פליקס אנגל (73) מתל אביב סובל ממחלות רקע קשות. כבר שלוש שנים הוא לא יכול לצאת מביתו ולפני שנתיים התמודד עם אירוע מוחי. "פניתי למשרד הבריאות בכל דרך שיבואו לחסן אותי, אבל אף אחד לא מסתכל לכיוון שלי", אמר אנגל. נכון לעכשיו, רק 45% ממרותקי הבית קיבלו את החיסון שישחרר אותם מאימת נגיף הקורונה.
- מכירים מרותקי בית שטרם חוסנו? ספרו לנו במייל האדום
במשרד הבריאות מתגאים בכל יום בנתוני מבצע החיסונים, וכמה מקופות החולים אף הודיעו כי גם בני 35 עד 40 יכולים כבר ליהנות מהמנה הראשונה של החיסון. אוכלוסיית מרותקי הבית, שמונה כ-115 אלף איש ובכללם ניצולי שואה, נותרה ברובה מאחור וללא צפי לקבלת החיסון המיוחל.
"זרקו אותי לכלבים"
"אני כל כך מתגעגע לילדים שלי ולנכדים שלי", סיפר פליקס אנגל. "יש לי בעיות נשימה ובעיה קשה בריאות ואני חי על כדורים באופן קבוע. בגלל הבעיות הרפואיות אני לא יכול לצאת מהבית. יש לי מטפלת, אבל היא מגיעה לכמה שעות ביום. התקשורת שלי עם הילדים והנכדים היא רק דרך הוואטסאפ, אני כל כך רוצה לחבק אותם".
אנגל כועס על התנהלות משרד הבריאות, וטוען כי האוכלוסייה בסיכון הוזנחה: "ההבטחה של שר הבריאות הייתה קודם כל לחסן אנשים כמוני, אבל אף אחד לא רואה אותי. מחסנים אנשים צעירים ומכל הבא ליד נותנים להם. איפה החיסונים של מודרנה שאמרו שזה מיועד לנו? לקחו אותם לצבא.
"למה לא יכולים לבוא לחסן אותי פה? אני רק רוצה שיעזרו לי. כואב לי שמזלזלים באנשים כמוני, זרקו אותי לכלבים. לא נשאר לי הרבה לחיות ואני רק רוצה לבלות עוד קצת עם הנכדים והילדים. בבחירות ידעו לשלוח כמה חבר'ה שירימו אותי עם הכיסא גלגלים כדי שאוכל להצביע, אבל לחיסון אף אחד לא בא".
עומסים כבדים בתור לקבלת חיסונים
פנינה עטיה (66), ערירית, מתגוררת בבת ים. אחותה שושי מנגולי סיפרה: "פנינה חיה לבד והיא סיעודית. היא מחוברת לחמצן 24/7 ויש לה מחלת ריאות קשה. שום דבר היא לא יכולה לעשות לבד והיא לא יכולה לצאת מהבית.
"אין לנו שום דרך לחסן אותה כי היא גרה בקומה שלישית בבניין ללא מעלית. בקופת חולים אמרו לי לפנות לעירייה כדי לבקש שיעמידו אמבולנס. אנחנו על פצצת זמן, אם פנינה תחלה בקורונה - זה יגזור את דינה".
האחות אמרה עוד: "אנחנו כמעט לא רואים אותה בגלל המצב ומתקשרים איתה רק בטלפון. המצב הנפשי שלה הידרדר בתקופה האחרונה כי היא מאוד בודדה. אני ועוד אחות עוזרות לה אבל לא יכולות להגיע בגלל הקורונה. אני עובדת עם ילדים וחשופה להרבה אנשים ואני חוששת להדביק אותה. לפחות אם היא תהיה מחוסנת נוכל לבוא לבקר אותה יותר. היא יושבת בבית ומחכה לחיסון".
לדברי מנגולי, ההתנהלות של משרד הבריאות כלפי מרותקי הבית היא בגדר מחדל של ממש: "אני מאוד כועסת על ההתנהלות שלהם כי המבוגרים היו צריכים להיות בראש סדר העדיפויות. כמה כבר מרותקי בית יש לנו? אם רוצים אפשר להיערך לזה אבל שוכחים אותם".
ניצן, נכדתה של ניצולת שואה בת 101 שמרותקת לביתה בירושלים, סיפרה: "סבתא גרה ברובע היהודי במקום שבו אין גישה ישירה לכביש. היא יכולה להתנייד רק עם כיסא גלגלים ואין לה שום אפשרות להתנייד בלי אמבולנס או רכב שמתאים לכיסא גלגלים כדי לקבל את החיסון".
הנכדה ציינה כי כבר כמעט שנה שלא ביקרה את סבתה. "לא התקרבנו אליה כל התקופה הזאת כי אנחנו לא רוצים לקחת את הסיכון שהיא תידבק. היא גם לא מתקשרת בטלפון. קשה לה מאוד, היא מאוד מתגעגעת אלינו ולא מבינה לאן פתאום כולם נעלמו. היא סגורה בדירה שלה עם המטפלת וזה נורא קשה ועצוב.
"זה מקומם. סבתא שלי ניצולת שואה והכי מגיע לה ולכל האנשים המבוגרים להתחסן. מחסנים כבר צעירים אבל אלה שנמצאים בקבוצת סיכון לא מקבלים את מה שמגיע להם. אני מבינה שזה מורכב למדינה, אבל בטוחה שכל הצעירים יסכימו לחכות עוד קצת כדי שהמבוגרים יתחסנו קודם".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "עד כה חוסנו 45% ממרותקי הבית. מתקיימים דיונים בנושא וצפוי אחד גם מחר. הכוונה לצאת במבצע עם הקופות/ארגוני מתנדבים ופיקוד העורף בשבוע הבא"
