בעוד כחצי יממה יסתיים המנדט שניתן לבנימין נתניהו, ותותחי הספינים כוילו ויורים ללא הרף לעבר הספינה המתנדנדת של סיעת ימינה. זו תחמושת מגוונת, עמוסה בכדורים נותבים וזיקוקים – מהמלצה על נפתלי בנט בעל-כורחו, דרך דרישה להמליץ על אדם אחר מהימין בתור בובת-ביבי, וכלה כמובן בנאומו של נתניהו בכנסת אתמול (יום ב') שבו הוא פקד על בנט להסכים לבוא להיות ראש ממשלה לשנה.
בכלל, הדרמה שמלווה את ההצהרה של נתניהו מתרחבת בכל יום שני (הפעם הוציאה לשכת ראש הממשלה את דבריו בסרטון שהוכן בקפידה, עם דגלים מאחורה), אבל במקביל, ובאורח מוזר, ההתרגשות מההצהרות הללו פוחתת. נתניהו ובנט יודעים שניהם שהאחרון היה נאלץ להיכנס לממשלה אם בצלאל סמוטריץ' היה מסכים לקואליציה עם רע"מ; כל עוד זה לא מסכים, שום דבר לא השתנה. לכן מהלכי נתניהו כולם הם תמרון שנועד להפעיל לחץ אלקטורלי על יו"ר ימינה – ועל איילת שקד, שקשה להבין מה היא רוצה באמת; מה שהיא אומרת בהקלטות הבלעדיות שהביא עמית סגל אמש, או מה שהיא אומרת לבנט וחבריה בכנסת.
אבל המכתב שפרסם הרב צבי טאו כל כך זרוע ברוח רעה וטינה, שההתקבלות שלו בזירה הציבורית כאיזה דבר נורמלי בקירוב היא עניין מופרך בפני עצמו
מצד שני, יש התקדמות: נכון לאמש, סיכומים בעניינים עקרוניים לגבי ממשלת לפיד-בנט היו קרובים למדי – דרישות המפלגות השונות, מפתח השרים (השונה בין הימין לכל השאר). אך העניינים הנפיצים ביותר, חלוקת התיקים, נותרו פתוחים ובפערים נרחבים. לפיד לא מוכן לצעוד בנתיב הזה לפני שבנט מבהיר לו שהסיפור עומד להתרחש באמת. היו תקוות אמש בגוש השינוי, בשעות הקטנות של הלילה, שהדיון הזה מתחיל והשניים יגיעו ליום רביעי עם ממשלה; שמענו על התקוות האלה כמה שבועות.
הדבר המרכזי שהשתנה ביממה האחרונה הוא קמפיין הרבנים, הבולט בהם הרב צבי טאו, שהתגייסו לטובת נתניהו. כתב הפלסתר שפרסם הרב טאו, אדם שמפלגת "נעם" (שעיקר פרסומה בא לה מהפצת שנאה נגד הומואים) וח"כ אחד סרים למרותו, התקבל באדישות-מה, במין משיכת כתפיים צינית. המבזקים דיווחו, הפושים נדחפו, והשורה התחתונה הוכתבה: הרב של הר המור רוצה בממשלה בתמיכת רע"מ, ומגבה בכך גיבוי גמור את ראש הממשלה נתניהו.
אבל המכתב שפרסם כל כך זרוע ברוח רעה וטינה, שההתקבלות שלו בזירה הציבורית כאיזה דבר נורמלי בקירוב היא עניין מופרך בפני עצמו. ישראל עודנה מתמודדת עם השלכותיה של הטרגדיה במירון - האסון האזרחי החמור בתולדותיה. לאחריו, נפתחו גלים פתוחים; תושבים תרמו והתרימו; ביישובים דרוזיים וערביים פתחו עמדות התרעננות וסיוע. היו שם, בהתמודדות עם האירוע הזה, ימנים ושמאלנים, יהודים ולא יהודים, ומן הסתם הטרוסקסואלים ולהט"בים.
אל תוך הרקמה הפגועה הזו, שמנסה ומתחילה להתאושש, חדר המכתב של טאו כמו ברזל מלובן של שנאה. מי שלא טרח וקרא, אולי רוצה תזכורת: הוא מתחיל בהדגשה שזה "חילול השם" שחלקים בישראל נזקקים לגויים להקים ממשלה. דמיינו לעצמכם כומר נוצרי אומר דבר דומה באחת המדינות שיש צלב על דגלן, מבריטניה ועד יוון, שזה חטא כלפי ישו לשלב בממשלה מפלגות שיהודים תומכים בהן (לרשימה המשותפת, נניח, הצביעו גם יהודים לא מעטים).
שימו לב לשימוש בביטויים על שנאה לאורך הטקסט. אדם מספר על עצמו דרך המילים שהוא בוחר בהן. מדינת ישראל, הפרקליטות והיועמ"ש אחראים ל"כתבי השטנה". אז מה צריך לעשות בדמונים הנוראיים האלה?
אחר כך, הרב נזכר באסון הנורא במירון ולכן מציע לדחות שנאת חינם. איך? רק בתמיכה בביבי. יש "לדחות בשאט נפש את תעמולת השנאה וההכפשה" נגד נתניהו. מכאן זה רק מסלים והולך ל"תעמולה שקרית רצופה בשנאה אישית... כל מטרתה הדחת ראש הממשלה על ידי הפצת פילוג שנאה... והכנת כתבי שטנה משפטיים".
שימו לב לשימוש הנדיב בביטויים על שנאה לאורך הטקסט כולו; אדם מספר על עצמו דרך המילים שהוא בוחר בהן. מדינת ישראל, דרך הפרקליטות שלה, והיועץ המשפטי לממשלה, הם אלה שאחראים ל"כתבי השטנה". אז מה צריך לעשות בהם, בדמונים הנוראיים האלה? אתם יכולים לנחש.
נדב איל איילאביגיל עוזינתמצת: חילול השם הגדול בעיניו הוא הקמת הממשלה עם השמאל, וזה אפילו יותר גרוע מחילול ה' של הקמת ממשלה עם סיעות ובהן לא יהודים. כאחרון הכהניסטים שזועק שהשמאלנים גרועים מהערבים.
יש כאלה שיגידו, למה להתייחס בכלל. התשובה היא שעובדה שהתייחסו אתמול, אבל רק לנקודה המעשית של דבריו. למעשה, לנקודה המעשית אין כל חשיבות; סמוטריץ' לא מאפשר למפלגתו חבירה לקואליציה עם רע"מ. החשיבות, אם קיימת, דווקא נעוצה במבט ארוך בטקסט שאם היה מתפרסם בכל מקום במערב ביחס למפלגה בפרלמנט היה גורם לסערה-רבתי על מפלגת השנאה המדוברת בו. ומתוך כך אפשר רק לדמיין איך ייראו הבחירות החמישיות; נכון להבוקר הן אינן אפשרות מבוטלת.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
