זה לקח כמה עשרות שנים אבל השינוי קרה בסוף. הייצוג החרדי מהעבר, הנלעג והחף מכל התאמה למציאות, מוחלף היום בדמויות מדויקות ורגישות לניואנסים. קונילמל הנבער והמגמגם של שנות ה-60 הפך לשולם שטיסל הנוגע ללב של העת הנוכחית. אם הראשון הנציח את הסטריאוטיפ השלילי על ה"חרדי" מהעיירה, האחרון כבר מביא אמירה אחרת, אנושית יותר. האותנטיות משחקת היום תפקיד משמעותי.
החרדיות תמיד עוררה סקרנות. מעבר לספרים שנכתבו על המגזר והעבודות האנתרופולוגיות שעסקו בו, גם תעשיית הבידור הישראלית השתמשה לא מעט בדמות החרדית כפי שנתפסה בעיני היוצרים והבמאים.
עם זאת, בשנים האחרונות עלתה קרנה של היהדות החרדית בעולם התרבות. היוצרים זיהו את הפוטנציאל, ומאז החרדים הם חלק אינטגרלי מהתעשייה עם יצירות כמו שטיסל, שבאבניקים, אוטונומיות ואפילו המיני-סדרה האמריקנית-גרמנית "המורדת". השינוי הזה, גם אם הוא מיטיב עם הבידור הישראלי, לא בהכרח מיטיב עם האנשים משני קצוות הסקאלה החברתית בישראל.
במבט שטחי השינוי הזה יכול להיתפס כשירות מעולה לחברה החרדית כי הוא מציג דמויות אותנטיות יותר, פחות שבוי בראייה הצרה של היהודי מהשטייטעל, וכמובן רגיש יותר לניואנסים דקים. יש יצירות מדויקות יותר ויש שעדיין שבויות בקונספציה מיושנת ומעוותת – אבל הרוח שונה.
כל סדרה שמשלבת בתוכה אלמנטים חרדיים, אותנטית ככל שתהיה, תתקשה לדייק באופן אבסולוטי. זה גם לא מצופה ממנה. עלילה, מטבעה, מקצינה את ההתרחשויות השגרתיות
לפעמים האותנטיות יוצרת הזדהות מסוימת עם הדמויות, גם אם לא מקבלים את אורח החיים החרדי ואפילו אם מתנגדים לו. חווים עימן את הלבטים היומיומיים, את הדילמות של החיים והאתגרים הניצבים לפתחם של חרדים. על פניו לא יכול להיות טוב יותר: חילונים שהיכרותם עם החברה החרדית מוגבלת מקבלים לפתע הזדמנות להכיר את רזי עולמה, וכתוצאה מכך האיבה כלפי החרדים – שלרוב מונעת מהיעדר היכרות – שוככת. כולם אמורים להרוויח מכך.
אבל במבט רחב יותר ייתכן שדווקא ההתקרבות הזאת יוצרת התרחקות מודעת. הנגשת החרדיות נותנת ליותר ויותר ישראלים את התחושה המוטעה של "אנחנו מכירים אתכם". אנשים שנחשפים לדמויות החרדיות שעולות על המסך, עלולים להשתכנע שהם מבינים את החברה הזאת ומודעים לתרבות שמעבר לחומות הבידול.
חרדים כיום נתקלים באמירות כמו "הסדרות החדשות יוצרות היכרות טובה יותר", ומתקשים להסתיר את הגיחוך האינסטינקטיבי המתלווה אליהן. דרמה יכולה להיות קסומה ומלאת תובנות, אבל היא גם נותנת לאנשים להתבוסס בשגיאה שהם מכירים באמצעותה את החרדים ואת אורח החיים השונה.
ההיכרות הינה חבל ההצלה של החברה האנושית. אנו נוטים להגיב בחשדנות לתרבויות שאיננו מכירים, ולכן התקרבות עשויה להיות הגורם המרפא לריחוק ולהתנגשות הטבעית. היכרות אמנם לא מבטיחה הסכמה, ובוודאי שאינה מחייבת הכלה של הדעה הנגדית, אבל היא בהחלט מבטיחה הורדה של מפלס החשדנות והאיבה.
יעקב פלבינסקיהיכרות גורמת לראות אנשים, ולא רק את ההשלכות של מעשיהם. אין ספק שהשיפוט שלנו שונה כלפי אנשים שאנחנו מכירים. גם אם הם יעשו משהו שאיננו יכולים להסכים איתו, אנחנו לפחות ננסה לשכנע את עצמנו שמניעיהם אינם בהכרח שליליים. ואת ההיכרות הזאת בלתי אפשרי לקבל דרך עלילות, טובות ככל שתהיינה. כדי שההיכרות תהיה אפקטיבית היא מוכרחה להיות ישירה ובלתי אמצעית.
כל סדרה שמשלבת בתוכה אלמנטים חרדיים, אותנטית ככל שתהיה, תתקשה לדייק באופן אבסולוטי. זה גם לא מצופה ממנה. עלילה, מטבעה, מקצינה את ההתרחשויות השגרתיות ומבליטה אלמנטים שבחיי היומיום כמעט ואינם זוכים לתשומת לב. זו הסיבה שחרדי אותנטי שייתקל באחת הסדרות הללו יבחין תוך זמן קצר בהיעדרם של ניואנסים דקים.
יהודה אייזיקוביץ'מהסיבה הזאת אל לנו להשלות את עצמנו שאנו מכירים חרדים ומבינים בחרדיות. זה לא שישנו הכרח להכיר, אבל כשאנשים מרשים לעצמם לבקר את החברה על סמך "היכרות" עם דמויות חרדיות בדיוניות, הביקורת תהיה פחות עניינית ותואמת למציאות. בשביל הבנה אמיתית נדרש מעט יותר מצפייה בשחקנים מוכשרים שמגלמים דמויות מול מצלמה.
- יעקב פלבינסקי ויהודה אייזיקוביץ הם אנשי תקשורת חרדים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
