סדרת התחקירים ב"ידיעות אחרונות", שבה נחשף כיצד שופטים מקילים עם חשודים ונאשמים בעבירות אלימות כלפי נשים, עוררה תגובות קשות במערכת המשפטית. בכירי המערכת מודעים לפסיקות מקילות של שופטים שונים לאורך השנים, אך כמעט בלתי אפשרי לתקן זאת מכיוון שמדובר בפגיעה בעצמאות השיפוטית.
נושא האלימות כלפי נשים מעסיק את המערכת המשפטית שנים רבות. שופטים בהווה ובעבר מדגישים שבסופו של דבר התוצאה הקובעת בהליכים משפטיים מתקבלת על ידי ראיות, החוק הכתוב והפסיקה. עם זאת, בקרב ציבור עורכי הדין ידוע ששופטים מסוימים הם בעלי מזג שיפוטי שאינו מחמיר במיוחד.
בשל כך, בין היתר, מחויבים בשנים האחרונות שופטים בכל הערכאות לעבור קורסים והרצאות בנושאי אלימות, בדגש על אלימות כלפי נשים. הם נפגשים עם ארגוני סיוע לנשים וקורבנות עבירה. מאז חודש מרץ ההשתלמויות מתקיימות באמצעות זום.
עם זאת, יש ככל הנראה שופטים שעדיין לא הפנימו את השינויים החברתיים של השנים האחרונות - האישה אינה חפץ יותר, הגבר אינו יכול לעשות בה כרצונו ואלימות כלפיה היא בלתי נסבלת. שופט אחד שפסק בתיקים שונים בנושא קיבל בשנים האחרונות רמיזות שעדיף היה לו לפרוש, אולם הוא לא עשה זאת. "יש שופטים שלא מתאימים למערכת", טענו שופטים בדימוס.
ב-2014 שי ניצן, פרקליט המדינה דאז, העביר ביקורת על בתי המשפט. לטענתו, הם אינם מטילים עונשים מספקים בתיקי אלימות. "יש חשיבות מיוחדת להלימה בין חומרת עבירת האלימות לחומרת הענישה בגינה", אמר אז ניצן. "ברור שבתי המשפט לא עושים זאת מרוע לב או מרשלנות. כנראה האינסטינקט הטבעי, כשאתה מסתכל במקרה ספציפי על הנאשם ועל נסיבות חייו, הוא להתחשב בנסיבות אלה. אבל לפעמים צריך להתרומם מרמת התיק ולהסתכל על התופעה".
החלטה מעוררת תמיהה נוספת בתיק של אלימות כלפי נשים התקבלה לאחרונה אצל השופטת מרב גרינברג מבית משפט השלום בנתניה. גרינברג העדיפה לזכות מכל אשמה גבר שהואשם באלימות כלפי בת הזוג שלו מכיוון שלא התייצבה להעיד, על פני מתן הזדמנות נוספת לפרקליטות לאתרה ולהזמינה שוב.
מדובר בתיק בו מואשם עבד עיסא, בן 39 מנתניה. על פי כתב האישום, בתחילת 2018 חשד עיסא שבת הזוג שלו בגדה בו. הוא קילל אותה, הכה בה באגרופים ומשך בשערות ראשה, וכאשר ניסתה להתקשר למשטרה הוא איים עליה. יומיים לאחר מכן שוב תקף אותה. כתב האישום נגדו הוגש בסוף 2018, ומועד ההוכחות הראשון נקבע לינואר השנה, לאחר הליך גישור שנכשל. בדיון הראשון האישה הגיעה לבית המשפט, אבל עזבה את האולם ולא העידה. בדיון הבא, כעבור שבועיים, הודיעה נציגת הפרקליטות כי נכשלו הניסיונות לזמנה לעדות.
בהמשך הדיון בתיק נדחה שוב בגלל הסגר, והשופטת גרינברג ציינה כי זו ההזדמנות האחרונה שיש למתלוננת להעיד, ואף האשימה את הפרקליטות באי-זימונה. כבר אז הודיעה השופטת כי אם האישה לא תגיע המשפט יסתיים מבלי שתישמע. ערב לפני המועד בו הייתה אמורה להופיע, שוחחה האישה עם נציגת הפרקליטות בטלפון, אך לא התייצבה למחרת בבית המשפט. הפרקליטות ביקשה להוציא צו הבאה כנגד האישה ודחייה במועד הדיון שנועד לעדותה, אך הבקשה נדחתה.
פרקליטו של עיסא ביקש לקבוע כי במצב שנוצר אין על הנאשם להשיב לאשמה. גרינברג קיבלה את הבקשה וזיכתה אותו, ובנימוקיה האשימה את הפרקליטות במחדל אי-הגעתה של האישה לעדות. יש לציין כי בזמן ניהול המשפט הזוג התגורר באותו הבית. הפרקליטות הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד לביטול הזיכוי. נציגת הפרקליטות, עו"ד שירלי לוגסי, תקפה את ההחלטה שקיבלה גרינברג. "החלטת בית המשפט עומדת בסתירה לפסיקה שבה נקבע כי על בית המשפט להיעתר לבקשת הפרקליטות לאפשר עדותו של עד שלא התייצב חרף זימונו", אמרה לוגסי. "בית המשפט העדיף זיכוי 'טכני' של הנאשם תחת חתירה לבירור האמת".
תגובת דוברת הרשות השופטת, בשם השופטת גרינברג: "בית המשפט קיבל טענת 'אין להשיב לאשמה' עקב אי-התייצבות לדיון של עדת התביעה המרכזית - בת זוגו של המשיב - לאחר שניתנו לפרקליטות ארבע הזדמנויות להביאה למתן עדות. ביהמ"ש פסק: 'בקבלת בקשתה להמשיך ללא שנשמעה העדה המרכזית יש כדי להעביר מסר שגוי ביחס לחובה לפעול במקצועיות כלפי הנאשם. אין בראיות שהציגה המאשימה כדי לעבור את המשוכה הנדרשת בחוק, ומשכך הרי שדין הנאשם להיות מזוכה. הערעור יתברר בפני בית המשפט המחוזי".