הייתי אישה מוכה.
הכרתי אותו כשהייתי שחקנית צעירה ומוכרת והוא היה עורך דין מהבוהמה בתל אביב. הסכמתי אחרי שאמר שייגמל מסמים, וכך היה. אבל במהלך השנה שלאחר מכן הוא חזר לסמים, היכה אותי ונפרדנו. זה נשמע קצר, ובטח נורא פחות מהמקרים ששומעים בחדשות, אבל מערכת היחסית הזו עדיין הפכה אותי קטנה יותר וחלשה יותר, ולקחה ממני את הכוח, האופטימיות והקלילות שהיו חלק ממני.
פחדתי לספר במפורש מה עובר עלי והוא איים עליי שלא אעז לספר לאחותי, כי ידע שהיא לא תאפשר לזה להימשך. אימא שלי, שרצתה לוודא שאני בסדר, אמרה לי משפט אחד: "אם לא טוב לך – תבואי. בלי כלום, אפילו יחפה". בדיוק כך ברחתי אליה. עם הבגדים שלגופי וכסף שהספיק למונית בכיוון אחד.
היום אני יודעת שלא הייתי לבד. דורות של נשים חונכו שהפגנת חוזק, אסרטיביות ועצמאיות תוביל לכך שאף גבר לא ירצה אותן כי הוא ירגיש מאוים. התוצאה היא אלימות, לעיתים קטלנית, בכל המגזרים ובכל המעמדות החברתיים והכלכליים.
המשותף לכל הנפגעות הוא העובדה שהן מפחדות ללכת. הן יודעות שהן צריכות, הן יודעות שזה מה שיציל אותן ולפעמים גם את ילדיהן, אבל הן משותקות.
מאז אותה מערכת יחסים הקפדתי לשים גבולות חדים וחד-משמעיים כבר מתחילת הדרך. אפשר לדעת ולהרגיש כשכבר בתחילת מערכת היחסים מופיעים סימנים לכוחניות, שליטה או אלימות, וזה לא ישתנה גם אם נרעיף אהבה, חום ודאגה. זה לא ישתנה אם ננסה לעמוד על דעתנו. להיפך, זה רק יבעיר את האש, ומעגל הריצוי והאלימות יתרחב.
אם את קוראת את זה ושואלת את עצמך אם מערכת היחסים שאת נמצאת בה מחליקה במדרון האלימות והפגיעה, בדקי את נורות האזהרה.
אם את מרגישה נשלטת, אם את סובלת מכוחניות או אלימות מכל סוג שהיא - את צריכה לצאת משם.
אם את יודעת שברגע שתתנגדי הוא יתפרץ, עזבי אותו.
אם את מרגישה שכל חלקך במערכת היחסים היא לרצות אותו - את צריכה ללכת.
אם את קוראת את הטור הזה בהיחבא, וחוששת שהוא יתפוס אותך, את חייבת לברוח משם.
גם אם את מאוהבת בו עד כלות, ולא ראית את נורות האזהרה מהבהבות בבית, אבל המכה הראשונה הגיעה - קומי ותברחי. באותו רגע. אחרי המכה הראשונה תגיע המכה השנייה והיא תהיה כואבת יותר ומסוכנת יותר.
אני יודעת שאת אומרת לעצמך שזה לא כך כל פשוט לברוח. "אין לי לאן". הייתי שם. אבל אם יש משהו שהבנתי במהלך השנים, הוא שאישה צריכה בן/ת ברית אחד/ת בלבד כדי להצליח לשים סוף למעגל הסבל.
מי הם בני הברית שלך? כל אדם, חבר או חברה, בן משפחה או מכר רחוק – כל אחד מאלה יהיה מוכן לעזור לך אם רק תגידי. הם יפתחו את בתיהם ויקבלו אותך ברגע שתהיי מוכנה לעשות את הצעד הזה.
ואם את בטוחה שאין אף אדם כזה בחייך, בבקשה פני למרכזי הסיוע ולקווי החירום שמפורסמים בכל מקום בימים אלה. זכרי שכל אחת יכולה למצוא את המקום שאליו היא יכולה ללכת.
- עירית פרנק היא מנכ"לית תיאטרון "הסימטה", שחקנית ובמאית
במקרה שאישה בסביבתכם נמצאת במערכת יחסים אלימה, הפנו אותה או התקשרו בעצמכם לקו החירום של משרד הרווחה בטלפון 118 או 077-9208560. המוקד מאויש במשך 24 שעות ביממה ומעניק שירות בעברית, ערבית, רוסית ואמהרית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
