הטריילר של "וונדר וומן 1984"
איש עסקים מוכר מתבשר שהוא על סף פשיטת רגל. ביקור במטה החברה שהקים מגלה: הכל פסאדה. עמדת הכניסה מצופה זהב, אבל המשרדים בפנים ריקים. ברגע שאותו איש – הנבל המרכזי ב"וונדר וומן 1984" – יוצא אל העולם, הפרצוף שלו משתנה באחת מהבעת דאגה ותסכול, אל חיוך. חייבים לשמור על תדמית הווינר, במיוחד כשהפסדת. השוכן בבית הלבן בטח מזדהה.
צפיתי לאחרונה בסרט ההמשך ל"וונדר וומן", והמסקנה העולה ממנו היא כמה הוליווד נמצאת עדיין בטראומה מבחירת שנוא נפשה לנשיאות. זה "וונדר וומן נגד טראמפ", או לפחות תואם טראמפ – מיליארדר מפוקפק בדולר וחצי שמשכנע את העולם כולו שהוא גילה את הנוסחה להצלחה. המוטו שלו: "לא צריך כסף או חוכמה כדי להצליח, לא צריך אפילו להתאמץ, רק צריך לרצות את זה". זהו נבל המקדש קיצורי דרך.
הפרק השני בעלילות גיבורת-העל (מועד עלייתו לאקרנים בישראל הוא עדיין חידה, לצערנו, ובארה"ב הוא ערך השבוע את בכורתו, במסך הקטן) ממוקם באופן מבריק בשנות ה-80 – עידן "הקפיטליזם החזירי" האולטימטיבי, שבמהלכו יזם בלונדיני "מצליחן" אחד מניו יורק נכנס לתודעה העולמית דרך עמודי הרכילות בצהובונים, לא דרך מדורי העסקים.
גם כשהוליווד יוצרת סרט שכולו הטפה נגד שטחיות, האופן שבו היא מדמיינת שאפשר לצאת ממצב קשה הוא באמצעות פתרונות שטחיים. "וונדר וומן" היא מה שהוליווד הייתה רוצה להיות, טראמפ הוא מי שהיא באמת
הוליווד תמיד הגיבה לנשיאים בסרטיה: היא היללה את הבחירה ב"תקוות חדשות" מהצד הדמוקרטי (קנדי, קלינטון ואובמה כמובן), והפכה את שנואי נפשה הרפובליקנים ניקסון ובוש לנבלים שייקספיריים. ובכל זאת טראמפ שונה, כי הוא בשר מבשרה. לפני שהפך לתופעה פוליטית, או אפילו פסאודו-מיליארדר – טראמפ היה בדרן חכם. האיש שבין פשיטת רגל אחת לשנייה נכנס לליבם של מיליוני צופים דרך תוכנית הטלוויזיה "המתמחה", תוך שהוא מבטיח להם שנוסחת הקסם להצלחת בזק נמצאת ממש בהישג ידם, ומסתכמת ביכולת לדבר בבוטות, להחליט "מהבטן" ולהתנהג בנבזיות מול יריביך. השכלה וניסיון הם אוברייטד.
זו אולי נוסחה אפשרית לכוכבי קולנוע, אבל כדי להנהיג את ארה"ב צריך יותר מדיבור קשוח ותדמית מצליחן. באופן דומה, ובדרך שנראית כמעט נבואית להתרחשויות בשנה האחרונה (הסרט הרי צולם לפני), המערכה האחרונה של "וונדר וומן 1984" מלאה במראות סוריאליסטיים של אומה המידרדרת לכאוס מוחלט ברחובות, והכל בגלל התשוקה ל"קיצורי דרך".
מה שמרתק באופן שבו מנסות יוצרות הסרט – הבמאית פאטי ג'נקינס וגל גדות ככוכבת ומפיקה – להסתער מול תופעת טראמפ, הוא הפתרון שהן מציעות, שהוא פיקטיבי ופנטסטי יותר מכל אשליה שטראמפ או תאומו מנסים למכור. בלי ספוילרים: הפתרון לכאוס מתאפשר באחת, בלא הרבה יותר משחרור הצהרות לאוויר וגילוי רצון טוב.
כך, /.
- בנימין טוביאס הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
