"אולי אמות עוד שעה". האב מחמוד, היום
(צילום: עידו ארז, משי בן עמי)
עלי אבו חוסין (15), אחיהם הקטן של שאפע וסלאח אבו חוסין מבאקה אל גרבייה, שנרצחו בסוף השבוע האחרון בטול כרם הפלסטינית - כחצי שנה לאחר רצח אמם - סיפר היום (ב') על האיומים והרדיפות שהמשפחה חווה לאורך חודשים ארוכים. "פחדתי ללכת להלוויה כי פחדתי שרוצים לרצוח גם אותי", אמר, "אני חי בטראומה, אנחנו בסכנת חיים".
עלי סיפר כי מאז רצח אחיו אף גורם משטרתי או גורם מטפל, גם לא ברווחה, הגיע לביתו - לא עבור קבלת עדות ולא עבור מתן טיפול. "אם יקרה לי משהו - המשטרה תהיה חלק מזה", אמר.
האח אמר כי אתמול, סמוך להלוויה של אחיו הגדולים, תוכננה הפגנה בעיר בקריאה לרוצח לעזוב את המקום: "אנשים ביקשו לסלק אותו, כולם יודעים מי זה. רצו להפגין מול הבית שלו ולהוציא אותו מהעיר".
הנער הוסיף ושיתף: "אני חי בטראומה. מאז שהתחילו האיומים אני לא הולך לבית הספר, אני עובר בין כפר לכפר, באזור השרון וגם בשכם ועוד מקומות. בימים אחרונים, לפני הרצח, רציתי להירשם לבית ספר בשטחים כדי לא להיות פה. רציתי לעשות הכול כדי להתרחק, אבל לצערי הרוצחים רודפים אחרינו כל הזמן. הם רצחו שלושה מהמשפחה שלי ועוד ארבעה - שאחד מהם נרצח בבית שלי. אני לא פוסל את זה שמתכננים לרצוח גם אותי, את אבא או את אחי".
תיעוד: הרצח הכפול בטול כרם
מחמוד אבו חוסיין, אביהם של שאפע וסלאח, סיפר גם הוא על התחושות הקשות. "כבר כמעט שנתיים שאנחנו מאוימים וחיים בפחד", אמר בשיחה עם אולפן ynet, המשטרה יודעת מי רצח, רק היא אשמה. הילדים שלי נעלמו, אין לי מילים לתאר אותם", אמר האבא בכאב.
- אתם יודעים מה הרקע, למה כל זה קורה?
"היה סכסוך בין אחד הבנים שלי לבין משפחה, כמעט פתרנו את זה אבל התחילו בעיות".
- אתם חוששים לחייכם עדיין? הבנו שרדפו את הבן עד שרצחו אותו.
"אנחנו עדיין מאוימים. אתמול עד אמצע הלילה הרגשתי פחד, זאת לא רק תחושה - אנחנו חיים אותו, את הפחד הזה. יש עדיין סכנה לחיים שלנו, שלי ושל ילדיי הקטנים".
שריף ותד, דודם של שני הנצחים בטול כרם
(צילום: עידו ארז)
- איבדת את בת הזוג ואת הבנים, ועוד קרובי משפחה. אתה זוכר את השיחה עם אשתך?
"השיחה האחרונה שלי עם אשתי הייתה אצל ההורים שלה. היא אמרה שהיא חוזרת הביתה להכין אוכל לילדים, שיהיה להם כשיחזרו מהעבודה. השיחה האחרונה שלי עם הילדים הייתה בסביבות 01:30 בלילה, הם אמרו לי 'תתכונן, הולכים להתפלל במסגד'".
- בעקבות הסכנה הילדים נאלצו לצאת מהכפר.
"אנחנו כבר כמעט שישה חודשים לא גרים בבית. בכל שבועיים היינו עוברים למקום אחר. כל הזמן מאוימים".
- מישהו מהמעורבים היה קשור לגורם עברייני כלשהו?
"אני חושב שכן, והמשטרה יודעת מזה. יודעת טוב מאוד. באחד הפרוטוקולים של אחד המעצרים השופט כתב וציין ושיבח את המשטרה על העבודה שלה, והאריך את מעצרם. לפני המשפט הרביעי המשטרה שחררה אותם ללא משפט.
- אמרת שפתרתם את הבעיה, אז מה רצו העבריינים? למה הם רדפו אחריך?
"לא היה לנו איתו שום קשר לפני זה. אנחנו לא מכירים אותו, לא קשר כספי, לא קשר לשום דבר. זה היה ככה, פרינציפ".
- איך אתם ממשיכים עכשיו?
"אולי לא נקום, אולי לא נחיה עוד שעה. אני לא יודע, אולי עכשיו אצא מהדלת וירצחו אותי".
