"אני אמור להיות מת". זה מה שאמר דונלד טראמפ בריאיון הראשון אחרי שניצל מניסיון ההתנקשות בו בחודש יולי. "אני אמור להיות מת". ובמידה מסוימת, האמירה הזו מאפיינת את הקריירה הפוליטית שלו כולה: אם להישען על התחזיות, לא רק שהיא הייתה אמורה להיגמר מזמן, היא לא הייתה אמורה להתחיל בכלל. ב-2016 נתנו לו הסקרים סיכויים של פחות מ-10% לנצח את הילרי קלינטון. ב-2020 הפך לנשיא הראשון זה 28 שנה שמסולק מהתפקיד אחרי כהונה אחת. בשש השנים האחרונות הוביל את הרפובליקנים להפסדים בשלוש מערכות בחירות רצופות. ובין לבין הפך גם לנשיא הראשון בהיסטוריה שעומד למשפט הדחה יותר מפעם אחת.
ארה"ב בוחרת 2024 – סיקור נרחב ב-ynet:
• שיטת האלקטורים: כך בוחרים נשיא
• מה זה מדינה מתנדנדת? מילון הבחירות
• קונגרס ומריחואנה: על מה עוד יצביעו?
• 151 קילו, IQ 169: הנשיאים במספרים
ובכל זאת, כל התחזיות, המפלות והכתמים שדבקו בו לא הצליחו להכניע אותו. כמעט עשור אחרי שפרץ מעולם העסקים והבידור אל הפוליטיקה, טראמפ מוצא עצמו כעת כבעל סיכויים לא רעים בכלל לחזור לכהונה נוספת בבית הלבן. ומבט חטוף בסיפור חייו של האיש הזה – צבעוני ובטוח בעצמו, אך גם דורסני וחסר מעצורים – לא משאיר הרבה סיבות להיות מופתעים.
המלך הבריון
דונלד ג'ון טראמפ נולד ב-14 ביוני 1946 ברובע קווינס בניו יורק, בן לפרדריק (פרד) טראמפ, איל נדל"ן שעשה את הונו הרב מבניית אלפי יחידות דיור, ולמארי-אן מקלויד, מהגרת מסקוטלנד. הוא היה הרביעי מבין חמישה אחים ואחיות. את תדמית המרדן שובר המוסכמות קנה לעצמו עוד כילד, ומכריו מאותה תקופה מעידים שלעתים נהג בבריונות כלפי סביבתו. "אהבתי לחמם את העניינים ולבחון אנשים", הודה פעם. טראמפ אף התרברב שבבית הספר היסודי השאיר למורה שלו למוזיקה פנס בעין – "בגלל שלא חשבתי שיש לו שמץ של מושג במוזיקה".
כדי לתקן את דרכיו הרעות שלח אותו אביו בגיל 13 לפנימייה צבאית. בין שהיה זה החינוך הנוקשה שספג שם או סיבה אחרת, בפנימייה גילה טראמפ את אופיו התחרותי והפך לצוער מצטיין. "הוא רצה להיות ראשון, בהכול, והוא רצה שאנשים יידעו שהוא היה ראשון", סיפר אחד מחבריו אז. לפי ביוגרפיה שנכתבה עליו והתפרסמה ב-2015, אביו הקפדן של טראמפ החדיר בו את הרצון הבלתי נדלה להצלחה. טראמפ עצמו סיפר כי האב הפציר בו להיות "קטלני" ונהג לומר לו: "אתה מלך".
ב-1968 השלים טראמפ תואר ראשון בכלכלה בבית הספר לעסקים וורטון של אוניברסיטת פנסילבניה. עד היום הוא מתגאה שלמד במוסד היוקרתי, אם כי לפני ארבע שנים טענה אחייניתו שלמוסד הזה התקבל במרמה, אחרי ששילם ל"ילד חכם" שייבחן במקומו במבחני הקבלה. את הקריירה בתחום הנדל"ן התחיל עם סיום הלימודים. הוא הצטרף לחֶברה של אביו המזדקן, ובתחילת שנות ה-70 קיבל ממנו את שרביט הניהול שלה. טראמפ מונה לנשיא החברה ושינה את שמה ל"ארגון טראמפ".
שלא במפתיע אולי, להכרה הציבורית הראשונה שלו זכה טראמפ בנסיבות שליליות. הוא ואביו נלחמו ב-1973 בתביעה של משרד המשפטים הפדרלי, שבה נטען כי הפלו אפרו-אמריקנים וסירבו להשכיר להם דירות. במסגרת הסכם פשרה, שטראמפ מדגיש שלא כלל הודאה באשמה, פרסמה החברה שלהם מודעות שבהן הכריזה כי תקבל בברכה דיירים שצבע עורם שחור.
האימפריה של אבא
מסוף שנות ה-70 ולאורך שנות ה-80 הרחיב טראמפ את אימפריית הנדל"ן שהקים אביו. הוא העביר את מוקד פעילותה מברוקלין וקווינס למנהטן, ושם הוציא לפועל פרויקטים כמו מלון גראנד הייאט היוקרתי, שנפתח ב-1980. זו השנה שבה גם החלה בנייתו של מגדל טראמפ, הבניין שבו עתיד היה להתגורר עד מעברו לבית הלבן. טראמפ גם רכש בסכום עתק של 400 מיליון דולר את מלון פלאזה, מסמליה של ניו יורק, והקים בתי קזינו באטלנטיק סיטי. לצורך הרחבת האימפריה שלו נעזר בהלוואות רבות מבנקים, הלוואות שהכבידו עליו בהמשך הדרך.
שערוריות שונות שצצו לאורך שנות פעילותו העסקית של טראמפ משכו את תשומת לבם של צהובוני ניו יורק, והם הרבו לעסוק בחייו האישיים הסוערים. ב-1977 נשא טראמפ לאישה את הדוגמנית הצ'כית איוונה זלניצ'קובה, ועמה הביא לעולם את דונלד ג'וניור, איוונקה ואריק. היא זו שהעניקה לו, עקב קשיי שפה, את הכינוי הרווח "הדונלד", בריאיון ב-1989. שנה אחר כך קרסו נישואי השניים, והם ניהלו הליך גירושים מתוקשר אחרי שנחשף הרומן שטראמפ ניהל עם השחקנית מרלה מייפלס. עם מייפלס התחתן ב-1993, אחרי שנולדה לבני הזוג בתם טיפאני.
טראמפ אהב את אור הזרקורים. "המופע הוא טראמפ, והכרטיסים להופעות שלו אזלו בכל מקום", אמר בגאווה למגזין "פלייבוי" ב-1990. לפי עדויות מאותה העת, שאותן הכחיש טראמפ, בניסיון למשוך כותרות הוא אף התחזה לאיש יחסי הציבור הבדיוני "ג'ון מילר", שטען בפני כתבת של המגזין "פיפל" כי טראמפ התייחס היטב לאיוונה ויתייחס היטב גם לבת זוגו החדשה.
בתוך שנים ספורות נפרד טראמפ גם ממייפלס, וב-1998, עוד לפני השלמת הגירושים ממנה, הכיר את מי שתהיה אשתו השלישית, הדוגמנית הסלובנית מלניה קנאוס. הוא היה אז בן 52 והיא בת 28. השניים נישאו ב-2005, ובשנה שלאחר מכן נולד בנו הצעיר של טראמפ, בארון. עם השבעתו של טראמפ לנשיא 11 שנים אחר כך הפכה מלניה למהגרת השנייה בתולדות ארה"ב שהחזיקה בתואר הגברת הראשונה.
511 ברשימת עשירי העולם
שנות ה-90 היו תקופה לא פשוטה עבור טראמפ מבחינה עסקית. מיתון כלכלי והחלטות שגויות הביאו לכך שחובותיו תפחו לסכום עתק של 5 מיליארד דולר. כמה מעסקיו, בהם בתי הקזינו באטלנטיק סיטי, הכריזו על פשיטת רגל, והוא נאלץ לוותר בין היתר על חברת התעופה שלו "טראמפ שאטל" ועל יאכטה יוקרתית בשם "טראמפ פרינסס".
טראמפ התאושש בעזרת הלוואות מאחד הבנקים היחידים שעוד הסכימו להלוות לו כספים, דויטשה בנק, ובעזרת מודל עסקי שבו העניק לזכיינים רשות להשתמש בשמו במגוון רחב של תחומים: מנדל"ן (כמו "מגדלי טראמפ" באיסטנבול), דרך מותג סטייקים ועד "אוניברסיטת טראמפ" (שהואשמה לימים בהונאה, וכפשרה שילם טראמפ לנפגעיה 20 מיליון דולר).
טראמפ העניק את שמו גם למותג וודקה מהולנד, אף שהוא עצמו נמנע ממשקאות חריפים, לדבריו משום שאחיו הגדול פרדי מת בגיל 42 מהתקף לב אחרי התמכרות ממושכת לאלכוהול. כמו מותגים רבים אחרים תחת שמו, גם "וודקה טראמפ" כבר לא נמכרת כיום בארה"ב. בכל הנוגע להונו העכשווי של טראמפ קיימת אי-בהירות, אך במגזין "פורבס" דירגו אותו השנה במקום ה-511 ברשימת עשירי העולם, עם שווי של 5.9 מיליארד דולר.
עוד ברב-המכר שהוציא לאור ב-1988, "טראמפ: אומנות העסקה", התגאה טראמפ בכישרונו כאיש עסקים ממולח וקשוח. דומה כי דבר לא תרם לקידום התדמית הזו כמו תוכנית הריאליטי שהנחה, "המתמחה", שבה התחרו מועמדים על הזכות לעבוד עבורו. את מי שכשל נהג טראמפ להדיח מהתוכנית עם משפט המחץ "אתה מפוטר". את "המתמחה" הנחה במשך 14 עונות, מ-2004 ועד שהכריז על מועמדותו לנשיאות ב-2015. עד אותה שנה החזיק בבעלותו גם את תחרות היופי "מיס יוניברס".
הקמפיין ששחט פרות קדושות
מאז ומתמיד הביע טראמפ עמדות שמרניות בתחומי חוץ וכלכלה, אך בנושאים חברתיים החזיק בעבר בעמדות ליברליות יותר מהיום, וכך למשל תמך בזכותן של נשים לבצע הפלות. דיבורים שלו על כניסה לפוליטיקה נתפסו במשך שנים כתעלול יח"צני מצדו. כבר לקראת הבחירות בשנת 2000 הכריז כי הוא שוקל לרוץ כמועמד המפלגה הרפורמיסטית, אך בסופו של דבר נמנע מכך. אחרי שנים כרפובליקני נרשם ב-2001 כדמוקרט, אך ב-2009 שב לצד הרפובליקני. לאחר מכן זכה להד תקשורתי נרחב כשקידם את תיאוריית הקונספירציה שלפיה ברק אובמה לא נולד בארה"ב, ולכן אינו יכול לכהן כנשיאה.
כשהחליט לרוץ לנשיאות בבחירות 2016 רכב טראמפ אל עבר הניצחון המפתיע שלו על גב קמפיין שידע לנצל היטב את ייאושם של לבנים רבים בפריפריה מהמצב הכלכלי, אך גם את הרגשות הלאומניים והקסנופוביים – יש יאמרו גזעניים – שהתחזקו בציבור האמריקני בצל התגברות הטרור של דאעש בעולם ומשבר ההגירה באירופה.
בסיסמה אחת פשוטה, "להחזיר את אמריקה לגדולתה" (Make America Great Again), הצליח טראמפ לתמצת את עיקרי משנתו, ובעצרות הענק שקיים בתדירות גבוהה דיבר בסגנון תוקפני, לא-מתנצל ולא תקין-פוליטית. טראמפ פיזר הבטחות פופוליסטיות רבות, כמו לאסור כניסת מוסלמים לארה"ב, לחסל את ההגירה הלא-חוקית באמצעות בניית חומה בגבול עם מקסיקו, ליצור מיליוני מקומות עבודה, להעניש חברות המעתיקות את מוקד פעילותן אל מחוץ לארה"ב, לתקן הסכמי סחר לא-הוגנים ולשקם את תעשיית הפחם שאיבדה את מעמדה.
טראמפ קומם עליו את הממסד הרפובליקני כששחט פרות קדושות, למשל במתקפה על המועמד הרפובליקני לנשיאות לשעבר ג'ון מקיין: טראמפ טען כי מקיין אינו גיבור מלחמה, מכיוון שנפל בשבי בווייטנאם (מלחמה שבמהלכה טראמפ עצמו חמק מגיוס בנימוק של כאבים ברגל). "אני אוהב אנשים שלא נפלו בשבי", הכריז אז, באמירה שהייתה אחת מני רבות שהדהימו את האמריקנים – אך סיפקו לו תשומת לב תקשורתית עצומה.
תשומת הלב הזו סייעה לטראמפ להפוך ממועמד שנתפס כבדיחה לפייבוריט בפריימריז הרפובליקניים. הוא הצליח לשלהב את תומכיו בשטח, שהאמינו להבטחתו כי יביא גישה חדשה לוושינגטון המסואבת והמשותקת – גישה של איש עסקים – וראו בסגנונו עדות לאומץ ולכנות הנדרשים ממנהיג.
ב-2015: "אני אוהב אנשים שלא נפלו בשבי"
(רויטרס)
טראמפ גבר על 16 יריביו הרפובליקנים בפריימריז, והצליח לאחד מאחוריו גם את הממסד המפלגתי והנוצרים השמרנים. הוא עשה זאת בין היתר בעזרת הסגן שבחר לו, מושל אינדיאנה האוונגליסטי מייק פנס, ובעזרת הפחדת הרפובליקנים שניצחון דמוקרטי יביא סוף לאורח החיים השמרני (תוך שהוא משנה את גישתו ומביע התנגדות נחרצת להפלות).
השיטה ששימשה את טראמפ כל חייו וגם בפריימריז – הטחת עלבונות ביריביו – שימשה אותו היטב גם בבחירות הכלליות, בקרב מול יריבתו הדמוקרטית הילרי קלינטון. טראמפ הצמיד לה את הכינוי "הילרי המושחתת" (Crooked Hillary) ואף הצהיר כי אם ייבחר ישלח אותה לכלא, בצל שערוריית האי-מיילים שלה שה-FBI חקר אז.
כוכב יכול לעשות הכול
לניצחונו של טראמפ סייע השימוש התכוף שלו בטוויטר, הרשת חברתית שהייתה עבורו כלי קשר ישיר עם תומכיו – בלי הצורך לעבור את הסינון של כלי התקשורת המסורתיים, שאותם טראמפ תקף ללא הרף וכינה "פייק ניוז" בכל פעם שנאלץ להתמודד עם דיווחים שליליים.
הפעם היחידה שבה התנצל טראמפ במהלך הקמפיין הייתה כאשר שבועות אחדים לפני יום הבחירות הודלף סרטון מ-2005 שבו הוא תועד אומר דברים מבזים על נשים, ובראשם האמירה המפורסמת ש"כשאתה כוכב אתה יכול לעשות הכול" – גם "לתפוס" נשים באיבר המין שלהן. טראמפ טען להגנתו שמדובר בשיח מתרברב ותו לא, אך הצהרה זו הצטרפה לעובדה שלפחות 23 נשים טענו כי תקף אותן מינית בעבר, וחלקן אף האשימו אותו באונס. טראמפ טען שכולן משקרות.
בבחירות עצמן טראמפ אמנם קיבל כ-3 מיליון קולות פחות מקלינטון, אך הוא גבר עליה בזכות שיטת האלקטורים הנהוגה בארה"ב. סייעה לו שורת ניצחונות במדינות מפתח שההערכה ערב הבחירות הייתה כי יצביעו למועמדת הדמוקרטית. פרשנים מסוימים סבורים כי לניצחונו תרמה גם תמיכתם של גזענים מתנועת האלט-רייט. אותם פרשנים טוענים שטראמפ "קרץ" לאורך הקמפיין לגזענים אלו, ומזכירים שנדרש לו זמן רב עד שהסכים לגנות מנהיג של ה-KKK שהביע תמיכה נלהבת בו. טראמפ, מנגד, טען שהוא עצמו האיש "הכי פחות גזעני בעולם".
ניחוח אוטוריטרי ועובדות אלטרנטיביות
לאחר ניצחונו של טראמפ רבים בארה"ב קיוו שתפקיד הנשיא יחולל בו שינוי מסוים וימתן במעט את אופיו. בעיני מבקריו, התקוות הללו נכזבו במהרה. כך למשל, כבר שבוע לאחר השבעתו פרסם צו שאסר על נוסעים מכמה מדינות מוסלמיות להיכנס לארה"ב. הצו עורר סערה והפגנות ספונטניות בנמלי תעופה ברחבי המדינה, ובסופו של דבר נאלץ טראמפ לפרסם צו מרוכך יותר עקב קרב משפטי שהובילו הדמוקרטים. זו הייתה יריית הפתיחה בשורה של קרבות משפטיים שעתידים היו לאורך כהונתו להקשות עליו לממש את הבטחותיו.
התקוות שיתמתן נכזבו. טראמפ בנאום ההשבעה
(רויטרס)
בטוויטר המשיך הנשיא להשתמש ככלי התקשורת המרכזי שלו, והוא ניצל את המדיה הזו כדי לפרסם הודעות רשמיות, כמו פיטורים (בתדירות גבוהה למדי) של בכירי ממשלו. השימוש התכוף והלא-זהיר שלו ברשת החברתית יצר לעתים מבוכות, כמו בתקרית המפורסמת שבה במשך שעות ארוכות התנוסס בצמרת רשימת הציוצים שלו הביטוי העלום "קובפפה" (Covfefe).
לאורך הקדנציה המשיך טראמפ לנפק אמירות חסרות אחיזה במציאות (מתנגדיו אומרים שמדובר בשקרים של ממש, אבל היועצת שלו כינתה זאת פעם "עובדות אלטרנטיביות"). מינואר 2017 עד תחילת 2020 ספרו ב"וושינגטון פוסט" לפחות 16,000 אמירות מטעות או לא-נכונות שניפק טראמפ. בינתיים הנשיא רק החריף את המתקפות שלו על גופי התקשורת, ואף כינה אותם "האויב של האומה האמריקנית" – ביטוי שמבקריו סבורים כי הוא מדיף ניחוח של משטר אוטוריטרי.
גם אחרי הבחירות, במהלך כהונתו, המשיך טראמפ לקרוץ לימין הקיצוני והתעקש, למשל, ליצור השוואה מוסרית בין מפגינים בשרלוטסוויל ב-2017, רבים מהם ניאו-נאצים שקראו "יהודים לא יחליפו אותנו", לבין מפגיני שמאל שהתייצבו מולם. מבקריו סבורים שהרטוריקה שבה הוא משתמש גזענית במשתמע או במפורש, וכי בכך השפיע לרעה על התרבות הפוליטית האמריקנית, והעניק לגיטימיות לשיח של שנאה.
ביקורת ספג טראמפ גם בשל סירובו לוותר על הבעלות על עסקיו הענפים (שאת ניהולם העביר לבניו) או לחשוף את רישומי ההכנסות שלו, מה שהעלה סימני שאלה בדבר ניגודי אינטרסים אפשריים. במהלך בחירות 2020 חשף "ניו יורק טיימס" רבים מרישומי המס של הנשיא, ומהם אכן עלה חשש לניגוד אינטרסים, והסתמן שטראמפ חמק במשך רוב 20 השנים שלפני כן מתשלום של מס הכנסה פדרלי, בצל הפסדיו הכספיים האדירים. מבקרי טראמפ האשימו אותו גם בנפוטיזם, משום שמינה ליועציו בממשל את בתו איוונקה ואת בעלה ג'ארד קושנר.
הסערה הגדולה ביותר בממשלו של טראמפ, שהטילה עליו את צילה במשך רוב כהונתו, הייתה פרשת "רוסיה-גייט", שבמרכזה החשד לקשר אפשרי בין אנשי טראמפ לגורמים הרוסיים שהתערבו לכאורה בבחירות ב-2016 כדי להביא לניצחונו. טראמפ הטיל ספק בהערכת המודיעין האמריקני שהרוסים התערבו בבחירות, וטען שמדובר ב"ציד מכשפות" נגדו. התובע המיוחד רוברט מולר מונה לחקור את הפרשה, ובתום חקירה ממושכת קבע כי אף שהרוסים אכן פעלו כדי להטות את הבחירות, לא נמצאו עדויות ל"קנונייה" שבה אנשי הקמפיין של טראמפ שיתפו איתם פעולה. טראמפ צהל וטען שמדובר ב"זיכוי מוחלט", אך בדו"ח גם נמנע מולר מפורשות מלזכות את טראמפ מהחשד החמור השני נגדו – שיבוש הליכי חקירה.
חודשים אחרי פרסום דו"ח מולר על פרשת "רוסיה גייט" צצה לה פרשה חדשה, "אוקראינה-גייט", שבמרכזה הטענה כי טראמפ לחץ על קייב לפתוח בחקירה נגד ג'ו ביידן ובנו האנטר, חקירה שיכלה לסייע לו לנצח את ביידן בבחירות של 2020. פרשה זו הובילה להליך הדחה נגד טראמפ בבית הנבחרים, והוא היה הנשיא השלישי בלבד בתולדות ארה"ב שעמד למשפט בסנאט, אם כי שם זוכה הודות לרוב הרפובליקני.
כבר לא השוטר העולמי
מוטיב מרכזי במדיניותו של טראמפ היה ניסיון שיטתי להרוס את "מורשת אובמה". בין היתר ביטל טראמפ שורת צווים של קודמו בתחום איכות הסביבה, אך הוא נכשל בביטול תוכנית הדגל שלו, "אובמה-קר", שסיפקה ביטוח בריאות למיליונים (קולו הבודד של הסנאטור שאותו תקף בקמפיין, ג'ון מקיין, הביא לסיכול מהלך נגד התוכנית בקונגרס).
הבטחה נוספת שטראמפ התקשה ליישם היא הקמת החומה בגבול עם מקסיקו. מאבקים אין-סופיים עם הדמוקרטים סביב הסוגיה עיכבו את בנייתה והביאו להשבתת הממשל הארוכה בתולדות ארה"ב (35 ימים). עד לבחירות 2020 הספיק ממשלו לבנות כ-380 ק"מ של גדר מתכת בגבול, אם כי ברובם המוחלט היו אלה קטעים המחליפים גדרות ישנות. בניגוד להבטחתו לא מקסיקו שילמה על כך, אלא משלם המסים האמריקני.
תומכי טראמפ זקפו לזכותו שתי הצלחות מרכזיות: קיצוץ מסים נרחב, שלטענת מבקריו הועיל בעיקר לתאגידים הגדולים, ומינוי חסר תקדים בכהונה אחת של 200 שופטים שמרנים – בהם גם שלושת שופטי העליון ניל גורסץ', ברט קבאנו ואיימי קוני בארט. מינוים של שופטי העליון צפוי להשאיר חותם לעשרות שנים על מערכת המשפט הפדרלית, שכן בבית המשפט העליון מחזיקים השופטים בתפקידם למשך כל חייהם, כל עוד הם מסוגלים לכך ורוצים בכך. הוא גם זה שהביא אחרי תום כהונתו של טראמפ לביטול ההיסטורי של פסק דין רו נגד ווייד, כך שמדינות ברחבי ארה"ב יוכלו לאסור על הפלות.
39 צפייה בגלריה
אליו התחנף. טראמפ מקבל כדורגל מפוטין בפסגה בהלסינקי, לקראת המונדיאל ברוסיה
(צילום: AFP)
בתחום החוץ הוביל טראמפ מדיניות של "אמריקה תחילה". הוא התלונן שארה"ב צריכה להפסיק להיות "השוטר של העולם" וקרא לשים סוף ל"מלחמות הבלתי נגמרות" שעליהן שפכה טריליוני דולרים. טראמפ הוביל את ארצו אל מחוץ לארגונים והסכמים בינלאומיים, כמו הסכם הסחר הטרנס-פסיפי, אמנת האקלים, אונסק"ו, ובצל משבר הקורונה גם ארגון הבריאות העולמי. הוא ניהל מלחמת סחר מול סין, ובביקורת הקשה שלו על נאט"ו כפה על בעלות בריתה של וושינגטון להגדיל משמעותית את תקציב הביטחון שלהן.
טראמפ התעמת לא אחת עם מנהיגי בעלות הברית הללו, ומנגד שיבח מנהיגים אוטוריטריים כמו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין או נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. לא אחת הואשם בנטישת בעלי ברית, כמו הכורדים בצפון סוריה. מבקריו טוענים שבוויתור על מנהיגותה של ארה"ב, הוא לא רק החליש אותה אלא גם אפשר פגיעה במעמדה של הדמוקרטיה ברחבי העולם.
המעריץ של ישראל והבת שהתגיירה
טראמפ נחשב לתומך גדול של ישראל, ורבים ממקורביו הם יהודים. בתו איוונקה אף התגיירה. כבר לפני יותר מ-40 שנה תרם סכוף כסף נכבד כדי לסייע בהקמת יישוב חדש למפוני סיני באזור חבל שלום שבצפון הנגב. לאורך השנים המשיך להביע עמדות אוהדות כלפי ישראל, וגם כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. לפני הבחירות לכנסת ב-2013 אף פרסם טראמפ סרטון תמיכה בו: "אני מעריץ גדול של ישראל. בכנות, ראש ממשלה חזק זו ישראל חזקה", אמר אז. לימים, בצל טענתו של טראמפ שתוצאות הבחירות ב-2020 זויפו לרעתו, הוא הביע ביקורת חריפה על נתניהו, עלב בו ואמר עליו "Fuck him" בשל החלטתו להכיר בניצחון ביידן ולהתקשר לברך אותו.
כמו נשיאים קודמים, גם טראמפ הבטיח בקמפיין הבחירות שלו ב-2016 להכיר בירושלים כבירת ישראל, אך בניגוד לקודמיו הוא מימש את הבטחתו, והוא עשה זאת כבר בשנתו הראשונה בתפקיד. למרות גינויים מרחבי העולם העביר טראמפ את השגרירות האמריקנית לבירה, הכיר בריבונות ישראל ברמת הגולן (וזכה שם בשל כך להכרזה על יישוב שייקרא על שמו), וביטל מדיניות ארוכת שנים שהגדירה את ההתנחלויות ביהודה ושומרון כלא-חוקיות.
על חתנו קושנר הטיל טראמפ את תפקיד המתווך שיגבש הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, הסכם שאותו תיאר הנשיא כ"עסקה הקשה ביותר להשגה". את הפלסטינים תקף לא אחת, ובין היתר התלונן על כך שהם אינם מפגינים כלפי ארה"ב "כבוד או הערכה" למרות מאות מיליוני הדולרים שהיא משלמת להם בכל שנה – סיוע כספי שבו הוא עשה קיצוץ עמוק. בספטמבר 2020, במסלול עוקף-פלסטינים, הביא ממשל טראמפ לחתימה על "הסכמי אברהם", שכוננו יחסים דיפלומטיים מלאים בין ישראל לאיחוד האמירויות, בחריין ומדינות ערביות נוספות.
טראמפ הגדיל משמעותית את תקציב הצבא האמריקני, ובמקרים מסוימים לא היסס להשתמש בכוח צבאי, למשל כשהורה להגיב באש על השימוש בנשק כימי מצד משטר אסד. הוא המשיך את המערכה שיזם קודמו נגד דאעש, ואישר את חיסול מפקד ארגון הטרור אבו בכר אל-בגדדי. גם מול איראן הנהיג טראמפ מדיניות נוקשה, כשפרש מהסכם הגרעין שנחתם בינה לבין המעצמות בתקופת אובמה. הוא חידש את הסנקציות על טהרן, והמתיחות הגוברת מולה כמעט הביאה למלחמה כשארה"ב חיסלה בהוראתו את מפקד כוח קודס קאסם סולימאני.
בשנתו הראשונה של טראמפ בבית הלבן הגיעה לשיא גם המתיחות מול צפון קוריאה, והוא והרודן קים ג'ונג און החליפו אז גידופים אישיים ואיומים במלחמה גרעינית, כשטראמפ אף מבטיח "אש וזעם שהעולם לא ראה מעודו". "שמישהו יאמר לו שגם לי יש כפתור גרעיני, אבל הוא הרבה יותר גדול וחזק משלו, והכפתור שלי עובד!", צייץ טראמפ בינואר 2018. חודשים ספורים לאחר מכן כבר הרעיף על קים שבחים בפסגה ההיסטורית בסינגפור, אם כי לא היא ולא השתיים שבאו אחריה הביאו לפריצת דרך במשא ומתן על פירוק צפון קוריאה מגרעין.
קונספירציות ו"ניסיון הפיכה"
לבחירות 2020 הגיע טראמפ כשבצל משבר הקורונה, מחאת ג'ורג' פלויד וארבע שנים של מהומות בלתי פוסקות הוא צועד בפיגור בסקרים אחרי יריבו הדמוקרטי ג'ו ביידן. במחנה הרפובליקני האמינו שגם הפעם, כמו מול הילרי קלינטון ב-2016, בליל הבחירות ידהים טראמפ עם ניצחון סוחף, ובשעות הראשונות לספירה אף היא להם במה להיאחז: טראמפ ניצח בשורה של מדינות חשובות, בהן פלורידה, והוביל בכמה מדינות מתנדנדות אחרות שבהן היה ביידן חייב לגבור עליו כדי להשאיר לעצמו סיכוי.
39 צפייה בגלריה
טראמפ ועורך דינו רודי ג'וליאני, שנאבקו יחד בטענה ל"הונאת בחירות" שהביאה לניצחון ביידן
(צילום: EPA)
אלא שבאותו קמפיין, בשל מגפת הקורונה, שיעורם של הבוחרים שהעדיפו להצביע דרך הדואר ולא בתחנת הקלפי עצמה היה הגבוה בהיסטוריה, ומכיוון שהמצביעים מרחוק נוטים להשתייך יותר למחנה הדמוקרטי, כשהגיעה העת לצרף את קולותיהם לספירה התחולל, כפי שמומחים העריכו מראש, מהפך בכמה מדינות, והוא נתן את הניצחון לביידן. טראמפ היה בכך לנשיא האמריקני הראשון מאז ג'ורג' בוש האב שמודח על-ידי הציבור בתום כהונה אחת בלבד, אבל סירב להכיר בהפסדו: במשך חודשים לפני הבחירות הוא הפיץ תיאוריות קונספירציה שלפיהן הדמוקרטים מתכוונים לזייף את התוצאות, וכשראה שהניצחון אכן חומק ממנו יצא למצלמות, טען שהתוצאות שפורסמו הן הונאה – ודרש מתומכיו שלא להכיר בהן.
בחודשים הבאים ניהל טראמפ מאבק רב-זרועות בניסיון להביא לביטול התוצאות: הוא עתר לבתי משפט, בכלל זה לשופטים שמרנים שדחו שוב ושוב את טענותיו; התקשר לבכירים רפובליקנים בג'ורג'יה כדי לבקש ש"ימציאו" קולות אבודים שיתנו לו את הניצחון במדינה ואת האלקטורים שלה; וב-6 בינואר 2021, בזמן שהסנאט התכנס כדי לאשר רשמית את ניצחונו של ביידן, שלהב אלפים מתומכיו בעצרת מול הבית הלבן ועודד אותם לצעוד לגבעת הקפיטול, מקום מושבו של הקונגרס. זמן קצר אחר כך הם עשו זאת, והמונים מהם הסתערו על הבניין, זרעו בו הרס וחיפשו מחוקקים בכירים כדי לפגוע בהם, בכלל זה סגן הנשיא מייק פנס, שסירב לבקשת טראמפ לסכל את אישור הניצחון של ביידן.
39 צפייה בגלריה
תומכי טראמפ מסתערים על הקונגרס ב-6 בינואר 2021, דקות אחרי ששלהב אותם ליד הבית הלבן
(צילום: AFP)
כהונתו של טראמפ הסתיימה בבושה גדולה, שבמידה רבה תאמה רגעים רבים אחרים לאורך הקדנציה שלו. טראמפ סירב להתייצב להשבעה של ביידן, ובשל התפקיד שיוחס לו בהסתערות על הקונגרס הוא הועמד שוב לדין על-ידי המחוקקים, ושוב הורשע בבית הנבחרים וזוכה, בפער לא גדול, בסנאט. בחודשים הבאים הלכו והתבררו עוד ועוד פרטים על ניסיונותיו לבטל את תוצאות הבחירות, שלדברי הדמוקרטים היו לא פחות מניסיון להפיכה שלטונית. בגין מעשים אלה הוגשו נגדו שני כתבי אישום, אחד פדרלי ואחד במדינת ג'ורג'יה, והם הצטרפו לאישומים נגדו בפרשת דמי השתיקה לסטורמי דניאלס, שבה כבר הורשע השנה, ובפרשת המסמכים הסודיים שלקח שלא כחוק מהבית הלבן לאחוזתו בפלורידה.
אחרי המהומה של בחירות 2020 אותת טראמפ כי בכוונתו לשוב ולהתמודד על הנשיאות, אבל רבים העריכו שהקריירה הפוליטית שלו הסתיימה באופן מעשי. כמה בכירים רפובליקנים אף העזו, בניגוד להתנהלותם לאורך ארבע שנות כהונתו, לצאת בפומבי נגד טראמפ ולהצהיר שהמפלגה צריכה "להמשיך הלאה". כשבבחירות האמצע של 2022 התגייס טראמפ לסייע לכמה מועמדים רפובליקנים אבל חלקם כשלו, ובעקבות זאת לא רק שהרפובליקנים לא הצליחו להחזיר לעצמם את הרוב בסנאט אלא הם גם הסתפקו בניצחון דחוק בלבד בבית הנבחרים, רבים במפלגה הכריזו שטראמפ הוא כעת נטל אלקטורלי, וכי יש לחדול מהתלות בו. הכישלון בבחירות הללו הצטרף לכישלון של הרפובליקנים תחת טראמפ בבחירות האמצע ב-2018 ובבחירות לנשיאות ולקונגרס ב-2020, ויצר רצף ארוך של הפסדים למפלגה.
39 צפייה בגלריה
הנשיא ה-45 מובל פצוע באוזנו אל מחוץ לבמה, מיד אחרי ניסיון הרצח
(צילום: AP /Gene J. Puskar)
טראמפ לא התרשם גם הפעם. ימים אחרי הכישלון בבחירות 2022 הכריז רשמית על ריצה לנשיאות, ובפריימריז הרפובליקניים השנה רשם ניצחון מוחץ על כל מי שהעזו להתחרות מולו, בהם רפובליקנים אהודים כמו רון דסנטיס וניקי היילי, וזאת אף שלא טרח להתייצב לשום עימות טלוויזיוני מולם. עם התקרבות מועד הבחירות, וכשברקע הספקות בנוגע לכשירותו הפיזית של ביידן והאכזבה של רבים מהדמוקרטים מביצועיו כנשיא, עלה טראמפ ליתרון ברור בסקרים בשורה של מדינות מפתח, והסתמן לפתע, ארבע שנים אחרי ההדחה המשפילה, כפייבוריט לניצחון. עם הרוח הגבית הזו, ואחרי ניסיון ההתנקשות בחודש יולי, הוא האמין שהוא שוב בדרך לוושינגטון. החלפת המועמדות של ביידן במועמדותה של סגניתו קמלה האריס שינתה את התמונה, אבל לא טראמפ ירים דגל לבן.
