נתניהו במאהל של שבט תראבין
(מתוך חשבון הטיקטוק של בנימין נתניהו)
בנימין נתניהו כל כך התאהב בכינוי "אבו יאיר" שהדביקו לו הערבים עד שהחל לאמץ את מנהגי הבדואים בנגב. בשבוע שעבר, בתוך מאהל קלאסי של שבט תראבין, כשסביבו תושבים מאושרים לרגל הביקור הממלכתי של ראש הממשלה, נתניהו לא הסתפק בישיבה מזרחית על השטיח אלא גם מזג קפה מר למארחים עצמם, מנהג המסמל את עומק קבלת הפנים. למעשה, הוא רצה להעביר להם את התחושה שהוא נמצא בביתו.
- לכל הטורים של עו"ד שקיב עלי - לחצו כאן
ביקורים של נציגי ממסד אצל עסקנים פוליטיים ומנהיגים מקומיים ביישובים הערביים היו דבר שבשגרה בעיקר עד סוף שנות ה-70. זכור לי שבצעירותי, כשהייתה מגיעה אישיות ממלכתית לביקור אצל עסקן או מכובד בכפר, התייצבו הגברים שורות שורות והמתינו בעמידה, לפעמים שעות, כדי לקבל את פניו.
כל חגיגה כזו הייתה מסתיימת בארוחה דשנה, בהתאם לפתגם העתיק "תאכיל את הפה, תבייש העין". כלומר, תכבד את האורח בארוחה - והוא יתבייש לסרב לבקשותיך. על מזבח המנהג הזה נטבחו אלפי ראשי צאן.
יש סיפור מפורסם על ביקור של שמעון פרס המנוח בכפר ג'וליס, לשם הגיע מביקור בנהריה. כשנשאל מדוע לא העניק תקציבים לג'וליס כפי שהעניק לנהריה במסגרת הביקור המשולב, השיב שבנהריה חיפשו תקציבים, ואילו בג'וליס חיפשו כבוד ואת זה הם קיבלו.
אימוץ השם "אבו יאיר" וביקורים מסתחבקים לא ימחלו לממשלתו על ההזנחה רבת השנים שממנה סובלת החברה הערבית, על הריסות הבתים, על חוק הלאום, חוק קמיניץ, אום אל-חיראן ועוד
מבחינת הממסד, שיטת הביקורים הייתה תחליף מצוין להענקת זכויות למארחים שחיפשו כבוד וצ'פחות. העצמת המנהיג המקומי פתחה בפניו את שערי המשרדים הממשלתיים לצורך קידום אינטרסים פרטיים של המשפחות המשפיעות, בעיקר הגדולות, תוך הזנחת המשפחות הקטנות שהשפעתן האלקטורלית מזערית.
מאז קום המדינה זכו המשפחות הגדולות לרוב העוגה הממסדית כמעט בכל תחומי התעסוקה הממשלתית, ואילו המשפחות הקטנות נדחקו לקרן זווית, דבר שהגביר אצלן את תחושת המרמור והאכזבה מהשלטון.
אבל מאז קום המדינה חלפו אוטוטו 73 שנים שבמהלכן צעדו הערבים אזרחי ישראל צעד ענק עם התבגרות המדינה. מנהגים שהשתרשו על פני דורות נכחדו והלכו. מה שנחשב בשנות ה-50 או ה-60 כסמל ליוקרה וכבוד, איבד את מעמדו היום. למרות זאת, נתניהו - ורבים מהממסד הישראלי - עדיין מאמינים ששיטת השליטה על הציבור הערבי באמצעות העצמת מנהיגות מקומית קבועה (להבדיל מכזו הנבחרת ומתחלפת כל כמה שנים) עדיין עובדת.
אלא שהם טועים, וכפועל יוצא מזיקים למרקם היחסים בינם לבין שאר היחידים בחברה. הזמנים השתנו. הציבור שברובו הורכב מפלאחים עובדי אדמות וחוטבי עצים כבר לא כזה כיום. אלה שראו בביקורי נציגי הממסד ביישובים כתחליף לזכויות, פסו מהעולם. במקומם צמח דור משכיל המבין היטב את המשוואה. הוא רוצה את הזכויות שמהן נהנה אזרח יהודי - החל מתקציבים וכלה בביטחון אישי. ביקורי שרים בישובים והעצמת מנהיגות מקומית לעולם לא יכולים להיות תחליף לזכויות.
מי שחושב שישיבה על שטיח במאהל בדואי ומזיגת קפה למארחים תהפוך את נתניהו בן לילה לבן בית יתבדה מהר מאוד. אימוץ השם "אבו יאיר" וביקורים מסתחבקים לא ימחלו לממשלתו על ההזנחה רבת השנים שממנה סובלת החברה הערבית, על חוק הלאום, על חוק קמיניץ, על האירוע הקטלני באום אל-חיראן, על הערבים נוהרים או על מיצוב הדימוי שלהם כתומכי טרור.
יש כאלה הרואים בישיבה המזרחית על השטיח ניסיון לעשות עליהם סיבוב כשלנגד עיניהם נמשכת הריסות הבתים בפזורה הבדואית והאלימות ממשיכה לגבות קורבנות. עבורם, ביקור כזה מבטא התנשאות וזלזול. הציבור הערבי אינו טיפש. הוא מבין היטב שנתניהו לא באמת מעוניין להיות בן בית אצלו. הוא רק רוצה את הקול שלו.
- עו"ד שקיב (שכיב) עלי (المحام شكيب علي) הוא פעיל חברתי העוסק בחברה הערבית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
