המרוץ להנהגת גרמניה ממשיך להתחמם לקראת הבחירות ב-26 בספטמבר, והיום (ב') הודיעה מפלגת הירוקים על המועמדת שלה לתפקיד: אנלינה ברבוק בת ה-40, אחת משני מנהיגיה השותפים של המפלגה. מעמדם של הירוקים בגרמניה התחזק מאוד בשנים האחרונות, וכעת משהקנצלרית אנגלה מרקל לא רצה לכהונה נוספת, ישנו סיכוי לא-מבוטל שמחנה השמרנים שלה לא יצליח לשמור על השלטון. העובדה שהשמרנים טרם הצליחו להתאחד סביב יורש ברור, וקרועים כעת בין שני מועמדים, רק מחזקת את התקווה של הירוקים לגרוף ניצחון ראשון אחרי 40 שנות פעילות.
בזמן שהמחנה השמרני של מרקל שרוי במאבק פנימי, הירוקים הפגינו היום אחדות שורות: את מועמדותה של ברבוק הציג שותפה להנהגת המפלגה, רוברט האבק. ברבוק מכהנת כחברת פרלמנט מאז 2013, אך מעולם לא שירתה כשרה, ובנאום המועמדות שאותו נשאה היום היא התייחסה להיעדר הניסיון שעלול להיות לה לרועץ. "הדמוקרטיה חיה בשביל שינוי. כן, מעולם לא הייתי קנצלרית ומעולם לא הייתי שרה", אמרה ברבוק. "אבל אני מייצגת שינוי. אחרים מייצגים סטטוס-קוו. אני משוכנעת באופן עמוק ביותר שהמדינה הזו צריכה התחלה חדשה".
ברבוק הוסיפה כי מטרתה הינה לראות את גרמניה ב"לבה של אירופה", וכי משם עליה לפעול על מנת להפוך את ההגנה על הסביבה ל"בסיס שממנו יצמחו שגשוג, חירות וביטחון", כלשונה. היא הוסיפה כי היא תומכת ב"תרבות פוליטית שבה אנשים מעריכים זה את זה, מתייחסים לביקורת ברצינות – ולא פועלים זה נגד זה, אלא זה למען זה".
ברבוק הייתה בצעירותה ספורטאית מצטיינת שהתמחתה בהתעמלות על טרמפולינה. היא למדה מדעי המדינה ומשפט בינלאומי בהמבורג ובלונדון, וכיום נשואה ומגדלת שתי ילדות קטנות. היא מתגוררת בעיר פוטסדם, בירת מדינת המחוז ברנדנבורג שמקיפה את ברלין.
את מפלגת הירוקים מנהיגה ברבוק יחד עם האבק מאז תחילת 2018, ויחד שניהם הובילו את המפלגה לשורה של ניצחונות במדינות המחוז ולנסיקה בסקרים הארציים. אף שהירוקים יושבים כעת באופוזיציה ברמה הלאומית, הם יושבים בממשלותיהן של 11 מתוך 16 מדינות המחוז בגרמניה. באחת מהן, בממשלת מדינת המחוז באדן-וירטמברג שבעברה הייתה מעוז שמרני, הם שולטים כעת.
הירוקים החלו את דרכם ב-1980, כממשיכי דרכה של התנועה האקולוגית שצמחה בגרמניה מסוף שנות ה-60 ולאורך שנות ה-70. בבחירות הארציות האחרונות לפרלמנט הגרמני, ב-2017, הם גרפו 8.9% מהקולות, אך כעת הסקרים חוזים להם יותר מכפול מכך. סקר אחרון שפורסם בשבוע שעבר על ידי מכון "פורסה", חזה שהירוקים יקבלו 23% מהקולות – לעומת 27% למחנה של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית של מרקל ומפלגת האחות הבווארית שלה.
פרשנים בגרמניה מסבירים כי אחת הסיבות להיחלשות של השמרנים בסקרים – בקיץ האחרון חזו להם הסקרים 40% מהקולות – היא אכזבה של הגרמנים מההתנהלות סביב משבר הקורונה: גרמניה מתמודדת כעת כמו מדינות רבות באירופה עם גל תחלואה חמור, ומתקשה לעמוד ביעדים של מבצע החיסונים נגד הנגיף. הירוקים הציגו לאורך המגפה עמדה עקבית של תמיכה בהגבלות חמורות יותר על מנת לצמצם את התחלואה.
גם כעת, חשוב להדגיש, ההערכות של הפרשנים הן שהתרחיש הסביר ביותר הוא שהשמרנים יהיו אלו שירכיבו את הקואליציה הבאה – אולם גם במצב כזה הירוקים צפויים להפוך ללשון מאזניים. בעבר היו הירוקים מזוהים מאוד עם השמאל, והיו חברים בממשלתו של גרהרד שרדר בין 1998 ל-2005, אך כיום הם פתוחים הרבה יותר לקואליציה עם מפלגות ימין.
בחודש שעבר חשפו הירוקים תוכנית שבמסגרתה הם קוראים להאיץ את קצב היציאה של גרמניה מהתלות באנרגיה מבוססת-פחם, להגדיל את המיסים על פליטות גזי חממה ולהגדיל באופן משמעותי את ההוצאות על פיתוח תשתיות. הירוקים תומכים נחרצות באיחוד האירופי, וקוראים גם במצע שלהם לנקוט יד קשה יותר כלפי רוסיה. בין היתר הם מציעים לשים סוף לפרויקט צינור הגז "נורד סטרים 2" שאותו מפתחת גרמניה יחד עם מוסקבה, חרף ההסתייגות האמריקנית מהפרויקט.
ברבוק נשאלה היום על המדיניות שאותה תנהיג מול רוסיה וסין, אם תמונה לקנצלרית, ואמרה כי מדיניות שכזו תהיה בראש ובראשונה חלק מ"עמדה אירופית חזקה ומאוחדת" – עם תרומה משמעותית מהצד הגרמני. "עם כוחות אוטוריטריים במיוחד, אנחנו חייבים מדיניות חוץ ברורה – של דיאלוג, אבל גם יד קשוחה לעתים".
9 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: מרקוס זודר, אנגלה מרקל וארמין לשט. המחנה השמרני טרם הכריע
(צילום: gettyimages, AFP, רויטרס)
בניגוד לאחדות שהפגינה היום מפלגת הירוקים, במחנה השמרני של מרקל עדיין לא ברור כאמור מי יירש את הקנצלרית. מרקל, נזכיר, הודיעה כבר ב-2018 כי לא תתמודד על כהונה חמישית לתפקיד, ותסיים את כהונתה אחרי 16 שנים בשלטון. המחנה שלה מורכב משתי מפלגות: המפלגה המרכזית של הנוצרים-דמוקרטים (CDU) ומפלגת-אחות הפועלת במדינת המחוז בוואריה (CSU).
בשבוע שעבר נבחר ראש ממשלת מדינת המחוז נורדריין-וסטפאליה ארמין לשט למועמד המפלגה המרכזית, ה-CDU, אולם הבחירה לתפקיד הזה לא הבטיחה לו מיד גם את מועמדות המחנה השמרני כולו לתפקיד הקנצלר. מנהיגה של מפלגת האחות הבווארית מרקוס זודר, ראש ממשלת מדינת המחוז בוואריה, טען שהוא המועמד המועדף יותר לאור הסקרים. הוא סירב להכיר במועמדותו של לשט ודרש כי הבחירה במועמד תיעשה בהצבעה של חברי שתי המפלגות, כלומר בסוג מסוים של פריימריז.
השניים הודיעו אז כי יפעלו להגיע להסכמה אחד עם השני, אך לאורך השבוע האחרון לא חלה התקדמות בשיחות ביניהם, ומרקל עצמה נמנעה מלהתערב במחלוקת. לפי הדיווחים בגרמניה לשט וזודר נפגשו גם אמש, ושוב לא הצליחו להסכים על המועמד לתפקיד הקנצלר.
היום הודיע לשט כי הזמין את זודר לפגישה נוספת, כדי להציג בפניו תוכנית שתביא להכרעה במחלוקת. אולם דקות ספורות לאחר מכן זודר דחה את ההצעה לפגישה נוספת. מדבריו ניתן היה להבין שהוא מנסה דווקא לרדת מעט מן העץ שעליו נתלה. זודר אמר במסיבת עיתונאים במינכן כי ישאיר את ההחלטה להמשך הדרך ל-CDU לבדה, כלומר לא למפלגת האחות הבווארית שלו. "אם ה-CDU תקבל החלטה ברורה הלילה, אנחנו נקבל אותה", אמר זודר. "ה-CDU היא האחות הגדולה והחזקה יותר, והם היחידים שיכולים להחליט אם קיים רוב רחב או לא".
לשט בן ה-60, פוליטיקאי מתון שנחשב למי שימשיך את המורשת של מרקל, התעמת איתה לאחרונה על הגבלות הקורונה. הפופולריות של לשט, שהוא כאמור ראש ממשלת נורדריין-וסטפאליה (מדינת המחוז המאוכלסת ביותר בגרמניה), נפגעה בשל מה שנחשב לטיפול כאוטי במשבר. לעומתו זודר בן ה-54, ראש ממשלת בוואריה, נחשב לפוליטיקאי "ביצועיסט" ובמהלך המשבר הוא הביע תמיכה בדרכה של הקנצלרית.
