שעלאן מספר על רגעי החרדה בזמן הירי על הבית
(צילום: משה מזרחי)
שלושה ימים אחרי שאלמונים פתחו באש על רכבו וביתו של כתב ynet ו"ידיעות אחרונות" חסן שעלאן, משפחתו עדיין נתונה במצב של פחד וחרדה. מאז הירי עברו בני המשפחה למקום מבטחים ומקפידים לישון על הרצפה מחשש שמיקומם יתגלה, אך הילדים ממשיכים לשאול אם ביתם שוב הותקף.
"אשתי לא מפסיקה לבכות. בליל הירי היא שאלה אותי למי מכוון הירי - וכשאמרתי לה שאנחנו היעד, היא סירבה להאמין לי", סיפר היום (שבת) שעלאן. מרים (13) ונוח (4), שהקליעים נכנסו לחדריהם, לא מפסיקים לבכות לשאול את הוריהם אם דבר כזה יכול לקרות להם שוב.
נוח הקטן, שנמצא על הרצף האוטיסטי, נותר בהלם ולא הצליח לדבר אחרי הירי. "אנחנו דואגים להיעזר בכל הטיפולים הנדרשים עבורו, אבל ניכר עוד לא התאושש מזה", סיפר שעלאן.
הבת הבכורה שאלה את אביה מדוע הוא הפך ליעד של עבריינים אם הוא בוחר לחיות בדרכי שלום - ולהקדיש את עבודתו לעזרה עבור אזרחים ערבים נוספים. "אם ירו עלינו - זה אומר שכולם בסכנה", אמרה. "אפילו כשאני הולכת לבית הספר אני לא בטוחה". שעלאן הסביר לה את המצב הבעייתי בחברה הערבית, והדגיש שישמור עליה. "זה לא פשוט, אבל אני חייב לעודד את המשפחה", אמר.
שעות לאחר הירי, צוותים חינוכיים הגיעו לבית המשפחה כדי ללוות את הילדים לבתי הספר. זאהר עבד אל-קאדר, מנהל בית הספר שבו לומד חוסאם (11), זימן אותו לשיחה והרגיע אותו. "הוא הסביר לו שמדובר בכדורים תועים ודאג ללוות אותו כל היום, אבל כשחזר הביתה ושמע על שקרה - הבין שהכל היה מכוון אלינו", סיפר שעלאן. "הוא בכה וחיבק אותי, את אשתי ואת אחיו ואחותו. הוא חשב שאולי רצו לפגוע בו, אבל הסברתי לו שהוא לא צריך לפחד ושאני אהיה איתו כל הזמן".
המשטרה עדיין לא עצרה חשודים ולבני המשפחה, שמתגוררים בטייבה, אין קצה חוט שיוביל לאחראים. "אילו הייתי יודע מי עשה את זה, ומבין למה בחר לירות על ביתי, הייתי הולך אליו בעצמי", מודה שעלאן. "זאת לא הפעם הראשונה שמנסים לפעול נגדי בגלל עבודתי - אבל תמיד דאגתי לטפל בזה בנעימות ויצרתי קשר עם אותם מתנגדים. היום, כשהם מבינים למה אני עושה את מה שאני עושה, הם מעבירים לי מידע על אירועים שונים".
סיקור החברה הערבית אינו דבר פשוט. "אני רגיל לדווח על האלימות והירי בחברה הערבית, מדבר עם משפחות ושומע סיפורים נוראיים. הגיע אליי מידע שאם יתפרסם - זה יסכן את חיי המשפחות המאוימות", סיפר שעלאן. "מאז יום חמישי, הסכנה שהמרואיינים שלי תיארו הגיעה אליי הביתה. קיבלתי הודעות מתושבים ששמעו את הירי ורצו לדווח על כך - והם בכלל לא ידעו שאני הייתי היעד".
בדיון משפטי שבו נכח שעלאן בעבר, ניגש אליו אחד המעורבים בפרשה והבהיר שהוא יודע היכן הוא מתגורר וכמה ילדים יש לו. "הוא חשב שאני מתנער ממנו ולא רוצה לאפשר לו להגיב על המקרה שבו היו מעורב", סיפר שעלאן. במקרה אחר שבו הגיע לזירת פשע, אחד הנוכחים הבחין ששעלאן מתעד את המתרחש - ונפנף בנשק בפניו. "עזבתי את המקום, אבל לא ויתרתי על הדיווח", אמר.
5 צפייה בגלריה
"יש מידע שאם יתפרסם - חפים מפשע ייפגעו". חסן שעלאן וסימני הקליעים על רכבו
(צילום: יריב כץ )
מאז התקרית קיבל שעלאן הזמנות מערבים ויהודים כאחד שהזמינו אותו להתארח עם משפחתו עד יעבור זעם. "אנשים שפוגשים אותי לוחצים לי את היד ומביעים את תמיכתם. אמרו לי שבתיהם פתוחים בפנינו. אני לא מסתיר את זה שאני דואג, אבל אני חייב לגרום לבני משפחה שלי להרגיש מוגנים. אמשיך בעבודה העיתונאית ולא אפחד מפושעים שמנסים להשתיק אותי. מבחינתי - הכדורים שירו עלינו הם תעודת הוקרה על העבודה שלי".
