אני אולי פסול לעדות. יש לי פינת שיר ב"העונג השביעי" שמגיש שמעון פרנס בגלי צה"ל, לפני שנים הגשתי שם את "ציפורי לילה" ומדי פעם אני מתארח ב"ספרים רבותי ספרים", תוכנית הספרות של ציפי גון-גרוס. ובכל זאת, הידיעה על הרצון לסגור את התחנה היא בעיניי סטירת לחי בפרצופה של התקשורת הישראלית. המעשה הזה, אם ייעשה (ואני מקווה שלא ייעשה), הוא בבחינת מחיקה נוספת של הערך "חוכמה" והחלפתו בערך "חוצפה".
בשביל שדבריי לא יהיו אוסף משפטים חסרי קרקע, הנה השורשים הפרטיים שלי. האם יש תחליף לחוכמת הבלוז שערן סבאג מגיש בשעות שבהן האוזן רעבה ליצירות מופת מהדלתא של המיסיסיפי? האם אפשר למחוק 34 שנים בהן משודרת התוכנית "ספרים רבותי ספרים"? ומכיוון שאני מכיר את הרפובליקה הספרותית, חשוב לציין שתוכנית היא חלון ראווה בו יכול, למשל, חיים באר להקסים בדיבור על ספר חדש לצד גמגום רב יופי של משורר או משוררת המקריאים את השורות המנוקדות מתוך ספר שיצא לפני דקה מחדר הלידה. האם אפשר לשכוח את החייל דורי בן-זאב ממציא ז'אנר שבו המוזיקה מרוהטת בסלון של נונסנס, או את יואב קוטנר שהוא בעיניי מר מוזיקה?
אני כמובן לא שוכח קלסיקות כמו "קולה של אמא", "האוניברסיטה המשודרת" ו"ארבע אחר הצהריים". ולפני שאשמע כחייל בצבא הנוסטלגיה אני ממהר לחזור אל גיבורי אקטואליה: רינו צרור, רזי ברקאי ויעל דן. לא במקרה אני קורא להם גיבורים. מכיוון שהמגרש שבו הם דורכים מלא לפעמים בעשבים שוטים ותפקידם הוא לפקוח עיניים ולגרש את החושך. ומובן שבאותה נשימה אזכיר גם את ג'קי חוגי, הכתב לעניינים ערביים, שתוכניתו המיתולוגית על אלי כהן היא מפסגות השידור הרדיופוני.
התחנה מחזיקה את עצמה כלכלית דרך הפרסומות והחסויות, היא חממה לחיילות וחיילים החולמים להגשים חלומות רדיו, והתחרות שלה עם התאגיד היא מבורכת
ועוד משהו אישי: לעולם לא אשכח למולי שפירא את ההזמנה להגיש את "ציפורי לילה". סיפרתי לו אז שהייתי ילד מגמגם ופחדתי שהגמגום יחזור בשידור חי. מולי חייך ואמר, "זה דווקא יכול להיות מעניין שידור חי מגומגם". אני מזכיר זאת בשביל לדבר על פתיחות, על הרצון לא לכפתר את כל הכפתורים בחליפת הרדיו.
אבל מעבר לאישי, חשוב לציין שהתחנה מחזיקה את עצמה כלכלית דרך הפרסומות והחסויות, שהיא חממה לחיילות וחיילים החולמים להגשים חלומות רדיו, ושהתחרות עם התאגיד היא מבורכת.
כשהייתי ילד, במעברה על גבול חולון-בת ים עמד במרכז הצריף רדיו ענק. אבי שמע רק את שידורי הבי-בי-סי באנגלית. הרדיו היה פס הקול של חיים שלמים. מאז אני מחובר אליו. אני מדלג בין תחנות, ויש לי מפת שידורים פרטית. במפה הזאת לגלי צה"ל יש כמה הרי געש נהדרים. בבקשה אל תכבו אותם.
- רוני סומק הוא משורר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
