ביום ראשון תיפתח השנה האקדמית בישראל ומאות אלפי צעירים ייכנסו לזום ויתחילו את הלימודים. בינתיים, חבריהם שהתחילו ללמוד בחו"ל חצויים. חלקם רוצים להישאר בארץ וללמוד מרחוק, ואחרים מחכים לרגע שיעלו על המטוס ויגיעו לקמפוס: "זה לא אופטימלי, מבאס, אבל חייבים להיות בתנועה".
ניר יבין מתל אביב לומד כבר שנה שנייה באוניברסיטת מסאריק שבברנו, העיר השנייה בגודלה בצ'כיה. במרץ החליטה האוניברסיטה לסגור את הקמפוס ולעבור ללמידה מרחוק ורוב הישראלים חזרו לארץ, יבין החליט להישאר כדי להתמקד בלמידה.
"חששתי שהגבולות ייסגרו כשאני בארץ", אמר, ובסוף חזר באוגוסט לחתונת אחיו ולאחריה עלה על מטוס בחזרה לצ'כיה. "חזרתי יותר משבועיים לפני תחילת הלימודים כי דרשו מאתנו לעשות שתי בדיקות קורונה, וגם אחרי תשובה שלילית היו הגבלות תנועה בגלל שחזרתי ממדינה אדומה".
בעוד שלושה שבועות תיפתח שנת הלימודים בצ'כיה אבל הקמפוסים והספריות עדיין סגורים. "כל הלימודים מרחוק, חוץ מהפקולטה לרפואה ששם יש סמינרים פרונטליים. הסמינרים נערכים עם הגבלות חמורות מאוד, והאוניברסיטה מסבסדת מסכות עם פילטרים".
אמנם ליבין יש אהבה רבה לארץ, אבל מלבד הרצון להתמקד בלימודים, הוא מרגיש את ההבדלים ביחס להגבלות הקורונה בין צ'כיה לישראל. "בצ'כיה לוקחים מאוד ברצינות את הקורונה ומכבדים את ההנחיות. יש גם משהו באופי האירופי בכלל שהאנשים שומרים על המרחב הפרטי. בארץ כל אחד נהיה אפידמיולוג ולוקח את החוק לידיים".
"ביקשתי להישאר בארץ ולא אישרו"
קסניה ז'ורבל לומדת כבר שנה שלישית במסלול דוקטורט בביו-אינפורמטיקה ואבולוציה באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן שבמינכן. "בתחילת הקורונה הגעתי לארץ כי לא ציפיתי שיהיה סיפור גדול. רציתי להיות בבית בתקופה של הסגר בגרמניה, ואז זה הלך והסתבך".
"כשאצלנו נגמר הגל הראשון במינכן היו בשיא המגפה ולא היה טען לחזור כי כל עובדי המעבדה היו בבית. עד לפני חודשיים זה היה המצב", סיפרה. למרות שחזרה לארץ, היא המשיכה לשלם שכר דירה בגרמניה. "נפלתי על ההורים מבחינה כלכלית. הם אמנם שמחים ומאושרים שאנחנו בריאים ובבית, אבל גם להם זה קשה. אני אמנם יכולה לעזור להם כשאני בארץ, אבל קשה לעבוד וללמוד ביחד".
ז'ורבל משתתפת בתוכנית מחקר בין לאומית במימון האיחוד האירופי, כשבינתיים בארץ, בן הזוג שלה עושה דוקטורט במכון ויצמן. "כשלא הייתה קורונה יכולנו להגיע בקלות ועכשיו נתקענו כי אין טיסות ישירות למינכן, וקשה לנהל ככה מערכת יחסים".
בעקבות הקורונה היא ביקשה להישאר בארץ ולסיים כאן את הדוקטורט, "בינתיים לא קיבלתי אישור כי כולם שם מקווים שהכל יחזור מהר לשגרה. יש עננה אופטימית במעבדה במינכן, למרות שכבר רואים את ההשלכות של הקורונה – יש תקווה".
היא הייתה אמורה לשוב לגרמניה בחודש הבא, אך עדיין לא יודעת מתי זה יקרה בפועל. "יש קבוצת ישראלים פעילה ואנשים ממליצים איך לטוס, כי כרגע אין טיסות ישירות למינכן ויש בעיה להיכנס מבחינת אישורים כי הייתי בארץ במשך חצי שנה. אני צריכה עכשיו להוציא מחדש את אישורי הכניסה, יש המון בירוקרטיה".
"לא אופטימלי אבל חייבים להתקדם"
לפני קצת יותר מחצי שנה הודיעו ליועד צור, בן 26 מרעננה, שהוא עומד להגשים את החלום הגדול שלו. יועד, בוגר תואר ראשון בפילוסופיה וספרות באוניברסיטת תל אביב, התקבל על תנאי ללימודים יוקרתיים בקינגס קולג' שבלונדון, אחת האוניברסיטאות הטובות בעולם ללימודי שיווק בינלאומי.
"באותו רגע שאמרו שהתקבלתי התחיל מסע מטורף", סיפר. במהלך החודשים שעברו הוא המשיך לעבוד במלוא המרץ, כשבמקביל עבר בחינות רבות וקורס מכינה באנגלית עד שהודיעו לו שהוא כבר לא על תנאי.
השמחה וההקלה היו גדולים ולרגע הוא לא חשב לדחות הכל בגלל הקורונה. "רבים מהחברים שלי הקפיאו את הלימודים, אבל אני לא בעד", אמר. "זה לא אופטימלי ללמוד בחו"ל כשיש מגפה, זה מבאס, אבל אתה חייב להתקדם ולהיות בתנועה. מבחינתי זה אומר לא לעצור למרות המגפה".
"אני מאושר כי אני מגשים את החלום הגדול שלי, אני חייב לממש את עצמי", הוסיף. "אני לחוץ מחוסר הוודאות להגיע ללונדון בתקופה כזאת, אבל אני כותב לעצמי את הסיפור".
הגל השני שהתפרץ בארץ עיכב מעט את התוכניות, אבל צור כבר מוכן. "הייתי אמור להיות כבר בלונדון ואני משלם שכירות על דירה בעיר. עכשיו אני מחכה לוויזה שלי, ומקווה להיות בלונדון בדצמבר. אני אמנם טס ללונדון אבל אחזור לפה".
