הצעירים שרוצים לחזור לשא-נור
(צילום: אלישע בן קימון )
יום שישי, שעת צהריים בפילבוקס שמתחת ליישוב מבוא דותן שבצפון השומרון. שני דברת, בת 22 במקור מנתניה, מסתכלת על בעלה הטרי ניר, ועולה על הטרנזיט בדרך אל הגבעה. שם, מעל תחנת הדלק הפלסטינית, וליד המצודה היא שואלת בקול: "זו שא-נור?".
דברת ובעלה הם חלק מגרעין חדש של צעירים דתיים-לאומיים שהחליטו ליישב מחדש את היישוב, שפונה ונהרס לפני 15 שנה בתוכנית ההתנתקות. הצעירים מדגישים כל הזמן שהם "לא השוליים אלא המיינסטרים" וטוענים שהם ממשיכי דרכם הרשמית של גוש אמונים – "סבסטיה 2020". בזמן הקרוב הם צפויים לעלות על הקרקע, וככל הנראה להתפנות אחרי כמה שעות. אבל לטענתם, הם פה בשביל להיאבק על הקרקע, ובסוף כמו בסבסטיה – הם מקווים לנצח.
"חלום שגדלנו עליו בבני עקיבא"
עבור דברת זו הפעם הראשונה שהיא מגיעה לשא-נור. היא סטודנטית לפסיכולוגיה באריאל, ובעלה ניר השתחרר משירות בסיירת מגלן ולומד הנדסת חשמל בתל אביב. שניהם נרתמו יחד למאמצים לשיבה אל היישוב בצפון השומרון.
"שמענו על הגרעין וזה משהו שחונכנו עליו בבית – על ארץ ישראל. אני מרגישה שזה הזמן שלי להוציא את זה החוצה, זה סוג של חלום שגדלנו עליו בבני עקיבא", סיפרה דברת. "יש הרבה חששות, בעיקר חשש ביטחוני שבכל רגע יכול להתרחש משהו, אבל יש לנו צבא, ואת בעלי שנותן לי הרבה ביטחון".
חלום, או אולי משאלת לב – אלה הכינויים הנכונים ליוזמה החדשה. לפני חצי שנה נפגשו כמה חברים טובים שלמדו יחד בישיבת שבי חברון והחליטו להקים גרעין התיישבות. המניע להקמת הגרעין היה עסקת המאה של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ, והמשוואה שיצר שלפיה אף אחד לא יפונה מביתו – לא יהודים ולא פלסטינים.
עסקת המאה היא כבר ז"ל, אבל הרעיון שהציתה במוחם של הצעירים החל להתגלגל. בחצי השנה האחרונה הם הרכיבו קבוצה של כ-15 זוגות, כולם יוצאי צבא, חלקם הגדול היו מפקדי מחלקות ופלוגות, לכולם עבודות מסודרות.
"כמו כל גרעין, הדבר הכי חשוב זה המקום", סיפר יצחק צוקרמן, אחד מהמייסדים. "בדקנו הרבה מקומות, כמעט התיישבנו בבקעה, אבל אחרי שיחות עם דמויות בולטות בהתיישבות הגענו למסקנה ששא-נור זה המקום".
- למה דווקא שא-נור?
"זה גיים צ'יינג'ר (משנה משחק – אב"ק), מקום שההתיישבות בו, אם תתרחש, היא אסטרטגית לתנועת ההתיישבות כולה. זה שטח C, אדמות מדינה ולא אדמות פרטיות של פלסטינים. גם הציר לפה מכיוון מבוא דותן הוא על שטח C, רק מחכים לך שתבוא".
- לא בדיוק. יש חוק שאוסר עלייך להיות פה
"ברור לי, אבל זה חוק לא הגיוני, כולם יודעים את זה. יש תמיכה רחבה גם בקרב הפוליטיקאים וגם בעם לבטל את החוק הזה. חלק מהותי מפעילות הגרעין היא פוליטית – לקדם חקיקה שתבטל את חוק ההתנתקות ותאפשר את ההתיישבות מחדש פה".
כחלק מפעילות הגרעין, הצעירים מתכוונים גם לעלות פיזית לשא-נור ולהתיישב שם, אך כששואלים אותם הם לא מנדבים מידע. "אנחנו נעלה, אבל זה סודי", צוחק צוקרמן. "אנחנו אנשים עם עבודות, משפחות, קצינים משוחררים, אנחנו לא נתעמת אפילו בפסיק עם חיילי צה"ל. אני יודע שבעלייה הראשונה שלנו לא נכין תיק לשבועיים, זה ייגמר בתוך זמן קצר. אבל כמו בסבסטיה, גם כאן אנחנו נעלה עוד פעם ועוד פעם עד שנצליח".
"האינטרנט יותר חשוב לנו ממים"
היישוב שא-נור הוקם בשנת 1977 בצפון השומרון, עבר כמה גלגולים מאז הוקם על ידי "גוש אמונים" עד שהגיעו למקום כמה אומנים והקימו במקום כפר אומנים, רובם יוצאי ברית המועצות. האינתיפאדה השנייה גרמה לתושבים רבים לעזוב ובמקום הגיעו דתיים לאומיים, עד לפינוי היישוב במסגרת תוכנית ההתנתקות.
כבר ב-2005 טענו בהתיישבות שצירוף היישוב, יחד עם נוספים בצפון השומרון, לפינוי גוש קטיף היה לא מוסרי ונעשה לבקשת האמריקנים. בניגוד לגוש קטיף, ומקומות אחרים שפונו, הדרך לשא-נור והיישוב עצמו נמצאים כיום בשטח C, שמאובטח על ידי הצבא. במהלך השנים ניסו המתנחלים בסבבים שונים להחזיר את ההתיישבות באזור לקונצנזוס, אך ללא הועיל. חוק ההתנתקות שאושר בכנסת אוסר על הקמה מחדש של היישובים שפונו מצפון השומרון, למרות שהשטח נשאר בשליטה ישראלית.
ביום שישי שעבר עלו שוב אנשי הגרעין הצעיר, כדי להכין את השטח לקראת העלייה העתידית לקרקע. מלבד שני, שזו הפעם הראשונה שהיא מגיעה למקום, שאר החברים כבר היו בשא-נור. בין הזוגות הצעירים שמתכוונים להתיישב במקום גם שרל'ה אלדר, סטודנטית לסוציולוגיה שנשואה לישי, מדריך טיולים שהשתחרר לאחרונה משירות בצנחנים.
"אנחנו גדלנו על אנשי גוש אמונים, סיפורי סבסטיה, עליות ליישובים פעם אחר פעם – זה נזנח מזמן. בשנים האחרונות כבר לא קמים יישובים חדשים, תנועת ההתיישבות נחה", אמרה אלדר. "המציאות הפוליטית אכן השתנתה וההתיישבות היום היא קונצנזוס, אבל אנחנו שוקדים על השמרים ולא פועלים. השאירו את החלוציות וההתיישבות לנערי הגבעות".
- ובמה את שונה מהם?
"אני לא מדברת עליהם, אבל אנחנו ממש לא נערי גבעות, לא קבוצת קצה, אנחנו המיינסטרים של ההתיישבות, 'סבסטיה 2020'. אנחנו אנשים עם עבודות שמטפחים קריירות ומנסים לעשות התיישבות כמו שעשו בעבר. אנחנו מביאים דרישה שהיא הכי נורמלית והכי מתבקשת".
לשיחה מצטרפת חברת גרעין נוספת, תפארת יפת, נשואה טרייה מהיישוב טלמון שבבנימין. היא נולדה בארץ להורים שעלו מארה"ב, ובעלה חננאל השתחרר לא מזמן מתפקיד סמ"פ בשריון. "ברור לי שזה לא יקרה ביום ויש קשיים אדירים. אנחנו לא נשאר פה באוהל, האינטרנט יותר חשוב לנו מהמים. יש לי לימודים וקריירה, יש לנו מה להפסיד, אבל אנחנו מבינים את גודל הרעיון ואת השליחות – ומוכנים לעשות את זה".
חברי הגרעין מתכנסים מפעם לפעם ומתכננים את הפעולות שלהם. הם לא מוכנים לחשוף הכל, אבל טוענים שיש להם תוכנית מסודרת איך ניתן יהיה לחזור ולהתיישב בשא-נור. זה לא יקרה ביום, גם לא ביומיים, מדובר בתהליך ארוך, שלטענתם הם מוכנים אליו.
לפני כמה חודשים הם נפגשו עם מפקדי חטיבות ששרתו באיו"ש והשתחררו, שוחחו עם אנשי התיישבות מוכרים, ופעלו בשיתוף מועצת שומרון וגרעין מפוני חומש ושא-נור. "יש לנו תוכנית פוליטית מסודרת", הסביר צוקרמן. "המטרה היא לרתום כמה שיותר חברי כנסת, להקים שדולה ולפעול לשינוי החוק".
"אין סיבה שזה לא יקרה"
במהלך הביקור בשא-נור הם נכנסו אל תוך המצודה שם הופיע כיתוב על קיר האבן "גן שא-נור". צוקרמן ראה את הכתובת וסינן לרעייתו, גננת במקצועה, "רוצה? כאן יהיה הגן שלך".
- זה נראה לעתים שבגלל שהחזרה לפה לא ריאלית, נוח לכם לזרום לפה. זורמים עם זה, כי מה יש להפסיד?
"קודם כל, אני באמת מאמין שבתוך כמה שנים זה יקרה, אין סיבה שלא. זה שטח C, לא של הפלסטינים, רק צריך דחיפה. אנחנו יודעים שזה מורכב פוליטית, אבל הליכוד מאחורינו".
"העניין הביטחוני פה לא בעייתי. בכל מקום שיש יהודים צה"ל יכול לשמור עלינו. אני בעצמי שירתתי פה", הוסיף ניר דברת. "בפעם הראשונה ששמעתי על הגרעין הייתה לי הרגשה כזו של 'מה הסיכוי? אין מצב, זה משהו רחוק'. אבל בכל פעם שאני מגיע לפה זה מתחזק יותר ויותר. הקרבה לפלסטינים רק תייצר יותר שיתופי פעולה, כמו שקורה בהמון מקרים ברחבי יהודה ושומרון".
את החבורה הצעירה מלווה מי שהפך עם השנים לאנציקלופדיה של יישובי צפון השומרון, בני גל, שפונה בעצמו מחומש. הוא היה בשא-נור כבר עשרות פעמים עם פוליטיקאים וגם עם מתנחלים שבאו לנסות את מזלם ולהתיישב באזור.
"כשהחבורה הגיעה אליי בפעם הראשונה וחיפשו מקום להתיישבות נזכרתי בשורה משיר של נעמי שמר 'והיא כמו הושיטה את ידה כדי לתת ולא כדי לקחת'", שחזר גל. "הם חבר'ה צעירים, אידיאליסטים, חדורי ציונות ואהבת הארץ, רוצים לתת מעצמם, לא לשבת לקטר על הספה, אלא לעשות שינוי ולהוביל קדימה".
- למה הפעם זה יעבוד?
"הם חבר'ה רציניים, איכותיים, שמעלים קומה נוספת למאבק שהיה פה. יש כאן תמיכה פוליטית רחבה בנושא של תיקון הגירוש, דבר שברור לכולם. אין יותר הגיוני מלחזור לפה ולאפשר לנו להקים פה מחדש את היישוב. יש לנו פה משפחות צעירות, נחושות, בוגרי צבא - קבע, יחידות מובחרות. זה חבר'ה שהם חדורי מטרה, מוטיבציה, אהבת הארץ ואמונה. זה בהחלט יכול ללכת ובהחלט יכול להצליח".
- יש כאלה שיגידו שהם הזויים, שעולים למקום שכבר פונה ונמצא בלב אוכלוסייה פלסטינית
"אם ב-1974 הוקמה ההתיישבות ביהודה ושומרון כשהיה אסור ליהודים להיות לא רק בצפון השומרון, אלא בכל יהודה ושומרון, היו כמה הזויים – והיום יש פה חצי מיליון יהודים. גם סבא שלי היה הזוי כשהוא יצא להילחם בבריטים באצ"ל, אז אם זה נקרא להיות הזוי – אני גאה להיות כזה. ואם זו ציונות במיטבה, אהבת הארץ ודאגה לדורות הבאים של עם ישראל – אז זו בכלל זכות להיות שותף לכזה מהלך".
המועצה האזורית שומרון והעומד בראשה יוסי דגן, שאף הוא ממפוני שא-נור, עורכים ביישוב הנטוש סיורים לחברי כנסת ושרים בולטים, מתוף כוונה לחזור וליישב את המקום. סוגיית היישוב עלתה שוב סביב הדיונים על "עסקת המאה", אז נחשף ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" כי יישובי צפון השומרון לא יישארו בריבונות ישראלית. אבל העסקה כבר לא על השולחן, והמתנחלים ממשיכים לנסות.
יוסי דגן על הגרעין הצעיר: "רצון טבעי ומוסרי"
"הרצון והבקשה של המשפחות הצעירות המצוינות האלו לעלות ליישב מחדש את שא-נור הוא אך טבעי, נכון ומוסרי", אמר דגן. "זו ההוכחה שהמאבקים של המגורשים ומחנה הימין לביטול חוק ההתנתקות חלחלו ללבבות בכל מקום. אין תיקון עוול גדול מזה, ואין דבר מוסרי מחזרה ליישובי צפון השומרון וביטול חוק ההתנתקות מצפון השומרון".
לכמה רגעים בסיור נדמה שהזוגות עם המילים הגדולות והחלומות הבוסריים מדביקים. הם עוסקים בזה חצי שנה מבלי שנחשפו יותר מדי לפוליטיקה המסובכת של המזרח התיכון, וזו המסובכת יותר של יהודה ושומרון.
הסיכויים לחזור לשא-נור ידועים לכולם, וספק אם החבורה הזו עוד תגור כאן בכלל. אבל עדיין מדובר בתופעה שווה לשים עליה את האצבע – צעירים שמגיעים מלב המיינסטרים של הציונות הדתית ושל ההתיישבות שמוכנים לעזוב את המקום הנוח שלהם ולהתיישב בתוך מובלעת שנמצאת בין המון פלסטיני.
