אפשר להכניס שכבה שלמה של ילדים מוכי זום בפער שבין שמחת ראש הממשלה לקראת החיסון לקורונה לעומת התחזיות הקודרות של ראשי מערכת הבריאות לחורף הקרוב. מתברר שזיכרונות מבית הכנסת בסלוניקי היו הקרדום שבו חפר בנימין נתניהו למנכ"ל חברת "פייזר", מה שבסופו של דבר לא פחות מאשר הציל את העם היושב בציון (כרגיל, יש לציין)
השיחות הללו, שמתוארות בתקשורת משל היו משחק שחמט עם רגשות (תמוה שטרם ראינו בביטאונות המתאימים את הביטוי "גמביט המלך") ולא משא ומתן עסקי מרושל ומאוחר מדי, מככבות עתה גם בספקולציה היחידה שמעסיקה את ישראל מזה כמה כבר, שנתיים? שלוש? כל מושג הזמן הרי התאדה יחד עם השפיות הגלובלית. הכוונה, למי שבאמת שכח מה מניע את גלגלי הפוליטיקה והמדיה בישראל, היא לשלוש המילים היחידות שחשובות כאן: "מה נתניהו רוצה".
והנה, בסוף השבוע כבר הושמעה ספקולציה באחד האולפנים שלפיה נתניהו ישעט לבחירות על בסיס בואם של החיסונים. המזל שלא היה לדונלד טראמפ ייפול בחיקו של חברו הטוב (סליחה, הוא גם נפגש עם חברי המפלגה הדמוקרטית ובכלל לא הטיל את כל יהבו על הצד השני).
בין האופטימיות הנרגשת של נתניהו ועד תחילת היציאה מהקטסטרופה הזאת לקראת הדבר הזה שנקרא "נורמליות", מפרידים כמה חודשים. ולפי ההערכות הם יהיו קשים למדי
ואז, כך אומרים, כל מה שקרה בתווך - חורבן הכלכלה, הממשלה המשותקת בגלל צד אחד שמפר הסכמים בשיטתיות, שערוריית התקציב, האפליה באכיפה לטובת המפלגות החרדיות, הפקרת מערכת החינוך, וכמובן ההתנהלות המוזרה בנוגע לחיסונים (היערכות, חוזים, לוגיסטיקה ועוד) – יישכח כלא היה.
הזריקה המיוחלת, אם כן, לא אמורה למנוע רק מהישראלים לחלות בנגיף שחיסל את 2020 ויכתיב את העשור הקרוב, היא גם מיועדת לשמש כחומר מטשטש זיכרון. לא מן הנמנע שזה יעבוד: מכונת ההדחקה הישראלית מפורסמת בהיותה אחת המשוכללות, מהניצחון של מפא"י אחרי מלחמת יום כיפור האיומה ועד היעלמותו של מבצע צוק איתן החמצמץ תוך פחות משנה.
אלא שהפעם, בין האופטימיות הנרגשת של נתניהו ועד הדבר עצמו, קרי תחילת היציאה מהקטסטרופה הזאת לקראת הדבר הזה שנקרא "נורמליות", מפרידים כמה חודשים. ולפי ההערכות הם יהיו קשים למדי. לא נורא: באמצע עוד ניתן יהיה לדחוף איזה סגר, או שמא סגרון, שגם ימוסגר בתור "הצלחה אדירה" למרות שעוד ועוד אנשים יאבדו את פרנסתם, את כבודם, ולפי הכתבה החשובה של גבי בר-חיים שפורסמה במוסף "7 ימים" האחרון על הנעשה בבתי החולים הפסיכיאטריים - גם את שפיותם.
הקורונה היא אכן פיגוע שהכה ללא רחמים ברחבי העולם, אבל הוא רק חשף את העור הדק של השלטון בישראל, את הניתוק הבלתי סביר של הממשלה מהיומיום של הנמשלים, את חוסר הבושה בניצול השבטיות וגם את היעדר המוכנות לקראת שנים דרמטיות בזירה הטכנולוגית והכלכלית (ביחד ולחוד), שיעצבו מחדש את המציאות.
החיסון, אם וכאשר יאושר לשימוש (וגם זה טרם קרה על אף הנימה של Done Deal), יהיה הישג אדיר של האנושות. ישראל, ככל שתתמיד בנורמות הזוועתיות שמשום מה נחשבות כאן ל"ניהול", תוסיף להישאר מאחור גם במשבר הבא. ואולי שם, מי יודע, לא יימצאו שורשים יהודיים להיאחז בהם. ואז נצטרך באמת להתפלל.
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
