יום האישה הבינלאומי שחל החודש הזכיר לכולם לערוך חשבון נפש מול דרישותיהן וצורכיהן של נשים. חשבון נפש שכזה עדיף על חגיגות מזויפות. היום הזה לא נועד להסתרת הליקויים והחסרונות, לייפוי החוקים המיושנים או להפצת נאומים ריקים לכל עבר. יום האישה נועד ליצוק לתוכו תוכן ולהתמקד בסגירת הפערים עבור מי שנעשה להן עוול. וכפי שמעידים המספרים, יש רבות כאלה.
המספרים משקפים את הפערים בבירור, בניגוד לשיח הפוליטי – מהשפה ולחוץ – שלכאורה נוטה לטובת הנשים. יש להביא בחשבון גם את הפירורים שהושלכו לעבר הנשים מאז יום האישה ולקראת הבחירות הצפויות ככל הנראה להתקיים ברשות הפלסטינית: העלאה זניחה של מכסת הנשים במפלגות ואימוץ שיטת ייצוג שתביא להכפלת מספרן במערכת. זה אמנם קרה, אך דרישות רבות ממתינות עדיין לטיפול.
אין הפתעה בכך שמאמציהם הבלתי נלאים של המוסדות הפמיניסטיים לא נשאו פרי. דרישותיהם לא הבשילו לכדי החלטות במועצה הלאומית ובמועצה המרכזית, ורק הוסיפו לרקורד האומלל של התחמקות המועצה מקבלת החלטות קונקרטיות בנושא.
לפי הסקרים, תנועת פתח תזכה ב-12 מושבים לנשים, חמאס ב-10 מושבים, הרשימות של המפלגות הדמוקרטיות ב-3 או 4 מושבים, ויתרת המושבים – 6 או 7 – ילכו לרשימות האחרות
ובכל זאת, יש מה לעשות. הבחירות הקרבות עומדות בראש סדר היום הפלסטיני, וזוהי הזדמנות לתנועה הפמיניסטית. הבחירות יהיו מקיפות ויאיישו ארבעה מוסדות: הרשות המחוקקת, הנשיאות, הרשויות המקומיות והמועצה הלאומית. הן יעסיקו את החברה על כל חלקיה, והגורמים הפמיניסטיים יהיו עסוקים אף הם במאמץ לשריין מקום ברשימות הבחירות, שכן ייצוג הנשים בהן צפוי לגדול פי שניים. המצב עשוי להעניק לנשים הזדמנות להשתלב ולקדם את השקפותיהן ודעותיהן.
במילים אחרות, בהשוואה למוסכמות שהיו מקובלות עד כה, הטאבו סביב השתתפות נשים הוסר כעת, ועימו גם המונופול על הרכבת המפלגות. מועמדות עצמאיות יוכלו לחבור לרשימות השונות, על פי שיקול דעתה של כל מועמדת ועל פי האפשרויות שיבטיחו את הצלחתה ויאפשרו לה לשלב את תוכניותיה ואנשיה. עבודת החקיקה מאפשרת ליצור קואליציות שיישענו על השקפותיהם של כל אחד מהחברים בהן, בניגוד לחבירה למוסדות הרשות המבצעת, שפעולתה כבולה באופנים שונים.
אם יאמצו הרשימות את ההחלטה של המועצה הלאומית והמועצה המרכזית, מספר הנשים לא יהיה קטן מ-30% מכלל החברים בכל מועצה. יהיה עליהן לחבור לזרמים על פי בחירתן ולכרות בריתות עם רשימות שנוטות לצדק ולשוויון, שמוכנות להילחם כדי ליישמם בחקיקה. לדידי, המהות היא העיקר; אין לפסול בריתות עם אף אחד.
מה מגלים המספרים? סקר דעת קהל אחרון שערך המרכז הפלסטיני למדיניות בדצמבר 2020 מראה שתנועת פתח תזכה ב-38% מהמנדטים, לעומת 34% לתנועת חמאס ו-10% אחוזים למפלגת הדמוקרטים. 18% מהנשאלים עדיין לא החליטו למי יצביעו. לפיכך, תנועת פתח תזכה ב-12 מושבים לנשים, חמאס ב-10 מושבים, הרשימות של המפלגות הדמוקרטיות ב-3 או 4 מושבים, ויתרת המושבים – 6 או 7 – ילכו לרשימות האחרות.
כלומר, כ-32–33 מושבים יוקדשו לנשים, בידיעה שייתכן כי חלק מהרשימות לא ייענו לדרישה להציב 30% נשים במפלגותיהן וחלק יציבו את הנשים בתחתית הרשימה. חשוב להדגיש שבורסת הקולות עוד תשתנה עם התגבשות הרשימות, וכמובן גם עם תחילת הקמפיינים בתקשורת. הכול תלוי בדינמיקה שתיווצר סביב הבחירות. טוהר התנהלות הבחירות עדיין מוטל בספק, למרות הרישום הנרחב לבחינת זכאות הבחירה, המעיד על עניין ציבורי אדיר בבחירות, שמתקיימות כעת לראשונה זה 16 שנים.
הנשים חייבות למלא תפקיד מפתח במערכת הבחירות הזאת. כמה שבועות לאחר יום האישה, אפשר לומר שלאישה הפלסטינית יש את כל התכונות והכלים הנחוצים להשתלבות במפלגות השונות – היא למודת ניסיון פוליטי, היא מכירה את המשחק, והיא אינה בוחרת בדרך הקלה של רטוריקה (גברית) ריקה. במילים אחרות: היום, יותר מתמיד, לאישה הפלסטינית יש את האפשרות ואת היכולת לשנות.
רימא כתאנה נזאל היא פוליטיקאית, פעילה פמיניסטית, וחברה במועצה הלאומית הפלסטינית. המאמר המלא התפרסם ביומון הפלסטיני אל-איאם, הרואה אור ברמאללה. גרסה זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק – מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: דולי ברוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
