"אתה זוכר את הסצנה מהסרט ג'רי מגווייר שבה טום קרוז פותח בנאום רגשני כדי לשכנע את רנה זלווגר לחזור אליו, והיא עוצרת אותו בשיא הפאתוס שלו ואומרת: 'תשתוק, תשתוק, הייתי שלך ברגע שאמרת לי שלום'? ובכן, בשלב מסוים זה בערך מה שקרה בשיחה בין שר החוץ הישראלי יאיר לפיד לבין שרת החוץ השוודית אן לינדה". במילים אלה תיאר בפניי פקיד בכיר במשרד החוץ השוודי את הפגישה שבה נכח בסוף החודש שעבר – פגישה ששמה קץ למשבר הדיפלומטי בין שתי המדינות שפרץ לפני שבע שנים, כאשר הממשלה בשטוקהולם הכירה במדינה הפלסטינית.
ישבנו מחוץ לבניין משרד החוץ שבמרכז הבירה השוודית. מימין לנו השליכו תושבים חכות לנהר, שמעברו השני ניצב הארמון המלכותי, כולו הוד והדר. מולנו התיאטרון הלאומי והמוזיאון הלאומי. בחזית משרד החוץ, מימין לכניסה, עומד ספסל מאבן גרניט שחורה ועליו תיק מסמכים עשוי ברונזה – פסל לזכרו של הדיפלומט השוודי ראול ולנברג, חסיד אומות העולם שהציל אלפי יהודים בהונגריה, בהם יוסף (טומי) לפיד ואמו, כשסיפק להם דרכונים של ארצו.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"בשלב די מוקדם של השיחה", סיפר הפקיד, "יאיר לפיד אמר ללינדה: 'את יודעת, בלי ראול ולנברג, כל השיחה בינינו לא הייתה מתקיימת בכלל', וזה שבר את הקרח. יכולת לראות את סערת הרגשות שהמשפט הזה גרם לה". שרת החוץ עצמה מאשרת את הדברים. "זה מאוד נגע לליבי כשיאיר לפיד הזכיר בשיחה שאביו ניצל על ידי ראול ולנברג", אומרת אן לינדה בראיון ל"ידיעות אחרונות" לקראת ביקורה הצפוי בישראל בשבוע הבא, ומתארת כיצד החל ירח הדבש המחודש בין שתי המדינות. "זה זמן רב ששוודיה רוצה ביחסים טובים ונורמליים עם ישראל, ולשר החוץ לפיד היה עניין לנרמל את היחסים עם שוודיה, כך שהייתה פה הזדמנות ששני הצדדים לא רצו להחמיץ. הייתה לנו שיחה מאוד טובה ובונה והוא הזמין אותי לבקר בישראל. אנחנו בהחלט בדרך ליחסים דיפלומטיים נורמליים".
מעבר להחלטה על שיקום היחסים, האם במהלך השיחה גם הגעתם להסכמות שייצקו תוכן ביחסים הללו?
"ראשית כל, הסכמנו שאפילו אם יש אי־הבנות ואנחנו לא רואים הכל עין בעין, זה לא אמור להיות מכשול בדרך ליחסים מניבי פירות בינינו. לישראל ולשוודיה יש הרבה מן המשותף, הן מבחינת גודל האוכלוסייה והן מבחינת המקום בצמרת החדשנות. אבל כמובן שיש גם אי־הסכמות".
9 צפייה בגלריה
''מאוד נגע לליבי כשיאיר לפיד הזכיר שאביו ניצל על ידי ראול ולנברג''. אן לינדה
(צילום: EPA)
איך זה בא לביטוי בשיחה?
"היו חלקים בשיחה שהם פרטיים, אבל כמובן שהדגשתי את העמדה שלנו לגבי הסכסוך הישראלי־פלסטיני. הבהרתי שאנחנו תומכים בפתרון שתי המדינות לפי החוק הבינלאומי, אבל גם שאנחנו מבינים לחלוטין את הדאגות ואת צורכי הביטחון של ישראל, שחייבים לקבל מענה. דיברנו גם על הפורום המיוחד למאבק באנטישמיות ולקידום זיכרון השואה (שנפתח שלשום בעיר מאלמו – ז"א)".
עד עכשיו לא ראינו שום סימן לכך שממשלת בנט־לפיד שונה בעמדותיה לגבי הסכסוך מהממשלה הקודמת בראשות נתניהו. האם צריך להסיק מכך שההתקדמות ביחסים נובעת רק מהשינוי הפרסונלי בהנהגה הישראלית?
"אני חושבת שהממשלה הנוכחית כן רוצה לקדם את פתרון שתי מדינות. הממשלה הקודמת לא רצתה שום יחסים עם ממשלת שוודיה בגלל ההכרה שלנו בפלסטין. אני לא חושבת שזו שאלה פרסונלית, אלא יותר כיצד הממשל הנוכחי בישראל מסתכל על דרכים להתיר פלונטרים".
האם שוודיה תהיה פעילה במאמצים להגיע לפתרון שתי המדינות?
"אם לומר את האמת, אני לא חושבת שאנחנו נמצאים היום בעמדה של לשאת ולתת בנושא, אבל אנחנו בוודאי אחד השחקנים היותר ותיקים ומנוסים בנושא הזה ובסוג הפתרון הזה. ביקרתי בישראל פעמים רבות, גם במסגרת מקצועית וגם אישית. אני מאוד אוהבת את ישראל, ויש לי יחסים מאוד טובים גם עם הפלסטינים".
מי בעצם יזם את המהלך לאתחול היחסים ומדוע?
"בשנים האחרונות ביקשנו לקיים שיחות טלפון רשמיות עם ישראל. הבקשות לא נענו. אחרי שלפיד מונה לשר החוץ נפגשנו בוועידת שרי החוץ בבריסל, והסכמנו שצריך לחזור ליחסים דיפלומטיים מלאים".
9 צפייה בגלריה
''הסכמנו שאפילו אם יש אי־הבנות ואנחנו לא רואים הכל עין בעין''. יאיר לפיד
(צילום: יובל חן)
שוודיה באמת מאמינה שפתרון שתי המדינות יעבוד כשחמאס שולט ברצועת עזה וזוכה לפופולריות בגדה?
"אנחנו חושבים שזה יעבוד, אחרת מה? אבל אנחנו לא מסכימים עם שלטון חמאס, שפועל בניגוד לחוק הבינלאומי תוך הפרות בוטות של זכויות האדם. וכמובן – כמו שהבהרתי לא פעם – אנחנו מגנים בחריפות את ההתקפות של הארגון נגד ישראל עם טילים או בלוני נפץ. צריך לקוות שבטווח הארוך, השלטון הפלסטיני יאפשר שיחות שיובילו לפתרון שתי מדינות".
האם את מסכימה עם האמירה שלפיה שוודיה היא המדינה הכי אנטי־ישראלית באירופה? והאם ישראלי חובש כיפה יכול לטוס לשוודיה ולטייל בה ללא חשש ובלי צורך להסתיר את זהותו?
"החלק הראשון הוא לחלוטין לא נכון ומעולם לא היה נכון. אנחנו לא נגד ישראל בכלל! מאז שנות ה־50 יש לנו יחסים טובים עם ישראל – הן במישור המדיני והן ברמה הפרסונלית. ממשלת שוודיה עובדת מאוד־מאוד קשה ובמגוון דרכים כדי לחנך נגד אנטישמיות. נכון, יש בשוודיה בעיה של אנטישמיות, במיוחד בחלקים מסוימים של המדינה. אנחנו לא מתעלמים מזה. אבל זה בהחלט בטוח לבוא לשוודיה, גם עם כיפה. בואו. אולי עדיף בקיץ, עכשיו קצת חשוך".
מי שנחשב לאדריכל שיקום היחסים בין המדינות הוא סגן שרת החוץ, רוברט רידברג, דיפלומט ותיק ששירת בין היתר כשגריר שוודיה בישראל בשנים 2003־2007. "אן לינדה אמרה לנו מהיום הראשון בתפקיד כי חזרה ליחסים נורמליים עם ישראל היא בעדיפות עליונה מבחינתה", סיפר רידברג כאשר נפגשנו בלשכתו שבמשרד החוץ. "ישראל איבדה את הביטחון שלה בנו. היא חשדה במניעים שלנו, אמנם שלא בצדק, מבחינתנו, אבל זה לא משנה. השרה אמרה לנו שזה לא הוגן שישראל מקבלת יחס שונה ממדינות אחרות בקהילה הבינלאומית; שאנחנו דורשים מישראל דברים שאנחנו לא דורשים ממדינות אחרות; והיא ממש ביקשה שנעריך מחדש את היחס כלפי ישראל, גם בהצבעות שלנו במוסדות הבינלאומיים, ושנקבל את ההגדרות החדשות של אנטישמיות, שכוללות בתוכה גם את שנאת ישראל. היא הדגישה שלישראל יש את הזכות להגן על עצמה, גם במהלך שיגורי הטילים עליה במאי האחרון. אני משוכנע שהשרה עשתה זאת מתוך אמונה פנימית שזה הדבר הנכון לעשותו, ואני חושב שישראל הבחינה בצעדים שלנו. כל זה מבלי שנוותר על העמדה שלנו לגבי סיום הסכסוך ומפעל ההתנחלויות, ומבלי לפגוע ביחסים שלנו עם ההנהגה הפלסטינית ברמאללה. הפלסטינים קיבלו בחום את אתחול היחסים. הם הבינו שחשוב שנהיה רלוונטיים לפתרון הסכסוך".
רידברג, 66, בורר כל מילה ומעביר אותה צנזורה עצמית לפני שהיא יוצאת לאוויר העולם. בכל זאת מדובר בדיפלומט מקצועי. שוודיה אכן ביצעה בשנתיים האחרונות חריש עמוק בזירה הדיפלומטית מול ישראל, אבל הסיפור קצת יותר מורכב, וכדי להבין אותו צריך לחזור אחורה, אל ההיסטוריה של היחסים בין המדינות.
במלחמת העולם השנייה הייתה שוודיה מדינה ניטרלית ולא נכבשה על ידי הנאצים. היא סייעה להצלת יהודים והסכימה לקלוט ניצולים אחרי המלחמה, אך במהלכה סיפקה לגרמניה עפרות ברזל ואף התירה לחיילים גרמנים לעבור דרכה לחזית המזרחית. ב־29 בנובמבר 1947 הצביעה שוודיה באו"ם בעד תוכנית החלוקה, וב־20 השנים הראשונות לקיומה של ישראל התקיימו בין שתי המדינות יחסים חמים, כולל מפעל ההתנדבות בקיבוצים (לשמחתם של הקיבוצניקים הצעירים). הכל השתנה אחרי מלחמת ששת הימים, וביתר שאת עם בחירתו של אולוף פלמה לראשות הממשלה ב־1969. פלמה – שכיהן עד 1976, נבחר שוב ב־1982 ונרצח ב־1986 – דחף את ארצו לקו אנטי־אמריקאי, אנטי־קולוניאליסטי ואנטי־אימפריאליסטי, פינה שאליה נדחקה גם ישראל. הוא אימץ לחיקו את ערפאת כלוחם חופש והכתיב את הקו השוודי כלפי הסכסוך – שחור ולבן, כובש ונכבש. שוודיה הובילה מאז הצעות אנטי־ישראליות, הצביעה נגד ישראל במוסדות הבינלאומיים והתבטאה בצורה קשה נגדה.
מרגוט וולסטרום, שרת החוץ השוודית שקדמה ללינדה, היא תלמידה חרוצה של דוקטרינת פלמה. הפעולה הראשונה שלה עם כניסתה לתפקיד באוקטובר 2014 הייתה להכיר במדינה הפלסטינית – החלטה שהביאה את שר החוץ דאז אביגדור ליברמן להחזיר לארץ את השגריר יצחק בחמן ולהקפיא את היחסים בין המדינות. היא טענה בעבר כי ישראל מוציאה להורג פלסטינים חפים מפשע וקשרה בין מדיניות ישראל למתקפת הטרור בפריז ב־2015, שבה נרצחו 130 בני אדם. השוודים, חייבים להדגיש, מדורגים נמוך מאוד במדד האנטישמיות, אם מוציאים מהסטטיטיקה את המהגרים המוסלמים, אבל הם מנהלים מדיניות ציבורית אנטי־ישראלית.
ללינדה, בדומה לקודמתה (שתיהן כיהנו תחת אותו ראש ממשלה), יש השקפת עולם ברורה לגבי הסכסוך, אבל הרבה יותר מאוזנת. היא אמרה אמנם בעבר כי ה־BDS – תנועת החרם נגד ישראל – היא תנועה מחאה לגיטימית, אבל פעולותיה בשנתיים האחרונות ואיוש התפקידים במשרד החוץ (חוץ מרידברג, עוד שלושה בכירים במשרד הם בוגרי השגרירות בתל־אביב), מוכיחים שפניה לקראת דף חדש עם ישראל.
גורמים במשרדי החוץ בירושלים ובשטוקהולם אומרים כי שוודיה הושיטה את ידה לשיקום היחסים עוד בתקופתו של גבי אשכנזי במשרד החוץ. ישראל לא דחתה על הסף את היד המושטת, אבל כן הפנתה כתף קרה. היא דרשה מהשוודים פחות דיבורים והבטחות ויותר מעשים שיעידו על רצינות כוונותיהם. "שוודיה הבינה שעשתה ב־2014 טעות", מסביר דיפלומט ישראלי ששירת בעבר בשטוקהולם. "היא הוציאה את עצמה מהמשחק במזרח התיכון, ואף אחד לא הצטרף למהלך המטורף שלה. בשנתיים האחרונות, מאז שלינדה נכנסה לתפקיד, שוודיה מחזרת אחרי ישראל במרץ. היא נהדפה בידי הממשלה הקודמת, התבקשה להוכיח את עצמה בסדרה של הצבעות והחלטות בינלאומיות, ורק אז קיבלה את הגושפנקה מלפיד".
9 צפייה בגלריה
אבטחה משטרתית במאלמו, השבוע, לקראת הועידה נגד אנטישמיות. היא מתקיימת באחת הערים האנטישמיות באירופה ולא במקרה
(צילום: EPA)
הדרישה הישראלית נפלה על אוזניים כרויות בשטוקהולם, בין היתר בזכות ההיכרות של רידברג ועמיתיו עם ישראל. "כשאתה משרת בארץ זרה כשגריר, ופוגש אנשים, ושומע את סיפור חייהם, אז הפרספקטיבה שלך משתנה, הנרטיב משתנה, אתה רואה יותר רבדים של המקום", אומר רידברג, "היה לנו יותר קל למלא את הדרישה של השרה כי יכולנו להבין את נקודת המבט הישראלית".
ואמנם, השוודים הפסיקו ליזום הצעות אנטי־ישראליות, נמנעו בהצבעות נגד ישראל, תמכו במועמדים ישראלים לתפקידים מסוימים (למשל, בחירתו של פרופ' אליעזר רבינוביץ לנשיא מועצת CERN, המנהלת את מאיץ החלקיקים האירופי), והחליטו ברגע האחרון לבטל את השתתפותם בוועידת דרבן האנטי־ישראלית. גם הביקור של ראש ממשלת שוודיה בישראל לפני כשנה נתן דחיפה לשיקום היחסים.
אם ישראל הייתה זקוקה להוכחה נוספת לרצינות כוונותיהם של השוודים, באה ועידת מאלמו וסיפקה זאת. הוועידה נערכת במעמד מלך שוודיה קרל גוסטב ה־16 וראש הממשלה סטפן לופבן, ואחד מאורחי הכבוד שלה הוא נשיא הקונגרס היהודי העולמי, רון לאודר. העובדה ששוודיה בחרה לארח את הוועידה במאלמו, אולי העיר האנטישמית באירופה, שראש העיר הקודם שלה אמר ליהודים שלא יצפו להגנתו מהמהגרים המוסלמים אם הם בעד ישראל או הציונות, היא הצהרת כוונות והכאה על חטא. שוודיה מבינה שההתנהלות שלה מול ישראל הפכה את האלימות נגד אנשים וגופים ישראליים ויהודיים למקובלת. שוודיה גם אישררה את מסמך היסוד של הוועידה, שמגדיר שנאת ישראלים כסוג של אנטישמיות.
"צריך להבין משהו לגבי שוודיה", אומר דיפלומט ישראלי ששירת בעבר בשטוקהולם. "הכוונות שלה באמת טובות. ובעיקר תמימות. מי שמאשים אותה באנטישמיות, אינו יודע מה הוא שח. שוודיה תופסת מעצמה מעצמת ייצוא של זכויות אדם וערכים דמוקרטיים. היא מוציאה אחוז אחד מהתל"ג שלה למטרות הללו. יש משרד ממשלתי שלם שמופקד על הנושא. ושוודיה באמת חושבת שהיא תצליח ללמד את הפלסטינים על זכויות אדם, זכויות נשים והומואים, ותצליח להוריד את מפלס האנטישמיות דרך תוכניות חינוך.
"אבל שוודיה רוצה גם להיות משהו בעולם, לא רק מדינה שתורמת מיליארדים ואף אחד לא שומע עליה, במיוחד כשמעבר לגבול יש את הסכמי אוסלו. זה, ודוקטרינת פלמה, דחף את שוודיה למקומות קיצוניים. כשהם הכירו במדינה הפלסטינית הם שיחקו ב'בעל הבית השתגע' וחשבו שכל אירופה תלך אחריהם. אז ישראל החזירה להם ב'בעל הבית עוד יותר משוגע' והם נשארו לבד לגמרי, ואפילו די מצורעים מבחינת המעורבות שלהם בסכסוך. תוסיף לזה את הסכמי אברהם שבעצם אמרו לשוודיה: אתם תקועים בדיפלומטיה של שנות ה־70, תתקדמו. מדינות ערביות אחרות לא סופרות אתכם ולא את הפלסטינים. יש מזרח תיכון חדש ואתם בכלל לא חלק בו. שוודיה הבינה שהיא חייבת יחסים עם ישראל כדי לחזור לחדר. לא לשולחן, רק לחדר. וזה מה שהם עשו בשנתיים האחרונות. אני בטוח שלא קל להם להוציא מהגרון ביטויים כמו 'ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי' או 'לישראל יש זכות מלאה לשמור על ביטחונה' (אמירות שהשמיעו שרת החוץ וסגנה – ז"א). אבל הם עשו את זה".
"את שינוי היחס לישראל צריך לראות גם בתוך הקונטקסט של תהליכים שוודיים פנימיים", אומר מגנוס נורל, מומחה בעל שם עולמי במדיניות ביטחון. כמו רידברג, הוא מדבר מעט עברית מהתקופה שבה כתב את התזה שלו באוניברסיטה העברית. נורל מצייר תמונה אפוקליפטית של מדינה שאיבדה את דרכה, ובהקשר זה הוא מבקש לבחון גם את היחסים המחודשים.
"הסוציאל־דמוקרטים איבדו בעשור האחרון 17־18 מנדטים, שרובם הלכו לימין הקיצוני", מסביר נורל. "הנושא האקולוגי הורד לחלוטין מהשולחן, והנושא הכמעט יחיד שמעניין את השוודי כרגע הוא הביטחון האישי. אתה שומע היום על מאלמו, אבל זה כבר מזמן לא מאלמו; זה בכל הארץ. יריות ברחובות, שוד, אונס. יש פה ערים שלא קיבלו דואר כבר חצי שנה. כשאמבולנסים מקבלים קריאות, הנהגים אומרים שהם לא נכנסים בלי משטרה, והמשטרה אומרת שהיא לא נכנסת ללא ליווי של שני כלי רכב. אם אישה צריכה ללדת זה מבצע. יש נשים שיולדות בזמן שהן מחכות בתחנת האוטובוס.
"פלמה נטע בשוודיה את רעיון המדכא והמדוכא: אם אתה מדכא אתה לא יכול להיות מדוכא, ולהפך. אז הישראלים והיהודים הם המדכאים, והמוסלמים הם המדוכאים. אי־אפשר ללמד פה בבית ספר על השואה מבלי שזה יושווה לנושא הפלסטיני. זה היה בסדר כל עוד זה התייחס לסכסוך במזרח התיכון. אבל עכשיו השוודי מוצא את עצמו מבולבל: הוא מדוכא בעצמו. אנשים רואים איך חופש הדיבור שלהם מוגבל יותר ויותר ומה קורה למי שמעז לצחוק על הנביא מוחמד. זה מחלחל, וזה יתפרץ. אף אחד לא יודע לאן שוודיה הולכת. ובמציאות הזו מביאים לכאן עוד אלפי מהגרים. ואסור לדבר על זה, כי אז אתה או גזען או איסלאמופוב. אני חושב שכל זה השפיע על שינוי היחס כלפי ישראל. זה כבר לא טאבו להיות בעדה. אנשים מבינים יותר ויותר מול מה היא עומדת".
9 צפייה בגלריה
''אנחנו לא נגד ישראל בכלל!''. אן לינדה
(צילום: Fotograf Kristian Pohl/Regeringskanslietf)
שוודיה צריכה את ישראל גם בגלל ענייני ביטחון פנימיים?
"אני לא יודע. אבל אני כן יודע שלשוודיה אין שום ידע, טכנולוגיה וכוח אדם כדי לעצור את מה שקורה בערים שלנו. מדובר במצב חירום. יש בשוודיה ערבים־נוצרים שבאים אל הכמרים שלהם ומבקשים להקים מיליציות כדי להגן על עצמם מהמוסלמים. יש ערים בלי שירותי רפואה ורווחה. אז כשאני אומר את זה אני חושב: הכנס במאלמו הוא נהדר. אנחנו מודים בכך שהיהודים הם קורבנות. זו התחלה טובה. עכשיו נראה אם זה גם יתורגם למעשים בשטח. אבל אלה שני צעדים חיוביים – הכנס ואתחול היחסים".
אגב, למרות הקיפאון עד לאחרונה ביחסי המדינות, הן מקיימות קשרים הדוקים ופוריים בתחומי המדע, הטכנולוגיה והתעשייה. לשוודיה יש שני משרדים של התחדשות ברחבי העולם ("ווינובה") – האחד בעמק הסיליקון שבקליפורניה והשני בתל־אביב. הוא נפתח בתקופת כהונתה של לינדה כשרת המסחר.
"גם לישראל יש אינטרס גדול ביחסים עם שוודיה", אומר צבי מזאל, שגריר ישראל לשעבר בשוודיה הזכור כמי שחיבל במיצג של אמן ישראלי שהוצג במוזיאון בשטוקהולם ופיאר מחבלת מתאבדת פלסטינית. "זו המדינה הכי גדולה מבין המדינות הנורדיות, אימפריה כלכלית, וישראל לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על אף הצבעה ומדינה באיחוד האירופי".
"ההתפתחות הזו היא מתנה משמיים עבורי", אומר זיו נבו קולמן, השגריר החדש של ישראל בשוודיה. נפגשנו במסעדת "שמאלץ", ליד בניין הקהילה היהודית. הוא ניגב לאבנה בחמוצים, אני ניגבתי חומוס בגזר. "אתה רוצה לעסוק בעניינים השוטפים: לדבר על איראן, על הסכסוך אבל רוצה גם להראות לשוודים ישראל אחרת. מי שקורא את דויד גרוסמן או רואה את להקת בת־שבע, מקבל פרספקטיבה אחרת על ישראל וגם על הסכסוך. הוא נחשף ליותר רבדים.
"בשנתיים האחרונות קרה פה עוד משהו מאוד חשוב: חברת תעופה נורווגית התחילה להפעיל טיסות שכר משוודיה לישראל. תוך זמן קצר מאוד הטיסות האלו היו מפוצצות. מי נוסע? אנשים שיכולים להרשות לעצמם ארבעה ימים של סוף שבוע בטיסה של ארבע שעות וחצי, ובעיקר קהילת הלהט"בים שגילתה את תל־אביב. אנשים חוזרים משם והם ממש בהלם. מדובר בשכבה חזקה, שמשפיעה על הלך הרוח ועל השיח הציבורי. זה בלט בהתקפת הטילים האחרונה על תל־אביב. היו תיירים שוודים שהתחבאו במרחבים המוגנים בזמן מטחי הטילים. יכולת לראות את זה במדיה. היה סיקור הרבה פחות מוטה, יותר שוויוני".
זה מסביר גם את הלהט שבו פועל סגן השרה רידברג לשיקום היחסים עם ישראל. "אי־אפשר לשרת במקום כמו ישראל בלי שזה ישפיע עליך", הוא אומר. "כשאתה בישראל, אתה פתאום נוגע בעניינים קיומיים בלייב, כל הזמן, וזה נשאר איתך".
והוא אופטימי. חלק מהגדרת התפקיד הלא־כתובה שלו היא שהכל פתיר, שהדיפלומטיה היא המזור לכל. "יש לנו מסורת ארוכה שמאמינה שמשא ומתן פותר דברים. הצלחנו לפתור את המלחמות שלנו עם פינלנד. למדנו לעשות ויתורים תמורת ההפרדה בינינו לבין נורווגיה. אין שלוש מדינות שחיות יותר בשלום מאשר פינלנד, שוודיה ונורווגיה. זה משהו שאנחנו צריכים ויכולים לייצא".
פורסם לראשונה: 07:13, 15.10.21
