מחיר כבד: ההתמודדות של אנשים עם מוגבלות בקורונה
(צילום: אבי חי)
מאיה, בת 23, נולדה עם מוגבלות שכלית קשה, ובגיל שנתיים וחצי עברה למעון במסגרת חוץ ביתית. לאורך כל חייה עד השנה האחרונה, בכל הזדמנות שבאו בני משפחתה לבקר אותה במעון, היא נהגה לגעת בהם, לחבק אותם ולנשק. אבל משבר הקורונה הוביל לסגירת שערי המוסד שבו נמצאת מאיה, ולהגבלת הביקורים בו. כמו אנשים רבים עם מוגבלות, היא נאלצה לשלם מחיר נפשי ופיזי בצל המציאות החדשה.
"מאיה היא אדם של מגע", מספרת אימה גלי ברמי. "כל פעם שבאים לבקר אותה, זה חיבוקים נשיקות, לשים אותה על הגוף שלי כדי שתרגיש את פעימות הלב. בשנתיים וחצי הראשונות לחייה היא 24/7 הייתה על הידיים שלי. ככה היא מזהה אותי".
האם מספרת שלאחרונה, בצל המשבר, חלה דעיכה במצבה של מאיה. "הניתוק הזה מנע מאיתנו את המגע, ומאיה עם הזמן בעצם דעכה. בנוסף היא מפרכסת, ובתקופה האחרונה הפרכוסים טיפה גברו".
מאיה אינה היחידה. מסקר שערך ארגון אקים בתקופת הקורונה עולה כי 51.3% מהאנשים עם מוגבלות בארץ חוו הידרדרות במצבם הנפשי או הפיזי בתקופת הקורונה - בעיקר בגלל מגבלות הריחוק החברתי, חוסר היכולת לפגוש את יקיריהם והיעדר שגרת יום.
"הבדידות הורגת. הרבה מחקרים כבר הוכיחו זאת. מעל 75% מהאנשים עם המוגבלות במדד דיברו על כך שעיקר הקושי שלהם היה מהיעדר מפגש עם בני משפחה בסגר הראשון וכמה אושר היה בהם כשזה נפתח בסגר השני", מסבירה מנכ"לית אקים ישראל, סיגל פרץ יהלומי.
גם חיים אטדגי, אב לנתנאל, צעיר עם מוגבלות, סיפר כי בנו חווה השפעות שליליות בעקבות המשבר. "הבן שלנו גר בדירה עם חברים וימי הסגר גרמו לנו להביא אותו הביתה. הוא בדרך כלל אדם מאוד רגוע, חייכן, אוהב חברים וחברה. וזה גרם לו לחוסר שגרם לו להתנהגות אגרסיבית, השלכת חפצים, שבירת חפצים, היה לא רגוע, מתוח כל הזמן", סיפר האב. "החֶבְרָה הייתה חסרה לו ואחרי חצי שנה ראינו שנתנאל זה לא נתנאל שאנחנו מכירים".
לדבריו, "החלטנו לעשות מעשה ולהחזיר אותו לדירה, והוא פרח מחדש כמו לפני הכניסה לסגר".
