הלוחם בדיון והמכתב
(צילום: בראל אפרים, רועי עידן)
"אני רוצה לנחם, לעטוף ולחבק אותך ואת המשפחה כולה. אני רוצה להתעורר מהסיוט ולשבת עם יונתן לקפה כמו פעם ולצחוק איתו כמו שרק ידענו. אני דואג לו שם למעלה. אני כל כך מצטער ומבקש מכם סליחה, מחילה וכפרה. בבקשה תסלחו לי". כך כתב לוחם הנח"ל מ' שהרג בשוגג את חברו לנשק סמ"ר יונתן גרנות מקיבוץ עינת.
האסון המחריד התרחש לפני כשבועיים בבקעת הירדן לאחר שהחייל הרים לדבריו רובה רוגר המשמש לפיזור הפגנות. בעודו אוחז בנשק נפלט ממנו כדור, שפגע בגרנות. במצ"ח בודקים חשד שלפיו הנשק לא נפרק היטב מתחמושת לאחר אימון במטווח קודם לכן, ושני מפקדים נחקרו גם הם בפרשה.
החייל היורה נעצר, חווה סוג של התמוטטות נפשית ובעקבות כך אושפז פעמיים בבית חולים. מקורביו מספרים שהוא מתקשה להירדם בלילות וממעט לאכול, וכי הוא מקבל טיפול כדי להקל על מצבו הנפשי.
הוא חשוד בהמתה בקלות דעת, עבירה המקבילה להריגה בדין האזרחי. העונש המרבי עליה הוא 12 שנות מאסר. בימים הקרובים צפויה הפרקליטות הצבאית לערוך לו שימוע טרם הגשת כתב האישום נגדו, ולאפשר לו לשטוח את טיעוניו. הוא מיוצג על ידי אל"מ (מיל') עו"ד רן כהן.
מ' ויונתן שירתו יחד בגדוד 50, מ' היה פקודו של יונתן וחברו הקרוב. במכתב מתא המעצר הצבאי כתב עוד מ' לאם השכולה טלי גרנות: "הלב והנשמה שבורים והמוח לא תופס. אני לא מצליח לחיות עם העובדה שהוא לא כאן. שזה אפשרי לחיות בלעדיו. הלילות שלי הפכו לאויב והימים לא עוברים. אני מתעורר בסיוטים ורואה את צ'ונטי (כינוי החיבה ליונתן, י"ז) כל לילה מול העיניים, אני רואה אותו ושומע אותו מדבר אליי ושואל אותי מתי אני בא לבקר אותו. כל יום אני חושב עליו, כל היום. אם קר לו, חם לו, אם הוא סובל, אם הוא כועס. וכמה שאני מתגעגע אין לתאר. אין לי יכולת לתאר כמה אני מצטער ודואג לו".
אמו של מ', שאיבד את אביו בגיל צעיר והתגייס לקרבי למרות הטרגדיה, כתבה לטלי גרנות אף היא: "בני בחר את יונתן לאח ובשבילנו הוא היה בן. ליבנו שבור, והכאב הנורא שלכם הוא כאבנו. האובדן אינו נתפס והראש מסרב להאמין. הילד שלי משתוקק לחבק אתכם, הגוף שלו מתמוטט שוב ושוב. כלום לא יהיה אותו דבר. נורא שאי אפשר לחזור אחורה בזמן ולהשיב את יונתן לחיים. אין לי המילים לתאר את עומק הצער שלי על האובדן הבלתי נתפס של פרי בטנך".
