היה בשבוע הזה הרבה ממה שטוב בישראל, ולא מעט ממה שרע בה. מדמנה של מערכת בחירות, הרביעית בשנתיים. פוליטיקה שהתמכרה לפופוליזם, עם משבר כלכלי והתפרצות קורונה מתרחבת. ובמקביל, מבצע חיסונים שכל מילות השבח יחווירו מולו. ישראל התחילה הכי מהר שלה, כלשונו של קרמבו ב"מבצע סבתא", ולאט-לאט הגבירה. נכון לשעת סגירת הטור, ישראל היא המדינה המובילה בעולם בקצב החיסון ובשיעור אזרחיה המחוסנים. עיתונאים זרים התקשרו השבוע, מכלי תקשורת מגרמניה ועד הודו, כדי לשאול שאלה פשוטה: איך. איך יש לכם חיסונים. ואיך אתם מצליחים לחסן במהירות כזו. הם היו חדורי קנאה. חלקם תהו בלחש: מתי תתחילו לחסן גם אזרחים זרים.
האזינו לנדב איל מקריא את הטור:
כך, לישראלים קרה דבר די נדיר השבוע: הם מצאו נושא שהם יכולים להיות גאים בו, יחד. לא עוד קלישאות, אלא מדד אמפירי ופשוט. כמה חוסנו. הישראליות שמתעוררת בבוקר ובודקת את מפלס המים בכנרת החלה בודקת את מפלס המתחסנים. ורווח לה קצת.
וכמובן המשמעות פוליטית. בנימין נתניהו סיים שבוע מצוין. תחושת המצור שנוצרה עם התפלגות הליכוד עודנה כאן, אבל דוללה מעט. שלושה רמטכ"לים שחשבו שנתניהו מסוכן לישראל הסתלקו מהבימה. איזנקוט נשאר בחוץ. אשכנזי פרש. בני גנץ, האדם שאיים עליו בשלוש מערכות בחירות, התפוגג רשמית. נאומו השבוע סתם את הגולל. "זה היה מחזה פתטי", איבחן פוליטיקאי בכיר, "זו אפילו לא הדרך היעילה לקמפיין געוואלד".
כל זה לא היה סוף החדשות הטובות לביבי. בבוקר רביעי פולארד הגיע לישראל וראש הממשלה וידא שיצולם לבדו כאשר הוא מקבל את פניו. וכמובן, השמאל והמרכז המשיכו להתפלג ולייצר מפלגות חדשות בקצב שלא היה מבייש את המוטציות בזן הבריטי.
והיה גם את קצב החיסונים. כעומק החקירה, עומק העקירה, כתב יוסי שריד על אריאל שרון. בבחירות הנוכחיות הנוסחה היא כעומק המתחסנים, עומק המצביעים. הבחירות האלה הן כולן על הסגר, החיסונים ומשפט נתניהו, ולאו דווקא בסדר הזה. ביבי הבין זאת היטב, ולכן שאף להרחיק את הבחירות לחודשי מאי-יוני – אחרי שרוב האוכלוסייה תחוסן, ההגבלות יתפוגגו והכלכלה תשתקם. התוכנית סוכלה במאמץ משותף של גדעון סער ומורדי כחול לבן, ולכן צבירת הישגים מהירים הפכה לקריטית עבורו.
הסיפור האמיתי
נתניהו יצר רף ציפיות גבוה עם דרישה ל-150 אלף מתחסנים ביום; יהיה לא פשוט להתמיד בו. ויש עוד משהו. בטיחות החיסון זכתה להרבה התייחסות, אבל הסיפור האמיתי הוא בכלל באפקטיביות שלו: הסכנה שלאור רגישותו לטלטול והצורך לשמר אותו בטמפרטורות מסוימות, חלק מהמנות לא יעבדו. אני לא ישן בלילה בגלל זה, הודה השבוע בכיר באחת מקופות החולים. שאלתי מה אפשר לעשות. לקוות, הוא השיב.
הבעיה שנתניהו היה צריך להתמודד איתה היא "החור" – פרק הזמן בין היום שבו ייגמרו מיליוני המנות של פייזר בסוף ינואר-פברואר, ועד שיגיע המשלוח של כמיליון חיסוני מודרנה. לבד משיקולי בריאות, זו תקופה מכרעת למערכת הבחירות. הרי מחיאות הכפיים יתחלפו בתסכול עמוק אם לפתע מעיין החיסונים יתייבש.
האפשרות שבעולם ייכנסו לקצב חיסון גבוה ובישראל התחנות יעמדו מיותמות עוררה הזעה מוגברת בלשכת רה"מ. מאחורי הקלעים, משרד רה"מ וגורמים במשרד הבריאות הפעילו לחץ אדיר על פייזר ועל מודרנה להקדים אספקה לתחילת פברואר, כמעט בכל מחיר. גורם בכיר שמעורב במגעים אמר אתמול שהוא חושב שהמאמצים הצליחו. "אלה סוסים שאנחנו חייבים לגנוב לפני שחופשת חג המולד נגמרת", אמר, "אבל מדינות חזקות יותר, וגם מוכות יותר, מפעילות את הלחצים שלהן".
למה דווקא אנחנו
זה הזמן לענות על שאלת השאלות – למה. למה ישראל תקבל מחברת פייזר בין 4 ל-5.6 מיליון מנות, בשעה שאומות אירופיות גדולות בהרבה קיבלו פחות בתחילה. זו תעלומה מעניינת במיוחד משום שישראל חתמה עם פייזר חוזה לאספקת החיסון רק אחרי שהתבררו התוצאות המצוינות של יעילותו – דהיינו מאוחר למדי.
בהקשר הזה הועלו שלוש גרסאות מרכזיות. הראשונה היא שמדובר בכסף. ישראל שילמה מחיר גבוה – הסכום שהוזכר הוא כ-30 דולר לכל מנת חיסון – בעוד האירופאים והאמריקאים שילמו מחצית. בעיה מרכזית בגרסה הזו היא שאומות אחרות גם היו שמחות לשלם מחיר גבוה יותר עבור אספקה מהירה של החיסון. זה זול יותר מהטלת סגר או ביצוע מיליוני בדיקות בחודש.
הגרסה השנייה היא שמדובר בלב היהודי של מנכ"ל פייזר, אלברט בורלא, נצר למשפחה יהודית מסלוניקי. ראש הממשלה בעצמו פיזר אבקת פיות בעניין הזה, כאשר אמר שהוא "יהודי חם" ומדובר ב"ידיד אישי חדש" שהוא גם "ידיד ענק של מדינת ישראל". במובן מסוים, זו הגרסה שנתניהו היה הכי רוצה לקדם – משום שהיא רומזת שהוא הפעיל את קסמיו וכך ישראל ניצלה. כמו המערכון של החמישייה הקאמרית, שם העסקנים מבקשים מהשופט הגרמני כמה מטרים "פור" בתחרות ריצה; "Haven’t the Jewish people suffered enough". נתניהו כנראה העלה טיעונים מהסוג הזה, אבל בורלא, אומרים גורמים בינלאומיים, הוא מנכ"ל של חברה ציבורית, וחלים עליה כללים מחמירים. הוא לא יכול לעשות טובות סנטימנטליות, בטח שלא במיליוני חיסונים.
הגרסה השלישית היא המדויקת, לדברי יותר משני גורמים שהיו מעורים במגעים. לפיה, נתניהו אכן היה חיוני במאמץ, ושר הבריאות לא פחות ממנו (רק שאדלשטיין, בניגוד לנתניהו, יודע לדבר ב"אנחנו", ולא רק "אני"). שלא כמו מנהיגים אירופאים, שניהם נתקפו תחושת דחיפות ברגע ששמעו על התוצאות הטובות של פייזר. אבל ההישג של קבלת מיליוני חיסונים קשור בעיקר לקופות החולים ולמערכת הבריאות הציבורית המצוינת כאן.
פייזר רצתה מקום שבו תוכל להדגים את יכולות החיסון, אומר גורם מסחרי. בשלב מסוים הסבירה להם ראש שירותי בריאות הציבור, ד"ר שרון אלרעי-פרייס, את יכולות המעקב והקשר של הקופות עם הפציינטים. החברה כל כך התרשמה, שהיא הציעה לישראל הסכם יוצא דופן שבו המדינה תתחייב לקנות רק פייזר – בתמורה למחיר טוב ולאספקה מהירה. אף שנתניהו ואדלשטיין החליטו לדחות את ההצעה, היתרון הישראלי היה ברור. ישראל נהפכה לפיילוט עולמי למבצע חיסונים מהיר.
מה שעוד סייע הוא שהרשומות הרפואיות הדיגיטליות משתרעות בישראל שני עשורים אחורה; עניין נדיר. "אתה יודע איך אני מקבלת תוצאות של בדיקת קורונה?" שאלה אותי השבוע מכרה מגרמניה, "אני צריכה ללכת ולקבל מעטפה מודפסת. בתוכה יש קוד ארוך. את הקוד הזה אני לוקחת הביתה ומזינה במחשב. זה לא ייאמן כמה אצלכם זה פשוט".
השבוע פרץ הוויכוח הצפוי על הקרדיט. נשמעה חמיצות מסוימת בצד השמאלי של המפה. תוקפה דל. הרי אם ישראל לא הייתה מקבלת חיסונים, או מחסנת בקצב איטי, ראש הממשלה היה מוחזק כאחראי לכישלון, ובצדק. בכל מקרה, כל עוד יש חיסונים, אפשר לתת קרדיט נדיב לכולם – לקופות החולים, לסוציאליזם שייסד אותן ואולי גם לקפיטליזם שייעל אותן. וכן, גם לנתניהו.
הקונספירציה משתלמת
פייסבוק התחייבה להוריד מידע כוזב ומטעה שקשור בחיסונים. היא לא ממש מקיימת: כך העמוד שמדבר על "וירוס הקוקוריקו" מכניס לכיסה של חברת הענק עשרות אלפי שקלים
המבחן הגדול של ההתחסנות בישראל הוא לא כעת, כאשר גדודי מתחסנים נוהרים אל קופות החולים, ובארץ נודדים רודפי חיסונים שמחפשים עודפים, "כיוון לחיסון", מסח'נין ועד דימונה. המבחן יגיע כאשר המבצע יתקרב אל הגרעין הקשה של מתנגדי החיסונים ומכחישי המגפה – ובעיקר אל מי שנפלו בקסמם. זו קואליציה רבת-צבעים. חברים בה נאמניהם של רבנים שמציעים את "תפיסת הבריאות של הרמב"ם", חסידי ניו-אייג' שדוחים את המדע, בורגנים שראו יותר מדי סרטונים ביוטיוב ואוכלוסיות מיעוטים עם חוסר אמון בממסד.
חומרי התעמולה מוצגים כניטרליים, וחצאי אמיתות הן הנשק העוצמתי ביותר. התקשורת הממוסדת תדווח כי הגבר שמת השבוע אחרי נטילת החיסון היה חולה לב, ושבכל יום מתים בישראל רבים מהתקפי לב. מתנגדי החיסונים יעשו דבר פשוט בהרבה: הם יכתבו "מת אחרי שקיבל חיסון". הואיל ואוכלוסיית מקבלי החיסונים מבוגרת מהציבור הכללי, וגם ממשיכה למות באורח טבעי, אנחנו צפויים לסנסציות אין-ספור.
בשנת 2018 פורסם מחקר ענק של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) שהדגים עד כמה שקרים אפקטיביים ברשת: החוקרים בדקו 126 אלף סיפורים שהופצו בטוויטר, וגילו שלא רק ששקרים מתפשטים מהר יותר מדברי אמת, הם גם מגיעים ליותר אנשים. הם משפיעים יותר. הם מנצחים את האמת בכל קטגוריה – מדע, נשק, פוליטיקה. בימים שבהם יש אובדן אמון בממשלות בכלל ובממשלת נתניהו בפרט, הרשתות החברתיות הן לונה פארק עבור מפיצי כזבים. הם רואים ברכה בעמלם: הנתונים המופיעים בראש העמוד מצביעים על כך שבין חמישית לרבע מהישראלים מאמינים בתיאוריות קונספירציה מהסוג הזה.
מחאות לגבי מדיניות הממשלה ביחס לקורונה הן לגיטימיות, וחששות מחיסון חדש הם עניין מובן. יהיו מי שינצלו את הספקות האלה. קחו לדוגמה את עמודי הפייסבוק והיוטיוב של אחד, דני וידיסלבסקי, המציג עצמו כ"מומחה להתנהגות אנושית". הרוח קונספירטיבית. וידיסלבסקי אמר פעם בווידיאו שהמגפה היא "אולי ההונאה הגדולה במאה השנים האחרונות". מתראיינים אצלו אנשים מוכרים – מהמוזיקאי מתי כספי דרך יורם יובל, חיים רמון, ירון זליכה וגם רופאים שמתנגדים לסגרים.
בצר לה, האליטה הישנה מתמכרת למראיין אלמוני באולפן קטן. השיטה קבועה: וידיסלבסקי, ששמו נקשר בעבר בקבוצת הסיינטולוגיה, מושיב אותם באולפן ומושח אותם בדבש. אתה אומר שאפשר היה לעשות בדיקות דם ואז היו מגלים שלרוב האנשים יש נוגדנים, אומר וידיסלבסקי לבוגי יעלון. האחרון משלים שהם "מחוסנים", והמראיין מוסיף ש"לא צריך לעשות כלום" ו"מפחידים אותנו".
חודשיים מאוחר יותר, באוגוסט, משרד הבריאות קבע בהקשר לסדנאות שהציע וידיסלבסקי "לחיסון מנטלי לקורונה" כי מסריו משדרים "מסר המטעה את הצרכנים" ותיתכן סכנה למשתמשים. מסיבה שאפשר רק לנחש, החל וידיסלבסקי לאחרונה להשתמש במעין שפה מקודדת בפוסטים שלו. לדוגמה, הוא מדבר על "וירוס הקוקוריקו", ומהדהד פקפוק לגבי בטיחות ה"חיסולים". חיסולים נשמע כמו חיסונים, אגב.
בעבר דמויות כמוהו היו נאלצות לעמוד עם רמקול בקרנות רחוב, על ארגז עץ חורק. היום יש להן שותפות: ענקיות האינטרנט. דוח שפורסם לאחרונה בבריטניה העריך את ההכנסות מפרסום של מתנגדי חיסונים ברשתות בכמיליארד דולר, כל שנה. פייסבוק מאפשרת לראות את נתוני הפרסום של וידיסלבסקי, והם מעוררי השתאות: פוסט שלו ובו ראיון עם רופאה ו"שוטפת אנרגטית" שכולל הסבר מדוע "64 אחוז מהרופאים מסרבים להתחסל", קודם באמצעות שלוש מודעות. פייסבוק הכניסה מהן כ-4,000 שקל, מה שהביא לכ-200 אלף התרשמויות. למעשה, פייסבוק פירסמה עשרות מודעות שונות מהעמוד שלו בעשרות אלפי שקלים בשנה האחרונה (לא כולן עסקו בקורונה). אפשר רק לנחש כמה ישראלים ראו אותן.
אמנם בתקופה האחרונה הורידה פייסבוק כמה קבוצות שהפיצו פייק ניוז רפואי, אבל מאמציה של חברת הענק נעשים, וכך גם חושבים במשרד המשפטים, בעצלתיים.
את הכסף, לעומת זאת, היא מקבלת מיד.
דני וידיסלבסקי מסר בתגובה לדברים: "אינני מתנגד ולא התנגדתי מעולם לחיסונים. אין לי קשר לסיינטולוגיה למעלה מעשור. אני תורם מזמני ומכספי עשרות אלפי שקלים בשנה לפעילות ציבורית וחינוכית. עם פרוץ מגיפת הקורונה ראיתי כשליחות להביא דיעות שונות של מומחים בתחום הרפואה, של מומחים בתחום הפוליטי מדיני ועוד. כל זאת על מנת ליצור בהירות בכאוס ששלט בישראל. אחזור ואדגיש אינני מכחיש קורונה ואינני מתנגד לחיסונים. אך יחד עם זאת הטיפול במגיפת הקורונה מעלה שאלות ותהיות קשות בנוגע להתנהלות של מקבלי ההחלטות ושל גורמי רפואה. הם אלה אשר צריכים לתת את הדין לתושבי מדינת ישראל".
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
