אם יתממש הסכם שיתוף הפעולה האסטרטגי והכלכלי המתרקם בין סין לאיראן, הוא יהווה גלגל הצלה לכלכלה האיראנית השוקעת תחת הסנקציות האמריקניות ויעצים את מעמדה של סין כמעצמה ואת מעורבותה במזרח התיכון. בנוסף, הוא ינחית מכה קשה על מדיניותו של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ במזרח התיכון ועל מעמדה של ארה"ב כמעצמה עולמית. בעתיד הרחוק יותר ההסכם עלול לאיים על ישראל.
לפני שנצלול למשמעויות נבהיר - ההסכם עצמו עוד רחוק, לפחות כמה חודשים. בשני הצדדים ימתינו כנראה לבחירות לנשיאות בארצות הברית, ולאפשרות החלפת טראמפ, לפני שיחליטו סופית.
ההסכם המתגבש הוא למעשה מימוש של הצהרת כוונות שפרסמו טהרן ובייג'ינג בעת ביקור שערך נשיא סין שי ג'ינפינג בטהרן בינואר 2016. מאז ועד היום מתקיימים דיונים חשאיים בין שתי המדינות על מימוש הצהרת הכוונות והפיכתה להסכם בר ביצוע. אבל המאמצים האלו לא הניבו פרי מפני שאיראן לא ששה להיות תלויה כלכלית ואסטרטגית בסין ומפני שהסינים חששו מהסנקציות שתפיל עליהם ארה"ב אם יחתמו על הסכם המפר את הסנקציות הכלכליות שהטילה מחדש על טהרן ב-2018.
אבל כעת, הגיעו כנראה מים עד נפש בטהרן והתעוזה הסינית והרצון שלה להתחרות עם ארה"ב על מעמד של מעצמה עולמית גברו על ההיסוסים. לנוכח המצוקה הכלכלית שבה נמצאת איראן, בגלל הסנקציות האמריקניות ומשבר הקורונה, ובשל המלחמה הקרה שסין וארה"ב הכריזו לאחרונה זו על זו בכמה תחומים, החליטו איראן וסין לנסח הסכם. בחודש שעבר, לפי ה"ניו יורק טיימס", אישר נשיא איראן חסן רוחאני את הטיוטה הסופית של ההסכם.
הנוסח המלא של הטיוטה הסופית הודלף על ידי האיראנים לתקשורת. דובר משרד החוץ הסיני לא אישר ולא הכחיש את דבר קיומו של ההסכם וגם לא אמר מתי ואם בכלל ייחתם. ככל הנראה, לטהרן יש אינטרס במימוש ההסכם ובשיווקו לדעת הקהל האיראנית שאינה ששה לקראתו, כי הוא הופך את איראן לגרורה כלכלית של סין.
מחאה בעקבות עליית מחירי הדלק באיראן, 2019
(צילום: רויטרס)
הסינים מצידם כנראה אינם מרוצים עדיין מהתנאים המסחריים של ההסכם שאמור לספק להם מיליוני חביות נפט וגז במחירי רצפה במשך עשרות שנים. עם זאת, גם לאיראן וגם לסין יש עניין לפרסם את דבר ההסכם כדי ללחוץ על ארה"ב ולהשפיל את טראמפ ערב הבחירות לנשיאות בנובמבר.
נוכחות אסטרטגית במזרח התיכון
על פי הטיוטה שהתפרסמה בשפה הפרסית כהדלפה בטהרן, מדובר ב"הסכם שותפות אסטרטגית כוללת" בין איראן לסין למשך 25 שנה. בתקופה זו תשקיע סין כ-400 מיליארד דולר בכ-100 פרויקטים תשתיתיים באיראן, בעיקר בתעשיית הנפט והגז המתיישנת ומתפוררת בשל היעדר תחזוקה בבתי זיקוק, וכן בתשתיות אחרות כמו מסילות ברזל, נמלים, תעופה ובנקאות.
על פי ההסכם סין תשקיע 280 מיליארד דולר בתשתיות הנפט ו-120 מיליארד בתשתיות האחרות. בתמורה, תקבל סין אספקה סדירה של נפט במחיר מוזל מאוד ובכמויות של מיליוני חביות ליום במשך כל תקופת ההסכם. סין מייבאת היום 75% מצורכי האנרגיה שלה מבחוץ והיא יבואנית האנרגיה הגדולה בעולם. אבל הנפט הוא רק אחת התמורות שהסינים יקבלו במסגרת ההסכם עם איראן אם יתממש. זו תהיה תרומה ענקית לכלכלה הסינית אבל התמורה האסטרטגית שתקבל בייג'ינג משתווה ואולי אף עולה עליה.
בנוסף למסילות הברזל ולשדה התעופה שסין אמורה להשקיע בהם באיראן, סין תקבל לידיה את חידוש והרחבת הנמל הימי בג'סק שבפתח המפרץ הפרסי, היא תקים ותנהל אזור סחר חופשי באי קאשם שבמיצר הורמוז, תקים ותנהל אזורי סחר חופשי בעבדאן שבפתח השאט אל-ערב בגבול איראן-עיראק, במקום שבו הפרת והחידקל נשפכים למפרץ הפרסי, ובאזור מאכו תקים אזור סחר חופשי סמוך למפגש הגבולות בין איראן, אזרבייג'ן וארמניה. הפרויקטים הללו מעניקים לסין נוכחות אסטרטגית לאורך כל החלק המערבי של איראן ויאפשרו לה לנהל משם מעקב מודיעיני ופעילויות ביטחוניות אחרות במסווה של פעילויות אחרות בכל רחבי המזרח התיכון.
שיתוף פעולה מודיעיני ובהגנה בסייבר
אבל מה שמעניין אותנו במיוחד, וגם את האמריקנים, הוא הפרק בהסכם העוסק בשיתוף הפעולה הטכנולוגי והצבאי. על פי טיוטת ההסכם שהתפרסמה בטהרן, סין תקים באיראן את רשת התקשורת הסלולרית מהדור החמישי 5G, איראן תקבל נגישות לרשת לוויני ה-GPS הסינית הנקראת "באידו" וכן יתקיימו אימונים משותפים לצי הסיני ולצי האיראני. ההסכם מדבר גם על מחקרים צבאיים משותפים ועל שיתוף פעולה מודיעיני.
בין הסעיפים של שיתוף הפעולה הטכנולוגי נחבא סעיף מעניין במיוחד, שמתייחס במפורש לכך שסין תשתף פעולה עם איראן בהגנה בסייבר, דוגמת פרויקט "חומת קיר האש (fire wall) הסינית הגדולה" שבייג'ינג מפעילה כדי לשתק מערכות מקוונות ברשת ובסייבר בכלל במדינות ובגופים הנחשבים עוינים לסין.
הטכנולוגיה הזאת תועמד לרשות איראן וההשלכות מנקודת מבטה של ישראל ברורות. סין תקבל לא רק כלכלה איראנית ותעשיית אנרגיה איראנית המשועבדות לה במידה רבה, אלא גם יכולת לפרוס את השפעתה בכל רחבי המזרח התיכון באמצעות הקשרים של איראן באזור.
זה מהלך קלאסי המשרת את אסטרטגיית "החגורה והדרך" שמפעילה סין בשבע השנים האחרונות במטרה לרכוש השפעה כלכלית ואסטרטגית בכל אירו-אסיה, בשטח שבין בייג'ינג למערב אירופה. במסגרת אסטרטגיה זו, משקיעה סין סכומי עתק במיזמי תשתית במדינות אסיה ואפריקה, שמבוצעים על ידי פועלים ומהנדסים סינים. במסגרתם מחייבים את המדינות שבהן נמצאים הנמלים, שדות התעופה ומסילות הברזל שהסינים בונים להסכים לנוכחות סינית קבועה בהם.
כך הצליחה סין לרכוש לעצמה מאחזים בנמלים לאורך חופי האוקיינוס ההודי וכן אחיזה בחלק ניכר ממדינות אפריקה שבהן ישנם חומרי גלם החשובים לתעשיות הסיניות, ובכלל זה לפרויקט האטום הסיני. הנוכחות בנמלים של האוקיינוס ההודי מאפשרת לסין להרחיב את השפעתה ואת נוכחות הצי הצבאי שלה הגדל במהירות לא רק בים סין הדרומי, שם היא מתנגשת עם ארה"ב, אלא גם בנתיבי השיט באוקיינוס ההודי בואכה תעלת סואץ.
ההסכם עם איראן יאפשר לסינים לקיים נוכחות אסטרטגית בפתח הדרומי של המפרץ הפרסי ועל ידי כך להוות איום פוטנציאלי על הציים של ארה"ב, בריטניה וצרפת המשייטים בתוך המפרץ הפרסי. הנוכחות לאורך חופי המפרץ הפרסי יעניק לסין גם אפשרות להתערב בתנועת מכליות הנפט מהמדינות הערביות המפיקות את הנפט בעלות בריתה של ארה"ב ובראשן סעודיה וכווית.
יתרון נוסף שסין יכולה להפיק מההסכם הוא הפיכת איראן ללקוח שבוי של הכלכלה והטכנולוגיה הסיניים. שוק של 85 מיליון נפש, איננו הולך ברגל. אבל מנקודת ראות סינית יש להסכם חיסרון אחד גדול: החברות הסיניות שיפעלו באיראן יהיו חשופות לסנקציות האמריקניות ולא רק שלא יוכלו לסחור עם ארה"ב או עם חברות הקשורות בארה"ב, אלא שתימנע מהן הגישה למערכת הסליקה והמימון הבינלאומי.
מסלול עוקף סנקציות
אפשר להעריך שההשקעה העצומה של סין באיראן, לפחות בחמש השנים הראשונות, לא תהיה רווחית. נודע כי האיראנים ישלמו לסינים עבור ההשקעות במטבע סיני, יואן, שיקבלו עבור הנפט ולא בדולרים. סין תשלם עבור הנפט שהיא מקבלת בעיקר בסחורות סיניות ובמטבע סיני שבו אפשר לקנות רק בסין. אבל התשלומים יהיו דחויים לשנתיים ולאיראנים תהיה אפשרות לקבל חומרי גלם ומוצרי מזון ותרופות חיוניים שהם אינם יכולים לקנות היום כי אין להם דולרים.
מבחינת הסינים הרווח יגיע רק בעתיד הרחוק, כשהפרויקטים באיראן יתחילו להרוויח והתשתיות שיקימו בארצם של האייתולות יתחילו לפעול במלוא הקצב. בינתיים הרווח העיקרי של סין הוא אסטרטגי והדחיפה שהוא נותן ליוזמת "החגורה והדרך" שנועדה להפוך את סין למעצמה עולמית שמפעילה "כוח רך" לצד כוח צבאי כדי לפרוס את השפעתה ולהפגין את כוחה.
גם האינטרס האיראני הוא ברור ומתפרס על כמה תחומים: במסגרת ההסכם איראן תוכל לייצא נפט בכמויות גדולות למרות הסנקציות האמריקניות, ולקבל תמורתו סחורות, שירותים, חומרי גלם לתעשייה ושיקום תשתיות הנפט הנחוצים לה כל כך. בדרך זו, למעשה עוקפת איראן בסיועה של סין את הסנקציות האמריקניות.
סין תהפוך לבעלת ברית של איראן גם בזירה הבינלאומית. לסין יש כידוע זכות וטו כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם. האינטרסים הכלכליים שלה בסין יאפשרו לאייתולות ללחוץ עליה. איראן תוכל לקבל מסין גם טכנולוגיות, חמרים ורכיבים מתוחכמים לתעשיות הצבאיות שלה. כיום היא אינה יכולה לרכוש דברים אלה באירופה ובארה"ב בגלל הסנקציות.
בנוסף, באוקטובר השנה יפוג תוקפו של אמברגו הנשק שהטילה מועצת הביטחון על האיראנים ואז יוכלו הסינים למכור לאיראן נשק כבד, כולל מטוסים, ספינות וטנקים, כמו גם טכנולוגיות לייצור נשק, תקשורת צבאית מוצפנת ויכולות לווייניות ו-GPS שאין לאיראן היום.
אף שההסכם עדיין לא נחתם, שיתופי הפעולה בין סין לאיראן בתחום הכלכלי ובתחום הצבאי, מתקיימים הלכה למעשה כבר כמה שנים. איראן מוכרת כיום לסין את מעט הנפט שהיא יכולה להבריח ולייצא והצי הסיני שלח ספינות לתמרונים ימיים משותפים עם הצי האיראני במפרץ עומאן שבפתח המפרץ הפרסי. התמרון הימי הצבאי האחרון התקיים בהשתתפות איראן, רוסיה וסין בדצמבר 2019.
החשש באיראן מהשתלטות זרה
למרות החילוץ מצבת החנק של הסנקציות האמריקניות, בציבור ובקרב הפוליטיקאים באיראן לא מתלהבים מההסכם. למעשה, הוא מעורר התנגדות רבה בטהרן. שר החוץ האיראני, מוחמד ג'וואד זריף, נוכח בכך כשהותקף בפרלמנט האיראני אחרי שחזר מסבב משא ומתן על ההסכם שהתקיים בבייג'ינג לפני כמה חודשים.
"האיראנים חוששים מסורתית מהשתלטות זרה על ארצם. הם מתנגדים לתלות בסין כשם שהתנגדו להשתלטות אמריקנית בריטית על הנפט שלהם במאה הקודמת", אמר ד"ר רז צימט, חוקר איראן מהמכון למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. "בתקשורת האיראנית התפרסמו מאמרים רבים שבהם התלוננו הכותבים שסין, בתמורה לנפט שהאיראנים מייצאים אליה, משלמת בסחורות ולא בדולרים וכי הסחורות, למשל מכוניות מתוצרת סין, הן באיכות ירודה".
לאחרונה תקף דובר משרד הבריאות בטהרן את סין בצורה בוטה והאשים אותה בכך שלא העבירה בזמן מידע מלא על נגיף הקורונה בתחילת התפרצות המגפה. הוא אמר שזו הסיבה שבגללה איראן לא התגוננה כראוי. הנשיא לשעבר מחמוד אחמדינג'אד חזר על טענות אלה, תקף את ההסכם ואמר שאיראן תעשה שגיאה גדולה אם תחתום עליו.
אפשר לכן להעריך שפרסום פרטי ההסכם בטהרן נועד כנראה לסייע בשיווק יתרונותיו לציבור האיראני. שר החוץ זריף והנשיא רוחאני המקדמים את ההסכם מדגישים שוב ושוב שהוא זכה בחודש שעבר סוף סוף לאישורו של המנהיג העליון עלי חמינאי, מה שמעניק לו לגיטימציה ו"חותמת כשרות" סופית באיראן.
כרגע נראה שדווקא הסינים אינם ממהרים לחתום על ההסכם, כנראה כדי שלא להחריף את העימות עם ארה"ב שהתלהט מאד לאחרונה. לבייג'ינג עדיף כנראה להשתמש בהסכם כשוט לנפנף בו מעל ראשם של האמריקנים מאשר לממש אותו ועל ידי כך להגיע לעימות כלכלי ואולי אף צבאי ישיר עם ארה"ב.
אבל כאמור, שני הצדדים משתמשים בעצם קיומו של ההסכם יוצא הדופן כדי לתקוע אצבע בעינו של טראמפ והממשל האמריקני. האיראנים גם מקווים שהאופציה לעקוף את הסנקציות האמריקניות בעזרתה של סין עשויה להביא את האמריקנים לשקול מחדש את מדיניות "מקסימום לחץ" שבאמצעותה מנסה טראמפ לאלץ את איראן לשנות את מדיניותה בנושא הגרעין, הטילים והחתרנות האזורית.
הקשרים הטובים עם סין עשויים לעזור לישראל
אם ההסכם ייחתם וימומש, תהיה לישראל סיבה לדאגה מנקודת ראות אסטרטגית, צבאית ומודיעינית. ראשית מפני שהסכם כלכלי ואסטרטגי בממדים כאלה בין סין לאיראן יכרסם קשות במעמדה של ארה"ב כמעצמה עולמית וכגורם משפיע דומיננטי במזרח התיכון. מימוש הסעיפים הנוגעים לטכנולוגיות ולשיתופי פעולה צבאיים ומודיעיניים בין בייג'ינג לטהרן יפגע ביכולתה של ארה"ב לסכל יחד עם ישראל את תוכנית הגרעין האיראנית, בעיקר אם איראן תחליט "לפרוץ" אל הפצצה האטומית ואם יהיה צורך לסכל זאת באמצעים צבאיים.
השימוש ב-GPS הסיני "באידו" במערכת G5 הסינית כמו גם שיתוף הפעולה המודיעיני בין איראן לסין, יקשו על ישראל לעקוב אחר הנעשה באיראן ויאפשרו לאיראנים לשפר את מערכות דיוק הטילים מכל הסוגים שלהם ושל בעלי בריתם בלבנון, בסוריה ובתימן אל מול אמצעי ההגנה שמפעילה ותפעיל ישראל.
מאידך קיימת גם אפשרות שההסכם המתרקם בין סין לאיראן יפעל דווקא כגורם מרסן על האיראנים וכך, בעקיפין, לטובת ישראל. בייג'ינג עשויה לרסן את שאיפותיה הגרעיניות של טהרן ואת פעילותה החתרנית ברחבי המזרח התיכון מפני שהסינים לא ירצו שהשקעותיהם בתשתיות חיוניות ואסטרטגיות באיראן יירדו לטמיון כשייפגעו בעימות צבאי גדול, בעימות עצים בסייבר בין ישראל ואיראן או בין ארה"ב ובעלות בריתה הערביות לבין איראן.
סין אינה מעוניינת גם שחלילה איראן תהיה במצב שבו היא לא תוכל להחזיר את חובותיה, שתחייב אותה לנקוט עמדה לעומתית מול שאר החברות הקבועות במועצת הביטחון. המדיניות הסינית גורסת שאינה מתערבת בעניינים הפנימיים של מדינות אחרות אבל היא לא תרצה להיקלע לבידוד בינלאומי בגלל איראן.
אפשר להניח שאם וכאשר יתממש ההסכם, המדיניות של סין כלפי איראן תהיה דומה מאוד למדיניותה של סין כלפי צפון קוריאה ולמדיניותה העכשווית של רוסיה בסוריה. המדיניות בשני המקרים גורסת הימנעות ממעורבות בעימותים כל עוד האינטרסים של המעצמה אינם נפגעים. לישראל יש הידברות וקשרים טובים עם סין וגם זה עשוי לסייע לנו אם בסופו של דבר ההסכם יתממש.
