הביקור של האח בבית שבו הוחזק ונרצח נחשון וקסמן
(צילום: אלישע בן קימון, דובר צה"ל)
"האמת, התלבטתי. לא ידעתי איך אגיב כשאדרוך במקום שבו אחי נחשון חי בשבוע האחרון לחייו. אפילו לא עדכנתי את אמא שלי. רציתי לעבור את החוויה הזו לבד". כך, בכנות כובשת, מספר אלי וקסמן (39), אחיו של החייל נחשון וקסמן ז"ל, על ההחלטה לבקר לראשונה בחייו בבית הארור בביר נבאללה שבו אחיו סיים את חייו.
"גם כשאבא שלי ביקר שם, כשעוד היה בחיים, זה היה אירוע קשה", ממשיך אלי. "אבל גם הזמן שלי הגיע ורציתי לראות על איזו ספה נחשון ישב, מה היה בבית ובעיקר ניסיתי להבין מה עבר עליו בשניות האחרונות לפני מותו. האם הספיק לשמוע את קולות המחלצים והרגיש גאווה. האם האמין שעוד יוכל לשוב הביתה".
26 שנים אחרי אירוע הטרור שבו נרצח נחשון וקסמן ליווה צוות ynet ו"ידיעות אחרונות" את אלי בביקורו הראשון בבית שבו אירע ניסיון החילוץ שכשל. הבית נותר בדיוק כפי שהיה. על הקירות אפשר לראות עד היום את שרידי הפיצוצים והירי, עדות אילמת לקרב שהתרחש במקום, ושבו מצא נחשון את מותו.
אלי היה אז ילד קטן, בן 12 בלבד, הצעיר מבין שבעת האחים לבית משפחת וקסמן. מותו של אחיו, שהפך לאירוע החקוק לנצח בזיכרון הקולקטיבי, השפיע עליו עמוקות. "נחשון היה מיוחד בכל מה שקשור לצבא", הוא מספר. "הוא התגייס לגולני והתנדב לפלנ"ט (עורב). הוא שירת ברצועת הביטחון בלבנון שהייתה גזרה מאתגרת באותם ימים, ובכלל נחשב להצלחה".
בכניסה לרצועת עזה
ב-9 באוקטובר 1994 היה סמל נחשון וקסמן בדרכו לחופשת רגילה. חבר שלו הוריד אותו בצומת הטייסים בדרכו לידידיה. באותו הזמן הגיע לצומת רכב ובו ארבעה מחבלים מארגון חמאס שהיו מחופשים למתנחלים. וקסמן עלה על טרמפ איתם ונחטף. המחבלים הובילו אותו לבית נטוש בכפר ביר נבאללה, מצפון לירושלים. מאז החל מחול שדים בבית משפחת וקסמן.
אחרי יומיים שבהם ראו הוריו כי נחשון אינו מגיע והתריעו על כך בפני קצין העיר, החלו חיפושים אחריו על ידי אזרחים. "אני זוכר שאמא שלי נלחצה מזה שנחשון לא חזר ביום ראשון הביתה, אבל נתנו ל-24 השעות הראשונות לחלוף, ואז החלו החיפושים. ביום שלישי הגיעה אלינו הקלטת. אמא שלי ראתה את זה עם הדודות שלי. אני עמדתי מאחורי אמא שלי. פתאום אני רואה את אחי, החייל הגיבור, כשהוא מוחזק בידי אויבים. אז חשבתי במונחים של ילד בן 12. אחי, שהוא בין הטובים, מוחזק בידי הרעים. האמנתי שייצא מזה. הוא גיבור. ראינו את הקלטת פעם אחת. אבא שלי לא יכול היה לראות את זה. פתאום כל הבית שלך מלא באנשים, המולה מטורפת. לא ראיתי בכלל את ההורים שלי. החברים של נחשון דאגו לי".
הקלטת שבה נראה וקסמן עם אקדח מוצמד לרקתו הייתה פעולת הסחה מוצלחת שקנתה זמן יקר למחבלים. בקלטת מספר וקסמן כי נחטף על ידי חמאס וכי מדינת ישראל מתבקשת לשחרר מחבלים תמורתו. ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, החליט על פעולה צבאית. היות שהקלטת יצאה מרצועת עזה, הנחת העבודה הייתה שנחשון מוחזק שם.
לאזור הוקפצו כוחות רבים והמתינו למידע מודיעיני מהשב"כ. לאחר כמה איתורי שווא הצליחו אנשי השב"כ למצוא את הבית, לאחר שהתגלה כי הרכב בו נחטף נחשון הושכר על ידי פעיל המקורב לחמאס באזור רמאללה. התברר כי הנחת העבודה הייתה שגויה לחלוטין, וכי וקסמן נמצא בבית בביר נבאללה. כוחות ימ"מ וסיירת מטכ"ל יצאו בטפטופים מאזור רצועת עזה לכיוון ירושלים והתמקמו במחנה עופר. שם קיבלו את האיתור של הבית והתחילו לבצע אימונים לפריצה אליו.
הוחלט על כניסה בשלוש חזיתות באש כבדה תוך מינימום זמן. כוח אחד, בפיקודו של ניצן אלון, לימים אלוף פיקוד מרכז, שנכנס מהגג; כוח נוסף, של סרן ניר פורז, לוחם סיירת מטכ"ל, שנכנס דרך הכניסה האחורית; וכוח שלישי שנכנס דרך הכניסה לבית בפיקודו של יאיר לוטן. לאחר שסייען של השב"כ יצא ואמר כי נחשון נמצא בבית והוא בחיים, הכוחות התמקמו.
ואז החלו התקלות: הפיצוץ בדלת שביצע הכוח של ניצן אלון לא היה מספיק חזק והדלת לא נפתחה. הכוח של ניר פורז הצליח לפוצץ את הכניסה, אך כשנכנס נתקל בדלת נוספת שעיכבה אותו. בשלב הזה נכנס ניר פורז תחת אש כדי להגיע כמה שיותר מהר לנחשון, אך נורה מאש המחבלים, נפצע באורח אנוש ופונה לאחור.
אחרי זמן קצר של לחימה החל להתנהל משא ומתן עם אחד המחבלים שהחזיק בנחשון מעבר לדלת החדר, ואמר כי הוא כבר לא בחיים. הכוח פרץ פנימה, חיסל את המחבלים, אבל אז התבררה הטרגדיה. נחשון וקסמן נהרג, וכך גם ניר פורז ז"ל. המורל של עם ישראל, שכל כך חיכה לבשורות טובות, צנח לרצפה.
"חזרנו מבית הכנסת לאחר תפילת שישי וישבנו לאכול. התכנון היה שאחרי האוכל נחזור לבית הכנסת לקרוא פרקי תהילים", נזכר אלי וקסמן. "אני זוכר שכשסיימתי לאכול חזרתי להתפלל בבית הכנסת. ואז הגיעה אליי אחת החברות של נחשון בריצה. אמרה לי: בוא מהר הביתה. ראיתי על הפנים שלה שמשהו לא טוב קרה. חזרנו הביתה. את אמא שלי כבר לא ראיתי. נכנסתי לאחד החדרים בו היו אחיי הגדולים ואבא שלי. הם בכו. לא היה צריך להגיד לי שום דבר. הבנתי שנחשון נהרג. אחת הידידות של נחשון עלתה איתי לחדרי. בכיתי עד שנרדמתי".
להתחבר למורשת הקרב
מאז הפך הבית בביר נבאללה למקום שאליו מגיעים מפקדים ולוחמים, כדי לשמוע על הערבות ההדדית שהייתה בזמן הפעולה, על אומץ ליבם של הלוחמים ועל החתירה למגע. גם אלי הגיע לכאן במסגרת פורום למידה של מפקדים הנמצאים בתעסוקה מבצעית בגזרה. הוא דיבר בפני קצינים שחלקם עוד לא נולד בזמן האירוע.
"זו תחושה מוזרה, שאתה מגיע למקום שבו נעשה ניסיון להציל את אח שלך", הוא מספר. "יש גם תחושה של מועקה. אתה מבין בצער רב שלא הצליחו להוציא אותו בחיים. התעניינתי, רציתי להבין מה עבר עליו באותם רגעים, איפה הוא היה, להבין יותר לעומק מה היה הסיפור. לחוש את השטח. תמיד סיפרו לי מה שקרה, אמרו: 'נכנסו מפה ועברו דרך הדלת ההיא', ומה היה על הפרק מבחינת המבצע. אבל עכשיו הבנתי את תנאי השטח, ואיך זה קרה מכל כיוון".
משפחת וקסמן היא משפחה מאמינה. באותם ימים בהם היה נחשון מוחזק בידי החוטפים הם גייסו את כל עם ישראל שיתפלל להצלתו. אחרי פעולת הסיירת ניסו ההורים, אסתר ויהודה, להבין מדוע היא נכשלה. היו להם שאלות קשות. גם לאלי. ולמרות כל מה ששמע בזמנו, גילה בסיור המיוחד דברים חדשים.
"גם אחרי 26 שנה גיליתי דברים חדשים. למשל החלון בחדר שבו נחשון הוחזק. ראיתי את המטבח שכל הזמן שמעתי עליו שהיה בדרכם של הלוחמים. כל מה שסיפרו לי פתאום אתה רואה בעיניים. זה חיבר לי את הסיפור ששמעתי לשטח, לחדר המדרגות, למקום שבו נפל ניר פורז. אתה מבין את זה פיזית".
את הסיור בבית בביר נבאללה קיים וקסמן בשיתוף קציני גדוד שמשון שתופסים קו בגזרת בנימין, שבה נמצא הבית. "בכל גזרה שאנחנו מגיעים אליה אני משתדל לחבר את הלוחמים למורשת קרב שהייתה בה", מספר סא"ל סהר פוגל, מג"ד שמשון. "כשהבנתי שהבית הזה הוא תחת גזרתנו, היה לי ברור שחייבים לדבר על מה שהיה כאן, שהמפקדים יבינו ויראו מה היה כאן, מה יש ללמוד, איזה ערכים חשוב לקחת ולהעביר ללוחמים. זה אירוע שנצרב בתודעה הישראלית.
"נכון שהפעולה בסוף נכשלה, אבל היו כאן ערכים שחייבים לשמר כמו מסירות הנפש, הגבורה, ההקרבה, היכולת לעבור ברגע אחד מאפס למאה. להיות כל הזמן דרוך. כך לוחם צריך להיות. בייחוד בגזרת איו"ש, שברגע אחד אתה עלול למצוא את עצמך באירוע ביטחוני מורכב עם השלכות רחבות היקף. הסיפור הזה הוא טרגי. כל עניין החטיפה, ההחזקה, הקלטת, האולטימטום והפעולה. יש כאן רצף פעולות שחשוב ללמוד מהן".
בעת הביקור בבית החליט אלי וקסמן לדבר גם ללוחמים, להסביר את החשיבות של האירוע בעיניו, ובעיקר עד כמה הוא צריך להשפיע על הרחוב הישראלי דווקא היום. "אנחנו חווים תקופה לא טובה של שיסוי ופילוג בעם", אמר להם. "נחשון היה אדם של ערבות הדדית. הוא היה מתנדב במד"א וגם בימים של שלג ירושלמי היה הולך ברגל כמה קילומטרים כדי להגיע למשמרת, כי הבין את החשיבות של ערבות הדדית. גם הצורה שבא נרצח על ידי המחבלים תוך כדי פעולה צבאית חיברה את חלקי העם. בזמן שלוחמי צה"ל מחרפים נפשם ונאבקים על חייו של נחשון, מאות אלפי בית ישראל מתפללים להצלתו בכותל ומחוץ לבית שלנו. זה אירוע שחיבר את כולנו. וזה מראה עד כמה אנשים כמו נחשון חסרים לנו היום בחברה הישראלית".
