הסקר של חדשות 12 גרם בשבוע שעבר להתרגשות גדולה בשל צניחת הליכוד ל-26 מנדטים וצמצום הפער בינה לבין ימינה, שזוכה בו ל-23 מנדטים. אבל הנתון המפתיע ביותר בסקר הוא דווקא זה שלפיו 49% מהנשאלים מעדיפים ללכת לבחירות בהקדם, בעוד רק 30% רוצים שהממשלה הנוכחית תמשיך בכהונתה.
בעיצומו של המשבר הרפואי והכלכלי הגדול בתולדות המדינה, היה מצופה שהאזרחים המפוחדים מן המגפה, ושחלק גדול מהם מובטל, ירצו בהמשך קיום הממשלה. הרי למדנו במלחמות ישראל שלציבור יש רפלקס מותנה בשעת חירום - הרצון להתלכד סביב הנהגה רחבה, גם אם היא חלוקה פוליטית. והנה, הם מוכנים ברובם ללכת למערכת בחירות נוספת שעלותה מיליארדי שקלים, בלי ערובה שתקום ממשלה שתוכל לשפר את המצב.
מכיוון שהשיטה הדמוקרטית מבוססת על תבונת ההמון, הרי הפוליטיקאים צריכים להבין מה בעצם אומרים להם אזרחי המדינה. אחד שלא הבין בעבר היה יצחק בן אהרון, ממנהיגי המערך, שאמר בליל המהפך ב-1977: "אם זו הכרעת העם, אני לא מוכן לכבד אותה". לאחר מכן זעמו מקורביו על כך שהוא צוטט כמי שטוען ש"יש להחליף את העם". נכון, זה לא היה הפירוש המילולי המדויק של דבריו, אבל זוהי המשמעות המעשית שלהם.
אז מה צריכים בנימין נתניהו ובני גנץ להבין מן הסקר הזה? האומנם הבעיות שעליהן חלוקות הליכוד וכחול לבן הן החלטה על תקציב חד-שנתי או דו-שנתי, או מינוי מפכ"ל ופרקליט מדינה?
נראה שלא. יש פה שבר עמוק יותר שלא בטוח שהוא בר-תיקון. מעולם לא היה במערכת הפוליטית בישראל אדם כה מוכשר כמו נתניהו להסביר את עמדותיו, גם במצבים הקשים ביותר. הוא צודק שהקורונה היא תופעה כלל עולמית שאף אחד לא מצא לה עדיין פתרון. גם הגל השני של המגפה, שכה הופתענו ממנו, מתחיל לרחוש במדינות אחרות. גם זו לא אשמת נתניהו.
נתניהו התמהמה כי לא רצה לפגוע בציבור החרדי שמבטיח את המשך שלטונו ואולי את חילוצו מן המשפט. לכאורה, חלק גדול בציבור מאמין שהוא נפגע בגלל ענייניו האישיים
הבעיה העיקרית שלו היא אובדן המנהיגות שלו בעיני הציבור. הפילוסוף הסיני סון דזה, שכתב את "אמנות המלחמה", אחד מהספרים החשובים ביותר על האסטרטגיה הצבאית, אמר: "ראשית חוכמה למנהיג כי הוא שיקבע את הדוגמה". נתניהו נותן בתקופה הזו את הדוגמה הגרועה ביותר של מנהיגות בתולדות המדינה.
הוא צלח שלוש מערכות בחירות חרף הצל הפלילי הכבד שמעיב עליו. הדבר לא פגע באלקטורט שלו משום שזה המשיך להאמין שנתניהו פועל לטובתו. הטענה שיעדיף את ענייניו המשפטיים על פני האינטרסים של המדינה נתפסה כהשמצה פרועה של השמאל שרוצה להפיל ראש ממשלה שלא באמצעות הקלפי.
פנינה תמנו-שטה על הליכוד
(צילום: שחר גולדשטיין)
נקודת השבר של הציבור, גם של חלק מהבייס של נתניהו, היה בהתנהלות שלו לגבי הסגר השני. תמונת התפשטות הקורונה זהרה בצבעי אדום ולבן בדיאגרמות שהוצגו באולפני הטלוויזיה. הפרויקטור רוני גמזו הציע את תוכנית הרמזור, שהייתה מקובלת בקרב כל אנשי המקצוע וגם נשמעה הגיונית לכל אדם בר-דעת. צריך לנקוט דרך דיפרנציאלית, כלומר להחמיר במקומות מוכי הקורונה ולהקל במקומות שבהם היא לא התפשטה עדיין.
אבל נתניהו התלבט והתמהמה כי לא רצה לפגוע בציבור החרדי שמבטיח את המשך שלטונו ואולי גם את אפשרות חילוצו מן המשפט. לכאורה, חלק גדול בציבור מאמין שהוא נפגע בגלל ענייניו האישיים של ראש הממשלה.
מעולם לא הוסרה המסכה מעל פניו של פוליטיקאי בדרך אכזרית כל כך. זוהי גם הנקודה שבה נתניהו החל להתרסק בסקרים, שכוללים גם מצביעים נאמנים שלו. 26 המנדטים שקיבל בסקר האחרון מהווים כ-22% מן הציבור, הרבה פחות ממספר מצביעי הליכוד בשלוש מערכות הבחירות האחרונות.
נתניהו יתקשה מאוד להיחלץ מן הבור הפוליטי שאליו נפל. זוהי כבר לא בעיה של טעות בשיקול דעת, אלא של אופי. יש הרבה דרכים רטוריות כדי להתמודד עם מדיניות כושלת אך יש מעט מדי אפשרויות לשפץ את תדמיתו של מנהיג שנתפש בהיעדר פטריוטיות לאומית.
בני גנץ לא הצליח עד כה לגבש דימוי של מנהיג לאומי, אבל מעולם לא נחשד בהיעדר פטריוטיות. ישראל לפני הכול, כבר נאמר. עליו להבין כי הפרק הזה, של ממשלת חירום לאומית, הסתיים. כל ניסיון להנשימו בדרכים מלאכותיות, של הסכמות בנושאי תקציב ומינויים, מנוגד לרצון הציבור.
גנץ מתלבט ובצדק בגלל מצבו העגום בסקרים, אבל כל שהות נוספת בממשלת נתניהו כנראה תרע את מצבו עוד יותר. בטוח שהיא תרע את מצבה של מדינת ישראל. אם גנץ פטריוט, הוא צריך לפעול לכך שבדצמבר יוכרז על בחירות.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
