הצעת החוק של בצלאל סמוטריץ' לבטל את סעיף הנכד בחוק השבות היא הצעה הרסנית ומזיקה ליחסי חילונים-דתיים בישראל. סמוך להקמת המדינה הבטיח דוד בן גוריון לשמור את הסטטוס-קוו ביחסי דת-מדינה. מאז התקבלה שורה של חוקים ששינו את המצב לרעת הציבור החילוני, מבלי שניתנה לו תמורה כלשהי בדמות הקלה בחומרות הדתיות.
לאחר קום המדינה ניתן לבתי הדין הרבניים מונופול על נישואים וגירושים של יהודים בישראל, מעבר למה שהיה נהוג בתקופת המנדט. ומאז אנו עדים לשורה של חוקים בתחומי הדת, המפירים את הסטטוס-קוו. כך, למשל, הוענק לרבנות ב-1983 מונופול על מתן תעודות כשרות. המחיר החברתי והכלכלי של החוק הוא אדיר, ובדומה לכל מונופול אחר תורם לא מעט להעלאת יוקר המחיה. מובן גם שהציבור, שאיננו חפץ להיות כפוף לרבנות הראשית, לא קיבל תמורה ראויה, והעברת החוק לא הייתה מלווה בהקלות משמעותיות בתחומים אחרים. חוק אחר, שנחקק ב-1986, אוסר על בעל עסק להציג בפומבי ביישובים יהודיים בתקופת הפסח מוצרי חמץ המיועדים לצריכה או למכירה.
סעיף הנכד בחוק השבות הוא יוצא דופן מבחינה חשובה אחת – הוא חלק מפשרה אמיתית, אולי הפשרה המשמעותית היחידה, בין דתיים לחילונים בתחום החקיקה. חוק השבות המקורי, מ-1950, קבע את זכותו של כל יהודי לעלות לישראל, אך לא הגדיר מיהו "יהודי". הרבנות הראשית והמפד"ל עמדו על כך שיהודי הוא רק מי שנחשב לכזה בעיני ההלכה האורתודוקסית, כלומר בן לאם יהודייה או מי שעבר גיור אורתודוקסי. הגישה החילונית וזו של זרמים אחרים ביהדות שונה לחלוטין.
השאלה נדונה בעתירה של רס"ן בנימין שליט לרשום את ילדיו כיהודים אף שנולדו מנישואיו לאישה לא יהודייה. מדובר היה ברישום לפי חוק מרשם האוכלוסין, אך היה ברור שהשאלה רלוונטית גם לצורך חוק השבות. בג"ץ החליט, ברוב דעות, שהמבחן ליהדותו של אדם, לצורך הרישום, איננו המבחן הדתי האורתודוקסי וכי יש לרשום את ילדי שליט כיהודים. פסק הדין ניתן בינואר 1970 וגרם סערה גדולה ומשבר פוליטי.
הימים היו ימי ממשלתה של גולדה מאיר, ובמסגרת הדיונים לקראת פשרה נפגש השר יגאל אלון עם אנשי אקדמיה. בפגישה, שבה השתתפתי יחד עם אמנון רובינשטיין, תמכנו שנינו בהוראה שתרחיב את זכות העלייה לישראל לבני משפחה של יהודים, כולל נכדים, גם אם אינם נחשבים יהודים לפי המבחן האורתודוקסי. אינני יודע מה הייתה מידת ההשפעה של עמדה זו, בכל אופן לשמחתנו נכלל סעיף הנכד בפשרה שהושגה, שעיקרה הוא: התקבלה העמדה של המפלגה הדתית (המפד"ל) שלפיה תאומץ בחוק ההגדרה האורתודוקסית של "יהודי", שלצורך חוק השבות הוא "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת" (כפוף לכך שלעניין הגיור לא נקבע שיהיה זה דווקא גיור אורתודוקסי).
הפעם ניתן "פיצוי" לציבור החילוני בכך שהתיקון כלל הוראה המקנה זכויות עולה גם לבן זוגו, לילדו ולנכדו ולבני זוגם. הפשרה הזו הקלה על העלייה יוצאת הדופן בכישוריה ובהשכלתה ממדינות חבר העמים, עלייה שתרמה תרומה אדירה למדינת ישראל. כעת, במקום שפשרה זו תשמש מודל לפשרות נוספות ביחסי דתיים-חילונים, מנסים לנפץ אותה ולהחזיר אותנו אחורה לכיוון הדתי-אורתודוקסי המחמיר.
ולבסוף, מילים אחדות בשאלה מיהו יהודי. בעיני האורתודוקסים נכדו של סב יהודי, שנולד לאם לא יהודייה, איננו יהודי. ואילו בעיניי ובעיני מרבית הציבור החילוני אם הוא חפץ לעלות ארצה, להצטרף לעם היהודי בישראל ולשרת בצה"ל, הוא לא פחות יהודי ובן לעמנו מתלמיד ישיבה שתורתו אומנותו, שנולד לאם יהודייה.
- פרופ' דניאל פרידמן היה שר המשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
