השנאה באוויר. צעירים פלסטינים, עם תגבורת של ערבים מישראל, רוצים להבעיר את השטח. העלילה של "אל-אקצה בסכנה", שהתחילה עם המופתי חאג' אמין אל-חוסייני לפני קרוב למאה שנה, חוזרת שוב ושוב לזירה. מלהיטי הרוחות מצטרפים לחגיגה. היה לנו את השייח ראאד סלאח, ועכשיו גם מוחמד דף מאיים מעזה.
כשהאווירה רוויה באדי דלק, אמור לצאת היום (ב') לדרך מצעד הדגלים. אפשר להניח שרוב המשתתפים מגיעים כדי לחגוג באמת ובתמים את יום ירושלים. הרי במשך אלפי שנים התפללו אבות אבותינו לעיר הקודש. הבעיה היא לא עם רוב היהודים, רוב הדתיים ורוב הצועדים. הבעיה היא עם אותו מיעוט שבשנים קודמות ניצל את המצעד כדי לצעוד בלב אוכלוסייה ערבית ולצווח "מוות לערבים".
ומכיוון שהחוליגנים שמקרב הצועדים לא רוצים להישמע חלילה כגזענים, הם מוסיפים לעיתים גם "מוות לשמאלנים". המצלמות של הרשתות המובילות בעולם יהיו שם. והחוליגנים? הם עלולים לספק את הסחורה לשונאי ישראל.
כדאי לשים לב שהצד היהודי כבר מופסד. פעם יום ירושלים היה נחגג ברוב עם. ירושלים הייתה בקונצנזוס. לא עוד. אפילו אנשי ימין חילונים ממעטים להגיע לאירוע שהפך משום מה למרכזי, מצעד הדגלים
כך שהדברים הללו מופנים לרוב השפוי במחנה הצועדים. זה בידיים שלכם. זה לא חשוב באיזה מסלול יעבור המצעד, המארגנים הם אלה שחייבים למנות סדרנים כדי לרסן את החוליגנים, משום שבמצעדים קודמים, בדרך כלל, לא עמדתם במשימה. והאווירה השנה הרבה יותר דליקה.
אין שום הצדקה לאלימות מהצד הערבי, אבל אין שום צורך לספק הצדקות ופרובוקציות מהצד היהודי. ולפעמים, כולנו יודעים, אין צורך בהמוני גזענים כדי לגרום לאלימות המונית. יש צורך בבודדים. המשטרה ביקשה לעצור, בצדק, את המסיתים מקרב אלפי הערבים שרצו להגיע להר הבית. גם את המסיתים שלנו צריך לנטרל.
כדאי לשים לב שהצד היהודי כבר מופסד. פעם יום ירושלים היה נחגג ברוב עם. ירושלים הייתה בקונצנזוס. לא עוד. אפילו אנשי ימין חילונים ממעטים להגיע לאירוע שהפך משום מה למרכזי, מצעד הדגלים. וככל שיש שם יותר ביטויים קיצוניים — כך ירושלים פחות על ראש שמחתנו.
גם ההתיישבות היהודית בשייח ג'ראח או בסילוואן שייכת לאותה מחלקה. שום דבר טוב לא יכול לצאת מהתיישבות יהודית בלב אוכלוסייה ערבית. אפשר להיכנס לעוד בית ולעוד שלושים בתים. התוצאה היחידה — יותר אלימות ומתחים.
אנחנו לא בימי חומה ומגדל. יש לנו מדינה ריבונית. בעמל רב הקמנו מדינה יהודית וניצלנו מהאסון של ישות דו-לאומית. וככל שאנחנו הופכים אותה ליותר דו-לאומית, כך אנו פוגעים יותר ברעיון הציוני. הרי אלה שמתיישבים בשייח ג'ראח מצהירים שהם רוצים להעתיק את המודל של עיר שחוברה לה יחדיו למדינה שחוברה לה יחדיו. זו הנוסחה הבטוחה לחיסול המדינה היהודית. אז כן, עלילת אל-אקצה עדיין רוחשת. אבל אין שום צורך להוסיף קיסם למדורה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
