ההישג העיקרי והחשוב ביותר של צה"ל במבצע "שומר החומות" הוא שיקום ההרתעה מול חמאס והג'יהאד האיסלאמי. הם כנראה לא ימהרו לחדש את האש על עוטף עזה ומרכז ישראל בתקופה הנראית לעין. אבל צריך להוסיף הערת אזהרה: שימור ההרתעה וחיזוקה תלויים במדיניות שתקבע ממשלת ישראל כלפי האיום העזתי. צה"ל איפס את התנאים וחוקי המשחק שעל פיהם מתנהל העימות בדרום בעשורים האחרונים, ומעתה הכדור והיוזמה בידי הדרג המדיני בישראל.
כל ממשלה שתקום בישראל תצטרך לעמוד בנחישות על שלושה עקרונות: מניעת התעצמות ושיקום יכולות צבאיות בעזה; תגובה צבאית לא פרופורציונלית על כל הפרת ריבונות - גם אם מדובר רק בבלוני תבערה או ברחפנים על הגדר - כשהמושג "טפטוף" צריך להימחק מהמילון; ולאפשר שיקום הומניטרי וכלכלי של הרצועה בשלבים ובצורה מדורגת, אחרי ביצוע עסקת חילופי שבוים ונעדרים סבירה – כלומר כזו שבה לא תשחרר ישראל מחבלים "עם דם על הידיים".
צה"ל תקף משגרים ועמדת שיגור כלי-טיס
(צילום: דובר צה"ל )
היו לצה"ל הישגים מרשימים רבים במלחמה הדיגיטלית הראשונה שלו, מהם אסטרטגיים ומהם טקטיים. הרס מנהרות הלחימה בכל שטח הרצועה וגם אלו שחדרו לישראל הוא הישג אסטרטגי. השמדת מערך הייצור והפיתוח של רקטות, כטב"מים וכלים ימיים הוא הישג אסטרטגי נוסף.
הפגנת עליונות מודיעינית מוחצת ויכולת לנהל מערכה אווירית באמצעים מדויקים, ולפגוע במטרות בזמן אמת תוך פגיעה מינימלית באזרחים לא מעורבים, זה עוד הישג אסטרטגי שהעניק לישראל לגיטימציה בינלאומית חסרת תקדים לנהל את המבצע בלי לחץ גדול מדי לסיים אותו. את כל זה עשו אנשי מילואים, וכשצה"ל מגיע מוכן למבצע מאומן עם תוכניות מבצעיות שאפשר להאיץ בהן מאפס למאה בתוך פחות מיממה, ועוד ועוד.
מאזן אימה שלא השתנה
אבל – וזה אבל גדול - צה"ל לא הצליח לסכל ולהשמיד את מערך שיגור הרקטות והטילים. חלק ניכר מהנשק האסטרטגי העיקרי של צבאות הטרור העזתיים עדין שמיש, ומאפשר לחמאס ולג'יהאד לאיים על ישראל ולקיים מולנו מאזן אימה. ממש כפי שקרה לנו עם חיזבאללה בסוף מלחמת לבנון השנייה. נכון, ההרתעה ששוקמה תגרום לחמאס ולג'יהאד לחשוב פעמיים ואולי שלוש לפני שישגרו לעוטף עזה רקטות או פצמ"רים, או טילי נ"ט. אבל עצם היכולת הפיזית לעשות את זה היא עובדה שישראל תצטרך להתחשב בה כשהיא מתנהלת בעתיד מול שלטון חמאס בעזה.
ספק אם תמרון קרקעי לתוך הרצועה היה מאפשר לצה"ל לסיים לגמרי את המלאכה גם בתחום השמדת המערך הרקטי, אבל אפשר להניח שהתוצאות היו טובות יותר מאשר מבצע דיגיטלי למהדרין שהתבצע במה שמכונה "אש-מנגד". מאידך גיסא, מבצע קרקעי היה כרוך באבדות ומתמשך שבועות רבים, אם לא חודשים רבים, עד שהיינו מגיעים לתוצאות. במשך הזמן הזה ישראל לא הייתה יכולה לחזור לשגרת כלכלה וחיים רגילים.
יחסית למספר הרקטות שנורו מהרצועה ולשיפורים הניכרים ביכולות התלול-מסלול של חמאס והג'יהאד, מספר האבדות בצדינו קטן, וגם הנזק יחסית נסבל. אגב, אם מדברים על הישג אסטרטגי, הרי שהחוסן הנפשי והבגרות שגילו יושבי הדרום וגם התל אביביים הנהנתנים, מרשים ביותר; תפקוד פיקוד העורף, שירותי ההצלה והמשטרה, היו טובים מאוד. גם מערך ההגנה האווירי ובעיקר כיפת ברזל תפקדו מדהים, ונפרסו נכון - וזה ממשיך להיות פלא טכנולוגי שמאפשר לנו, תושבי מדינת ישראל, להתמודד מול צבאות טרור מצוידים היטב.
אולם מחדל המיגון באשקלון, באשדוד, ובישובים בדרום שאינם צמודי גדר, הוא חמור ומחייב תיקון מיידי. לא להקים ועדת חקירה, אף כי דבר זה מתבקש, אלא תוכנית ממשלתית מהירה שתתבצע מיד כדי להעניק ממ"דים ומרחבים מוגנים לכל תושבי דרום ישראל וערי הנגב. זאת גם בהנחה שחמאס והטרוריסטים העזתיים אחרים יהיו מורתעים בשנים הקרובות. צריך לזכור שלחיזבאללה יש רקטות וטילים שמגיעים לאשקלון וגם מעבר לה.
שומר החומות, מגן ירושלים
עד כאן במה שנוגע להיבט הצבאי של מערכת "שומרי החומות". בהיבט התודעתי, המערכה העזתית הרביעית הייתה פחות מוצלחת מאשר בהיבט הצבאי שלה. חמאס רשם לעצמו כמה הישגים תודעתיים ופוליטיים בתחילת הלחימה, כאשר התייצב בדעת הקהל הפלסטינית כמגן ירושלים ואל-אקצא, שלא רק מדבר אלא גם מכניס את הישראלים למקלטים, וגורם לממשלת ישראל לסגת מפעולות בירושלים שכבר אישרה.
חמאס הצליח להדליק ולרתום לעגלתו פלסטינים צעירים לא רק בירושלים, אלא גם ביהודה ושומרון, בקרב ערביי ישראל, וגם בפזורה הפלסטינית, בעיקר הלבנונית. אבו מאזן ניסה למנוע מחמאס מלהפוך לגורם הדומיננטי פוליטית בקרב העם הפלסטיני, אבל חמאס הביס אותו תוך ניצול הרגשות הדתיים והשנאה המפעפעת למדינה היהודית גם בקרב רבים מאזרחיה הערבים.
כישלון נוסף היה בתחום שמכונה "הסברה". המלחמה התקשורתית והתודעתית בעת הלחימה התנהלה בעיקר ברשתות החברתיות לא רק בין ישראל לבין אויביה, אלא גם בין הישראלים לבין עצמם. מותר להניח שלולא הרשתות החברתיות, והנשק הרב שנצבר על ידי ארגוני פשע או סתם צעירים ערביים, לא היו התפרעויות במגזר הערבי. אבל ישראל לא ניטרה כראוי את הרשתות החברתיות, ונוכחותה התודעתית וההסברתית ברשתות בעולם הייתה דלה עד אפסית. אז איפה יאיר נתניהו כשהוא סוף סוף יכול להביא תועלת למישהו או למשהו? גם בהיבט זה, התודעתי, ישראל לא הייתה במיטבה.
באותו תחום, דובר צה"ל תת-אלוף הדי זילברמן ויחידת דובר צה"ל עשו אמנם עבודה מקצועית וטובה וסיפקו מידע אמין בדרך כלל, אך הייתה תקלה קטנה שבה דובר צה"ל באנגלית לא התבטא ברור - וגרם לכמה כלי תקשורת בינלאומיים ובעיקר אמריקניים לטעות ולחשוב שצה"ל נכנס קרקעית לרצועת עזה. למרות זאת, גם בהסברה צה"ל עשה עבודה די טובה, בעוד המנגנונים הממשלתיים, למעט משרד החוץ, כשלו.
שנסראללה ידע
בתחום המדיני ממשל ביידן הוכיח שארצות הברית היא עדיין בעלת ברית נאמנה ומובהקת, וכי חייבים לתקן את המצב שנוצר בשנים האחרונות שבו ישראל מזוהה עם המפלגה הרפובליקנית, בעוד המפלגה הדמוקרטית רואה בממשלתנו ובעומד בראשה גורם שנוי במחלוקת. הבדלי הגישות האלו בפוליטיקה האמריקנית הפנימית לא השפיעו מאוד על המדיניות המעשית של ממשל ביידן במערכה הנוכחית, אבל אם לא נעשה תפנית שתמקם אותנו חזרה בלב הקונצנזוס האמריקני, נצטער על כך בעימותים הבאים.
הפלת המגדל בעזה שבו פעלו כלי תקשורת
לסיכום אפשר לומר, שלישראל יהיה כנראה הישג אסטרטגי חשוב נוסף כתוצאה מהאופן המוצלח שבו ניהל צה"ל את מערכת "שומר החומות": חיזבאללה ואיראן ראו מה צה"ל בראשות הרמטכ"ל כוכבי מסוגלים לעשות באמצעות תפיסת ההפעלה החדשה, שמתבססת על עליונות מודיעינית, כוח אווירי מיומן מאוד, חימושים מדויקים וסייבר.
אפשר להניח שגם בטהרן וגם נסראללה, שיושב בבונקר כבר 15 שנה, לא ימהרו לפתוח בעימות גדול עם ישראל. נסראללה במיוחד כדאי שידע, שיחיא סינוואר, שהחליט על ירי רקטות כבדות לירושלים, העריך ככל הנראה שזה ייגמר בכמה ימי קרב עם צה"ל שיסתיימו בתיקו. צה"ל ניצל את ההזדמנות להבהיר גם לנסראללה שהוא יכול להפתיע, הן בעוצמת התגובה על ההתגרות, והן בעיתוי ובניהול המערכה.
אני מרשה לעצמי להניח שבצה"ל ערים גם לצורך למצוא מענה התקפי טוב יותר לאיום הרקטות והטילים. הנורה האדומה נדלקה כבר ב"שומר החומות".
