"היהודים מרוויחים כמו נוצרים-אפיסקופלים אך מצביעים כמו פורטו-ריקנים", נהג להבחין העיתונאי והפובליציסט היהודי-אמריקני מילטון הימלפרב. כווונתו הייתה כי אף שהיהודים באמריקה מרוויחים היטב ורבים מהם נהנים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יחסית, הם עדיין מצביעים למועמדים ליברלים המזוהים יותר דווקא עם אוכלוסיות חלשות. במילים אחרות: הם נותרים נאמנים למפלגה הדמוקרטית גם כשהאינטרסים הכלכליים שלהם תואמים יותר דווקא את אלה שמייצגת המפלגה הרפובליקנית. גם בבחירות בנובמבר הקרוב לא צפוי מהפך בקול היהודי: הסקרים מעידים שהרוב המוחלט של יהודי ארה"ב יצביעו למועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן.
ארה"ב בוחרת 2020 – סיקור נרחב בעמוד המיוחד של ynet:
• היהודים שטראמפ צריך כדי לנצח
• בא להציל את אמריקה. הכירו את ביידן
• 151 קילו, 169IQ: הנשיאים במספרים
• כשקנדי נרצח, כשקלינטון ניצח. כך דיווחנו
טראמפ לחרדים: בישראל יש לי 98% תמיכה
זה לא תמיד היה כך. כדי להבין את התמורות בדפוסי ההצבעה של היהודים יש להכיר את גלי ההגירה שלהם לארה"ב: גל ראשוני של מהגרים יהודים – של קהילות יוצאי ספרד – הגיע בתקופת טרום-העצמאות של אמריקה, אבל רוב האוכלוסייה היהודית הגיעה לארה"ב בשני גלים עיקריים לאחר מכן – כחלק מגל הגירה מגרמניה באמצע המאה ה-19 וכחלק מגל הגירה מדרום אירופה וממזרחה, הגל המשמעותי ביותר, שהחל בסוף המאה ה-19 ונמשך עד 1924.
עד לגל ההגירה הדרומי-מזרחי התחלקה הקהילה היהודית הקטנה פחות או יותר באופן שווה בין המפלגות, אבל גל ההגירה הזה שינה באופן דרמטי את דמותה של ארה"ב ככלל ושל הקהילה היהודית בפרט: באוכלוסייה האמריקנית הכללית נטמעו לראשונה מהגרים רבים שמוצאם אינו צפון-אירופי, ובקהילה היהודית, שקודם לכן הייתה קהילה רפורמית ומאוד לא-פוליטית, נטמעו מהגרים יהודים מסורתיים ופוליטיים בהרבה – תחילה הם היו סוציאליסטים ואחר כך דמוקרטים.
מאז ההגירה הגדולה של סוף המאה ה-19 ועד ימינו התייצבו היהודים באופן מובהק לצד המפלגה הדמוקרטית, למעט חריגה אחת ב-1920, אז זכה המועמד הסוציאליסט לנשיאות יוג'ין דבס ב-38% מקולות היהודים על חשבון המועמד הדמוקרטי. תמיכתם של היהודים במועמד הדמוקרטי לנשיאות הגיעה לשיא במערכות הבחירות שבהן נבחרו לנשיאים פרנקלין ד' רוזוולט (1932, 1936, 1940 ו-1944) ולינדון ג'ונסון (1964). שניהם זכו בשיאם ב-90% מהקול היהודי, ונהנו מתמיכה גורפת גם בקרב הציבור הכללי.
על אף היחלשות מסוימת בתמיכת הבוחרים היהודים במועמדים הדמוקרטים בעת כהונותיהם של דווייט אייזנהאואר בשנות ה-50 ושל ריצ'רד ניקסון וג'ימי קרטר בסוף שנות ה-60 וה-70, גם בתקופה זו התמיכה העקבית של היהודים במועמדים דמוקרטים לנשיאות ירדה אל מתחת לרף של 60% פעם אחת בלבד: בבחירות 1980, שבהן הפסיד קרטר לרונלד רייגן (היהודים, כמו אמריקנים אחרים, הושפעו בבחירות אלה מהאינפלציה וממשבר בני הערובה באיראן שיצר תחושה של אובדן דרך כללי בסוף ממשל קרטר).
מאז שביל קלינטון נבחר לנשיא ב-1992 נעשתה התמיכה היהודית במועמדים דמוקרטים לנשיאות יציבה מאוד, ללא קשר לאופן שבו נתפס יחסו של המועמד לישראל. כך למשל גרפו ג'ון קרי (2004) וברק אובמה (2008 ו-2012) 78%-70% מקולות היהודים, וגם הילרי קלינטון זכתה ב-2016 ב-71% מקולותיהם, בעוד הנשיא הנבחר דונלד טראמפ קיבל 24% בלבד.
קודם מזג האוויר, אחר כך ישראל
בבחירות 2020 לא צפוי שינוי בדפוס ההצבעה היהודי. הסקר המקיף האחרון שנערך בקרב יהודי ארה"ב – על-ידי ה-Jewish Electorate Institute) JEI) בחודש פברואר, עוד לפני הכרעת הפריימריז הדמוקרטיים – הראה שבקרב היהודים מוביל ביידן על טראמפ בפער גדול, 67% לעומת 31%. זהו שיעור די דומה לזה שנרשם במערכות הבחירות האחרונות, ויש לזכור שהסקר נערך עוד לפני משבר הקורונה, שפגע קשות במעמדו של טראמפ בציבור הכללי.
נראה כי יחסו של טראמפ לישראל, אשר לפחות בישראל עצמה נתפס כחיבוק חם, אינו משפיע באופן משמעותי על הבוחרים היהודים באמריקה. הדבר משתקף היטב בסדר העדיפויות הברור של היהודים בבואם לקלפי: בסקר ה-JEI מתחילת השנה העידו הנשאלים היהודים כי סוגיות פנים וכלכלה מטרידות אותם הרבה יותר מאשר היחסים של ארה"ב עם ישראל. לפי הסקר, הנושאים שמטרידים את הבוחרים היהודים יותר מכול הם ביטוח הבריאות (90% הצהירו שבבואם להכריע בקלפי סוגיה זו חשובה להם מאוד), הכלכלה (87%), האנטישמיות (86%), השימוש בנשק על-ידי אזרחים (85%) ושינויי האקלים (74%). סוגיית ישראל נותרה ממוקמת הרחק מאחור (68%).
כשבודקים מהו שיעור היהודים שהעידו בסקר כי ישראל נמנית עם השיקולים החשובים ביותר שלהם בבואם להצביע בקלפי, מגלים שהפער גדול עוד יותר: רק 32% הגדירו את ישראל כאחת הסוגיות החשובות ביותר עבורם בבחירות, בעוד 64% הגדירו כך את ביטוח הבריאות, 51% את האנטישמיות והשימוש בנשק ו-51% את שינויי האקלים.
יצוין כי החשיבות המעטה שמייחסים הבוחרים היהודים לישראל בבואם לקלפי אין בה כדי להעיד על מידת תמיכתם בה: 91% מהם הגדירו עצמם כפרו-ישראלים (גם אם 56% העידו כי יש להם לפחות ביקורת מסוימת על מדיניותה של ממשלת ישראל).
צדק ושוויון, זו היהדות
כאשר המועמד הרפובליקני הוא דונלד טראמפ, נכנס לשק השיקולים של הבוחר היהודי שיקול נוסף: התפיסה הרווחת בקרב יהודי ארה"ב היא כי התנהלותו של טראמפ, באופן ספציפי, מעודדת את האנטישמיות והגזענות באמריקה. על רקע הפיגועים הקשים נגד יהודי ארה"ב שאירעו בפיטסבורג ובסן דייגו בשנתיים האחרונות, 45% מהנשאלים היהודים האשימו בסקר של ה-JEI את טראמפ כי בפעילותו העצים תנועות קיצוניות וליבה גזענות, בעוד 26% בלבד מהנשאלים היהודים הביעו דאגה מאנטישמיות בתוך המפלגה הדמוקרטית.
מי שמנסים אפוא להבין מדוע רוב יהודי ארה"ב אינם בוחרים במועמד הנתפס כאוהד יותר את ישראל ייאלצו להכיר בעובדה הפשוטה: הדאגה לישראל, על אף חשיבותה עבור יהודי ארה"ב, עדיין מתגמדת מול האינטרסים הכלכליים, החברתיים ובעיקר התרבותיים והמוסריים שלהם כאזרחים אמריקנים. גם האינטרסים המעמדיים שלהם אינם אלה שמכריעים את בחירתם. בבואם לקלפי נוטים היהודים האמריקנים להצביע למפלגה הדמוקרטית משום שהערכים הליברליים שאותם היא מייצגת הם חלק חשוב מהזהות היהודית שלהם.
בסקר של מכון Pew ב-2016 השיבו 69% מהיהודים שהשאיפה "לחיות חיים של מוסר וצדק" היא חלק משמעותי מהזהות היהודית שלהם, ו-56% השיבו שפעילות "למען צדק ושוויון" היא חלק מהזהות הזו. להיצמדות של היהודים לערכים ליברליים יש הסברים שונים: אפשר שהם מפרשים את ערכי היהדות עצמה כליברליים, והרי המושג "תיקון עולם" הוא מושג מרכזי למדי בקרב יהודים לא-אורתודוקסים בארה"ב; אפשר שהם מוּנעים מתוך אינסטינקט של מיעוט, המרגיש בטוח יותר בצד הדמוקרטי, שמגן על מיעוטים; ואפשר שהם נרתעים מהנוכחות הגוברת שרבים במפלגה הרפובליקנית מבקשים לתת לנצרות.
המהפך החרדי
ובכל זאת, למרות הרוב הדמוקרטי הברור בתוך הקהילה היהודית, כ-20% עד 30% מהבוחרים היהודים עדיין מצביעים למפלגה הרפובליקנית. מהיכן הם מגיעים?
בעוד הבוחרים היהודים הדמוקרטים מגוונים מאוד מבחינת הזרם הדתי שאליו הם משתייכים (כך למשל יש בהם רפורמים וקונסרבטיבים רבים) או מבחינת מעמדם הסוציו-אוקונומי (מאנשי המעמד הבינוני ועד עשירים של ממש), בקרב היהודים המצביעים לרפובליקנים אפשר לסמן נתח מצביעים אחד גדול במיוחד: זה המגיע מהריכוזים החרדיים.
דוגמה מובהקת לכך אפשר למצוא בתוצאות האמת בקלפיות בעיר ניו יורק בבחירות לנשיאות ב-2016: ככלל ניו יורק היא עיר דמוקרטית למדי, וכצפוי 79% מהקולות בה ניתנו לקלינטון ורק 18% לטראמפ. ובכל זאת, נמצאו בה כמה מובלעות אדומות של תמיכה גורפת במועמד הרפובליקני, בהן שכונות חרדיות בברוקלין כמו בורו פארק או וויליאמסבורג. מניתוח דפוסי ההצבעה בניו יורק אפשר לראות שהנטייה להצביע לרפובליקנים אינה רווחת בקרב כלל היהודים הדתיים – אלא בריכוזים חרדיים דווקא. לשם השוואה: בשכונות כמו אפר ווסט סייד במנהטן וריברדייל בברונקס, שבהן יש ריכוז גבוה יחסית של יהודים דתיים שאינם חרדים, לא נרשמת מגמה אדומה דומה.
משקלם של החרדים באוכלוסייה היהודית בארה"ב הוא כ-7% בלבד, אולם מגמת ההאדמה של הקול היהודי צפויה להתחזק באופן משמעותי בעתיד, משום שהקהילה החרדית באמריקה גדלה בקצב מהיר בהרבה משאר הקהילות היהודיות. אם המועמדים הרפובליקנים ימשיכו, כמו בעשורים האחרונים, לדבוק במדיניות שמרנית ובתמיכה בלתי מסויגת בישראל, הגידול החרדי עשוי לחולל עם הזמן מהפך דמוגרפי גם בתוך הקול היהודי ולהטותו לטובת מועמדים רפובליקנים.
אור רפל-קרויזר הוא דוקטורנט להיסטוריה אמריקנית ועמית מחקר במרכז לחקר ארה"ב באוניברסיטת תל-אביב. המאמר מתפרסם במסגרת סדרת מאמרים על הקול היהודי בארה"ב לקראת בחירות 2020. הסדרה היא פרויקט של ynet עם מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות ועם המרכז לחקר ארה"ב בשיתוף תוכנית פולברייט באוניברסיטת תל-אביב.
