הבחירות הראשונות במדינת ישראל
(צילום: ארכיון המדינה)
שמונה חודשים אחרי הצהרת העצמאות יצאה ישראל למערכת הבחירות הראשונה שלה. עדיין לא הייתה אז כנסת, אבל התיאור של אותם הימים מזכיר את מערכות הבחירות שלנו: "קלחת מלחמת הבחירות רתחה, פעפעה, גלשה עד גדותיה והוסיפה לרתוח עד לרגע האחרון".
את הבחירות הראשונות ליווה עוצר מקדים של כמה שעות, רבבות שוטרים וחיילים שאבטחו את ההצבעה, טענות על "תורים ארוכים" לצד שבחים על מהירות ויעילות, וכמובן התרגשות רבה של כל חלקי האוכלוסייה. רגע לפני הבחירות לכנסת ה-24, ynet והספרייה הלאומית חוזרים אל הבחירות הראשונות של המדינה.
מגילת העצמאות קבעה שעד 1 באוקטובר 1948 יוקמו השלטונות הנבחרים והסדירים של מדינת ישראל בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האסיפה המכוננת הנבחרת. אבל מלחמת העצמאות שליוותה את הקמת המדינה לא אפשרה תנאים סבירים לקיום בחירות.
רק בינואר 1949, עם התייצבות המצב בחזית הדרום והתקדמות השיחות ברודוס, הסתמן סוף ללחימה. אז נקבע שהבחירות, שנדחו פעמיים במהלך המלחמה, יתקיימו לקראת סוף ינואר, ב-25 בחודש.
כמה חודשים קודם לכן, ב-5 בנובמבר 1948 קבעה מועצת העם, הגוף שניהל את המדינה ברגעיה הראשונים, כי האסיפה המכוננת תמנה 120 חברים. לאחר דיון בשיטות הבחירה השונות הוחלט להעתיק את שיטת הבחירות היחסיות שהיו נהוגות בבחירות שנערכו לאסיפת הנבחרים בתקופת המנדט הבריטי.
ההצבעה עצמה נעשתה, כמו היום, במעטפה אחת, וכדי לבדוק שאדם לא מצביע פעמיים הוחתם פנקס הזיהוי בחותם "הצביע". בנוסף, הפנקס נוקב במסמר כדי לסמן את העובדה שאותו אדם הצביע. הסיבה שהניקוב הוא דווקא במסמר היא שלמדינה הצעירה לא היו מספיק מכשירי ניקוב בשביל כל הקלפיות.
18 צפייה בגלריה
"העוצר למען המפעל הגדול של מדינתנו". כך דיווחו ב"ידיעות אחרונות" על מפקד האוכלוסין לקראת הבחירות הראשונות
(ארכיון ידיעות אחרונות)
נושא נוסף שהיה צריך בירור בטרם יוצאים לבחירות היה עריכת ספר הבוחרים – רשימת האזרחים בעלי זכות ההצבעה בבחירות לאסיפה המכוננת. ב-8 בנובמבר 1948 נערך מפקד אוכלוסין כללי ועוצר של שבע שעות הוטל על כל המדינה. במהלך אותן שעות עברו הפוקדים מבית לבית ורשמו את האזרחים שמתגוררים בו.
מי שלא נרשם במהלך אותו מפקד אוכלוסין לא יכול היה להצביע בבחירות. כך למשל, שר החוץ משה שרת היה באותו הזמן בביקור באו"ם ולכן לא היה בעל זכות הצבעה ביום הבחירות.
ההסכמה בין הימין לשמאל
הבחירות לאסיפה המכוננת נערכו כשבארץ שורר אי-ודאות ביטחונית ואי בהירות לגבי גבולות המדינה החדשה. קיום הבחירות עוד לפני שמלחמת העצמאות הסתיימה סופית העלה למוקד מערכת הבחירות את המצב הביטחוני.
משמאל ניצבה מפ"ם שדרשה את המשך הלחימה עד לכיבוש כל השטחים שנכללים בהחלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר. לשיטתם, אם ישראל תכבוש את השטח שמיועד לשתי המדינות היא תוכל להקים לצדה את המדינה הערבית ולהביא לקיומן של שתי מדינות לשני עמים – יהודית וערבית.
18 צפייה בגלריה
תעמולת בחירות של מפ"ם ברחובות תל אביב. דרשה את המשך הלחימה עד לכיבוש כל השטחים בהחלטת האו"ם - כדי להקים שתי מדינות לשני עמים
(צילום: מאוספי הספרייה הלאומית)
במפלגה היו גם כאלה שסברו, ברוח הסוציאליזם הסובייטי, שטוב וראוי שלאחר שכל השטח ייכבש על ידי צה"ל תוקם בו מדינה אחת – דו-לאומית.
בצד השני של המפה הפוליטית עמדה תנועת החירות בראשותו של מנחם בגין, שדרשה גם היא את המשך הלחימה של צה"ל בכיבוש הארץ. חירות סברה שיש לכבוש את כל שטח ארץ ישראל, כולל עבר הירדן ולסגת מקבלת תוכנית החלוקה של האו"ם.
על שטחי ארץ ישראל השלמה יש להקים את מדינת היהודים, טענו במפלגה, ואין לנהל כל משא ומתן עם מדינות ערב, כל עוד כוחותיהן יושבים על השטחים הללו.
18 צפייה בגלריה
עצרת בחירות של חירות. להקים מדינה יהודית על כל שטחי ארץ ישראל השלמה
(צילום: מאוספי הספרייה הלאומית)
דוד בן גוריון, שהוביל בבחירות את מפא"י, דחה את שתי הגישות והחליט להקים את המדינה בגבולות שצה"ל הגיע אליהם בראשית 1949, פחות או יותר. ערב הבחירות לאסיפה המכוננת הוא היה עסוק בניהול משא ומתן עם מצרים וירדן במטרה להפסיק את המלחמה ולפנות לבניין המדינה החדשה.
הקרבות המרים בין מפא"י למפ"ם
שני הכוחות הפוליטיים החזקים ביותר ערב הבחירות הראשונות במדינת ישראל הצעירה היו מפא"י, בראשות מנהיגה החזק דוד בן-גוריון, ומפ"ם, בראשות מאיר יערי ויעקב חזן. שתי המפלגות היו שתיהן סוציאליסטיות ברמה כזו או אחרת, אך הן היו חלוקות על האופי הרצוי של המדינה החדשה.
מפא"י ובן גוריון ייצגו גישה פרגמטית ששילבה בין אידיאולוגיה סוציאליסטית לגמישות מדינית שמבקשת להשתלב במערך הכוחות הבינלאומי במטרה אחת – לקדם את הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל.
מנגד, מפ"ם אחזו בעמדה אידיאולוגית יותר. יערי וחזן ביקשו להשית סוציאליזם דוגמטי טהור במדינה הצעירה, ולבנות חברה של עובדי אדמה ופועלים שתהיה בעלת אופי מהפכני ופרו-סובייטי, אם כי ציוני.
המחלוקות בין הצדדים היו אישיות ועירבו דמויות שמילאו תפקידי מפתח במוסדות היישוב והמדינה הצעירה, גם בקרב נושאי תפקידים בהנהגה הביטחונית. כך למשל, הנהגת הפלמ"ח הורכבה במידה רבה מאישים שהיו מזוהים עם מפ"ם או עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית.
18 צפייה בגלריה
כרזת בחירות של מפ"ם. העימות עם מפא"י גלש גם למינוי בכירים בצבא
(מאוספי הספרייה הלאומית)
המאבק בין הצדדים, שבא לידי ביטוי גם בשאלת מינוי האלופים בצבא החדש, הוביל להתפטרותו של בן גוריון מתפקידו ב-1948, שגררה שורה של פיטורים והתפטרויות בקרב אלופים בצה"ל, בהם גם ישראל גלילי, ראש המפקדה הארצית של ההגנה שהיה חבר מפ"ם. בן גוריון חזר בו לבסוף מההתפטרות ובהמשך אף פירק את הפלמ"ח, שהיה בעיניו כוח צבאי שמזוהה פוליטית עם יריביו.
הבחירות הראשונות במדינה הצעירה עוררו התרגשות רבה בקרב אזרחי המדינה, והדבר היה נוכח גם בדיווחים מהשטח.
ראש הממשלה דוד בן גוריון ורעייתו פולה הגיעו להצביע ברגל בקלפי וניצבו בתור עד שיגיע תורם. "אולם הקהל שהכירם החל מוחא כף. חברי ועדת הקלפי התבלבלו, קמו והתיישבו וחזרו וקמו עד שראש הממשלה קרא אליהם 'לשבת, לשבת, להמשיך בעבודה'. יו"ר ועדת הקלפי הזמין את בן גוריון ורעייתו להצביע מחוץ לתור וההצבעה נפסקה לזמן מה... סופר רויטרס ביקש מראש הממשלה לומר משהו, אך מר בן גוריון התחמק: 'אינני יכול לנבא דבר'".
מי שלא ניצל את הפרוטקציה היה מנחם בגין, יו"ר תנועת החירות, שהגיע יחד עם רעייתו ושני ילדיהם לקלפי ברחוב דיזנגוף בתל אביב "וניצבו בזנבו של תור ארוך שהתקדם, אך באיטיות. העיתונאים גילו אותם ובמשך רבע שעה עיכבו את מהלך ההצבעה, כשהם מצלמים את 'ראש האופוזיציה לעתיד' בפוזות שונות. כשהוזמן להצביע מחוץ לתור סירב לעשות זאת, והג'יסטה זיכתה אותו במחיאות כפיים של העומדים לפניו".
ראשוני המצביעים – עקרות בית ומתפללים
הדיווחים מרחבי הארץ, כפי שפורסמו באותו הערב ב"ידיעות אחרונות" מציגים התרגשות רבה בקרב אזרחי המדינה הצעירה. עד לשעות הצהריים הצביעו בבחירות כשליש מבעלי זכות ההצבעה.
בראשון לציון דווח על "תורים ארוכים ניצבים ליד הקלפיות". במרבית מחנות הצבא במחוז תל אביב נלקחו החיילים לקלפיות בשעות המוקדמות של הבוקר, כך ש-90% מהם הצביעו עוד בטרם אכלו ארוחת בוקר.
"הצבעה חזקה" נרשמה בשעות הבוקר בקלפיות של גוש פלורנטין בתל אביב, "שם עמדו בתור עקרות בית שנמצאו בדרכן לשוק או בחזרה ממנו, כשהן נושאות סלים מלאים ירקות. וכן מתפללים בדרכם מתפילת שחרית ותיקי הטלית והתפילין תחת זרועם".
גם בחיפה הייתה תנועה ערה של מצביעים ולפי הניתוח של כתבי "ידיעות אחרונות" ניכר הבדל בין זהות המצביעים "ברחוב שבו מרוכזים אנשי עדות המזרח מורגשת תנועה גדולה יותר של מצביעים מאשר באזורים האחרים, וכבר עד שעות הצהריים הספיקו להצביע במקומות אלו כמחצית מהבוחרים".
מי שלא נהרו לקלפיות היו האזרחים הערביים של המדינה. כך למשל, בקלפיות ביפו ובשכונת ואדי ניסנס שבחיפה הייתה תנועת מצביעים חלשה מאוד, והמזכיר הערבי במזכירות ברית פועלי ארץ ישראל אמר ל"ידיעות אחרונות" כי ההתעניינות הערבית "צולעת קצת".
כיאה לבחירות הראשונות, היו כמה טעויות בספר הבוחרים. כך למשל, הושמטה הספרה הראשונה מגילו של ראש הממשלה דוד בן גוריון ונכתב שהוא בן 0. במקרה אחר, אחד מפקידי הרישום טעה והכניס ברשימת הבוחרים גם ילד בן 10. בשיחה עם עיתונאים אמר יו"ר ועדת הבחירות, שופט העליון מנחם דונקלבלום, ש"אין כל מקום לחשש שילד זה ישפיע על התוצאות, שכן אין לו פנקס זיהוי ולכן לא יוכל גם להשתמש בזכות הבחירה שלו".
בנוסף, הייתה מועמדת שהופיעה בשתי רשימות שונות. במקום 76 ברשימת ויצו כ"עקרת בית", ובמקום 102 ברשימת הציונים הרוויזיוניסטים בתור "עיתונאית". "ועדת הבחירות מחקה את המועמדת הזאת משתי הרשימות גם יחד, אף על פי שלא היה כל חשש שתיבחר, אם בתור עקרת בית ואם בתור עיתונאית".
18 צפייה בגלריה
כרזת בחירות של ויצו בבחירות הראשונות. מועמדת הופיעה אצלם ואצל הציונים הרוויזיוניסטיים
(מתוך אוסף הספרייה הלאומית)
כמו בכל מערכת בחירות, גם בראשונה היו תקלות ושיבושים. בשכונות המרוחקות של פתח תקווה נפתחה באיחור ההצבעה לאחר שהרכב שהביא את הארגזים לקלפיות התקלקל. בשכונות הצפוניות של ירושלים נערכו מחאות של נטורי קרתא נגד ההשתתפות ב"בחירות של חופשיים".
חיילי משטרה צבאית שהוצבו בתל אביב התעמתו עם חיילים שנהגו ברכב צבאי ברחוב בלפור בעיר כשעליה כרוזים של מפ"ם. "השוטרים הצבאיים טענו שאין להשתמש ברכוש צבאי לתעמולה מפלגתית ואילו החיילים סירבו להסיר את הכרוזים".
שר הדתות הרב יהודה לייב פישמן נתקל בקשיים כשבא להצביע בקלפי בתל אביב. הרב פישמן היה בזמן המפקד הארצי בירושלים ולכן נרשם כבעל זכות הצבעה שם. הטופס שבו ביקש להעביר את זכות הצבעתו לתל אביב ככל הנראה אבד וכמעט ונשללה ממנו זכות ההצבעה. לאחר ששר הפנים התערב בעניין הוא נכנס לקלפי והצביע.
21 רשימות התמודדו בבחירות הראשונות לאסיפה המכוננת, אבל רק 12 הצליחו להיכנס לאסיפה המכוננת. בין אלה שהצליחו להיכנס – התאחדות התימנים בישראל, שזכתה במושב אחד, הצליחה גם בבחירות שלאחר מכן, אך בבחירות לכנסת השלישית היא כשלה והתפרקה.
מפלגה נוספת שהצליחה להכניס רק נציג אחד היא "רשימת הלוחמים", שכללה אחדים מיוצאי ארגון הלח"י כמו נתן ילין-מור, ישראל אלדד ויצחק שמיר.
בחומרי התעמולה הרבתה הרשימה לפנות אל תושבי ירושלים ולהביע התנגדות עזה לכל ויתור על חזקה וריבונות יהודית בעיר. הרשימה התנגדה לחלוקת ירושלים, לשלטון ירדני על העיר העתיקה ולכך שמוסדות המדינה לא יהיו בירושלים.
רשימה נוספת ששמה את ירושלים במרכז הייתה "למען ירושלים", שאמצעיה היו אמנם מצומצמים, אך היא זכתה לתמיכה של מנהל כרמל מזרחי שהוציא עטיפות מיוחדות לבקבוקי היין שעליהן הופיעה האות "ט", סימן הרשימה, וסיסמתה. זה לא עזר לרשימה, שהגיעה למקום השני מהסוף עם 842 קולות בלבד.
את מרב הקולות גרפה מפא"י, שחיזקה את הדומיננטיות שלה במדינה עם 46 מנדטים, מפ"ם זכתה ב-19 מנדטים, חירות ב-14 ואילו הציונים הכללים הצליחו לזכות בשבעה מושבים באסיפה המכוננת. בן גוריון היה יכול להקים ממשלת שמאל עם מפ"ם, אך העדיף להשאיר אותה מחוץ לממשלה ולשתף פעולה עם הגוש הדתי שרץ בבחירות האלה ברשימה אחת משותפת.
רוצים לקרוא עוד על הבחירות הראשונות ושאר מערכות הבחירות בישראל? היכנסו למתחם "אסיפת בחירות" של הספרייה הלאומית.
