יותר מ-20% מאוכלוסיית ישראל כבר קיבלה את מנת החיסון הראשונה נגד נגיף הקורונה, ובימים האחרונים החלה לקבל את המנה השנייה. אך למרות מבצע החיסונים המהיר, מספר הנפטרים כתוצאה מסיבוכי הנגיף מאמיר. לפי נתוני משרד הבריאות, אתמול (יום ב') אובחנו 9,613 חיוביים לקורונה, ו-30 מתו כתוצאה מסיבוכי הנגיף. ישראל חצתה אתמול את רף חצי מיליון הנדבקים מפרוץ המגפה, ומניין המתים עומד על 3,723 בני אדם. בני משפחותיהם של הנפטרים מספרים עליהם ומתארים את הרגעים האחרונים שבהם חלקם זכו להיפרד מיקיריהם עם בגדי מגן במחלקות הקורונה. ynet מביא את סיפורי האנשים מאחורי המספרים.
"העיסוק בתורה היה כל חייו" | שלום פוברסקי, בן 85 במותו
הרב שלום פוברסקי היה ראש הישיבה היוקרתית "קול תורה"' ובן למשפחת רבנים מפורסמת בציבור החרדי-ליטאי. הוא נפטר לפני עשרה ימים בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, לאחר שחלה בקורונה ואושפז כי רמת החמצן בדמו צנחה. מצבו הידרדר והוא הלך לעולמו ביום שבת לפנות בוקר, בגיל 85. הוא השאיר אחריו אישה, תשעה ילדים וקרוב למאה נכדים ונינים.
הרב פוברסקי לימד במוסדות שונים כבר מגיל 11, במשך יותר מ-60 שנה, ובמרוצת השנים גידל אלפי תלמידים. אחד מקרובי משפחתו סיפר כי העיסוק בתורה מילא אותו ו"היה כל חייו". גם שעות ספורות לפני שנפטר עוד למד עם ילדיו, ואף ביקש מהרופאים לזרז את הטיפול בו כדי שיוכל להשתחרר מבית החולים במוצאי השבת ולערוך למחרת שיעור בישיבה. "תלמידים שלו אומרים תמיד שהם חייבים לו את החיים שלהם - כולל כאלה שהפכו בינתיים לראשי ישיבות גדולים בעצמם", סיפר קרוב משפחה.
עם זאת, לצד הכמיהה לחזור לשגרה כמה שיותר מהר - נראה היה כי פוברסקי הכין את עצמו לגרוע מכל. "ראינו פער בלתי נתפס בין הרוגע שהוא משדר ומקרין על הסביבה שלו לבין מצבו הקשה", סיפר קרוב המשפחה. "צילום הריאות שלו לא בישר טוב, הוא הבין לאן זה הולך ודיבר בשלוות נפש שהמשפחה לא הכירה על 'אחרי המאה ועשרים' ועל הציפייה לשבת בגן עדן ליד רש"י ורבי עקיבא איגר. הוא גם עדכן את הילדים שהשאיר מכתב על המחשב שניסח מיד לאחר שנמצא חיובי לנגיף, ושהוא רואה אותו כחלק חשוב בצוואה שלו".
6 צפייה בגלריה
"הכדורים היחידים שהוא לקח היו ויטמינים לחיזוק הראייה". הרב שלום פוברסקי
(צילום: ברוך יערי)
קרוב המשפחה סיפר כי הרב היה אדם בריא לחלוטין, בעל גוף חזק, "עם תיק רפואי ריק". "הכדורים היחידים שהוא לקח היו ויטמינים לחיזוק הראייה", סיפר. "הוא נפטר נטו מקורונה. הוא אפילו לא הורדם או הונשם, אלא פשוט נרדם מעצמו ואז מתוך השינה החלה ההידרדרות האחרונה. הוא החזיר את נשמתו לבורא מתוך צלילות דעת מדהימה, מעין מיתת נשיקה".
משפחת פוברסקי קיבלה עליה את הדין בהשלמה, חפה מכל תחושת החמצה ולא עוסקת בשאלה מה היה קורה אילו שלום היה מספיק להתחסן מפני הנגיף. "כאנשים מאמינים אנחנו יודעים שזו גזירה משמים, ומרגע שהיא נגזרה - אין מה לעשות, רק להתפלל", הסביר הקרוב."עניין החיסון אפילו לא עולה במחשבה, כי אחרי שהדבר נגזר, גם אם היה מתחסן – יכול היה לקרות משהו אחר כמו התקף לב. עשינו את ההשתדלות שהייתה מוטלת עלינו ואנחנו יודעים שברוך השם הוא קיבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר".
אחד הרשמים החזקים שהותירה פטירתו של הרב פוברסקי הוא ההספד סוחט הדמעות של ראש ישיבת פוניבז', הרב דב פוברסקי, שפרץ בבכי בלוויה כשנפרד מאחיו הצעיר. הרב בן ה-89 לא התמקד בדמותו הציבורית של אחיו - אלא העלה זיכרונות ילדות של שניהם, כולל מברית המילה של המנוח. הוא דיבר על גדלותו של אחיו בתורה, על יראת השמים שלו ועל היותו איש צדקה וחסד.
"במותו הוא הציל מחלקה שלמה" | מייקל שר, בן 80 במותו
מייקל שר, בן 80, נפטר אמש מקורונה בבית החולים שערי צדק בירושלים. "הוא עלה לארץ מסקוטלנד בשנת 1989 מתוך ציונות אמיתית. בשנים האחרונות התחילה אצלו דמנציה ובחודש האחרון הוא אושפז עם דלקת ריאות בשערי צדק. כשהוא הגיע מיד עשו לו בדיקת קורונה והוא יצא שלילי". סיפר אוהד יוגב (40), חתנו של מייקל. "אחרי שבוע הוא יצא שוב שלילי בבדיקה, אבל מצבו הכללי לא היה טוב. הוא היה במצב קשה בגלל הדלקת ריאות, וכשהוא התחיל להרגיש קצת יותר טוב רצינו לשחרר אותו לדיור מוגן כי פחדנו שהוא יידבק בקורונה בבית החולים, אבל מצבו שוב הידרדר והחלטנו להשאיר אותו שם".
יוגב סיפר על הרגע שבו הבין שחתנו נדבק בקורונה. "כשהוא הגיע למצב קשה מאוד עשו לו החייאה, ובמהלכה עשו לו שוב בדיקת קורונה. החיו אותו והצליחו לייצב את מצבו, אבל הוא יצא חיובי לנגיף, אז שלחו אותו למחלקת קורונה. הוא היה שם שבועיים במצב קשה ואתמול הוא נכנע. במותו הוא הציל מחלקה שלמה, כי אחרי שהוא יצא חיובי לקורונה עשו בדיקות למחלקה שבה שהה בבית החולים וגילו שהייתה שם התפשטות של הנגיף".
לדבריו, במשך חודשים ארוכים מייקל היה נעול בדיור מוגן ונשמר מפני הנגיף. "חששנו שהמוות יגיע גם אלינו. שמרנו עליו עם כפפות של משי כדי שהקורונה לא תגיע אליו, כי ידענו שאם הוא יידבק - זה יגמור אותו. נכון שהיו לו מחלות רקע, אבל הקורונה הייתה הגורם שהביא למותו, כי את דלקת הריאות הוא היה מנצח".
יוגב תיאר את תחושת הפספוס מהעובדה שחמו נפטר לאחר הגעת החיסונים לארץ. "בשבוע שהוא היה בבית החולים, בבתי האבות קיבלו חיסונים. אם הוא היה נשאר עוד כמה שבועות בדיור המוגן, הוא היה יכול לקבל חיסון ולשרוד את הקורונה".
"הוא היה בן אדם מקסים. בגיל מבוגר עבר לישראל מטעמים ציוניים. הוא היה במרכז קליטה במבשרת ועשה הכל כדי להיות אזרח מן המניין", סיפר יוגב על המנוח. "הוא היה תמיד שמח, ואפילו כתב ספר על החיים שלו, שהכותרת שלו הייתה 'כמה בר מזל אתה יכול להיות', ועוד זה לאחר שאיבד את אשתו. דרך אגב, הלב שלו נעצר בדיוק 14 שנים לאחר מותה של אשתו, אבל בגלל ההחייאה הוא שרד עוד שבועיים. המטפל שלו אמר שלא הייתה פעם אחת במשך שלוש שנים שהוא גרם לו להרגיש לא בנוח, וגם האחיות בבית האבות אמרו שלא הייתה פעם אחת שהוא לא חייך".
"מעצבן אותי שיש אנשים שמכחישים את הקורונה, כי הם לא יודעים שהיא גומרת אנשים חלשים", אמר יוגב בכאב. "זה מטריף אותי כשאנשים לא מקשיבים להנחיות. הם לא מודעים ל'שפעת' הזו. אני ממליץ לאנשים לעשות סיבוב במחלקת קורונה. כל מי שיש לו ספק שייכנס לשם, כי המראות שהוא יראה שם יגרמו לו להאמין שזה אמיתי".
"הכל קרה מהר מאוד, אנחנו המומים" | רות סיילס, בת 60 במותה
ד"ר רות סיילס, רופאה הומאופתית בעלת קליניקה באשדוד, נפטרה אתמול מקורונה בגיל 60 בבית החולים אסותא בעיר, שבועיים אחרי שהתאשפזה. סיילס, דמות מוכרת מאוד באשדוד ובכלל, נדבקה בנגיף ככל הנראה על ידי אחד המטופלים שלה, אך בני משפחתה לא יכולים לומר זאת בוודאות.
לאחר שנדבקה החלה לחוש סיילס ברע וסבלה מקשיי נשימה. לפני שבועיים היא התאשפזה במחלקת הקורונה של בית החולים ומצבה הידרדר מיום ליום עד שהייתה בסכנת חיים. הרופאים החליטו להרדים ולהנשים אותה. בני משפחתה סיפרו כי היא אמנם סבלה ממחלות רקע, אך לא מחלות משמעותיות, וכי רוב הזמן ידעה לטפל בעצמה. "אמא תפקדה באופן עצמאי ומעולם לא נזקקה לתרופות", סיפר בנה אלי. "הכל קרה מהר מאוד. אנחנו המומים".
ד"ר סיילס הייתה מומחית וותיקה בתחומה. היא טיפלה באלפי חולים והאמינה באופן מוחלט ברפואה הומאופתית. במרוצת השנים למדה גם לרקוח תרופות שהיא עצמה ייצרה. אתמול בצהרים היא הובאה למנוחות בבית העלמין באשדוד.
"יש אנשים מאחורי המספרים הללו" | עמנואל סומר, בן 83 במותו
עמנואל סומר נפטר בשבוע שעבר בביתו בירושלים, בגיל 83. עמנואל, יליד צרפת, התחנך בתנועת בני עקיבא ועלה לארץ עם אשתו הלן מתוך תחושת ציונות בתחילת שנות ה-60. הוא עבד כמהנדס בניין עשרות שנים, היה מחלוצי הנגשת בניינים ומוסדות לאנשים עם מוגבלויות ונחשב לשם דבר בתחום.
בשנים האחרונות הקדיש את זמנו לתיעוד הפעילות של אביו, רוברט סומר, בתקופת השואה. אביו סייע ליהודים לשמור מצוות ומסורת במחנות מעצר בצרפת הכבושה, ואת ההגהות האחרונות על הפרויקט ביצע עמנואל בשבוע שעבר, מעט לפני מותו. הוא נזהר מאוד בחודשים האחרונים, ואף התחסן, אך אובחן כחולה קורונה, ההידרדרות במצבו הייתה מהירה והוא נפטר.
משפחתו של עמנואל סיפרה שהוא היה איש משפחה חם ואוהב, שדאג להעניק אהבה ענקית לילדיו, נכדיו ואחייניו. "הוא היה ידען גדול, איש חכם ומדויק. הוא ביצע כל משימה עד הסוף ביסודיות מופלאה ודאג תמיד לעזור ולהיענות לכל מי שהיה צריך אותו", סיפר קרוב משפחה. "הוא היה בעל מסור לאשתו הלן ואהב אותה עד אין קץ. תמיד פנה אליה ברכות, אחז בידה ועשה כל שיכל על מנת לסייע לה. הוא תמיד היה לצדה והיא לצדו".
עמנואל הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, 12 נכדים ושבעה אחים. אפרת בנימין, אחייניתו של עמנואל, ביקשה: "לזכרו של דודי ולמען בריאותכם - שמרו על מרחק ועל ההנחיות, וצאו להתחסן. יש אנשים מאחורי המספרים הללו".
"כשסבל מכאבים אמר: 'אחזיר לכאב'" | אשר שמידט, בן 95 במותו
אשר שמידט, ניצול שואה בן 95, נולד בעיירה ז'רקי שבפולין. בגיל 12 הוא איבד את אביו, אמו, שני אחיו ואחותו בשואה. בגיל 18 עלה לבדו לארץ באוניית המעפילים 'מורדי הגטאות', אך לאחר שהאונייה נתפסה על ידי הבריטים הוא הוגלה למחנה מעצר בקפריסין, עד שב-1948 הגיע לישראל עם "אוניית התקווה".
שמידט גר ברמלה והכיר את אשתו פנינה. לאחר שהתחתנו הם גרו בשכונת בית וגן בירושלים, ואז החל לעבוד במעבדה הישראלית לפיזיקה של משרד התעשייה כמנהל אדמיניסטרטיבי. לאחר שיצא לפנסיה, החל להתנדב בתזמורת המשטרה כמתאם אירועים במשך 27 שנים.
אשר עבר את חודשי הקורונה הקשים בזכות הקשר עם משפחתו. בחנוכה עוד הספיק להדליק נרות חנוכה דרך זום יחד עם משפחתו שגרה בחו"ל. הוא נדבק בקורונה לפני כמה שבועות והחל להרגיש לא טוב. המטפל הסיעודי לקח אותו לבית החולים, ולאחר שהתגלה כחיובי לנגיף הוא הועבר למחלקת קורונה. לאחר כמה ימים מצבו הבריאותי החמיר והוא נפטר לפני כשבועיים וחצי.
אשר הותיר אחריו שלושה ילדים, שישה נכדים ושני נינים. "אבא היה איש שמח וג'נטלמן, מצחיק וחייכן. החיוך אף פעם לא ירד מפניו", סיפרה בתו אביבה, שמתחילת משבר הקורונה ביקרה אותו באופן יום יומי ושמרה על בריאותו. "הוא תמיד היה אומר, 'אחרי מה שעברתי בשואה - יותר גרוע מזה כבר לא יכול לקרות'. הוא היה הולך באופן קבוע לפעילות חברתית במועדון לקשישים, כולם אהבו אותו שם. הוא אהב מאוד מוזיקה ומתמטיקה, ראה תמיד את הטוב והיה אופטימי, וגם כשהוא סבל מכאבים הוא לא היה מתלונן והיה אומר- 'אני אחזיר לכאב'".
אביבה סיפרה על הלוויית אביה. "את ההלוויה ערכנו בזום, בגלל שחלק מבני המשפחה חיים בחו"ל וחלק היו בבידוד. אבא האמין מאוד שמשפחה היא דרך חיים". אביבה סיימה את דבריה במסר לציבור: "אני רוצה להגיד לאנשים שמזלזלים במחלה שזה לא שפעת ולא קלישאה - זו מחלה רוצחת. אנחנו לא יודעים עם מי אנחנו נפגשים, חייבים להיזהר".
