כנס החורף של הכנסת שייפתח ביום שני יהיה אולי האירוע הפוליטי היחיד בשבוע הבא, "אחרי החגים", שינסה בכל זאת לכפות נורמליות על הסחרור הכללי שמדינת ישראל מצויה בו כבר כמעט שנתיים. למרות הניסיון, נדמה שאת רמת הציפיות כדאי להשאיר ברף נמוך.
לא רק בגלל משבר הקורונה, שהיציאה ממנו לא נראית באופק; לא רק בגלל המשבר ההולך ומחריף בין הליכוד לכחול לבן, שמתקדם בצעדי ענק לנקודת האל חזור. הרף נמוך בעיקר בשל ההערכה ההולכת והמתגבשת בצמרת המערכת הפוליטית - גם בליכוד - שבקרוב נחזה כולנו בתוצאה הסופית של תזוזות הלוחות הטקטוניים לקראת רעידת אדמה פוליטית.
נתניהו מבקש לשמור על ההנחיות בשמחת תורה
(צילום: דוברות רה"מ )
באופן יוצא דופן, התזוזות האחרונות מסמנות שאנחנו בדרך לאירוע שעוד לא ראינו כמוהו בשנים האחרונות, המלאות בתקדימים. לא ימין ושמאל. לא ימין מול מרכז, זה גם לא "כן ביבי", "לא ביבי". מה כן? ימין מול ימין.
קרב ראש בראש בין מי שנחשב עד כה עילוי וקונצנזוס בעיני מחנה שלם, לבין מי שהיה תלמידו בעבר וראש המטה שלו, והפך ברבות השנים לשנוא נפשו- נפתלי בנט.
והצרות, באות בצרורות. בנט צמח בעיתוי הכי גרוע מבחינת נתניהו (לא שיש תזמון ממש טוב לזה, ובכל זאת).
ראש הממשלה מתמודד לא רק עם מערכה משפטית שהכול כבר נאמר עליה, אלא גם עם השחיקה הטבעית והסלידה של הציבור כלפי כל מי שעמד בחוד החנית של שלוש מערכות הבחירות האחרונות ומה שהגיע אחריהן. רוב הישראלים פיתחו תגובות אלרגיות לפוליטיקה ופוליטיקאים.
תוסיפו את הכישלון בניהול הקורונה ואיתו שורה של תאונות שגרמו למכות בעוצמות שונות בכנף, ועלולות להעמיד את המשך הטיסה הזאת בסכנה. במילים אחרות: התנהלות ליכודית שערורייתית לעיתים, שמצטברת לאריזה אחת של נזקי התקופה.
אפשר למקם את נקודת ההתחלה בדיון על ענייני המיסוי האישיים של נתניהו, הקלות שאושרו בוועדת הכספים דווקא באמצע הגל הראשון של הקורונה והתפרשו כתקיעת אצבע בעין הציבור; בהמשך באו הצהרת השר צחי הנגבי שעניים רעבים זה "חארטה", ההחלטה של נתניהו לטוס לוושינגטון במטוס פרטי ולא עם חברי המשלחת, וסגירת המדינה כולל עסקים קטנים תוך עיסוק אובססיבי בהפגנות, עד שלא ברור מקורם של השיקולים.
ולסיום, הפרת בידוד מצד יועצו הקרוב של נתניהו טופז לוק - והשיא שנשבר השבוע: השרה גילה גמליאל, שנסעה באמצע סגר 150 ק"מ צפונה להעביר את יום כיפור בבית כנסת סגור בטבריה, וכשחזרה התברר שנדבקה בקורונה (תוך שלא סיפרה לכאורה את כל האמת בחקירה האפידמיולוגית של משרד הבריאות).
קחו את כל זה, תוסיפו מאות אלפי מובטלים, קשישים מבודדים, ישראלים שנצורים בבתיהם עם הילדים - וקל להבין מדוע נתניהו נחלש ובנט מזנק. לא רק במספר המנדטים. באחוזי ההתאמה לראשות ממשלה.
שקד השבוע: "בנט לראשות הממשלה"
(צילום: ירון ברנר)
זו כנראה גם הסיבה שאנשי ימינה הגבירו את טפטוף רעיון האלטרנטיבה המתפתחת לנתניהו מימין. "בנט הכי מתאים לראשות ממשלה", אמרו השבוע בהזדמנויות שונות איילת שקד, בצלאל סמוטריץ' ומתן כהנא. נתניהו, שחילק מדינה שלמה לשני מחנות - רק ביבי ורק לא ביבי - מגלה שמשימת העל שלו בבחירות הקרובות היא לבנות מחנה חדש: "רק לא בנט".
יחד עם כל אלו, בנט אינו הסיפור היחיד. בצמרת הליכוד האווירה מעולם לא הייתה דרוכה יותר. הליכודניקים הם אולי הפוליטיקאים עם החושים הכי מחודדים בכנסת, והם מזהים שישראל מתקרבת לאירוע דרמטי.
רבים מהם סבורים שהיום יותר מתמיד, נתניהו יתקשה להרכיב ממשלה גם אם יעשה את הבלתי ייאמן ויתאושש בבחירות למספרים גבוהים יותר מאלה שבסקרים. לכן נערכים כולם גם למצב של ירידה פתאומית ומהירה שלו מהבמה הציבורית בשלל תרחישים אפשריים. מרחב התמרון הפוליטי שלו, הם מסבירים, נגמר. גנץ היה הפנייה האחרונה - ונתניהו על דרך ללא מוצא.
