בית המשפט העליון הוכיח היום (א') שוב שהוא שומר על הכנסת, על הממשלה, ובעיקר על ה"חוקה" החסרה של ישראל מפני עצמן. אחרי כמה התראות ששיגר בית המשפט לכנסת ולממשלה בעבר, הוא הוציא היום כרטיס אדום והתריע סופית מפני שימוש בתיקונים לחוקי יסוד שלא לתכלית שלמענה נחקקו. למעשה, בית המשפט שלח מסר לפיו נמאס לו להכשיר שימוש לרעה בכוח הכנסת, ושלהבא הוא עשוי לבטל חוקים דומים.
ההכרזה על בטלותו של התיקון לחוק יסוד: הכנסת, שהגדיל את תקרת התקציב ההמשכי לשנת 2020 בסכום של 11 מיליארד שקלים, בין היתר לצורך חלוקת כספים קואליציוניים וכספי תמיכות, הגיעה עם נימוק ברור ברוב דעות: הכנסת "השתמשה לרעה" בסמכות המכוננת שלה – כלומר בסמכותה ובבעלותה על חקיקת חוקי יסוד.
ב-20 השנים האחרונות וביתר שאת בעשור האחרון, משתמשת הכנסת במה שאמור להוות קודש הקודשים של החקיקה – חוקי היסוד – לשם "ניהול שוטף של ענייני המדינה", כפי שמכנה זאת השופטת דפנה ברק-ארז. אבל הכנסת גם מבזה את תכליתם, ולרוב בשל צרכים קואליציוניים של חולין. החולין הזה הוא תמיד הצורך למצוא פתרון מהיר, רגעי, חלקי ושטחי לבעיות קואליציוניות. פעם זה תקציב דו-שנתי ופעם אחרת (המצויה עדיין על שולחן בית המשפט העליון לצורך הכרעה) הוא שינוי משטרי של הרצת מושג של "ראש ממשלה חליפי".
3 צפייה בגלריה
גנץ ונתניהו. הכנסת משתמשת בקודש הקודשים, בשם צרכים קואליציוניים
(צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת )
בשל השסעים העמוקים בחברה הישראלית, בעיקר בנושאי דת ומדינה ונושאים ביטחוניים, לא הושלם מעולם מפעל החוקה הישראלית. בחוקי היסוד שהצטברו עד כה, נהוג היה לראות פרקי החוקה, וכיאה לדמוקרטיות ליברליות בעולם, חוקי יסוד אלה מהווה את השולחן הערוך הנורמטיבי, הכללי, הערכי והיציב שאמור להתוות את כללי המשחק הנהוגים, וגם את התוקף הלגיטימי המוקנה להם. הנשיאה חיות מכנה אותם "הליבה".
בהיעדר מסורת דמוקרטית אמיתית, ומאחר שהממשלות האחרונות שקמו כקואליציות רעועות עם חברים שרוחשים בוז לכללי המשחק ובעיקר לבית המשפט העליון, עשתה המערכת הפוליטית מחוקי היסוד פלסטר. במקום להתייחס לחוקי היסוד כפרקים בחוקה העתידית של ישראל, הח"כים נוהגים בזילות בכותרת "חוק יסוד", והופכים אותם למטבע עובר לסוחר.
נשיאת העליון חיות אף ציינה בכאב לב את ההקשר בפסק הדין שלה: "שנת 2020 – השנה שבה הכה בעולם ובנו נגיף הקורונה וגבה מחיר יקר בחיי אדם ובכלכלה – לא האירה פנים גם למשפט החוקתי בישראל. מדינת ישראל הייתה – ועודנה – שרויה במשבר פוליטי חסר תקדים, ונראה כי חוקי היסוד, כמו גם תקציב המדינה, הפכו לכלי משחק במשבר זה".
זהירות מרבית
למרות כל אלה, בית המשפט העליון מבין וחושש מהרגישות של ביטול תיקון של הכנסת, ולכן הוא ניצל את העובדה ששנת התקציב 2020, שבמסגרתה חוקק התיקון, הסתיימה, וגם את העובדה שהרוב המוחלט של התוספת הכספית כבר חולק. על כן, העליון הסתפק בהוצאת "התראת בטלות", שמשמעותה היא שככל שבעתיד ייערך תיקון במתכונת דומה – הוא צפוי להתבטל.
פסק הדין חושף את הוויכוח העקרוני, שלא לומר הפלורליזם של בית המשפט העליון. בעוד הרכב הרוב של חיות העדיף לשלוח התראה לכנסת ולממשלה השולטת בה, מפני שימוש לרעה עתידי בחוקי יסוד, למרות שההכרעה הספציפית הפכה מיותרת – העדיפו שלושה מהשופטים השמרנים של העליון - נועם סולברג, דוד מינץ ויוסף אלרון, להימנע מהכרעה מכיוון שמדובר בהחלטה "תיאורטית". גם הם מודעים למצבו העדין של העליון, ועל כן הם קבעו שקיום דיון תיאורטי, "שנזקו עולה על תועלתו בהוראת השעה שעברה מן העולם", כלשונם, אינו מצדיק מתן סעד בנוגע "לאושיות המשטר החוקתי" והתערבות תקדימית בחקיקת יסוד.
לגישת שופטי דעת המיעוט, ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד מעוררת שאלות יסודיות במישור הסמכות, והפעלה של הביקורת השיפוטית במקרה זה עלולה להתפרש כ"שימוש שלא לטובה" בסמכות זו. כפי שכתבו השופטים בפסק הדין, "אין מקום לקביעת מבחנים מהותיים לצורך זיהוי של חוק יסוד. צוין כי אל לו לבית המשפט להיכנס לזירה הפוליטית ולקבוע הסדרים חוקתיים המצויים באחריות נבחרי הציבור החבים דין וחשבון לבוחריהם. הבטחת אמון הציבור בשפיטה היא צו השעה, ואין מקום להסיג את גבולה של הכנסת כרשות מכוננת".
