שנים מאוד קשות".
עד כמה הגישה השתנתה בין הממשל של טראמפ לנוכחי של ביידן אפשר להבין מהעובדה שראש הסי־איי־איי, ביל בארנס, נפגש עם הקורבנות ביום הראשון שלו בתפקיד. "ביל בארנס שונה מהאנשים שהיו בממשל הקודם", אומר פולימרופולוס, "הוא לא רק מאמין לנו, הוא גם הכפיל ושילש את המשאבים".
גם במשרד החוץ האמריקאי התרחש שינוי דומה. לאחר שאנשי קריירה התחילו לוותר על שליחויות בחו"ל, או נמנעו מלהביא איתם בני משפחה, שלח השר אנתוני בלינקן מכתב לכל עובדי משרד החוץ ובו כתב כי "אני שומע את החששות הגדלים והולכים של רבים מכם בנוגע לאירועי הבריאות הבלתי מוסברים שהשפיעו על עובדי הממשל האמריקאי ובני משפחותיהם. זוהי עדיפות עליונה עבורי, עבור משרד החוץ ועבור כל האחראים ברחבי הממשל".
ראשי השירותים החשאיים הרוסיים והאמריקאיים נוהגים להחליף כרטיסי ברכה בחג המולד מדי שנה. זהו טקס שיש לו משמעות רבה עבור הרוסים. ב־2018 כתב פולימרופולוס לראש הסי־איי־איי החדשה, ג'ינה הספל, שאותה הכיר שנים רבות, וביקש שלא תשלח את כרטיסי החג הפעם. זה היה קטנוני, אבל זה עבד. הרוסים רתחו, פולימרופולוס קיבל את הנקמה הקטנה שלו.
גם היום לפולימרופולוס אין ספק רב לגבי מי שאחראי להתקפות האלה. "גלי מיקרו זה טרור", הוא אומר, "זה נשק מבריק שלא משאיר עקבות. לרוסים יש את הטכנולוגיה הזאת ואני מאמין שהם עומדים מאחורי זה, אבל יש עוד אפשרויות. בכל מקרה זה אקט של מלחמה נגד ארה"ב, וכל ממשל שתהיה לו תשובה ברורה מי עשה את זה - רוסיה, סין, איראן, ווטאבר - התגובה חייבת להיות יותר מעוד סנקציות. זה לא יכול להיות רק מכה על היד. ביל בארנס שם על זה את אותה קבוצה שמצאה את בן לאדן. אנחנו נמצא מי עושה את זה ונסגור איתו את החשבון".
