כמעט שנה חלפה מאז פרוץ הגל השני של המגפה והפנייה שקיבלתי מפרויקטור הקורונה דאז, פרופ' רוני גמזו, שהציע לי לחבור אליו בניהול המשבר בחברה הערבית. חרף הנתונים של הימים האחרונים, ישראל נחשבת לאחת המדינות הבודדות בעולם שחזרו לשגרה, וזה זמן ראוי לסכם את התמודדות עם הקורונה בחברה הערבית ולהסיק כמה מסקנות החורגות מהמגפה עצמה.
יכולתן של קבוצות אוכלוסייה שונות בישראל להתמודד עם הקורונה הייתה תלויה במידה רבה במצבן טרם המגפה. החברה הערבית הגיעה למשבר במצב בריאותי ירוד והמשבר מן הסתם חידד את הפערים. תוחלת החיים בחברה הערבית נמוכה יותר בהשוואה לחברה היהודית, שיעור הסוכרתיים והאנשים עם השמנת יתר גבוה יותר, אחוז המעשנים גבוה משמעותית, וכל זאת כשהנגישות לשירותים רפואיים איכותיים מוגבלת. פערים אלו מהווים הסבר רציונלי לחלק ממאפייני תחלואת הקורונה בחברה הערבית.
בנוסף, מצבה הכלכלי של האוכלוסייה הערבית ירוד בהשוואה לקבוצות אוכלוסייה אחרות (לפני המגפה היו 47% מהמשפחות מתחת לקו העוני). כלכלת היישובים הערביים, מצב החינוך וההשכלה הגבוהה ושירותי הרווחה – בכולם קיימים פערים משמעותיים מול החברה היהודית. כל אלה השפיעו על ההתמודדות של המיעוט עם המשבר ועם השלכותיו.
דו"ח סיכום שגובש על ידי הדסק הערבי ומרכז הידע במגן ישראל מראה שחלקה של האוכלוסייה הערבית בסך המאומתים לאורך כל התקופה היה דומה לחלקה באוכלוסייה הכללית. למרות זאת, חלקה בתחלואה הקשה היה גבוה יחסית, בעיקר בשל מחלות הרקע שכאמור מאפיינות אותה.
משבר הקורונה הוא הזדמנות לתיקון ולהשקעת תקציבים ממשלתיים בצמצום הפערים הבריאותיים בין החברה הערבית לבין זו היהודית, בדגש על טיפול במחלות הרקע והנגשת שירותים רפואיים איכותיים
עוד מראה הדו"ח כי שיעור הערבים שהגיעו במצב קשה לבתי החולים היה גבוה בהשוואה לאוכלוסייה היהודית. עם זאת, לשמחתנו, הנתון לא תורגם למקרי מוות רבים (שיעור המתים גבוה רק במקצת מחלקם של הערבים באוכלוסייה הכללית), וזאת משום שרוב התחלואה הקשה התמקדה בצעירים, שכנראה הצליחו להתגבר על המחלה. מקורות ההדבקה העיקריים בחברה הערבית היו אי-ציות להנחיות, הדבקות בתוך הבית, אירועים המוניים, חתונות וטיסות לחו"ל. לא שונה באופן מהותי מהאוכלוסייה הכללית.
בנושא הבדיקות תמונת מצב הייתה לא מעודדת. שיעור הנבדקים הערבים היה נמוך מחלקם באוכלוסייה הכללית, וזאת בעיקר בשל נגישות נמוכה לבדיקות (בתחילת המשבר), ובהמשך בשל חוסר היענות, בעיקר בגלל חשש להיכנס לבידוד מסיבות כלכליות וחברתיות. עם הזמן, בעקבות השקעת מאמצים כבירים מצד הדסק הערבי והשותפים, עלה היקף הבדיקות והנבדקים בחברה הערבית, אם כי עדיין לא באופן הרצוי.
ראש הממשלה בנט: "קצב ההדבקה גבוה משחשבנו"
(צילום: ליהי קרופניק)
להבדיל מהבדיקות, מצב החיסונים מעודד וכיום רוב מוחלט של האוכלוסייה הערבית (בגיל הרלוונטי) מחוסן או מחלים. בתחילת המבצע היה שיעור המתחסנים בחברה הערבית נמוך, הן בגלל נגישות נמוכה ומספר לא מספק של תחנות חיסון, והן בגלל מודעות נמוכה לחשיבות החיסונים. אולם עם התקדמות המבצע השתפר הנתון בכל הגילים ובכל תתי הקבוצות: זה נעשה בין היתר באמצעות הגדלת מספר התחנות בקופות החולים וניידות החיסון, על ידי הגדלת ההשקעה של אגף ההסברה (בדגש על התמודדות עם פייק ניוז), ובעזרת פעילות אינטנסיבית של הצוותים הרפואיים. התוצאה: נתוני התחלואה נמוכים, כמעט אפסיים, בחברה הערבית.
ההצלחה בהתמודדות עם משבר הקורונה בחברה הערבית התאפשרה בזכות שילוב של כמה גורמים: הקמת הדסק הערבי שכלל עובדים מקצועיים ומוכשרים מתוך החברה הערבית; ההתנהלות שלו מול הגורמים הממשלתיים ומול השטח; התמיכה והגיבוי שלהם זכה הדסק מצד ראשי משרד הבריאות ומנהלי מגן ישראל; ההכוונה של ועדת ההיגוי שהורכבה ממומחים, ערבים ויהודים, בעיקר מתחום הבריאות; לקיחת אחריות מצד הרשויות מקומיות; שיתוף פעולה עם גורמי מפתח כגון מרכז המידע והידע, משל"ט, אגף ההסברה, קופות החולים, פיקוד העורף, מד"א, הצוותים הרפואיים, אנשי הדת, נציגי ארגוני החברה האזרחית, התקשרות, גורמי האכיפה ועוד.
הרשויות המקומיות לקחו אחריות על המשבר ברמה המקומית וניהלו אותו ביד רמה בעיקר על ידי עידוד בדיקות וחיסונים, הסברה וסיוע למשפחות נזקקות. וכאן טמון מפתח לעתיד.
משבר הקורונה הוא הזדמנות לתיקון ולהיערכות מחודשת. זו הזדמנות להשקיע תקציבים ממשלתיים וציבוריים בצמצום הפערים הבריאותיים בין החברה הערבית לבין זו היהודית, בדגש על טיפול במחלות הרקע והנגשת שירותים רפואיים איכותיים. זו הזדמנות לחזק את הרשויות המקומיות ובעיקר לבנות יכולות מקצועיות לניהול משברים, לרבות הקמת חמ"ל, מנגנון אכיפה עירוני ועוד. בנוסף, קיים צורך להשקיע בבתי החולים הציבוריים הממוקמים בפריפריה.
מעבר לצורך בהשקעה בתחום הבריאות, קיים צורך לא פחות חשוב בטווח המיידי להשקיע משאבים ממשלתיים להחזרת מובטלים לשוק העבודה ולסייע לעסקים לשרוד, להשתקם ולפרוץ. בטווח הבינוני והארוך קיימת חשיבות גדולה בהמשך ההשקעה הממשלתית ובגיבוש תוכניות כלכליות-חברתיות שמטרתן להביא לשגשוג ולשילוב כלכלי של החברה הערבית.
משבר הקורונה ומערכת הבריאות הוכיחו שערבים ויהודים יכולים לסמן ביחד מטרה (לנצח את הקורונה), לעבוד כתף אל כתף באופן שווה ומכבד תוך פירגון הדדי ולנצח במשימה. כולי תקווה שמודל מוצלח זה יועתק ויוטמע בתחומי חיים נוספים.
- איימן סייף היה ממונה הקורונה של החברה הערבית במגן ישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
