קהל נלהב של מאות בדואים התאסף במדבר בדרום סיני כדי לצפות במירוץ הגמלים הראשון באזור מתחילת מגפת הקורונה.
מירוצי גמלים פופולריים במדינות ערביות רבות, במיוחד באזור המפרץ. במצרים הענף פופולרי בדרום סיני. התפשטות הקורונה גרמה להפסקת התחרויות בחודש מרץ. רק בתחילת החודש קיבלו הבדואים אישור לחדש את המירוצים.
הגמלים רצו למרחק של 2 ק"מ. הם השלימו את המשימה בתוך דקות. הקהל ובעלי הגמלים נסעו ברכבי שטח כדי לעקוב מקרוב אחרי המירוץ. סאלח אל-מוזיאני, ראש מועדון הגמלים בנואיבה, אמר שהתחרות היא "הכנה למירוץ הבינלאומי שיהיה באוקטובר בשארם א-שייח".
הגמלים בתחרויות מתחלקים לקבוצות שונות בהתאם למין ולגיל. על גבם של הגמלים יש "רוכב מכני" עם שוט, שמשקלו קל יותר ממשקל של בן אדם. במירוצים אחרים ילדים רוכבים על הגמלים למרחק של 10 ק"מ.
מוסטפא אבו אל-פדל, גיאולוג שעובד בחברת נפט בקהיר, הגיע במיוחד לסיני כדי לצפות במירוץ. "כששמעתי שהם מארגנים שוב את המירוץ אמרתי לחברים שלי כמה שזה מטורף ונהדר. היינו חייבים להגיע לראות", הוא מספר.
עבור הבדואים בדרום סיני, המירוץ הוא דרך להשאיר את המסורת שלהם בחיים. "היו מירוצי גמלים בעבר, אבל חידשנו את זה בשנים האחרונות", אומר שייח חסן משבט אלג'ט שארגן את האירוע. "הגמלים לא ייעלמו. אנחנו משתמשים בהם כבר מאות שנים. אם הגמל הולך – גם הבדואים ילכו".
מצרים דיווחה עד כה על יותר מ-100,000 נדבקים בקורונה. יותר מ-5,500 מתו מהנגיף. מחודש מרץ יש הגבלות מחמירות במטרה למנוע מהנגיף להתפשט במדינה, ובין השאר נאסר על התקהלויות.
מירוצי גמלים בסיני – שנערכים מדי חודשיים או שלושה – מושכים לעיתים קרובות תיירים, מטיילים ובדואים מקומיים ללב המדבר. שייח חסן אמר שחצי האי, שאוכלוסייתו דלילה ומזג האוויר בו צחיח, נפגע בצורה קלה בלבד ממגפת הקורונה וכי בזמן המירוץ לא נאכפו הנחיות כלשהן.
הפסקת המירוצים גרמה לנזקים כספיים כבדים עבור בעלי הגמלים, שמשלמים על האילוף שלהם, על המזון ועל הבדיקות הרפואיות. לפי שייח חסן, בששת החודשים האחרונים הפסידו בעלי הגמלים בין 10 ל-15 מיליון לירות מצריות (בין 625,000 ל-940,000 דולר).
הגמל של סולימאן חמד זכה באחד המקצים. סולימאן לא קיבל פרס כספי והסתפק בגביע. הזכייה בתחרות גם העלתה את הערך של הגמל שלו: שייח חסן אומר שהגמלים המאולפים יכולים להימכר במחיר של עד שני מיליון לירות מצריות. עבור חמד ובעלי גמלים אחרים מדובר במקור הכנסה נוסף.
עד שהגמלים נמכרים הבעלים משקיעים הרבה כסף: סולימאן מוציא מדי חודש סכום של אלפיים לירות כדי להאכיל את הגמל שלו. "זה יקר, אבל זו התשוקה שלנו", הוא אומר.
