דו"ח חדש של תנועת "לינק 20" מדרג לראשונה את היישובים בישראל לפי מידת הנגישות של התחבורה הציבורית עבור אנשים עם מוגבלות. הדו"ח משווה את מידת הזמינות של תחבורה ציבורית נגישה פיזית לנוסעים עם צרכים מיוחדים, בדגש על יכולתם לבצע נסיעה בין-עירונית בתנאים מותאמים.
מהדירוג עולה כי בצפון הארץ, בנגב ובמשולש נמצא הרוב המוחלט של היישובים הגדולים (מעל 20 אלף תושבים) ללא אף נסיעה בין-עירונית נגישה בתחבורה הציבורית ליישוב אחר. בתחתית דירוג הנגישות ממוקמים עשרות יישובים בחברה הערבית, עם 100% נסיעות לא נגישות ביום. יישובים אלה כוללים את טירה, טייבה, עראבה, ערערה, קלנסווה, ג'דידה-מכר, כסייפה ויישובים ערביים רבים נוספים. בין היישובים היהודיים הבולטים לרעה בשיעור הגבוה של נסיעות יומיות בתחבורה ציבורית לא נגישה: כפר יונה (100%), קריית שמונה (84%), קריית מלאכי (67%), אילת (62%), ערד (60%), צפת (49%) והיישובים החרדיים ביתר עילית (48%) ומודיעין עילית (40%).
לעומתם, הדירוג מגלה שהיישובים הגדולים שבהם שיעור הנסיעות הלא נגישות בחבורה ציבורית הוא הנמוך ביותר נמצאים בגוש דן ובאזור המרכז. בת ים מדורגת בראש הרשימה, עם 1% בלבד של נסיעות לא נגישות. אחריה ממוקמות הערים גבעתיים (9%) וחולון (15%). תל אביב, חיפה, רמת גן, בני ברק, ראשון לציון ופתח תקווה צמודות זו לזו, עם טווח נסיעות לא נגישות ביום העומד על 27%-23%. גבעת שמואל סוגרת את עשרת היישובים המובילים בנגישות התחבורה הציבורית, עם 39% נסיעות לא נגישות.
"העתקתי מגורים בגלל שאני לא יכולה לסמוך על התחבורה הציבורית בישראל", מספרת זיו ביטון, בת 30 מאשדוד ואם חד-הורית לשני ילדים. "אני עיוורת עם כלבת נחייה. עד לפני שנה גרתי בשדרות ועבדתי באשדוד. כדי להגיע לעבודה הייתי צריכה לעלות בכל יום על אוטובוס מצומת ניר עם, קו נדיר שעובר ארבע-חמש פעמים ביום, ונתקלתי ברצף של מחדלים שגרם לי בסופו של דבר לעבור דירה".
"תחנות האוטובוס עצמן לא נגישות", היא מוסיפה. "אין שלטים בולטים עם מספר התחנה ואין מערכת כריזה מסודרת. את מוצאת את עצמך מטיילת בצמתים סואנים בין כמה תחנות כדי לנסות להבין איפה את צריכה לעלות. אני לא מבינה מה הבעיה לתלות שלט קטן עם עם מספר התחנה. בנוסף, אחרי שכבר עליתי לאוטובוס מצאתי את עצמי לא פעם מתבלבלת בין תחנות כי לא היה הדבר הבסיסי הזה שנקרא כריזה".
אולה מלמד (32) ממושב רינתיה מתניידת באמצעות כיסא גלגלים ונעזרת בכלב שירות. גם היא מספרת על המציאות המתסכלת שבה היא נתונה בשל התחבורה הציבורית: "זה מאוד מתסכל, כי אני רוצה שתהיה לי זכות בחירה של מתי ואיך לנסוע. אני מרגישה שתוקעים אותי בבית, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה פיזית.
"זה לא הגיוני שאני צריכה לבחור מקום מגורים לפי מצב התחבורה הנגישה באזור. תקופה ארוכה הייתי בלי רכב, והמעסיק שלי היה צריך לתת לי לעבוד מהבית כי לא היה לי איך להגיע לעבודה. אני רוצה לצאת לברים בתל אביב כמו כל בני גילי, ואני לא יכולה כי האוטובוסים מהמושב שלי לא נגישים, ומוניות מסרבות להסיע אותי בגלל כלב השירות שמלווה אותי".
הדירוג הוכן עבור "לינק 20", תנועה חברתית שהקימה קרן משפחת רודרמן הפועלת למען שילובם בחברה של אנשים עם מוגבלות, במסגרת קמפיין חדש הקורא למשרד התחבורה להנגיש קווי אוטובוס בין-עירוניים ביישובים שאין בהם חלופת רכבת. נתוני הדירוג הופקו על-ידי נחמן שלף, מפתח "מנתח תחבורה לישראל", ונותחו על-ידי גיל יעקב.
ממצאי הדירוג מתפרסמים במסגרת מסע הסברה חדש שהשיקה תנועת לינק 20, בין היתר ב-ynet, הקורא לשרת התחבורה מירי רגב לפעול מיידית להנגשה של עשרה קווי אוטובוס בין-עירוניים מרכזיים שאין להם חלופת נסיעה ברכבת, בעלות חד-פעמית של 6 מיליון שקלים.
מתנועת לינק 20 וקרן משפחת רודרמן נמסר: "ערב הדיונים על תקציב המדינה ובצל החשש מגל שני לקורונה, הדירוג מוכיח שאין זמן מוצדק יותר מעכשיו לצאת למאבק למען הנגשת התחבורה הציבורית. מדובר במהלך שהוא לא פחות מצורך דחוף וקיומי עבור אלפי אנשים עם מוגבלות, ואחת הדרכים היחידות למנוע את קריסתם הכלכלית והחברתית בתקופה זו".
בתגובתו, משרד התחבורה מפרט את המאמצים שנעשו בהנגשת אוטובוסים עירוניים אך מתעלם מהעבודה שאוטובוסים בינעירוניים אינם מונגשים כלל.
מהמשרד נמסר בתגובה כי "המשרד רואה חשיבות עליונה בהנגשת התחבורה הציבורית לאנשים עם מוגבלויות, ופועל למען אוכלוסייה זו יותר מכל משרד אחר. בשנים האחרונות קידם המשרד את הנגשת התחבורה הציבורית בכל הערים והיישובים בארץ, ובכללם גם ביישובי הפריפריה וביישובים הלא יהודיים. משרדנו מחייב את מפעילי התחבורה הציבורית להנגיש את כל צי האוטובוסים העירוני שברשותם לאנשים עם מוגבלויות. אוטובוסים אלו כוללים רמפת עלייה לכיסאות גלגלים. בנוסף לכך, המשרד מחייב את הנהגים לסייע לנכים לעגון את כיסא הגלגלים במקום המיועד לכך. בימים אלה אנו ממשיכים להנגיש את התחבורה הציבורית, הן במרחב הפיזי והן באמצעים טכנולוגיים מתקדמים".
