פסק דין תקדימי: בית המשפט העליון קבע אתמול (חמישי) בדעת רוב שלא ניתן יהיה להטיל עד אדם מאסר בשל אי-תשלום קנס שבו חויב במסגרת גזר דינו, כשסכום הקנס ששולם הועבר לנפגעי העבירה. באחד מפסקי הדין האחרונים של השופט העליון הפורש חנן מלצר נקבע בדעת רוב יחד עם השופטים עוזי פוגלמן ויצחק עמית כי יש לאמץ פרשנות שתמנע מאסירים משוחררים ומורשעים לחזור אל כותלי הכלא בגלל שלא הצליחו לגייס את הסכום הנדרש.
חוק העונשין קובע כי בית משפט הדן אדם שהורשע לקנס, רשאי להטיל עליו מאסר עד שלוש שנים למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו, סעיף אחר בחוק מסמיך את בית המשפט להטיל פיצויים לטובת נפגע העבירה. עוד נקבע כי הסכום יועבר תחילה לנפגע העבירה - כפיצויים, ורק לאחר שישולמו הפיצויים ייזקפו התשלומים לטובת כיסוי חוב הקנס.
בדעת הרוב שנכתבה על ידי השופט מלצר, נקבע שיש לאמץ פרשנות המבחינה בין שאלת הקדימות בזקיפת הסכומים ששולמו, לבין שאלת "הסרת האיום" של המאסר במקום הקנס. כך, במקרים שבהם אדם העביר לידי אוצר המדינה סכום הגבוה מסכום הקנס, אך נמוך מסכום הפיצוי שנפסק - יש לראות בכך תשלום של הקנס המסיר את איום המאסר מעל המורשע, וזאת גם כאשר הסכום ששולם נזקף והועבר לטובת חשבון הפיצויים שבהם עליו לשאת גם אם הוא לא כיסה את כל סכום הפיצויים.
הפרשנות של דעת הרוב קובעת שכליאה תתאפשר רק כאשר סכום בגובה הקנס לא שולם כלל. "קל לראות כיצד נלקחים מפתחות הכלא מידיו של המורשע דל האמצעים, שגם אם ירצה בכך - לא יוכל להגיע לכדי תשלום הקנס. בכך, הופך למעשה עונשו של המורשע מ"מאסר במקום קנס" ל"מאסר במקום פיצויים", או למאסר שאיננו בחירה, אלא חובה".
לכן נקבע כי אין לאסור אדם שהפקיד את סכום הקנס שהושת עליו לאוצר המדינה, וזאת גם אם הסכום האמור נזקף לחשבון הפיצויים לנפגעי העבירה ומועבר לידיהם. השופט ניל הנדל שהיה במיעוט סבר ששינוי נורמטיבי של הלכות ותיקות ומושרשות ייעשה רק דרך של שינוי חקיקה, וטען כי נאשם אינו פטור מן המאסר עד שישלם את מלוא הפיצוי. אם יטען במועד הרלוונטי שאינו יכול לשלם את הקנס, יש לדון בטענה זו ובנסיבות המקרה באופן נפרד.
גם השופט סולברג סבר שמאסר, במקום קנס, נועד להוות תמריץ אפקטיבי לפרעון התשלום, ולשמש כחרב מתהפכת. לדבריו, פרשנות דעת הרוב מסכלת את מטרתו של המאסר במקום קנס ואת גורם ההרתעה שבו.
פורסם לראשונה: 23:58, 01.07.21