"איפה קושנר?" שאלו אתמול כלי תקשורת אמריקניים כשהם יותר מרומזים שהוא מעדיף להיות בכל מקום שאינו הבית הלבן לצידו של דונלד טראמפ – שבדמדומי כהונתו תובע מנאמניו להצטרף אליו בהכחשת תוצאות הבחירות.
בכירי הממשל היוצא מגיעים לישראל בזה אחר זה. יש, כמובן, דברים דחופים על הפרק, כמו המתיחות מול איראן ערב יום השנה לחיסול קאסם סולימאני, וגם קצוות לסגור. אבל גם בחישוב פוליטי – אם פניך לעתיד במפלגה הרפובליקנית, לא יזיק לך לנטוע עץ בירושלים או להצטלם ליד בניין השגרירות. במקרה של ג'ארד קושנר מדובר גם בסיכום מפעל חייו – הסכמי הנורמליזציה בין ישראל לאמירויות, בחריין, סודן ומרוקו.
במרוקו, לשם נסע עם המשלחת הישראלית, משדרים בימים האחרונים גישה חמימה למדי לאירוע בעקבות ההסכם. במסרים לציבור מדגיש בית המלוכה את החיבור לקהילה המרוקאית הענקית בישראל, ואת השאיפה להשתמש בקשרים החמים האלה כדי לסייע בקידום השלום בינה לבין הפלסטינים. גם אם מדובר במשהו שהמרוקאים אומרים כדי לצאת לידי חובה, הפלסטינים, שתש כוחם, הבינו שהמאבק שלהם בתהליך הנורמליזציה עד כה הביא להם יותר נזק מתועלת, והחליטו לא לעשות מזה עניין.
בניגוד למלך המרוקאי, שנהנה מתקשורת נוחה יותר, נתניהו גילה שב-2020 ספק אם ארבעה הסכמי נורמליזציה שווים ארבעה מנדטים. אבל ודאי שנהירה המונית למרוקו בחודשים הקרובים לא תזיק לקמפיין
בשיח הציבורי מובלט, כאמור, הקשר ההיסטורי של מרוקו לקהילה היהודית, שנותן לה מעין לגיטימציה מיוחדת לקשרים עם ישראל. בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז החל תהליך הנורמליזציה הפומבי, מתאפשר יותר מקום לדיבור על הקהילות היהודיות במרחב, שהיו והינן, נושא שהושתק משך עשרות שנים.
המרוקאים מצידם מבהירים שהם מעוניינים במשהו ששונה באופיו מהסכם השלום עם האמירויות. הרי הקשרים כבר היו קיימים בעבר, אומרים ברבאט, אז בואו פשוט נגדיר את זה כהחזרת היחסים למצבם הקודם. בכל זאת, הם מקווים לבום תיירות ישראלי, דומה לזה שהציל לאמירויות את הרבעון האחרון של השנה, רק, אם אפשר, בגרסה עדינה יותר: יותר טיולי שורשים וקברי צדיקים ופחות הוללות ומרוצי ג'יפים.
אפשר להעריך בזהירות שהישראלים יגלו קצת יותר איפוק במגרב מזה שגילו במפרץ. בכל זאת, לרבים מהם, גם בני הדור השלישי והרביעי, מרוקו היא סוג של בית, ולבית מתייחסים בכבוד.
מה חושב העם המרוקאי? עם כל הכבוד למשאלי רחוב טלוויזיויניים, קשה לדעת באמת. מרוקו אינה דמוקרטיה, ולמעט הפגנה קטנה של ארגונים איסלאמיסטיים וארגוני חרם, רוב האזרחים שומרים את דעתם לעצמם. העיתונים מלאים בדברי שבח לתבונתו ולתושייתו המדינית של המלך, שהצליח להביא, בדקה ה-90 של טראמפ, להכרה אמריקנית בריבונותם בסהרה המערבית. מיותר לציין שהכבוד המוחלט שבו מתייחסים במרוקו למלך מוחמד השישי דומה לאופן שבו התייחסו לאביו, חסן השני, למרות אישיותו הצבעונית, על גבול ההיפסטרית.
בניגוד למלך המרוקאי, שנהנה מתקשורת, איך נאמר, נוחה יותר, נתניהו גילה שב-2020 ספק אם ארבעה הסכמי נורמליזציה שווים ארבעה מנדטים. אבל ודאי שנהירה המונית למרוקו בחודשים הקרובים לא תזיק לקמפיין.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
