אניטה גליק חשה משוחררת מעט כשהלכה עם הכלב שלה בשכונת קפיטול היל בוושינגטון הבירה. המסכה לא הייתה על הפה שלה, אלא תלויה על פרק כף היד – בזכות ההנחיות החדשות של רשויות הבריאות האמריקניות.
אבל אפילו עם ההנחיות המקלות – שלפיהן מי שקיבל את החיסון נגד נגיף הקורונה לא צריך לעטות מסכה בשטחים פתוחים שאינם הומי-אדם – הפנסיונרית בת ה-70, מורה לשעבר, אומרת שתמשיך לעטות מסכה כדי לא לעורר אי-נחת באנשים אחרים.
"אני לא באמת רוצה לגרום לזר מוחלט להתחיל לחשוב, 'האם אני צריך לחצות לצד השני של רחוב? האם היא מחוסנת? האם היא נדבקה?'", אומרת גליק, שקיבלה את המנה השנייה של החיסון כבר בפברואר.
היא הוסיפה כי ייתכן שתמשיך לעטות מסכה בעתיד בגלל האלרגיות העונתיות שמהן היא סובלת. אבל גם היא מודה שהמסכות מאוד מציקות לה: "הן גורמות לי לאדים במשקפיים, ואם בדיוק אכלתי משהו, אני אריח את זה כל היום".
אחרי שנה שלמה של מגפה, שבה התרגלו אנשים ברחבי העולם לעטות מסכות במסגרת הניסיון לבלום את התפשטות הנגיף, אמריקנים רבים כמו אניטה החלו בשבוע האחרון להתרגל למציאות חדשה, והצטרפו בכך לישראלים שכבר עשו זאת בחודש שעבר.
אולם מעבר לתועלת הבריאותית שלהן, בארה"ב המסכות הפכו לסמל של מוסר ושל זהות פוליטית, בין היתר בשל התנגדותו במשך חודשים ארוכים של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ לעטות מסכה. הסמליות הזו מקשה כעת על חלק מהאמריקנים לוותר על המסכה, גם כאשר ההנחיות הרפואיות מאפשרות זאת.
הסטודנטים עמנואל לונג ואיי ג'יי ברבר, שניהם בני 19 שקיבלו את שתי מנות החיסון, עטו מסכה כשביקרו בשבוע שעבר באנדרטת לינקולן בבירה האמריקנית. לונג אומר שלדעתו ההמלצה שפרסמו המרכזים האמריקניים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) הייתה מוקדמת מדי. הוא חושש שהקורונה עדיין מהווה סיכון ממשי, במיוחד עבור אנשים שסובלים ממערכת חיסון חלשה. "אתה מרגיש עירום אם אתה לא הולך בחוץ עם מסכה", אומר חברו ברבר.
הכללים החדשים מעמידים למבחן את רמת האמון של האמריקנים בחיסונים, שניתנו כבר ליותר מ-148 מיליון בני אדם בארה"ב. חלק מהמחוסנים שחוששים מהסרת המסכה מציינים את העובדה שבמקרים נדירים גם מי שקיבל את שתי המנות הנדרשות נדבק בנגיף.
"אני לא חושב שאני סופרמן", אומר אנדרו נוסבאום, בן 57 ששמר על המסכה שלו צמודה בזמן ששתה קפה בשולחן מחוץ לבית קפה בגרייט פולס, פרבר של וושינגטון בווירג'יניה. נוסבאום מספר כי נבהל כאשר השתתף במסיבה בבית של חבר, וגילה כי חלק מהנוכחים במקום לא חוסנו. "אני עדיין חושש שאדבק, אני עלול להיות אחד מאותם מקרים מוזרים".
ויוי סמית', עורכת דין בת 60 מהבירה, אומרת כי איבדה מעט מהאמון שלה ב-CDC אחרי ה"זיגזג" שלו בתחילת המגפה, בנוגע להמלצה לעטות מסכות. הסוכנות האמריקנית ומומחי רפואה אחרים קראו באותה עת לציבור שלא לעטות מסכות, אך בהמשך חזרו בהם. הם הסבירו שהבקשה הראשונית לא לעטות מסכות נבעה מהחשש שהיה עם פרוץ המגפה מפני מחסור ממשי במסכות עבור עובדי מערכת הבריאות, אלו שעומדים בקו החזית במאבק בנגיף.
סמית' עטתה מסכה בזמן שהיא וכמה מחבריה שתלו עצי סמבוק בגן הקהילתי שלהם בשבוע שעבר. אף שכולם מחוסנים, סמית' אומרת כי רבים באזור לא קיבלו את החיסון, והיא מעדיפה שלא לקחת סיכון. "אני מכבדת את הזכות שלך לפעול על פי ה-CDC ולא לעטות מסכה בחוץ, אבל אם אני רואה אותך מתקרב – אני חוצה את הכביש!".
היי, אני לא תומך של טראמפ
בעוד רבים חוששים כעת לפעול על פי ההמלצות החדשות, בקהילות רבות – בעיקר בפרברים של ארה"ב ובמדינות שמרניות יותר – ההקלות הללו חסרות משמעות אמיתית, כיוון שעטיית מסכות מעולם לא הפכה שם למנהג רווח.
אמריקנים רבים רואים בהנחיות לעטות מסכה, שאותן קבעו מדינות שונות ורשויות מקומיות אחרות, פגיעה בחירות האישית שלהם. טראמפ עצמו קרא להימנע מחובה לעטות מסכות, ודרש להשאיר את הבחירה בפני האמריקנים.
ארין לובאטו, בת 55 מהפרבר גרייט פולבס, אומרת כי ההמלצות החדשות לא שינו דבר בחייה וכי רק לעתים נדירות היא עטתה מסכה בשטחים פתוחים, אף שהיא לא מחוסנת. היא אומרת שגם מעולם לא חשה את הלחץ החברתי לעשות זאת, כפי שלדבריה חשים בערים גדולות וליברליות יותר. "זה נחמד לראות שה-CDC מתקדם ומאפשר לכולנו לחזור לסוג מסוים של נורמליות", אומרת לובאטו, שמנהלת עמותה ללא מטרת רווח שמקדמת נושאים הנוגעים לעיירה.
כמו לובאטו, גם טוביאס קרנקה מוושינגטון מספר שחש אנחת רווחה, אך מסיבה אחרת לגמרי. הכלכליסט בן ה-35 מודה שעד עתה חשש ללכת בחוץ ללא מסכה כיוון שלא רצה שיחשבו אותו בטעות לתומך של טראמפ. כעת, בעקבות ההנחיות החדשות, הוא יכול לשחק בחופשיות טניס בפארק: "אתה לא רוצה שיחשבו אותך לתומך טראמפ. אבל עכשיו אתה יכול לומר – 'היי, אני רק הולך לפי ההנחיות של ה-CDC'".
