חצי שנה אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין, ובצל פיגועי הטרור שביצעו ארגונים פלסטינים בלב האוכלוסייה, אזרחי ישראל הגיעו אל הקלפיות ב-29 במאי 1996 כדי לבחור את נציגיהם בכנסת ה-14, ולראשונה להצביע ישירות למועמד המועדף עליהם לראשות הממשלה.
הסקרים והמדגמים הצביעו על ניצחון של שמעון פרס, והחגיגות במטה כבר החלו, עד שבבוקר הגיעו תוצאות האמת והתגלה "מהפך" נוסף. ynet והספרייה הלאומית במסע בין מערכות הבחירות בישראל.
רצח רבין
ב-4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין בסיום עצרת שלום בכיכר מלכי ישראל שבתל אביב. הרוצח היה יגאל עמיר, פעיל ימין קיצוני שנתפס בזירה והודה במעשים. הרצח זעזע את החברה הישראלית כולה מימין ומשמאל.
רבין עורר התנגדות קשה בימין הישראלי בעקבות חתירתו להסכמים עם הפלסטינים, ובעיקר בשל הסכמי אוסלו שהביאו להקמת הרשות הפלסטינית על חלקים מיהודה ושומרון וברצועת עזה. בחלק מההפגנות שערך הימין בתקופה שקדמה לרצח נשמעו אמירות כמו "רבין בוגד" ו"בדם ואש את רבין נגרש".
מערכת הבחירות של 1996 נערכה כחצי שנה לאחר הרצח באווירה קשה ובעקבות האשמות כלפי מנהיגי הימין הישראלי בדבר אחריותם להסתה נגד רבין, או לכל הפחות שתיקתם נוכח ההסתה. השמאל האשים את מנהיגי הימין בניצול גילויי מחאה קיצוניים לגריפת רווחים פוליטיים.
שני המועמדים לראשות הממשלה התייחסו לרצח רבין בראיונות שהעניקו ל"ידיעות אחרונות" ופורסם בבוקר הבחירות. נתניהו אמר: "הטרגדיה שקרתה ב-4 בנובמבר היא של כולנו. אם יש מישהו אחד במדינה שמצדיק את הרצח ואת האלימות, אני מבקש שלא יצביע בשבילי". שמעון פרס אמר: "היו לנו ארבע שנים בלתי רגילות ויהיה אסון לקטוע אותן".
פיגועי טרור ואסון כפר כנא
אחד הנושאים הבוערים במערכת הבחירות לכנסת ה-14 היו פיגועי ההתאבדות. בשנים 1994-1995 אירעו ברחבי המדינה פיגועים רבים שבוצעו על ידי ארגוני הטרור הפלסטיניים. הפיגועים נמשכו למרות המשא ומתן שהתנהל בין ישראל לפלסטינים. הפיגועים ערערו את מעמדו של רבין בציבור הישראלי ופגעו באמון של הישראלים באפשרות להגיע להסכם עם הפלסטינים. גם אחרי רצח רבין הפיגועים לא שככו.
בינואר 1996 חיסלה ישראל את רב-המחבלים יחיא עיאש, מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס בעזה. ב-25 בפברואר 1996 אירעו שני פיגוע התאבדות, בירושלים ובאשקלון, וגבו את חייהם של 27 בני אדם. ב-3 במרץ נרצחו 18 בני אדם בפיגוע התאבדות בירושלים, ולמחרת נרצחו עוד 13 בני אדם בפיגוע התאבדות בתל אביב.
הציבור הישראלי חש שאין מוצא מן המצב ורבים הגיעו למסקנה שאין תוחלת לניסיונות המדיניים להגיע להסדר עם הפלסטינים. האווירה הציבורית הקשה תורגמה בסופו של דבר לתמיכה גוברת בימין, בראשות נתניהו, שהתנגד מלכתחילה להסכמי אוסלו.
בחודשים שקדמו לבחירות 1996 הסלים המצב הביטחוני בגבול הצפון. חיזבאללה התמיד בירי הקטיושות לעבר יישובים ישראלים, והניסיונות הבינלאומיים להביא לרגיעה לא צלחו. אחרי שישראל ספגה התקפת קטיושות מסיבית במיוחד בחודש אפריל, הורה ראש הממשלה פרס להגיב במבצע צבאי רחב כדי להפסיק את הירי – מבצע "ענבי זעם".
ב-18 באפריל כוח של יחידה מיוחדת של צה"ל נקלע למצוקה בסביבות הכפר קנא שבלבנון. תותחי צה"ל ירו פגזים כדי לסייע לכוח להיחלץ מהמצב, וארבעה פגזים פגעו במבנה שבו שהו אזרחים לבנוניים ואנשי או"ם, 102 מהם נהרגו.
כישלון הפעולה והלחץ הבינלאומי בעקבותיה, והמשך פיגועי הטרור ברחבי הארץ, החלישו את מעמדו של פרס וחיזקו את התמיכה בנתניהו ערב הבחירות לכנסת ה-14.
"מבצע האבטחה הגדול בתולדות המדינה"
20 אלף שוטרים, חיילי צה"ל ומג"ב, אנשי שב"כ ומתנדבי המשמר האזרחי השתתפו במבצע האבטחה "מועד 96", שהוגדר על ידי המשטרה כגדול בתולדות המדינה, ונועד לשמור על שקט ביום הבחירות. "נעשה הכל כדי שארגוני הטרור לא יצליחו לממש את תוכניותיהם לבצע פיגוע במהלך יום הבחירות", אמר מפכ"ל המשטרה.
חיילים חמושים הוצבו בתחנות אוטובוס שנחשבות לרגישות ויחידות החבלה של המשטרה ומג"ב נמצאו בדריכות עליונה. לדברי ראש אגף המבצעים במשטרה, המאמץ האבטחתי יתרכז בירושלים ובתל אביב.
בתוך כך, גורם ביטחוני מסר ל"ידיעות אחרונות" כי השמירה על ראש הממשלה ועל שרים נוספים הודקה מאוד בעקבות "התראה על ניסיונות לפגוע בראש הממשלה, בעיקר מצד יהודי".
קלפי נגישה בקומה השנייה
פתיחת הקלפיות הייתה חלקה בסך הכל, למעט מקרים בודדים של איחוד בולט. בטבריה מצאו שתי ועדות קלפי את בתי הספר נעולים ועברו שעתיים עד שהשרתים נמצאו והכיתות נפתחו להצבעת האזרחים.
קלפי לנכים בירושלים הוצבה בקומה השנייה של בניין ללא מעלית, עברו מספר שעות עד שהצליחו להעביר את הקלפי הנגישה אל קומת הקרקע.
בקריית מוצקין סירבה ועדת הקלפי להתחיל בהצבעה מכיוון שעל אחד הקירות היה כתוב "פרס נכשל". ואילו בראשון לציון הגיעה עולה חדשה מחבר העמים עם אוסף פתקים בידה ושאלה אם "את כל זה היא צריכה להכניס למעטפה".
הרב והמצביעים הערביים
הרב המקובל יצחק כדורי נצפה על ידי כתבי "ידיעות אחרונות" עומד בתור לקלפי יחד עם אזרחים ערבים ממזרח ירושלים. אחמד טיבי, שבא גם הוא להצביע, לא היה מרוצה כל כך מהשתתפותם של הפלסטינים בבחירות לכנסת.
בחברון העיר הייתה שקטה, ורק נוכחותם המסיבית של כוחות צה"ל והמשטרה הזכירה שמדובר בחבית הנפץ של המזרח התיכון כולו. בעיר התכוננו למסיבת הניצחון של נתניהו, אבל גם לאפשרות הגרועה מכל מבחינתם – פינוי העיר גם בימים הקרובים.
מי שהצביע גם כן בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה היה רוצח ראש הממשלה יצחק רבין, יגאל עמיר. הוא נלקח באזיקים אל הקלפי, שהוגדרה שטח סטרילי סגור, הניח שני פתקים בשתי מעטפות והוחזר לתאו.
מנגד היו אסירים רבים שסירבו להצביע בבחירות. בהם המרגל מרדכי ואנונו שסירב להצעת הקלפי הניידת שהגיעה עד אליו ב"אגף המרגלים" בכלא אשקלון. גם עוזי משולם, שהוביל מחאה אלימה במטרה לפתוח בוועדת חקירה ממלכתית על חטיפת ילדי תימן, סירב להצביע, כך גם חסידיו הכלואים עמו. משולם לא הסתפק בסירוב להצביע ופעל בקרב שאר האסירים בכלא לעודד הימנעות מהצבעה.
"הזייפנים עבדו שעות נוספות"
כמו במערכות בחירות רבות, גם ב-1996 היו דיווחים על ניסיונות זיוף רבים. "הזייפנים עבדו שעות נוספות", נכתב בגיליון מיוחד לסיכום הבחירות במוסף 24 של "ידיעות אחרונות". "בקלפיות רבות התגלו פתקים שנשאו את השם ביבי נתניהו במקום בנימין, ופתקים עם האותיות 'שם' במקום 'שס'".
בירושלים הכניסה ועדת הקלפי פתקים לבנים לכל המעטפות הצהובות (המעטפות שבהן הוכנסה בחירת האזרחים במועמד לראשות הממשלה – נ"פ), כדי שאם אחד האברכים יעז להצביע עבור פרס או נתניהו קולו ייפסל.
זו הייתה הפעם הראשונה שבה הוצבו קלפיות במוסדות פסיכיאטריים, וגם שם דווח על זיופים. לפי הדיווח ב"ידיעות אחרונות", נציגי המפלגות החרדיות "פיתו את החולים בשוקולדים וסוכריות, ודחפו לידיהם פתקי הצבעה של המפגלות החרדיות ושל נתניהו".
בליל הבחירות הראו מדגמי ערוצי הטלוויזיה על ניצחונו של פרס במרוץ לראשות הממשלה. שלוש שעות לאחר פרסום המדגמים אמרו בליכוד "אכלנו אותה". נתניהו הציע לפעילים לקוות ולהתפלל לשיפור עם אור הבוקר, ובמפלגה האשימו אותו שהימר על כל הקופה, כולל על עתידה של הליכוד.
"אנחנו אכלנו אותה, לגבי ביבי – נראה", אמרו גורמים בליכוד בטרם התקבלו תוצאות האמת. צחי הנגבי ניחם פעילות במטה הליכוד "למה אתן בוכות? זה עוד לא נגמר. אנחנו מאמינים שאת הלילה הזה ביבי מסיים כראש הממשלה". בקצה השני של המטה החל מאיר שטרית למצוא אשמים: "אם הפסדנו זה רק בגלל הטמטום שלנו... קמפיין ההסברה היה עקום מראשיתו, לארתור פינקלשטיין הייתי מכניס סטירה".
במקביל, במטה מפלגת העבודה החלו תומכי המפלגה בחגיגות ספונטניות בעקבות המדגמים שחזו הצלחה למנהיג העבודה, שמעון פרס. כשהגיעו תוצאות האמת בבוקר – האווירה במפלגת השמאל הייתה פחות חגיגית.
בבוקר התברר כי נתניהו מוביל בהפרש זעיר על פרס בקרב על הראשות הממשלה. הכותרת ב"ידיעות אחרונות" ביום שאחרי הבחירות בישרה על "מאבק צמוד", ופרשן העיתון נחום ברנע כתב כי "הלקח הוא ששיטת הבחירות האישיות איננה מתאימה למציאות הישראלית. דעת הקהל חצויה לשניים. המפלגות הגדולות שתמיד ניסו לייצג את כל הקשת החברתית נשחטות בקלפי".
תוצאות הבחירות לכנסת הבהירו ששיטת שני הפתקים, לראשות הממשלה ולכנסת, פוגעת במפלגות הגדולות. 20 מפלגות התמודדו בבחירות לכנסת ה-14, מתוכן 11 הצליחו לעבור את אחוז החסימה ולהיכנס לכנסת.
מפלגת העבודה שמרה על מקומה כסיעה הגדולה וקיבלה 34 מנדטים, אבל איבדה 10 מנדטים בהשוואה לבחירות הקודמות. הליכוד הצליח לשמור על כוחו עם 32 מנדטים, וגם זאת רק לאחר שהתמודד ברשימה משותפת עם צומת וגשר.
במקביל, כוחן של המפלגות הסקטוריאליות עלה. במרכז המפה הפוליטית הצליחה "ישראל בעלייה" בראשותו של נתן שרנסקי, שזכתה ב-7 מושבים. המפלגות הערביות התחזקו מאוד וקיבלו יחד 9 מושבים, ואילו המפלגות הדתיות התחזקו עוד יותר ויחד הן קיבלו בכנסת החדשה 23 מושבים.
בסוף המשא ומתן הקואליציוני הקים נתניהו את ממשלת ישראל ה-27 והיה לראש הממשלה הראשון מבין השלושה שנבחרו ישירות על ידי אזרחי ישראל.
הוא הקים לבסוף קואליציה של שש סיעות: הליכוד, ש"ס, ישראל בעלייה, המפד"ל, הדרך השלישית ויהדות התורה.
