(צילום: אבי חי, משי בן עמי)
אם התנהגות הייתה מוזיקה, אזי הנהירה הישראלית לדובאי הייתה צליל שליפת הפקק מתוך בקבוק מלא בנוזל מבעבע. תמונות ההצטופפות בנתב"ג, שהופכות את הנחיות הריחוק החברתי לבדיחה הכי טובה מאז הריאיון האחרון של ד"ר שרון אלרעי-פרייס, מעידות על התקוממות צפויה ואפילו מתבקשת: זאת הריאקציה שבאה אחרי תשעה חודשי דיכאון ורכבת הרים לא סבירה שנכפתה על הציבור, בגלל כישלון הממשלה למצוא דרכים הגיוניות, אחידות ועקביות להתמודד עם הקורונה.
אבל מכיוון שהקורונה הוא נגיף ולא פסיכולוג, מה שקורה הוא תרמית משותפת לשלטון ולאזרחים. למרות שמומחים וגורמים במשרד הבריאות מתריעים על הרכבות האוויריות לדובאי כמסיבת הדבקה מתמשכת (בין השאר בגלל התורים בנמל התעופה כאן והזלזול בהנחיות שם), ההנהגה מעדיפה לא להתגרות ב"הסכמי אברהם" הטריים (כפי שנמנעה מלהכריז על ארה"ב כמדינה אדומה בתחילת הסיוט הזה) וגם לא בתשוקה של הישראלים לשחרר לחץ.
אם כן, בדובאי נוסדה מדינת ישראל החליפית, שם עוצבה דמותו המשוחררת והבליינית, זאת שנמעכה תחת המגף של 2020. שם מותר ללכת למסעדות, לצאת למועדונים, לחיות את החיים. כל יומיים מתפרסמת הזמנה להפקה חדשה ואטרקטיבית. גודל האירוע כבר מתחיל להזכיר סרטי מדע בדיוני, שבהם כדור הארץ בסכנה ואין ברירה אלא לצאת לחפש אופציות על כוכבים אחרים.
מאחורי פרודיות מצליחות כמו "תוכנית הרמזור" ו"ריסון מהודק" נמצאת המדיניות הנפסדת שפותחה בישראל, שבה לא יוצאים מהסגר השני וכבר מבטיחים את בואו של השלישי
ובינתיים, בישראל, ענפים שלמים נכרתים על מזבח הביזיון שבו המעצמה בעיני עצמה מסוגלת אולי לאיית את המילה "דיפרנציאלי", אבל לא להפנים את הקונספט. במקום שמסעדנים, אמנים ובעלי עסקים אחרים יתפרנסו בכבוד בתקופה הכי קשה בתולדותיהם, כולל זמנים של מלחמות ופיגועים, בהתאם לקריטריונים שכבר נבדקו ונוסו בהצלחה, הם מושבתים ומושפלים. בעיניים כלות דור שלם של אנשים מוכשרים נאלץ לראות כיצד המדינה בועטת בעקרונות – גם האפידמיולוגיים וגם המוסריים - לטובת החברה החדשה והנוצצת שלה מאזור המפרץ.
וכשזה המצב, לא פלא שכלכלת הקורונה הישראלית, שהרי אוהבת תחרות, מעודדת יבוא מקביל של מאומתים, מה שכמובן ישפיע גם על אלה שאיתרע מזלם ולא סגרו על דיל מפנק, חמישה כוכבים, כולל סיבוב ג'יפים ו"טקס שליפת העצם".
מאחורי פרודיות מצליחות כמו "תוכנית הרמזור" ו"ריסון מהודק" נמצאת המדיניות הנפסדת שפותחה בישראל, שבה לא יוצאים מהסגר השני וכבר מבטיחים את בואו של השלישי, ולמעשה משיתים על האוכלוסייה עונש קולקטיבי - ועוד מטילים עליה את האחריות כי היא התנהגה לא יפה ולכן תלך לישון בלי ארוחת ערב.
בפועל, מה שהוחלט הוא שדובאי תשגשג ותערפל את החושים בזמן שהפרנסה המקומית נגדעת והאופק של מאות אלפים מושחר, עד שמבצע החיסונים יתחיל, יצבור תאוצה ויפגין אפקטיביות. ואז, כך מקווה מי שמקווה, שמש אביבית תצא ובחסות החמימות פשוט נשכח מכל מה שקרה כאן: הכאוס, הזיגזוג, הרשלנות, הניתוק, האינטרסנטיות הפוליטית חסרת הבושה. נכניס את כל זה למגירה בתנועת יד מיומנת וחלקה, נסגור ונשליך את המפתחות. האמת? זה לא יהיה תקדים.
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
